1688330523521.jpeg
 
השופט בדימוס מנחם נאמן מגיב בשיחה עם ערוץ 7 על ההתפתחויות האחרונות במשפט נתניהו, לאחר שהשופטים בתיק פרסמו כי המליצו לפרקליטות להסיר את אישום השוחד לאור החשש שיתקשו להוכיח אותו,
"מלכתחילה הייתי חושב שהפרקליטות תחזור בה, אבל כשאני מסתכל על ההתנהלות שלהם עד כה - שום דבר כבר לא מוזר. בפרקליטות ובמשטרה פישלו מאוד. כעת מה אכפת להם שהתיק יימשך? כל עוד התיק נמשך אפשר להמשיך לצעוק שוחד והפרת אמונים", מסביר נאמן.
לדעתו אם לא יופיע גורם משנה משחק בהמשך עדותו של ארנון מילצ'ן - "יש סיכוי טוב לזיכוי בכל התיקים".
עם זאת תיתכן גם עסקת טיעון לה יסכים ראש הממשלה. "המשפט עולה לנתניהו המון כסף ומפריע לו לעבודה, אם יציעו לו עסקת טיעון ללא קלון ושבה הוא לא צריך לצאת מהעניין הפוליטי אז יכול להיות".
נאמן מסביר כי הנוהל בו השופטים מזמינים את פרקליטי הצדדים לשיחת המלצות הוא נדיר יחסית בתיקים עם רגישות כזו. המתקפות בתקשורת נגד השופטים על הבחירה בצעד שכזה וההתעקשות של הפרקליטות להמשיך חושפים לדבריו את הפרצוף האמיתי של הפרקליטות.
ברקע חזרת הדיונים בכנסת על הרפורמה השפטית, מסכם נאמן את התמונה עד כה: "אני נורא מצטער שהתחילו את זה בצורה קצת שלומיאלית, צריך היה מראש ללכת בנושא הזה לאט ושלב אחרי שלב. יריב לוין היה להוט ובצדק, המצב דורש את התיקונים האלה שהוא רצה לעשות, אבל היה צריך לשבת ולחשוב איך לעשות את זה קצת יותר טוב".
 
שמעתי מעו"ד אחד שהתראיין שיש לנתניהו בעיה עם פגישה שסידר למילצן עם מנכ"ל משרד התקשורת בשעה 11 בלילה בענין מיזוג קשת-רשת, שלזה יש הרבה עדויות כולל של מנכל התקשורת, ובסוף לא יצא לפועל המיזוג כיוון שזה לא בסמכותו, מחר זה כנראה יהיה במוקד העניינים.
 
ציפורי

עוד יום של חקירה נגדית של עד התביעה ארנון מילצ'ן; הוא אישר שהיו חילופי מתנות הדדיים עם משפחת נתניהו, הסביר שהפרקליטות הוליכה אותו שולל, סיפר שנגרם לו רק נזק בעניין ערוץ 10, ופירק את עניין עמלות המפרסמים. תיק 1000 מתפורר

כצפוי, השבוע השני לעדות מילצ'ן נפתח בעוד מפולת לפרקליטות. אתמול ריסק עו"ד עמית חדד את הנושאים של ערוץ 10 ושל מיזוג קשת-רשת ב"הטבות" לכאורה שנתניהו העניק לו בשני הנושאים.
שוב ושוב חזר מילצ'ן על מה שאמר במקרים הקודמים וגם בחקירותיו במשטרה: נתניהו לא עזר לי, לא ביקשתי שיעזור לי, לא ביקשתי בכלל הקלה ובמקרה של מיזוג קשת-רשת יידעתי אותו לא במסגרת החברות בינינו אלא כי היה שר התקשורת.
***
מי שהצטרף לריסוק התזה של "פעולה בניגוד עניינים" היה, כרגיל, השופט משה בר-עם: הוא שאל את מילצ'ן האם היה מו"מ בנושא הזה, איזשהו דיבור שהבשיל למו"מ, או שזה היה רק רעיון. מילצ'ן השיב שזה תיאור מדוייק, שמדובר היה בביצה שלא נולדה (תרנגולת בפיו), רק רעיון שלא הבשיל לשום פעולה שלטונית.

מתנות הדדיות בלי תלונות​

לעו"ד חדד היו כמה נגיעות מהותיות בנוגע לחברות בינו לבני הזוג נתניהו, למתנות ההדדיות, לכמויות השמפניות והסיגרים ולחקירה הראשונה שבה כעס על נתניהו.
מילצ'ן אישר שהיו מתנות הדדיות (אמנם לא באותם שווי מן הסתם), ששרה נתניהו הביאה מספר פעמים מתנות לילדיו וגם מתנות לאמנדה רעייתו (כמו שרשרת זהב, מגש וקמע) – זאת בניגוד לתזות של הפרקליטות שלא היתה שום הדדיות.
כמו כן אישר שוב מילצ'ן שלא היה בקיא בפרטים של השמפניות והסיגרים, של המחירים ושל ההיקפים (בניגוד לתיאוריות שהוא ידע על כל שקל) וחשוב מזה: שבני הזוג נתניהו לא התלוננו מעולם בפניו למה לא הביא סיגרים או לא הביא שמפניות – וזה שוב בניגוד לתזת ה"דרישות" של הפרקליטות ושופריה.
כמו כן אמר מילצ'ן ש"שמות הקוד" של "וורדים" ו"עלים" היו מן משחק של "שובבות" כהגדרתו, שבו הוא ובני הזוג נתניהו הרבו בכינויים לאנשים ולחפצים – ולא היתה שום כוונה להסתיר את הדברים, שהיו גלויים לכל מי שהכיר את מילצ'ן ואת בני הזוג נתניהו.

מי הוליך שולל את מילצ'ן?​

בסוף השבוע הדהדו השופרות גיא פלג ואמנון אברמוביץ' ואחרים את האמירה של מילצ'ן כאילו "נגעל" מהתנהגותם של בני הזוג נתניהו.
ובכן, מילצ'ן שוב אמר שהוא ביקש מהחוקרים למחוק את זה והם סירבו. הוא הוסיף כי הוא נלחץ מאוד מהחקירה הראשונה ולכן אמר דברים שהוא לא שלם איתם.
למשל, בחקירה הראשונה הוא גם ניסה לשנמך את רמת החברות עם נתניהו ל"ידידות" אבל בחקירה השנייה הוא כבר תיקן את עצמו ואמר שמדובר בחברות קרובה מאוד, כמו של משפחה.
הסיבה לכעסו של מילצ'ן בחקירה הראשונה היתה, לדבריו, גם בגלל הלחץ מהחקירות וגם בגלל שחש שנתניהו הוליך אותו שולל בנושא האישור מהייעוץ המשפטי למתנות.
מילצ'ן התכוון כנראה ליועץ המשפטי לממשלה, אלא שנתניהו התייעץ עם עורך דינו הפרטי יעקב ויינרוט ז"ל (שאישר לו לקבל מתנות מחברים) ובנוסף היה מסמך של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה שלומית פרגו ברנע, סיכום ישיבה שבה היא כותבת שמותר לקבל מתנות בין חברים.
230703-doc01-796x1024.jpeg

את העדות של וינרוט ואת המסמך של פרגו ברנע הסתירו החוקרים ממילצ'ן וזה, אני מעריך, היה יכול לחסוך ממנו את כעסו על נתניהו.
ראש הממשלה לא הוליך אותו שולל, הוא אכן התייעץ עם עורך דינו וקיבל אישור.
נקודה מעניינית: יהודה וינשטיין, לשעבר היועץ המשפטי של הממשלה, אמר בעדותו שלא מדובר בשאלות שאמורות להיות מופנות אליו אלא לפרקליטיו של ראש הממשלה.
המסקנה שלי מכל האירוע הזה – לא ממש מפתיעה: שהחוקרים וליאת בן ארי הוליכו שולל את מילצ'ן כדי להפנות אותו נגד נתניהו. זה עבד קצת בחקירה הראשונה, אלא שמילצ'ן הבין מהר מאוד שהחוקרים עושים עליו תרגילים ומנסים לסכסך בינו לבין נתניהו. "אנחנו חברים ועדיין חברים", אמר מילצ'ן.

מופע אימים ותרגילי הסחה כושלים​

גם אתמול נמשך מופע האימים של ליאת בן ארי כשהפעם היא נעזרת באלון גילדין, שהחליף את קרן צבירן שחזרה ארצה וישבה באולם הדיונים יחד עם יוני תדמור. בן ארי וגילדין הרבו בהתנגדויות סרק כדי להוציא את עו"ד חדד משיווי משקלו אך זה לא עזר להם.
בסופו של דבר, החבורה הזו מתקשה להפנים: האמת הרבה יותר חזקה מכל תרגילי ההסחה.
***
ולסוגיות של מיזוג קשת-רשת וערוץ 10 שקרסו אתמול ולמעשה קרסו כבר בעדויות מילצ'ן במשטרה

מילצ'ן הודה: נתניהו לא סייע לי באפשרות למיזוג קשת-רשת​

לפי כתב האישום נתניהו עבר עבירה של הפרת אמונים, בכך שנעתר לבקשתו של מילצ'ן לסייע לו בענייני רגולציה בכל מה שקשור לקידום עסקת מיזוג רשת-קשת (הבעלים של ערוץ 12 ו-10 בזמנו, היום 13).
הפרקליטות טוענת כי נתניהו זימן בשעת לילה מאוחרת את מנכ"ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר לפגישה "חשאית" והנחה אותו לסייע למילצ'ן תוך שראש הממשלה פועל בעצמו לקדם את העסקה.
לפי טענות הפרקליטות פילבר הבהיר במהלך הפגישות, על דעתו של ראש הממשלה, שמשרד התקשורת לא יהווה חסם לביצוע המיזוג.
לאחר מכן התקיימה פגישה נוספת, גם בה דן נתניהו, יחד עם מילצ'ן ופילבר, על ההיבטים העסקיים והרגולטוריים הקשורים במיזוג.
עם זאת, הפרקליטות מודה שהעסקה לא הבשילה על רקע חוסר הסכמה בין בעלי המניות של רשת וקשת. הפרקליטות בנתה גם כאן איזושהי תיאוריה שנתניהו נדרש לסייע למילצ'ן בענייני רגולציה ואף הנחה את פילבר לסייע למילצ'ן בתחום זה.
אלא שהפרקליטות מתעלמת לחלוטין מהשלב המקדמי בו התרחשו האירועים שבכתב החשדות.
פילבר, גם לפי עדותו, לא נדרש "לסייע" אלא לתאר את התמונה הרגולטורית-חוקית של אפשרויות המיזוג. הוא ממילא לא הרגולטור המאשר, על רשות התחרות והרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה.
והדבר הכי חשוב: כדי שיהיה "סיוע" רגולטורי צריך שיהיה למי ולמה לסייע. בכל מה שקשור למיזוג רשת-קשת אנחנו מדברים על ביצה שלא באה לעולם, ושאפילו המטילה שלה לא באה לעולם.
בשלב שבו עוסק כתב האישום מיזוג רשת קשת היה בבחינת רעיון ופחות מזה.
בין השלב שבו הדברים אחזו ועד לשלב השלמת המיזוג פעור ים שלם. נדרש היה שבעלי המניות של קשת ורשת יסכימו באופן עקרוני למיזוג; נדרש היה לקיים משא ומתן בין מילצ'ן לאודי אנג'ל (בעל השליטה הדומיננטי דאז ברשת) בדבר הצטרפותו של מילצ'ן כמשקיע ברשת; לאחר מכן היה צריך לסכם באופן סופי על מיזוג שתי החברות; נדרש היה לקבל את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים; ובסוף כל הסופים, נדרש היה לקבל את אישור מועצת הרשות השנייה, שהיא סוברנית להחליט כרצונה. לא פילבר ובוודאי שלא נתניהו יכולים "לסייע" בהחלטה כזו.
כלומר, היה מרחק ענק בין שלב השיחות שמתואר בכתב האישום ועד ליום שבו נדרשו הקלות רגולטוריות, אם בכלל. השלב שתואר בכתב האישום היה שלב שבו מיזוג קשת-רשת היה רעיון תיאורטי, מעין משאלת לב.
ולכן – ממילא, בשלב טרום עוברי שכזה, אין מה לדבר על סיוע רגולטורי. מבחינת התפתחות הדברים, הרי שנדרשו מילצ'ן והבעלים של קשת ורשת לעבור משוכות עסקיות משמעותיות כדי שהמיזוג יהפוך מרעיון אמורפי לתוכנית עסקית ממשית. השיחות בעניין היו עמוק בתחום העסקי, כשסיוע רגולטורי בכלל לא היה רלוונטי.
ומילצ'ן העיד על כך בעצמו.
חוקר: או-קיי מה קורה אז?
מילצ'ן: מה קורה אז? אודי מודיע לנו שאין שום אפשרות להגיע להסכמים עם מוזי (ורטהיים ז"ל, בעל השליטה בקשת).
חוקר: ומה עם שלמה פילבר? שבלי קשר היה אמור לבדוק לך את הנושא הזה?
מילצ'ן: הודענו שאין אין מה אין לא, לא הצלחנו להגיע להסכם.
חוקר: לא הוא אומר לך שהוא בדק וזה לא אפשרי מה אומר לך פילבר?
מילצ'ן: לא לא הגענו.
חוקר: (מילים לא ברורות).
מילצ'ן: לא הגענו לשלב הזה.
מילצ'ן: לא הגעתם לשלב הזה?
מילצ'ן: לא הגענו לשלב הזה.
חוקר: שוחחת עם נתניהו על העניין הזה? על הבדיקות על מה שקורה?
מילצ'ן: לא.
מילצ'ן למעשה סיפר שהצדדים לא הגיעו להסכמות ראשוניות ובסיסיות ביותר – האם ברצונם להתמזג וכיצד – ולכן אפילו לא ניתן היה לנסח את השאלות המתאימות כדי לקבל תשובות, ולו אינפורמטיביות, בתחום הרגולציה; בוודאי שלא היה מקום לדבר או לבקש סיוע.

נתניהו סייע למילצ'ן בערוץ 10? הוא רק גרם לו להפסדים​

הפרקליטות ייחסה לנתניהו עזרה למילצ'ן בכל הקשור לערוץ 10. לפי כתב האישום נתניהו לא נמנע מלעסוק בנושאים הנוגעים לערוץ 10 למרות שידע כי למילצ'ן יש עניין אישי בערוץ.
בכלל זה, נתניהו שוחח עם מילצ'ן לכאורה על האפשרות לקדם חוק שיגביל את גובה העמלות שגובים משרדי פרסום מאמצעי תקשורת.
אלא שכל התיאור בכתב האישום בנוגע לערוץ 10 משקף את הבורות המכוונת של אנשי הפרקליטות בנושאי רגולציה ותקשורת.
חומר החקירה מלמד בכלל שלמילצ'ן לא היה אינטרס ממשי בערוץ 10 החל משנת 2009 לאור הפסדיו העצומים – כ-50 מיליון דולר (מילצ'ן אמר אתמול שהוא היה "משקיע פאתטי, בעל חוב פאסיבי").
רו"ח פלדמן, שהיה אחראי על עסקיו של מילצ'ן בישראל, הסביר כי למעשה משנת 2009 לא היה למילצ'ן אינטרס כלשהו בערוץ 10. איך אפשר לעזור למילצ'ן שאין לו שום אינטרס בערוץ?
רו"ח פלדמן: … כבר משנת 2009 מילצ'ן לא נמצא בערוץ. מבחינה משפטית מילצ'ן עדיין החזיק את המניות ואת החוב, אם כי לא החזיק פוזיציה בדירקטוריון. אני רוצה לחדד כי האחריות של מילצ'ן הייתה בגובה החוב. כלומר לא הייתה למילצ'ן ערבות אישית.
כלומר, אם כבר משנת 2009 למילצ'ן אין אינטרס כלכלי בערוץ 10, הרי שבוודאי שנתניהו לא פעל בניגוד עניינים כלשהו כאשר טיפל בענייני ערוץ 10 ממועד זה ואילך.
מכל מקום, חומר החקירה מלמד שכאשר נתניהו התערב בנעשה בערוץ 10 הרי שהדבר היה לרעת הערוץ, ובעצם לרעת האינטרסים של מילצ'ן, בתקופה שהיו לו כאלה.
נתניהו סיפר בחקירתו כי הוא היה מעוניין לסגור את הערוץ, ורק בעקבות לחצים מצד היועצים המשפטיים הערוץ לא נסגר בסופו של יום.
אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, תמך גם הוא בכך שנתניהו היה מעוניין לסגור את הערוץ, ורק התערבות שלו ושל היועץ המשפטי לממשלה דאז ויינשטיין מנעה את סגירת הערוץ בשנת 2014.
גם מעורבים אחרים שנחקרו במסגרת הפרשה סיפרו שנתניהו היה נחרץ בדעתו לסגור את ערוץ 10 בגלל חובותיו הרגולטוריות שלא מולאו ורק היועצים המשפטיים בלחץ של "כוכבי" הערוץ מנעו זאת מנתניהו.
מילצ'ן אף סיפר שלמיטב ידיעתו שנתניהו רצה לסגור את ערוץ 10, והמשמעות מבחינתו זה הפסד של עשרות מיליוני דולרים. מילצ'ן גם הסביר בחקירתו שהוא רואה בנתניהו אחראי על כך שהפסיד עשרות מיליוני דולרים בכך שנכנס בכלל כמשקיע בערוץ.
אם נתניהו ביצע רק פעולות שפגעו באינטרסים הכלכליים של מילצ'ן בערוץ 10; ואם מילצ'ן עצמו ראה את נתניהו אחראי על ההפסדים העצומים שספג בשל היותו בעל מניות בערוץ 10 – הרי שברור שלא ניתן לדבר על פעולה בניגוד עניינים, בוודאי שלא כזו שמקימה עבירה של הפרת אמונים (שממילא גם התיישנה).

עמלות המפרסמים​

בנוגע לסוגיית קידום חוק שיגביל את גביית העמלות ממפרסמים – גם פה הכניסה הפרקליטות סעיף שאינו נתמך במציאות.
הטענה בדבר מעורבותו של נתניהו בקידום החוק נלמדת משיחה מוקלטת בין עד המדינה ניר חפץ לבין מילצ'ן. בשיחה ציין מילצ'ן בפני חפץ, שנתניהו התחייב לקדם חוק מסוג זה. העד היחיד שנשאל אודות השיחה היה ניר חפץ.
נתניהו ומילצ'ן כלל לא נשאלו בנושא, ולמעשה אין כל ראיה קבילה בחומר לכך שהשניים שוחחו על האפשרות לחוקק חוק מסוג זה.
חפץ לעומת זאת, ציין שההצעה להגביל את גובה העמלות הייתה יוזמה שלו שנועדה בכלל להשכין שלום במלחמה בין נוני מוזס לשלדון אדלסון.
עוד סיפר חפץ שהוא גילה לראשונה שמילצ'ן ונתניהו שוחחו בנושא רק במסגרת שיחתו עם מילצ'ן.
מעניין לציין שבשיחה בין מילצ'ן לחפץ, סיפר מילצ'ן שנתניהו ציין בפניו שמדובר בחוק שמצוי ב-"DNA" שלו ושהוא סבר שראוי לקדם חוק מסוג זה עוד לפני שכיהן כראש ממשלה.
יתרה מזו, לפי השיחה בין מילצ'ן לחפץ לא רק שנתניהו לא קידם חוק שאמור להגביל את גובה העמלות שגובים משרדי הפרסום, אלא שלפי דבריו של חפץ נתניהו טען בפניו שאין בכוונתו לקדם חוק מסוג זה.
עוד עולה מתמליל השיחה ומחקירתו של חפץ שהחוק כלל לא נועד לשרת את מילצ'ן וערוץ 10, אלא מדובר בחוק כללי שאמור היה להיטיב עם כלל אמצעי התקשורת, ובכלל זה העיתונות הכתובה וערוצי הטלוויזיה.
בנסיבות אלה, כאשר מדובר בחוק כללי שנועד לשרת את כל אמצעי התקשורת; כאשר אין כל עדות ששופכת אור על השיחה שהתקיימה, אם התקיימה, בין נתניהו לבין מילצ'ן בנושא חוק שיגביל את עמלות המפרסמים; ועיקר העיקרים, כאשר נתניהו לא קידם את החוק ולא ביצע פעולה שלטונית כלשהי לצורך קידום חוק מסוג זה – ברור שלא ניתן לדבר על הפרת אמונים, אפילו אם האירועים לא היו מתיישנים.
 
שופטת רבקה פרידמן פלדמן: אדוני (חדד) יזהר בלשונו ולא צריך לכנות את התביעה בשמות גנאי
ביני: מילצ׳ן: קחו בחשבון שאין לי עו״ד, העו״ד שלי בעז בן צור מייצג את רה״מ.
ביני: השופטת רבקה פרידמן פלדמן למילצ׳ן: אדוני מה אתה רוצה להגיד בזה ממילא לא היו נותנים לעו״ד לדבר איתףך.
ביני: מילצ׳ן: מבחינתחי אני חסר יעוץ ושמח בכך
חדד: אני חוזר לסוגיית המתנות, אני מבקש שנעשה הפרדה בין שרה נתניהו לבין ביבי, בין הענקת הסגירים לבין הענקת השמפניות. מעולם רה״מ לא ביקש ממך לקבל סיגרים כשאתה היית בחו״ל
מילצ׳ן: לא זכור לי שדיברנו על סיגרים
חדד: תאשר לי כשאתה היית בחו״ל עם מישהו פנה להדס לבקש שמפניות זאת הייתה שרה נתניהו?
מילצ׳ן: הם קיבלו הוראה לתת להם מה שהם רוצים
חדד: אני חוזר לסוגיית המתנות, אני מבקש שנעשה הפרדה בין שרה נתניהו לבין ביבי, בין הענקת הסגירים לבין הענקת השמפניות. מעולם רה״מ לא ביקש ממך לקבל סיגרים כשאתה היית בחו״ל
מילצ׳ן: לא זכור לי שדיברנו על סיגרים
חדד: תאשר לי כשאתה היית בחו״ל עם מישהו פנה להדס לבקש שמפניות זאת הייתה שרה נתניהו?
מילצ׳ן: הם קיבלו הוראה לתת להם מה שהם רוצים
חדד: דרך אגב שמפניה זכרת כשלא היית בארץ
מילצ׳ן: לא יכול להיות שזכרתי שמפניה ולא סיגרים, בואו נחדד את זה הדס (קליין,ב״א) ויונתן (חסון, ב״א) קיבלו נו איך קוראים למילה הזאת, card blanche (כרטיס פתוח, ב״א) לתת להם מה שהם רוצים.
חדד: לא יכול להיות שעו״ בן ארי תגיד לו את המילים שהיא רוצה שהוא יגיד

מילצ׳ן: לא היא לא אמרה
 
בן ארי- נכנסנו בבוקר לאולם והעד מילצ׳ן ישב פה. פנה וביקש לומר שמרגיש לא נוח שאשת ר"מ יושבת באולם ור"מ יושב בירושלים, הוא מרגיש לא בנוח. מבקש שבימ"ש יבין את תחושותיו. העד חזר על הדברים בפני עו"ד חדד. העד ביקש שאני אגיד את הדברים לבית משפט כי זה יותר נוח לו.
חדד - עיוות. התביעה מדברת עם העד בנושאים האלה כי הקדימה אותנו בכמה דקות. דבר רע ונורא. איך אפשר לכנות דברים אלה בצורה חמורה יותר? חברי מתפארת ואומרת את זה לבית משפט. זה איום ונורא. שאלתי את העד אם רוצה ששרה תצא מהחדר העד אמר לא. בשום אופן לא. זה ממש ניסיון מהזול ביותר וזו המילה הכי עדינה שיש לי.
השופטת פרידמן פלדמן: אדוני יזהר בלשונו. העד אמר משהו לתביעה וזה הועבר.
חדד - למה שהעד יפנה לתביעה בחקירה נגדית? צריך להגיד לו אסור לדבר אתה בחקירה נגדית.
 
חדד משהו שרהמ כן ביקש ממך, ובא לשלם על הכל. אתה זוכר שרהמ ביקש ממך למצוא לבנו יאיר מורים למבחק בניו יורק
מילצ׳ן: כן

חדד: אתה סיפרת שבאופן טבעי אתה שלמת, ואז הוא אמר זה בקשה שלי
מילצ׳ן: שמונת אלפים דולר
חדד: הוא אמר ביקשתי שיעורי משחק לבן שלי, זה הבן שלי אני משלם והחזיר עד השקל האחרון
מילצ׳ן: נכון
חדד: כי זאת הייתה בקשה שלו שתאתר מורים. הנדיבות שלך, להביא שמפניה סיגרים, היה נראה לי מאוד אינטואיטיבי, כשהוא אמר שכואב לו הגב אתה ביקשת בשבילו כיסא, זה חלק מטוב הלב והנדיבות שלך. אתה אדם צנוע, זה חלק מהאופי שלך
מילצ׳ן: כן
חדד: אתה ראית את חבר שלך אמרת אתה רוצה שיביאו לו כיסא שיהיה לו נוח. אם היה מגיע כאזרח היית מבקש
מילצ׳ן: נכון
חדד: גם הדס בגרסה הראשונה סיפרה סיפור אחר ממה שמסופר בתקשורת. אתה אמרת לי שכשאתה בחול יש להדס, זה לא מעניין אותי אל תערבי אותי אם משיהו מבקש משהו אז בשמחה אהבה ונדיבות
מילצ׳ן: נכון
חדד: אתה ידעת מהמערכת יחסים עם שרה שהיא אוהבת שמפניה ורודה
מילצ׳ן: כמובן
חדד: שתיתת איתה
מילצ׳ן: אני מעדיף טקילה
חדד: היא הייתה בתקופה קשה, מי שמסוקר כל הזמן כותב כתבה על כתבה גם להיות נשואה לרהמ זאת הקרבה
מילצ׳ן: תלוי לאיזה ראש ממשלה
חדד: אז כותבים וכותבים ולא היית אדיש לזה. גם שרה אמרה שאתה ידעת לקחת יום אפור להפוך ליפה יותר, לנחם גם אם היית בקצה השני של העולם. במסגרת של זה אמרת הכל בסדר אני רוצה לשמח אותך
מילצ׳ן: גם שלרהמ יהיה שקט שיוכל לעבוד
חדד: ואמרת לה אם את צריכה רוצה משהו תדברי עם הדס בשמחה באהבה
מילצ׳ן: לא אמרתי שמחה ואהבה אמרתי תדברי עם הדס
חדד: אבל זה ברור מהטון הטון עושה את המוזיקה. כל מי ששמע את השיחה הבין את החיבה נכון? גם אם לא אומרים מפורשות
מילצ׳ן: נכון
חדד: אתה תא יודע להגיד משהו ביחס לשאלה אם רה״מ מודע לשמפניות ששרה מקלת בזמן שאתה בחול
מילצ׳ן: קשה לי להאמין
חדד: זו השערה שלך.
חדד: יש כמה פעמים שאומרים שראש הממשלה נותן סיגרים, בחלק מהביקורים כן, בחלק מהביקורים לא, לפעמים יש יום הולדת ואז אותה שולח לו

מילצ'ן: לא יודע אם זה קשור ליום הולדת, אני פשוט לא זוכר, בשבילם זה היה כל עולמם, בשבילי זה היה (עושה סימן עם היד) ככה קטן, אני נתתי קארט בלאנש
 
דד: מר מילצ׳ן דיברת בחקירה הראשית שלך על מנגנון שבו אישרו התשלומים אני רוצה שנעמיק קצת, אנחנו רואים שבכל חודש יש טבלה. תאשר לי שבאף אחד מהחקירות שלך לא הציגו לך את הטבלאות האלה?
מילצ׳ן: מדויק
חדד: כלומר מעולם לא באו אליך ואמרו לך קנית בסכום כזה או אחר, כל מה שאמרו לך לדבר זה באויר בלי מסמכים אני אראה לך מה המסקנות הנגזרות מזה. הם (הדס ויונתן) אמרו לנו גם בביהמ״ש שהמטרה הייתה למנוע מצב של הוצאות בלי ביקורת רצית שתהיה בקרה.
מילצ׳ן: משמעת עצמית
חדד: המחשבה היא שאתה אמור לאשר את התשלומים שמופיעים בטבלה
מילצ'ן: מדויק
חדד: אתה עובר בסוף חודש ומקריא את הדברים ומאשר
חדד: טבלת ההוצאות הקבועה קיימת עד היום יש שם הוראות קבע כמובן גם השמפניה והסיגריות, גם זה אם עשרה שקלים. הדס אומרת יש טבלה של כל ההוצאות, ושאתפ עובדים תשלום תשלום
מילצ׳ן: לא תמיד, יש דברים קבועים
חדד: דברים לא קבועים. לא נכנס למספרים אבל לעומת בית במאליבו, הוצאות קטנות יחסית. בשנים X ספרתי מאות אלפי שקלים פה בישראל. אתה מוציא מיליון, זה לא חריג.

חדד: אתה מדבר בחקירה אני אקריא "שים קופסת סיגרים בתיק שלי" אתה מספר לחוקר מה אמרת ליונתן. אתה רואה אתה פה אומר קופסה, כמה פעמים היה שתיים כמה פעמים קופסה
מילצ׳ן: קשה לזכור
חדד: אני רואה שאינטואיטיבית אמרת פה אחת אתה יודע אם זה רוב הפעמים
מילצ׳ן: אין לי מושג, מילצן מצביע על תיק צד של עוד גלוברמן , שלי היה צבע אחר, חום . אל תזלזל בו
חדד: אני מבין שהיה לך את התיק הזה לא מאוד גדול לפי מה שהראת לי עכשיו . תיק קטן תיק גדול . לא שאלת אותך בחקירה אם לרוב קופסה אחת או שתי קופסאות
מילצ׳ן: לא
חדד: אתה מגיע לרהמ ומציא את הקופסה
בן ארי: או קופסאות
חדד: היא לא יכולה להגיד את זה בזמן חקירה נגדית. קופסה או קופסאות, אתה לא יודע להגיד אם אחת או שתיים
מילצ׳ן: כמה שנים עברו
חדד: עברו הבה שנים אם היו שאולים בחקירה אולי היית זוכר היום לא. בבת שלך בבית ינאי יש מישהו שמטפל בו גם כשאתה לא בארץ
מילצ׳ן: בשבע שנים? יש צוות קבוע
חדד: כשאתה לא בישראל יש צוות קוע שמטפל בך גם פה באנגליה יש. לא יונתן או הדס
מילצ׳ן : נכון
 
חדד: "נעבור לצ'ק הפתוח שנתת להדס. גם היא סיפרה סיפור שונה ממה שאתה שומע בתקשורת. כשאתה בחו"ל, אל תערבי אותי בזה. אם מישהו מבקש בשמחה, באהבה בנדיבות. ידעת שששרה אוהבת שמפניות. גם אתה שתית איתה ביחד שמפניות".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "היא פחות אהבה טקילה".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "אתה שכרת שפים מסוימים כמו לימור, חיים ועידן".
מילצ'ן: "נכון".
חדד מספרל מילצ'ן על השף חיים כהן שהכחיש את דברי הדס קליין. "גם אנשי עסקים בינלאומיים באו לבקר אותך?"
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "תאשר לי שלא הציגו לך טבלאות תשלומים".
מילצ'ן: "מדויק".
חדד: "וגם לא הצגיו לך את החשבוניות".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "גם לא הציגו לך מה הדס ויונתן אמרו בחקירה".

מילצ'ן: "נכון".
 
חדד: "אתה עובר בד"כ בסוף החודש ואת מאשר שאפשר לשלם".

מילצ'ן: "כן".
חדד: "הדס אומרת שאת עוברים תשלום תשלום".
מילצ'ן: "לא תמיד".
חדד:"ספרתי עשרות מיליונים בתקופה שהיית בישראל".
מילצ'ן: "כן זה לא חריג".
חדד:"כשאתה באת לבלפור אתה לקחת בעצמך את קופסת הסיגרים".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "שאלו אותך על מזומנים שאתה משכת. אין לי כוונה לשאול אותך. הייתה קופה קטנה וגם כסף מזומן".
מילצ'ן: "כן".
חדד: בסדר גמור. ואין לזה קשר להדס?"
מילצ'ן: "ממש לא".
חדד: "חוזר לביקורים שלך. אתה נתת לנתניהו את הסיגרים במתנה באופן אישי".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "ואתה מספר את זה גם בחקירה שלך, ששמת את זה בתיק צד שלך".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "אתה אומר בחקירה ששמת בתיק קופסא או שתיים. לא זוכר כמה פעמים קופסא או שתיים?"
מילצ'ן: "אין לי מושג".
חדד: "בכל מקרה מדובר בתיק צד".
מילצ'ן מצביע על התיק של ישראל וולנרמן שדומה לתיק הצד שהוא הלך איתו.
בן ארי צועקת קופסאות.
חדד: "היא לא יכולה לעשות זאת. היום אתה כבר לא זוכר כמה בדיוק לקחת?"
מילצ'ן: "לא זוכר עברו הרבה שנים".
חדד: "לא דיברו איתך על אבות הבית בחקירה שלך?"
מילצ'ן: "לא".
חדד: "זה מדהים. תסכים איתי שאב הבית אחראי לשתייה וכד', לא רק הדס".
מילצ'ן: "כן. גם הדס דאגה".
חדד: "מי שמטפל במרתף שיש יינות הם אבות הבית וזה תפקידם".
מילצ'ן: "כן".
חדד: "ואותם לא חקרו. זה מפתיע אותך?"
מילצ'ן: "אני לא בביזנס הזה".
חדד: "אתה יודע שהם קיבלו את הסחורה. אתה מודע לזה?"
מילצ'ן: אני מודע לזה עכשיו".






LIVECITY
 
חדד: "נעבור לנושא אחר. היית הבעלים של ניו ריג'נסי".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "וכל שנה יש דו"ח לחיוב של חב' ריג'נסי".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "את הדו"ח מכינים בישראל או בחו"ל?"
מילצ'ן: "אני מניח שמכינים אותו בישראל".
חדד: "אני רואה שמפניות שקשורות לביקור בריג'נסי. אתה מאשר?"
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "כלומר, הוצאה לריג'נסי זו הוצאה של אורחים מחו"ל".
מילצ'ן: "ההפרדה הייתה באחריות חו"ל".
חדד: "כל פעם שיש ייחוס הוצאות זה לאירוח חו"ל".
מילצ'ן: "כן".
חדד: "אתה אומר שהדס עשתה את ההפרדה. אבל רואי החשבון עשו זאת. אתה מעביר האינפורמציה להדס והיא מעבירה לרואי החשבון".
מילצ'ן: "כן".
חדד: ,אתה יודע איפה הדו"חות האלה?".
מילצ'ן: "לא יודע".
חדד: "לכן אם הייתי מקבל את הדו"ח של ריג'נסי,הייתי יודע שזה לא קשור לביבי ושרה".
מילצ'ן: "לאן אתה חותר?"
חדד: "אני חותר לאמת במקום לעשות תרגילים בחקירות. אם הייתי רואה את הדו"ח של ריג'נסי הייתי יודע איזה הוצאות יוחסו לחו"ל".
מילצ'ן: "אני מניח שהוא קיים".
 
בום בום בום! מילצ׳ן מאשר: חילקתי סיגרים לאורחים (שאינם נתניהו) - כמה סיגרים או קופסאות פתוחות. האישור הזה סותר למעשה את הערכת הדס קליין שמרבית הסיגרים שרכש מילצ׳ן - 98% - היו רק לנתניהו (בכתב האישום יוחסו לו 100% מרכישת הסיגרים של מילצ׳ן). עוד בלוף של הפרקליטות נחשף.
3:03 PM · Jul 3, 2023
 
קו אספקה אומרים לכם. עכשיו ברצינות: אם להב היו רוצים להגיע לחקר האמת, הם היו יכולים להוציא מאיתורן כמה פעמים היה הנהג בבלפור



חדד מקריא למילצ'ן מתוך דו"ח החקירה, שם מילצ'ן מספר שהמתנות "לא היו דבר תדיר".
חדד: זה היה שלוש עש ארבע פעמים בשנה.
מילצ'ן: אולי יותר.
חדד: כמה יותר?
מילצ'ן: אולי חמש.
חדד: והיו שנים שהיה בהם פחות?
מילצ'ן: כן נכון.
חדד: אז מקסימום חמש פעמים בשנה ולפעמים פחות?
מילצ'ן: כן.
 
חדד: "אני אומר שהלוז של נתניהו מאוד מסודר כולל ביקורים בבית ינאי. ב-2010 יש פגישה פרטית איתך באפריל בקיסריה. הגיוני?"
מילצ'ן: "כן".
חדד: "ב-2013 היו 4 ביקורים בס"ה. זה הגיוני?"
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "יש פגישות שהבאת מתנה ויש פגישות שלא הבאת. יש פגישות שהבאת קופסא או שתיים".

מילצ'ן: "כמה אפשר לחפור בזה?"

חדד: "אתה צודק".
 
מילצן מאשר הערכות עו״ד חדד שהיה כ-17 פעמים בבלפור בתקופה הרלוונטית לכתב האישום


(כ-6 שנים, 3 פעמים בממוצע בכל שנה) והביא קופסא אחת או שתיים של סיגרים בכל פעם (זה מתאים בדיוק למה שאמר הנהג יונתן חסון).

המשמעות: תיזת קו האספקה השוטף קרסה."
 
חדד: אני מדבר בס"ה על 17 ביקורים ב-5-6 שנים שבהן נתת מתנה או קופסא או שתיים"
מילצ'ן: "כן".
חדד: "אני אומר לך, שמי שזוכר כמה פעמים הוא נסע להביא מתנות זה יונתן".
מילצן: "והוא אמר 18".
חדד: ,נכון. עכשיו נעבור לבית ינאי. אף אחד לא ניסה לכמת איתך כמה שמפניות נתת לנתניהו?"
מילצ'ן: "לא".

חדד: "אני מראה לך שאמרת בחקירות שאתה מביא 3-6 בקבוקים".
מילצ'ן: "בין 4 ל-6. לא עשיתי רישום".
חדד: זה היה בקולר. רצית לשמור על הקור של הבקבוק".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "לא הראו לך את הקבלות של השמפניות?"
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "אם אראה לך חשבונית לא תדע אם זו מתנה או אתה שתית?"
מילצ'ן: "אין ביומן".
חדד: "האם הציגו לך את החקירה הראשונה של הדס קליין בנוגע לשמפניות?"
מילצ'ן: "לא".
חדד: "בפעם הראשונה היא אומרת שהשמפניה הייתה מיועד בראש ובראשונה לשימושך הפרטי ואח"כ שרה נתניהו. לא הציגו לך את הדברים?"

מילצ'ן: "לא".
חדד: "הציגו לך איזשהי הערכה של הדס?"
מילצ'ן: :לא".
חדד: "אמרת שצריך להפריד בין שימושים אישיים שלך לבין האורחים?"
מילצ'ן: "רעייתי כמעט לא שותה".
חדד: "הערכת 2 בקבוקי שמפניה בשבוע".
מילצ'ן: "כן".
חדד: "ויש אנשים אחרים ששותים".
מילצ'ן: "בהחלט".
חדד: "ולא שאלו אותך על זה?"
מילצ'ן: "לא".
חדד: "ואתה מארח בנדיבות".
מילצ'ן: "נכון".
חדד: "ומעולם לא ביקשו להעריך איתך את הכמויות של האורחים".

מילצ'ן: "לא".
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת משפט של עוול
ב"ה

בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

זה לא טיעון פוליטי.
זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
וזה, מה שצריך לתקן.

טיעון מתמטי־רעיוני:

תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
אם מתקיים:


אם מתקיים:

  J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

ובו בזמן:

  J ∉ Elected Bodies

אזי מתקיים:

  ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

ניסוח מילולי של הטיעון:

נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

במצב כזה, יש:
  • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
  • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
    כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

ניסוח על פי תורת המשחקים

הגדרות:

  • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
  • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
  • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
  • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
מהלך המשחק:
  • G מגישה יוזמה ממשלתית P
  • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
אם מתקיים:

 J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

ובמקביל:

 J ∉ Elected

אז:
  • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
  • J משמר שליטה מעשית
  • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
מבנה אסטרטגי:

זהו משחק אסטרטגי עם:
  • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
  • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
תוצאת המשחק:
  • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
  • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
  • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


📘 תאוריה מערכתית קצרה:

"כשל הריבונות במערכת סגורה"

הגדרה:


מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

עקרונות התאוריה:

1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.

היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
  • אינו משתנה בהתאם לקלט,
  • אינו ניתן להחלפה,
  • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
    הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.

זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

"False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

מסקנה (מה שהיה להוכיח):

❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

לסיכום:

הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
ברור שאין עם מי לדבר.

וזה, בסופו של דבר,
מה שהיה צריך לומר.

* זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
שיתוף - לביקורת חזית כפולה
ב"ה

חזית ביטחונית, וחזית משפטית

(לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

יש לי שאלות קשות.
אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

ואולי חשוב מכול,
למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

יש נקודה שצריך לומר ביושר:
הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

והנה העובדות.
בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

1. מהן החשדות נגד נתניהו?

על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
  • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
  • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
  • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?

  • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
  • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
  • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?

  • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
  • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה

  • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
  • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?

  • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
  • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

מסקנה ואינטרפרטציה

המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
  • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
  • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
  • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
זה שיבוש צדק.

המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

הבה נשווה.

לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

עכשיו נשאל ברצינות:
מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
אחריות לשלום אזרחי ישראל.
ניהול קואליציה סבוכה.
מאבק בזירה הבינלאומית.
מערכה אסטרטגית מול איראן.
קידום הסכמי אזוריים.
איחוי השסע החברתי.

אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
ב"ה

טראמפ הקדים אותי.
לא שאני מתחרה עם נשיא ארצות הברית,
אבל את מה שהוא אמר, את האמת הפשוטה,
היינו צריכים לומר כבר מזמן.
ולא, לא היינו צריכים להמתין כל כך הרבה,
עד שמישהו, מישהו חשוב, יעמוד בגלוי לצידו של בנימין נתניהו.

זה זועק לשמיים.
נתניהו, האיש שמנהל מלחמה על עצם קיומנו,
סופג מתקפות חוזרות מגורמים בשמאל ובמערכת המשפט,
שכבר מזמן הפכו לדבר אחד.

זה לא יאומן.
בעיצומו של מאבק הרה גורל,
כשהוא מקבל החלטות של חיים ומוות,
ממשיכים לעסוק בחשדות מגוחכים,
בקטנות שבקטנות,
כאילו מדובר בעניין ציבורי מהותי.

קוראים לזה צדק.
אבל זו לא צדק, זו השפלה, זו כפיות טובה, זו חוצפה.
אין פרופורציות.
העם כולו תלוי באוויר,
והם בודקים חשבונית על סיגרים.

רק מערכת עם גב תקציבי עלום,
יכולה להרשות לעצמה להטריל מדינה שלמה,
מדינה שלא תומכת בזה, לא רוצה בזה, לא מאמינה בזה.

ואז קם נשיא אמריקאי.
הוא לא רק מדבר, הוא מבין.
הוא רואה את המודיעין,
הוא יודע מה קורה באמת,
מתקני גרעין פעילים, העשרה לרמות מסוכנות,
כוונות שלא מוסתרות,
והכול מכוון כלפינו.

הוא מבין את גודל הסיכון,
את גודל המשימה,
את הלילות הרבים ללא שינה,
את הלב שדופק בעוצמה,
ובעיקר, את התפילה,
כי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת כאן עוצמה, שנולדת מהמקום הכי עמוק,
לא רק תכנון, לא רק מודיעין, אלא אמונה.

טראמפ כבר אמר את האמת, כי הוא כבר הבין אותה.
האמת שהוא קלט בשביעי באוקטובר,
האמת שעם ישראל סוחב על גבו אלפי שנים.

ויש עדיין מי שלא מבין,
שהאמת הזאת הייתה צריכה להיאמר בקול, מזמן.

ויש עדיין מי ששותק,
או גרוע מזה, עוטף את השקר במילים נאות,
כמו "התערבות בעניינים פנימיים",
או "תנו למערכת המשפט לעשות את עבודתה".

איזו טעות,
איזו בושה,
ששתקנו,
שלא עצרנו את הרדיפה בעצמנו.

כן, הם צעקו "בושה".
אבל הבושה האמיתית היא שלנו — ששתקנו,
שראינו את השקר עטוף בגלימה ונתנו לו לעבור.
שזו בושה אדירה שלנו שלא צעקנו מספיק.
כן, בושה — לא כקריאת גנאי, אלא כהודאה.

אז אולי הגיע הזמן,
להיות קצת טראמפ,
לצעוק פייק ניוז, כשזה באמת שקר,
לצעוק חמס, על כל מי שחומס את האמת,
לחשוף את החמס שמתחפש לצדק,
ולדאוג לעם ישראל בכנות.

כי מי שנלחם באדם הזה,
לא נלחם בו,
אלא נלחם בשליחות שהוא נושא,
בשליחות לשמור על עם ישראל.

וכל אדם יודע עמוק בלב באיזה צד הוא באמת עומד.
זה הרגע לבחור.
תבחרו להיות בצד של האמת, בצד המנצח,
בצד שבוחר בקיום עם ישראל.

ההיסטוריה של עם ישראל מתכנסת לרגע הזה.
זה הזמן לבחור להיות שותף.


והנה כמה אמיתות שאין עליהן ויכוח:

  • מילים יפות לא מצליחות להסתיר שקר, רק לעכב את התגובה אליו.
  • רדיפה בתחפושת של משפט היא עוול בגלימה שחורה.
  • כשאין פרופורציה מלכתחילה, אין גם צדק שיכול לצמוח ממנה.
  • מערכת שלא רואה את התמונה הגדולה, לא צריכה לחרוץ גורלות לאומיים.
  • אמת לא זקוקה למקהלה של פרשנים, היא פשוט נוכחת.
  • צדק אמיתי לא רודף אדם שפועל למען עמו, הוא מגן עליו.
  • אין דבר יותר מסוכן משקר שמתחפש למוסר.
  • כשמתחילים להתבלבל בין טוב לרע, מישהו מרוויח מהבלבול הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה