מתחרה למסכי אפל

  • הוסף לסימניות
  • #1
במחשבים של אפל יש מסכים שנקראים 'רטינה דיספליי'
למיטב הבנתי היינו שהמסך חד יותר ממה שהעין יכולה לראות.
(נפק"מ שלא צריך להדפיס כדי לראות אם ניתן לקרוא את הטקסט)

יש כזה דבר גם במסכים של חברות אחרות?
אם כן, איך זה נקרא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
4K אומר מה הרזולוציה הכוללת, אבל לא אומר עד כמה היא חדה. החדות נקבעת על ידי PPI.
הסבר: 4K מציין רזולוציה של 3840x2160. זה אומר כמה פיקסלים יש לרוחב המסך וכמה לגובה המסך. ואז תלוי: אם המסך גדול, הפיקסלים גדולים והתצוגה פחות חדה. אם המסך קטן, הפיקסלים קטנים והתצוגה יותר חדה.
כלומר, 4K בגודל 27 אינץ', הרבה יותר חד מ-4K בגודל 43 אינץ'. בגלל שהרזולוציה נשארה אותו דבר, בזמן שהמסך גדל. איך? מפני שהשתמשו בפיקסלים גדולים.

מה שאומר את החדות האמיתית זה ערך PPI - כמה פיקסלים יש בכל אינץ'.
לדוגמה: המסך שלי הוא 4K בגודל "27, והחדות שלו 163 PPI. לעומת זאת מסך 4K בגודל 43, הוא רק 102 PPI.
מסכי רטינה של מק באותו הגודל (שנחשבים 5K) הם בערך 218 PPI.
יש לי מחשב נייד קטן ולא כ"כ יקר, עם מסך "13 באיכות QHD, שהיא דרגה אחת פחות מ-4K. אבל החדות שלו 282 PPI, יותר גבוהה ממסך 5K של מק!

העלות הגבוהה של רזולוציות גבוהות היא לא בגלל הגודל של הפיקסלים, אלא בגלל שהן דורשות תכנון יותר חזק שיצליח לשלוט על כ"כ הרבה פיקסלים. לכן הנייד שלי עולה 800$ בערך למרות שהוא חד הרבה יותר מהמק, בגלל שמספר הפיקסלים הרבה יותר קטן.

קישור: מדידת PPI במסך שלכם.
נא לשים לב: זה מזהה אוטומטית רק את הרזולוציה. את הגודל צריך לכתוב ידנית ולהקיש אנטר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
במחשבים של אפל יש מסכים שנקראים 'רטינה דיספליי'
למיטב הבנתי היינו שהמסך חד יותר ממה שהעין יכולה לראות.
(נפק"מ שלא צריך להדפיס כדי לראות אם ניתן לקרוא את הטקסט)

יש כזה דבר גם במסכים של חברות אחרות?
אם כן, איך זה נקרא?
לא מדוייק בכלל
מסכי רטינה קיימים כבר הרבה שנים (מאיזור 2013 נדמה לי) אז בכלל לא היה מסכי 4K
הרזולוציה שלהם קרובה יותר ל 2K מאשר ל 4K
קשה קצת להשוות כי הם ביחס של 16:10 ולא 16:9 כמו מסכים רגילים

בכל אופן לגבי העין האנושית , אם ננסה לכמת את הרגישות שלה בפיקסלים היא הרבה הרבה הרבה יותר חדה
בערך פי 70 ממסך 4K

(מסך 4K הוא 8.2MP והעין כ 570MP)

(ע"ע http://www.clarkvision.com/articles/eye-resolution.html )
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
@חיטובים @bris
תודה רבה על המענה!

תכל'ס. כשאני מחפש מחשב חדש, ורוצה חדות ברמה שאני לא יצטרך להדפיס כדי לראות אם הטקסט קריא. איך אני מוצא כזה מסך?

upload_2019-4-1_16-12-0.png

אז שלי זה 141? הבנתי נכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
לי יש את המסך הזה
תודה, בכל מקרה כרגע אני צריך מחשב נייד.

לגופו של עניין - כדי למצוא מסך 'קריא' וחד.
מה צריך לחפש.
4K באיזה גודל מסך יהיה מספיק חד?
והאם הבנתי נכון כמה חד המחשב שלי כעת (בצילום שהעליתי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לא יודע, זה ענין של טעם. בדוק בהודעה שלי למעלה ונסה להשוות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בכיתה ד' נסענו עם הכתה לטיול בגן החיות.
למדתי אז בבית יעקב מרכז בירושלים, בשכונת גאולה.
כדי שיקבלו אותי ללמוד שם היתה צריכה אימי להתחנן ולבכות במזכירות, כי לא רצו לקבל ספרדיות (אולי בצדק.. רק לא היה באזור בית ספר אחר). אמא שלי מאוד רצתה שאלמד קרוב לבית, כך היתה הולכת מידי יום לבית הספר יושבת שעות במזכירות בוכה כדי שיקבלו אותי (מעניין שעשרות שנים אחרי, אני צריכה להתחנן שיקבלו את ספרי להפצה בהוצאות לאור).
בקיצור, יום אחד באו למקום אנשי תקשורת לסקר את העניין הזה, ובית הספר נכנע או שלא, אבל כן נכנסתי ללמוד שם איכשהו...

באופן אישי לא הרגשתי קיפוח עדתי כ"כ, אולי מכיוון שגם בתוך הספרדים נחשבנו סוג ב'.
ככה זה היה בעבר, היו משום-מה מעמדות.
אנחנו נחשבנו - לדעתי - כמעט בתחתית המעמד בשרשרת המעמדות.
כך לדעתי - באותה תקופה לא היו יחסי ציבור טובים, ולא רק זה גם אני ואחיותי די צחקנו על העדה של עצמנו, יחד עם זה שלא יחסנו לעצמנו עדה כלשהי, לא הסתובבתי מתוך מחשבה שאני שייכת למגזר מסוים... היו לי בעיות אחרות מלבד מחשבות איזו עדה אני.
בכל מקרה לא היו לנו ציפיות מהסביבה, כי לא הרגשנו שיש בזה עניין יוצא דופן, כך שלא כל כך עניין אותי אם יש קיפוח.
אם אנשים נהנים לקפח - שיערב להם.

בקיצור, באותו יום חזרנו מהטיול, אני הייתי טיפוס מופנם, התמודדתי עם אילמות סלקטיבית בגלל שהתביישתי בגמגום שלי וגם התפדחתי מהצל של עצמי.

בכיתה שלי היתה ילדה דחויה יותר ממני, בת למשפחה עולים חדשים שלא הכירה את השפה והמנטליות, היא לא דיברה בכלל ולא קיימה אינטרקציה עם אף אחת.
כשחזרנו לכתה, מהטיול, שמתי לב שהיא לא נמצאת.
מיד חשבתי אולי נשארה בגן החיות.
דמיינתי אותה מבוהלת, לא מצליחה לתקשר ולבקש עזרה.
התגברתי על חרדתי ונגשתי למורה ואמרתי לה שלא ראיתי את דיצה.(שם בדוי)
זה היה סוף יום, כולם התארגנו לחזור לבית, המורה דאגה כמובן וביקשה שנלך להתקשר אליה.

הלכתי לטלפון ציבורי שהיה במבנה ליד הסמינר החדש (באותה תקופה במבנה של הסמינר החדש היה סמוך לבית יעקב מרכז שם למדתי).
הקו השמיע צליל של שפופרת שלא הניחו אותה כמו שצריך, כמו צליל תפוס.
חזרתי למורה ואמרתי שהקו לא עובד והצעתי לה שאלך לבית של החברה לראות אם היא הגיעה.
המורה ביקשה משתי בנות להתלוות אלי, הן הסכימו.
היינו אחרי טיול מפרך וכל אחת רצתה כבר לחזור לבית, אבל הבנו שצריך ללכת לראות מה עם דיצה.
המורה אמרה שהיא צריכה ללמד כעת שיעור בסמינר כך שנחזור חזרה להודיע לה מה קורה עם דיצה.
המרחק היה רב יחסית נניח קצת פחות מללכת מהתחנה המרכזית בירושלים עד שוק מחנה יהודה (רק בסמטאות).
הלכנו אני ועוד שתי חברות לבית שלה, נקשנו בדלת, שאלנו אם הגיעה לבית ואחיות שלה ואמרו לנו שכן, היא הגיעה לבית.
כעת היינו צריכות לחזור על עקבותינו לומר למורה שהכל בסדר.
התחלנו ללכת, הדרך היתה מפרכת כפליים, השמש הירושלמית שלחה קרניים ללא רחם, רציתי כבר לחזור לבית והבנתי שגם חברותי בטח רוצות להגיע לבית לארוחה חמה, והן גרות יותר רחוק ממני!
ובכלל, למה שלושתנו נעשה את הדרך למורה אם אפשר שרק אחת תגיע להודיע למורה את הבשורה הטובה?

המחשבה הזו היתה פשוטה: אם מספיק שרק אחת תחזור להודיע למורה, זאת יכולה להיות אני כי אני גרה יותר קרוב לבית הספר..
"אני חושבת שלא צריך שכולנו נלך למורה" אמרתי בקול מתנשף, "אני יכולה ללכת לבד".
"את בטוחה?" שאלו אותי.
"כן, לכו לבית, אסתדר", השבתי.
הן נענו בשמחה להצעה, ואני המשכתי לבית הספר, סך הכל זו היתה אשמתי שהחלטתי לדמיין שדיצה נשארה בגן החיות התנכי...
כשהגעתי לבית הספר, נכנסתי לתוך המבנה הענק שהיה ריק, פסעתי במסדרונות בין כיתות ריקות, מחפשת כתה מאוכלסת, לא ידעתי באיזו כתה המורה, כי היה אסור לנו להסתובב בסמינר כך שלא הכרתי את האזור.
בכל זאת חיפשתי את הכתה עד שמצאתי.
דפקתי על הדלת, וראיתי כתה מלאה בבנות ענקיות (כשאת בבית ספר בנות הסמינר נראות לך מאוד ענקיות בלי פרופורציה, אפילו יותר מהמורות) המורה שמחה לקראתי כי היא כנראה דאגה מאוד וסיפרה לבנות על דאגתה.
ראיתי את תחושת הרווחה שלה ששמעה שהכל בסדר.
היא קראה לי להיכנס לספר לה מה קרה, ואני, סמוקה ומתנשפת, בקושי הצלחתי להוציא מילה...
חמודה המורה וחמודות הבנות, הן שמחו לשמוע הבשורה הטובה שהכל בסדר, ושוחררתי משם חזרה לביתי.
הרגשתי אמנם חוסר נעימות שעמדתי מול הכתה הענקית במצב כה עלוב, אבל בה בעת חשתי נהדר עם עצמי, כי הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון.
נכון שהיה לי יותר קל אם חברותי היו באות איתי, אבל שמחתי שלקחתי אחריות ושחררתי אותן מהתפקיד הזה, כי באמת היה מספיק שרק אני אעשה זאת.

*
אין לסיפור הזה פואנטה או מוסר מלבד אווירת ילדות מקסימה של פעם.
היום אני רואה את העולם החדש, עולם מסודר יותר. ממה שהיה בילדותי.
רוב האנשים גרים כיום בבתים חדשים ויש נוחות בהרבה תחומים, אנחנו גדלנו וגרנו רוב הזמן בדירות ישנות עם חוויות מאתגרות.
בנוסף, עברנו דירה. פעמים רבות יחסית..
רוב האנשים מכירים סביבה אחת, אנחנו הכרנו המון תרבויות: סבתא שדיברה בוכרית ורוסית והיתה לה מנטליות בוכרית רוסית (זה מרתק מאוד), אחיה ואחיותיה (ששרדו, היו לה אחים שהלכו לעולמם בבוכרה בגלל חוסר טיפול רפואי מתאים) ,
סבתא נוספת שדיברה בפרסית עם מנטליות מעניינת מאוד, דודים ודודות פרסיים מעניינים, שכנים אשכנזים, וגם עירקים וגם דתיים לאומיים ועוד... דודים חילונים או חוזרים בתשובה מצד האבא, דודים חרדים מצד האמא, הכרתי המון תרבויות והרבה סוגי אנשים, נחשפתי להרבה סגנונות ותגובות, תלונות או מריבות.

היום כשאני מביטה על הדור החדש אני מבינה שחייו אולי יותר קלים בהיבטים מסוימים, אבל האתגרים של הדור שלי הם גם עיטורי כבוד.
*
יש מעלה אחת בדור החדש שאין בדור ממנו באתי: הדור החדש עם הרבה פחות אגו, לדעתי.
הרבה יותר גמיש וקשוב. הרבה יותר חכם ומודע לעצמו.
זה יתכן אמור להפחיד את הדור שלי, או אולי מפחיד אותי באופן אישי, לראות את הדור החדש, את הפתיחות שלו, ואת זה שהוא מוריד מחסומים וחומות שהיו לי ברורים מאליהם.
אני חושבת שזו גם יצירה של בורא עולם, בכל מקום בו יש התקדמות יש גם פחד וחשש ותחושת זרות וחוסר יכולת להכיל שינויים, אבל השינוי בין הדורות הוא בטח לטובה.
אני שמחה שחוויתי את הדור הקודם, עם כל הקשיים המטורפים שהיו בו (לדעתי) ומנסה לקבל כוחות להכיל את הדור הבא...
אני חושבת שבמובן מסוים כן גדלתי לדור יותר מתקדם מהדור של הורי שגדלו באווירה יותר מחנכת וקשוחה, בעוד הם גידלו אותנו במצע יותר מתחשב ובאוירה פחות חינוכית וקשוחה. אבל בדור שלי עדיין היה נהוג להכות או לצעוק עבור חינוך.
בדור הזה זה פחות מקובל, וזו רק דוגמה לשינוי בין הדורות.

אנשים שמרנים מתקשים להכיל שינויים, בעיקר כמו מה שמסתמן היום, אבל אני משתדלת להתגבר על הקושי הזה ולהבין שאין חדש תחת השמש, גם בעולם של שינויים, התורה לא תהא מוחלפת, למרות שאנשים משתנים ומתחילים לחפש לחיות יותר ויותר ברווחה נפשית,שמקבלת ביטוי גם בחתחושת חופש וללכת מול הזרם, כדי למצוא את עצמי, ולהשתחרר מחשיבה מגזרית מבדלת, למרות זאת התורה נשארת בטהרתה, גם בעולם שרוצה להגאל ולצאת מחושך לאור, התורה ומצוותיה הם המגדלור.
כי אפשר לשלב בין ישן לחדש, בין שמירת ערכים, מוסר ושמרנות לבין פתיחות מחשבתית ונכונות להקשיב למציאות.
זה לא סותר, זה כל היופי שלנו כבני אדם שמוכנים להכנע לפני הטוב והחסד של בורא עולם, שברא הכל לכבודו, ולמען עולם טוב יותר.

יש לי עוד סיפורים מעניינים על ימי ילדותי והדמויות שהכרתי והחוויות שעברתי, שאומנם בעבר נדמו לי שגרתיים, אבל היום ממרחק של שנים הם מצטיירים לי כאוצר.
אם מעניין אתכם, אכתוב סיפורים נוספים בל"נ.

֫
ב"ה
אחרי שהסתבכתי ונסיתי להבין בעזרת הצ'אט,
משתפת לטובת מי שגם מנסה להבין,
לכבוד חג ה"אור".
יש לי פלאש גודוקס V1 עם מרכך אבל אני לא יודעת איך לכוון אותו נכון, אפשר הסבר טכני לגבי הכפתורים אני בלי משדר זה על המצלמה.

בשמחה.
אני אתן לך הסבר טכני וברור, שלב־שלב, רק למה שרלוונטי כש-ה-Godox V1 יושב על המצלמה בלי משדר.



הכפתורים והחוגה – מה כל דבר עושה​

🔘 כפתור ON / OFF​

ברור 🙂
הפלאש צריך כמה שניות לטעינה אחרי הדלקה.



🔘 כפתור MODE​

זה הכפתור הכי חשוב.
כל לחיצה מחליפה מצב:
  • TTL – הפלאש מודד לבד כמה אור לתת
  • M – ידני, את קובעת בעצמך את העוצמה
💡 טיפ למתחילות:
להבנת הפלאש – עבדי ב-M, זה מלמד הרבה יותר.



🔄 החוגה הגדולה​

החוגה משמשת לשינוי ערכים:

במצב M:​

  • מסובבים → עוצמת פלאש
  • הערכים:
    • 1/1 = עוצמה מלאה
    • 1/2 חצי
    • 1/4
    • 1/8
    • 1/16
    • 1/32
    • 1/64
    • 1/128 (חלש מאוד)
📌 כלל אצבע עם מרכך:
  • התחילי ב־1/8 או 1/16



🔘 כפתור ZOOM​

שולט על פיזור האור.
  • 24–28mm → אור רחב ורך
  • 50–105mm → אור ממוקד וחזק
עם מרכך:
👉 שימי על 24–28mm
אין סיבה למקד.



🔘 כפתור H (HSS)​

לא צריך כרגע.
  • מיועד למהירויות תריס מעל 1/200–1/250
  • גורם לפלאש לעבוד קשה ולהיחלש
📌 בלי משדר ועל המצלמה – תשאירי כבוי.



🔘 כפתור ⚡ TEST​

בודק שהפלאש יורה.
טוב לוודא שהכול עובד.



כיוון הפלאש פיזית (קריטי!)​

עם מרכך:
  • לא לירות ישר קדימה
  • הטיה קלה למעלה (כ-45°)
  • אם יש תקרה בהירה – מצוין
    אם אין:
  • עדיין הטיה למעלה נותנת אור פחות שטוח



סט הגדרות התחלה מומלץ (צילום רגוע)​

על המצלמה:
  • ISO: 100–400
  • צמצם: 4–5.6
  • תריס: 1/160–1/200
על הפלאש:
  • MODE: M
  • עוצמה: 1/16
  • ZOOM: 24mm
  • ראש: מוטה מעט למעלה
מכאן:
  • כהה מדי? מעלים ל-1/8
  • חזק מדי? יורדים ל-1/32



טעות נפוצה​

❌ לשנות כל הזמן מצלמה במקום פלאש
✔️ בפלאש – משחקים בעוצמה
✔️ במצלמה – קובעים אווירה



אם תרצי, בשלב הבא אני יכולה:
  • לבנות לך “סט קבוע” לפורטרט רך
  • להסביר איך הפלאש והאור הטבעי עובדים יחד
  • או לעבור איתך על סצנה מסוימת שאת מצלמת
תגידי מה הכי יעזור לך עכשיו.

אני שואלת איך אני יודעת שערכים נכונים לפלאש ולא למשדר שלא באמת קיים?

זו שאלה מצוינת – ואת נוגעת בדיוק בנקודה שמבלבלת הרבה צלמות, אז נעשה סדר טכני וחד.
התשובה הקצרה:
👉 כשאין משדר – הפלאש עצמו הוא המשדר.
כל מה שאת רואה על המסך של ה-V1 הוא מה שקובע בפועל.
ועכשיו בהסבר ברור:



מה זה “משדר” ומה התפקיד שלו בעצם​

משדר הוא רק שלט מרחוק.
הוא לא יוצר אור, לא מחשב עוצמה, ולא מוסיף מידע קסום.
כשפלאש יושב על המצלמה:
  • אין “חוליה חסרה”
  • אין ערכים חבויים
  • אין משהו שלא הוגדר
📌 הערכים שעל מסך הפלאש = הערכים האמיתיים



אז איך אני יודעת שהפלאש עובד לפי מה שהגדרתי?​

יש 3 בדיקות פשוטות, חד־משמעיות:

1️⃣ שינוי עוצמה → שינוי בתמונה​

  • שימי את הפלאש על M
  • צלמי ב-1/16
  • צלמי שוב ב-1/8
אם התמונה השנייה בהירה יותר –
✔️ הפלאש מגיב לערכים
✔️ אין “משדר נסתר”



2️⃣ שינוי ZOOM → שינוי פיזור אור​

  • ZOOM על 24mm → אור רך ורחב
  • ZOOM על 105mm → נקודה חזקה וממוקדת
רואים שינוי?
✔️ ההגדרות פעילות



3️⃣ כיבוי פלאש → חושך​

  • צלמי עם פלאש
  • כבי את הפלאש
  • צלמי שוב באותם ערכי מצלמה
אם התמונה נופלת דרמטית:
✔️ האור הגיע מהפלאש
✔️ לא ממשהו אחר



למה התחושה שיש “משהו שחסר”?​

כי כשעובדים עם משדר:
  • רואים ערכים על המצלמה
  • מרגיש “יותר מקצועי”
אבל טכנית:



מה כן משתנה כשיש משדר?​

לא העוצמה.
לא הדיוק.
רק:
  • שליטה מרחוק
  • עבודה עם כמה פלאשים
  • נוחות



כלל זהב שחשוב שתזכרי​

אם האור בתמונה משתנה – הפלאש מציית.
אין מצב ביניים.
את לא “מדמיינת” הגדרות,
ואין מערכת שלא קיימת.



אם תרצי, אני יכולה:
  • ללמד אותך איך לקרוא תמונה ולהבין אם הפלאש חזק/חלש
  • לתת לך תרגיל קצר של 5 דקות שמקבע את הביטחון בזה
  • או להסביר איך תדעי מתי משדר באמת נחוץ ומתי לא
רק תגידי.

לא זה פשוט שיש כפתורים שמגדירים משדרים ואני לא יודעת אם נגעתי בהם אז יש כמה אופציות ואני לא יודעת למה זה מכוון.

עכשיו אני מבינה אותך לגמרי.
את לא שואלת עקרונית – את שואלת טכנית: “אולי נגעתי במשהו מיותר בפלאש עצמו”.
אז הנה סדר ברור, בלי ניחושים.



קודם כל – איפוס מהיר ובטוח (מומלץ)​

כדי לדעת ב־100% שאין הגדרת משדר פעילה:
  1. כבי את הפלאש
  2. הדליקי אותו
  3. לחצי לחיצה ארוכה על כפתור MODE (כ־2–3 שניות)
  4. יופיע RESET / CLR
  5. אשרי
👉 עכשיו הפלאש חזר לברירת מחדל של פלאש על מצלמה.



עכשיו נבדוק מה לא צריך להיות פעיל​

🔹 סמל אנטנה / גל רדיו​

אם את רואה:
  • MASTER
  • SLAVE
  • Rx
  • Tx
  • CH / GR
❌ זה מצב אלחוטי
✔️ לצילום על המצלמה – אסור שזה יופיע
כדי לבטל:
  • לחיצה קצרה על הכפתור עם סמל האנטנה
  • עד שאין שום ציון של רדיו על המסך
המסך צריך להיראות “נקי”.



איך צריך להיראות המסך כשאת בסדר​

על המסך:
  • MODE: M או TTL
  • ערך עוצמה (למשל 1/16)
  • ZOOM (למשל 24mm)
❌ בלי:
  • ערוץ (CH)
  • קבוצה (GR)
  • Master / Slave
  • סמל רדיו



הכפתור שמבלבל הכי הרבה​

🔘 כפתור האנטנה (Wireless / 2.4G)
הוא לא עושה כלום כשלא משתמשים בו,
אבל אם נוגעים בו בטעות:
  • הפלאש עובר להמתנה לפקודות שלא יגיעו
  • ואז מרגיש “לא ברור” או לא מגיב



בדיקה סופית פשוטה​

אחרי האיפוס:
  1. MODE על M
  2. עוצמה 1/16
  3. צלמי
אם יש אור –
✔️ את במצב הנכון
✔️ אין שום הגדרת משדר פעילה



משפט חשוב להרגעה​

אי אפשר “לקלקל” את הפלאש מהכפתורים האלה.
מקסימום הוא מחכה לפקודה – וברגע שמבטלים רדיו / עושים RESET – הכל חוזר.
אם את רוצה, את יכולה:
  • לכתוב לי בדיוק מה מופיע לך על המסך עכשיו
  • או לצלם את המסך ואני אגיד לך מיד: “תקין / לא תקין”
את לגמרי בסדר – זו בלבול נפוץ מאוד.

איפה אני מגדירה את הזום

מצוין, זה ממש פשוט ברגע שיודעים איפה להסתכל.

איפה מגדירים ZOOM ב-Godox V1​

🔘 כפתור ZOOM
הוא נמצא בצד שמאל של המסך (מתחת או ליד כפתור MODE, תלוי בדגם).

איך משתמשים:​

  1. לחצי פעם אחת על ZOOM
  2. המספר שעל המסך (למשל 24 / 28 / 35 / 50 / 70 / 105) יתחיל להבהב
  3. סובבי את החוגה הגדולה כדי לשנות
  4. לחצי שוב על ZOOM או חכי שנייה – וזה נשמר



מה את אמורה לראות על המסך​

בשורה העליונה או בצד:
  • ZOOM 24mm
  • ZOOM 28mm
  • וכו'
אם את רואה AUTO ליד הזום –
זה אומר שהפלאש מתאים את עצמו לעדשה.
👉 עם מרכך:
✔️ העבירי ל־ידני (לא AUTO)
✔️ בחרי 24mm או 28mm



טיפ קטן אבל חשוב​

אם את משנה עדשה וה-ZOOM על AUTO –
הפלאש ישנה פיזור לבד.
לכן בצילום אומנותי / רך:
  • עדיף ZOOM ידני
  • פחות הפתעות



הגדרת ברירת מחדל מומלצת לך​

  • ZOOM: 24mm
  • MODE: M
  • עוצמה: 1/16
אם תרצי – אעשה לך “צ’ק ליסט” קצר לפני כל צילום, כדי שלא תתעסקי בזה כל פעם מחדש.

המרכך מחליש את האור 1/16 זה מספיק?

שאלה מצוינת – והתשובה היא: לפעמים כן, לפעמים לא, וזה תלוי בכמה גורמים ברורים. בואי נפרק את זה טכנית, בלי תחושות בטן.



כן, מרכך מחליש אור​

אבל חשוב לדעת כמה ובאילו תנאים.
ברוב המרככים הקטנים ל-V1 (כיפה / דיפיוזר מגנטי):
  • איבוד אור ממוצע: כ־1 עד 2 סטופים
כלומר:
  • אם בלי מרכך היית צריכה 1/32
  • עם מרכך → בערך 1/16 או 1/8



אז האם 1/16 “מספיק”?​

ברוב המצבים הביתיים – כן.​

אם מתקיימים התנאים הבאים:
  • מרכך קטן רגיל
  • פלאש על המצלמה
  • מרחק 1–2 מטר מהמצולם
  • ISO 100–400
  • צמצם 4–5.6
👉 1/16 הוא ערך פתיחה מצוין.



מתי 1/16 לא יספיק​

  • חדר גדול / תקרה גבוהה
  • קירות כהים
  • מצולם רחוק (3 מטר ומעלה)
  • צמצם סגור (8 ומעלה)
  • ISO 100 בלבד
אז תצטרכי:
  • 1/8
  • או להעלות ISO ל-400
  • או לפתוח צמצם
(עדיף להעלות פלאש לפני ISO, כדי לשמור על איכות)



סימן מיידי בתמונה​

לא צריך לנחש:
  • הפנים אפורות / שטוחות → חלש מדי
  • אזורים לבנים “נשרפים” → חזק מדי
היתרון בפלאש:
👉 שינוי קטן (סטופ אחד) עושה הבדל גדול.



כלל זהב שיקל עלייך​

עם מרכך:
  • התחילי ב־1/16
  • אם חסר → 1/8
  • אם חזק → 1/32
אל תקפצי בין ערכים –
סטופ אחד כל פעם.



טיפ חשוב מאוד​

הרבה צלמות חושבות:
“המרכך חלש – אז צריך פלאש חזק”
אבל:
ולכן:
  • לפעמים אור עדין ב-1/16 נראה הרבה יותר טוב מ-1/8 חזק וגס.



אם תרצי, בפעם הבאה נוכל:
  • לבנות לך טבלת מצבים (מרחק / עוצמה)
  • או ללמוד איך לקרוא היסטוגרמה בשביל פלאש
  • או לעבוד על אור מחמיא לפנים בלי שריפה
רק תגידי מה הכי עוזר לך.

האם חשוב להשתמש בכרטיס לבן? זה משמעותי? יש לי אבל אני רוצה לצלם קל..

כן — זה משמעותי, אבל לא תמיד הכרחי.
אפשר בהחלט לצלם קל גם בלי כרטיס לבן, כל עוד מבינים מה הוא מוסיף ומתי הוא באמת שווה את ההתעסקות.



מה הכרטיס הלבן עושה בפועל​

הוא לא מחזק עוצמה, אלא:
  • ממלא צללים מתחת לעיניים
  • מחזיר אור לפנים
  • מונע מראה “מלמעלה” קשה כשפלאש מוטה
בפלאש על המצלמה עם הטיה לתקרה:
👉 האור העיקרי מגיע מהתקרה
👉 הכרטיס מוסיף מגע קטן קדמי



מתי זה באמת חשוב​

✔️ פורטרט מקרוב
✔️ פנים בהירות
✔️ תקרה גבוהה
✔️ כשיש צללים חזקים מתחת לעיניים
✔️ צילום יחסית רשמי / נקי
שם ההבדל כן נראה לעין.



מתי אפשר לוותר לגמרי​

✔️ צילום קליל
✔️ תנועה / ילדים
✔️ אור סביבתי טוב
✔️ מרכך רך
✔️ אווירה טבעית ולא “מלוטשת”
במצבים כאלה:
👉 המרכך + פלאש עדין מספיקים.



פתרון ביניים (קליל באמת)​

אם אין לך כוח לכרטיס:
  • השאירי את הפלאש מוטה למעלה
  • הנמיכי קצת את הזווית (לא 90°, אלא 60–70°)
  • עוצמה 1/16–1/8
זה נותן ריכוך בלי התעסקות.



כלל זהב שיחסוך לך מחשבה​

כרטיס לבן = דיוק
בלי כרטיס = חופש

אין פה נכון / לא נכון — רק בחירה מודעת.



טיפ קטן מניסיון​

הרבה צלמות מצלמות בלי כרטיס,
ואז בעיבוד:
  • מרימות מעט צללים
  • מוסיפות אור רך
וזה נראה מצוין.



אם תרצי, אני יכולה:
  • להראות לך בדיקה של 2 תמונות – עם ובלי כרטיס
  • לעזור לך לבחור סט קליל קבוע שלא דורש אביזרים
  • או להסביר איך לפצות בעיבוד כשאין כרטיס
תגידי מה מתאים לך.

אני מצלמת ארוע אם הרבה משתתפים מה לשים לב?

מעולה. באירוע עם הרבה משתתפים המפתח הוא עקביות, מהירות, ואור בטוח — לא ניסויים. הנה צ’ק־ליסט ברור שיחזיק אותך רגועה לאורך כל האירוע.



לפני האירוע – להכין את עצמך​

✔️ סוללה טעונה + ספייר
✔️ כרטיסי זיכרון ריקים
✔️ מרכך מחובר היטב
✔️ פלאש על M
✔️ בדיקה: צילום ניסיון אחד במקום



הגדרות בטוחות לאירוע (פלאש על המצלמה)​

מצלמה​

  • ISO: 400–800
  • צמצם: 4–5.6
  • תריס: 1/160–1/200

פלאש​

  • MODE: M
  • עוצמה: 1/16 (פתיחה)
  • ZOOM: 24mm
  • ראש: מוטה למעלה 60–75°
  • בלי רדיו / בלי HSS
👉 מכאן את זזה רק בסטופ אחד לפי הצורך.



מה לבדוק כל הזמן תוך כדי​

🔹 מרחק מהמצולמים​

  • קרוב → הורידי ל-1/32
  • רחוק → העלי ל-1/8
אל תנסי “לפצות” במצלמה תוך כדי ריצה.



🔹 תקרה וקירות​

  • תקרה לבנה / בהירה → מצוין
  • תקרה כהה / גבוהה → תצטרכי יותר עוצמה
  • בלי תקרה בכלל → הטיה קלה קדימה + מרכך



🔹 צבעי אור​

אם יש תאורה צהובה / כתומה:
  • עדיף WB אוטומטי
  • אל תנסי לתקן בשטח



מה לצלם באירוע גדול​

✔️ קבוצות קטנות (2–4)
✔️ רגעים באמצע שיחה
✔️ חיוכים טבעיים
✔️ לא רק “כולם מסתכלים למצלמה”
טיפ חשוב:
תמונה חיה עם אור טוב שווה יותר מתמונה “מסודרת” וקפואה.



טעויות נפוצות להימנע מהן​

❌ לקפוץ בין TTL ל-M
❌ לשחק עם ZOOM תוך כדי
❌ לירות ישר קדימה
❌ לצלם הכול מאותו גובה



כלל זהב לאירוע​

עדיף אור קצת חלש ורך מאור חזק ואלים.
אירוע סולח על עדינות — לא על שריפה.



הרגעה חשובה​

אם את:
  • עקבית
  • לא מחפשת שלמות
  • ושומרת על אור מחמיא
יצא לך אירוע טוב.



אם תרצי, אני יכולה:
  • להכין לך כרטיס הגדרות קצר להדפסה
  • לעבור איתך על תרחישים בעייתיים (ריקודים / קבוצה גדולה / רחוק)
  • או לתת שגרה מנטלית לאירוע שלא מעייפת
את בכיוון הנכון.

למה לא להשאיר איזו 100 כשיש לי פיצוי אור?

שאלה מצוינת, והיא לגמרי מקצועית.
התשובה הקצרה: כי פיצוי אור לא מחליף ISO באירוע, והוא גם לא נותן לך את אותו מרווח ביטחון.
עכשיו ההסבר המדויק:



מה פיצוי אור עושה (ומה לא)​

פיצוי אור:
  • עובד בעיקר ב־TTL
  • אומר לפלאש “תן קצת יותר / פחות ממה שאתה חושב”
אבל:
❌ הוא לא משנה את האור הסביבתי
❌ הוא לא מקל על עבודת הפלאש
❌ והוא מגיב אחרת מכל פריים לפריים



למה ISO 100 בעייתי באירוע​

כש־ISO על 100:
  • הפלאש צריך לעבוד חזק יותר
  • זמן הטעינה מתארך
  • יש יותר סיכוי לפספוסים
  • קשה לצלם רצף
גם אם יש פיצוי אור:
👉 הפלאש פשוט מתאמץ יותר.



למה ISO 400–800 חכם יותר​

  • הפלאש עובד ברוגע
  • טעינה מהירה
  • פחות חום
  • אור רך יותר
  • רצף יציב
וזה קריטי באירוע עם הרבה אנשים.



ההבדל המהותי​

ISO 100 + פיצויISO 400 בלי פיצוי
פלאש חזקפלאש עדין
טעינה איטיתטעינה מהירה
פחות יציבעקבי
סיכון לשריפהטווח בטוח



כלל זהב לאירועים​

ISO מרים את החדר
פלאש משלים את האנשים
כש־ISO נמוך מדי – הפלאש נאלץ “לעשות הכול לבד”.



אז מתי כן ISO 100?​

✔️ צילום מבוקר
✔️ סטטי
✔️ זמן
✔️ לא אירוע



משפט אחרון שחשוב שתזכרי​

פיצוי אור הוא תיקון קטן — לא אסטרטגיה.
באירוע עובדים עם מרווח ביטחון, לא על הקצה.
אם תרצי, אני יכולה להראות לך:
  • איך “לפתוח חדר” בלי לפגוע באווירה
  • או איך לשלב ISO, פלאש ותריס בצורה קבועה שלא משתנה כל הזמן
את שואלת בדיוק את השאלות הנכונות.

איך הפלאש מתאמץ אם הגדרתי אותו על 1/16?

שאלה מעולה — ופה יש נקודה טכנית עדינה אבל חשובה מאוד.

בקיצור:​

גם כשכתוב 1/16 – הפלאש יכול “להתאמץ יותר” בגלל המצלמה והסביבה.
עכשיו נסביר למה זה לא סתירה.



1️⃣ מה 1/16 אומר באמת​

כשאת על M = Manual:
  • 1/16 אומר: כמות אנרגיה קבועה לכל הבזק
  • הפלאש לא מחליט, לא מחשב, לא משנה
כלומר:
✔️ הוא יורה תמיד אותו הבזק



2️⃣ אז איפה נכנס ה“מאמץ”?​

המאמץ הוא לא בהחלטה — הוא בתוצאה.
אם:
  • ISO נמוך מאוד (100)
  • חדר חשוך
  • תקרה גבוהה
  • מרכך שמחליש
אז:
  • אותו 1/16 לא מספיק
  • את מעלה ל־1/8 או 1/4
  • עכשיו הפלאש באמת עובד קשה יותר
לעומת זאת:
  • ISO 400–800
  • אותו 1/16 פתאום מספיק
  • והפלאש לא צריך לעלות



3️⃣ טעינה וקצב ירי​

“מאמץ” מתבטא ב־3 דברים:
  • ⏱️ זמן טעינה
  • 🔥 חימום
  • 📉 ירי לא עקבי
ב־1/16:
  • אם ISO נמוך → תגיעי מהר לצורך להעלות עוצמה
  • אם ISO גבוה → תישארי ב־1/16 לאורך כל האירוע



4️⃣ למה פיצוי אור לא פותר את זה​

פיצוי אור:
  • לא מרים את החדר
  • לא משנה את הפיזיקה
  • רק מבקש “עוד קצת” מהפלאש
אבל אם הבסיס נמוך מדי:
👉 הפלאש נאלץ לעלות עוצמה בפועל.



5️⃣ דוגמה פשוטה​

אותו פלאש, אותו 1/16:
מצב א’
ISO 100 → כהה → עולים ל־1/8
מצב ב’
ISO 400 → נראה טוב → נשארים ב־1/16
במצב ב’ הפלאש רגוע יותר לאורך זמן.



משפט מפתח שיסדר לך את הראש​

1/16 זה מספר.
ISO זה מרחב עבודה.

ככל שהמרחב גדול יותר —
הפלאש פחות נדחף לפינה.



אם תרצי, אני יכולה:
  • לתת לך נוסחה פשוטה “אם–אז” לאירוע
  • או להראות איך מזהים מראש שה־ISO נמוך מדי עוד לפני שמעלים עוצמה
את ממש מדייקת.

בלייב ויו המצלמה משקללת את נתוני הפלאש?

בקיצור חד וברור:
לא.
בלייב־ויו המצלמה לא משקללת את אור הפלאש (כמעט בכל המצלמות).
ועכשיו ההסבר המסודר, כדי שתדעי למה את רואה מה שאת רואה:



למה בלייב ויו לא “רואה” פלאש​

פלאש הוא:
  • הבזק קצר מאוד (אלפיות שנייה)
  • קורה רק בזמן הצילום
הלייב־ויו הוא:
  • תצוגה רציפה
  • מבוססת על האור הקיים בלבד
לכן:
👉 המסך מראה רק אור סביבתי
👉 הפלאש לא נכנס לחישוב



יוצא מן הכלל (נדיר)​

ב־TTL לפעמים יש:
  • פרה־פלאש חלש למדידה
    אבל:
  • הוא לא מוצג בלייב־ויו
  • הוא לא נותן תצוגה מקדימה אמיתית



מה כן כן עובד בלייב ויו​

  • חשיפה סביבתית (ISO / תריס / צמצם)
  • WB
  • קומפוזיציה
  • פוקוס



אז איך יודעים אם הפלאש נכון?​

שלוש דרכים אמינות:

1️⃣ צילום ניסיון​

  • צילום → בדיקה → התאמה
    הדרך הכי בטוחה.



2️⃣ היסטוגרמה​

  • בדקי שאין שריפות בפנים
  • שיהיה נפח במיד־טונים



3️⃣ ניסיון קטן בעוצמה​

  • 1/16 → 1/8
    אם רואים הבדל ברור – הפלאש עובד



טיפ חשוב לאירועים​

אל תיבהלי אם:
  • המסך נראה כהה
  • אבל התמונות יוצאות מצוין
זה מצב תקין לגמרי בפלאש.



משפט מפתח לזכור​

לייב־ויו מראה את החדר.
הפלאש מאיר את האנשים.

שני דברים שונים.
אם תרצי, אסביר לך:
  • איך לכוון לייב־ויו “שיראה הגיוני” בלי לפגוע בפלאש
  • או איך לעבוד עם פלאש בלי להסתכל כמעט על המסך
את כבר שולטת בזה הרבה יותר ממה שנדמה לך.

עדיף שהמסך יראה כהה לא?

כן — וזה דווקא מעולה.
המסך כהה בלייב־ויו לא אומר שהצילום יכשל, זה הפוך: זו תוצאה של פלאש שמאיר בדיוק בזמן הצילום.



למה המסך כהה – וזה טוב​

  1. הלייב־ויו רואה רק אור סביבתי
    • פלאש הוא הבזק קצר (אלפיות שנייה)
    • לא נכנס לתצוגה
  2. חוסך בלבול
    • אם המסך היה “מנסה לנחש” אור פלאש, היית רואה תמונה מוארת יותר מהמציאות
    • ואז קשה להבין מה באמת יצא
  3. מסך כהה = יותר אמיתי לגבי הסביבה
    • אתה רואה את התאורה החיצונית
    • הפלאש הוא ההפתעה שבצילום



איך לדעת שהפלאש עובד​

  • צלמי ניסיון 1–2 תמונות
  • בדקי שהפנים מוארים
  • אם עדיין כהה → העלי עוצמה 1/16 → 1/8



טיפ נוסף​

אל תנסי “להאיר” את המסך כדי לראות פלאש – זה מבלבל.
הדרך לראות אמת היא:
  • תמונה אחרי צילום
  • היסטוגרמה
  • בדיקה בפוקוס / קומפוזיציה



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלה קצרה “מה רואים בלייב־ויו מול מה יצא בפועל” כדי שתדעי מראש למה לצפות.
זה חוסך בלבול ענק באירועים.

אני טעיתי בפעם הקודמת וצילמתי בהתחלה עם איזו אוטומטי כל התמונות יצאו שרופות.

כן, זה בדיוק מה שקורה כשמצלמים בהתחלה עם Auto / TTL בלי לשלוט בעוצמה, במיוחד עם פלאש על המצלמה.
אני אפרק לך בדיוק למה זה קרה ואיך להימנע מזה בעתיד:



למה התמונות יצאו שרופות​

  1. TTL = פלאש מודד לבד את האור
    • מצלמה אומרת לפלאש “תן כמה שאתה חושב”
    • לפעמים הוא מפרש חדר בהיר או משתקפים כתוצאה מהמרכך / תקרה לבנה
    • התוצאה: יותר מדי אור
  2. מרכך מחליש אור, אבל TTL מנסה לפצות
    • במצב אוטומטי הפלאש “מגביר” את עצמו כדי לפצות על הצללים
    • אם החדר מואר מספיק – זה גורם לשריפה
  3. לייב־ויו ראה את האור הסביבתי בלבד
    • לא היה שום אינדיקציה שהפלאש יתרגש
    • התוצאה בפועל = פנים שרופות / היילייטים קשים



איך להימנע מזה בעתיד​

1️⃣ עברי ל־M (Manual)​

  • קובעים עוצמה ברורה: 1/16 – 1/8
  • אין הפתעות

2️⃣ בדיקת לייב־ויו​

  • קחי את זה כהכוונה רק לסביבה
  • אל תנסי לנחש אור פלאש במסך

3️⃣ צילום ניסיון קצר​

  • 1–2 פריימים
  • בדקי אור על הפנים / היילייטים
  • ואז צלמי רצף

4️⃣ ZOOM + מרכך​

  • ZOOM על 24–28mm
  • מרכך מחובר
  • כך האור רך ומפוזר



כלל זהב​

Auto / TTL = נוח אך מסוכן באירועים עם הרבה אנשים / תאורה משתנה.
M = עקבי, רך, בטוח.



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “פרוטוקול התחלה מהירה לאירוע”:
  • הגדרות M
  • עוצמה מוצעת
  • ZOOM
  • מרחקים
    כך שלא יצטרכי לחשוש משריפות יותר.
רוצה שאעשה את זה?

לא. הפלאש היה M האיזו היה אוטומט.

אהה, עכשיו ברור לגמרי. אז הבעיה לא הייתה הפלאש, אלא ה־ISO שהייתה על אוטומטי.
נפרק את זה:



למה התמונות יצאו שרופות עם פלאש ב־M אבל ISO אוטומטי​

  1. פלאש על M→ עוצמה קבועה (למשל 1/16)
    • הפלאש לא משנה את עצמו, הוא יורה את אותו הבזק כל פעם.
  2. ISO על Auto→ המצלמה מעלה את ה־ISO כדי לחשוף את התמונה
    • בחדר מואר יחסית, או כשמצלמים פנים קרובות לפלאש, המצלמה מעלה יתר על המידה את ISO
    • התוצאה: הרבה אור על הפנים → תמונות שרופות
  3. לייב־ויו לא מראה פלאש
    • לכן, המסך נראה נורמלי/כהה
    • בפועל התמונות יוצאות בהירות מדי



איך להימנע בעתיד​

  1. קבעי ISO ידני
    • ISO 400–800 בדרך כלל לאירוע עם פלאש
    • כך המצלמה לא “תעלה יותר מדי” את החשיפה
  2. שימי פלאש על M עם עוצמה מתאימה
    • 1/16–1/8, בהתאם למרחק ותקרה
  3. צילום ניסיון קטן
    • בודקת אם יש שריפה
    • מעלה / מורידה עוצמה אם צריך



כלל זהב​

כשפלאש על M – ISO חייב להיות ידני, אחרת התמונות עלולות לצאת שרופות אפילו אם הפלאש עצמו מוגדר נכון.
אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “הגדרות בטוחות לאירוע” עם ISO, עוצמה ו־ZOOM שמסדרת הכל מראש.
זה יחסוך בלבול בלייב ויו וימנע שריפות.

קיצר יש רק כפתור אחד לכוון והוא המוד, והגלגלת משנה את הנתונים, תנקס.

בדיוק! בדיוק כך:
  • MODE = הכפתור הראשי → בוחרים M / TTL / AUTO וכו’
  • הגלגלת = משנה את הערכים בתוך המוד → עוצמה, ZOOM, כל דבר אחר
זה כל מה שצריך לדעת בשביל שליטה מלאה על הפלאש בלי משדרים. ✅
כל השאר רק “תוספות” או הגדרות למצב אלחוטי.

אוקי חשבתי שטיטיאל זה המשדר.

הבנתי אותך. כן, הרבה צלמות מתחילות לחשוב ככה, כי TTL נשמע “טכני” ומתקדם, וזה מבלבל.
למעשה:
  • TTL = Through The Lens → הפלאש מודד את האור דרך העדשה ומחליט כמה להאיר
  • זה לא משדר, לא שולח שום פקודה לאף פלאש אחר
  • כל מה שקורה הוא בתוך הפלאש והמצלמה שלך
אז אין לך משדר – זה פשוט אוטומציה חכמה של הפלאש עצמו.
אם תרצי, אני יכולה להסביר בקצרה גם למה לפעמים TTL “מבלבל” עם מרכך או תקרה בהירה.

למה לא להשתמש בטיטי אל אוטומטי זה נשמע די סבבה

כן, זה נשמע סבבה, אבל בפועל TTL אוטומטי באירוע עם הרבה משתתפים הוא קצת מסוכן, ויש לזה כמה סיבות טכניות ברורות:



למה TTL אוטומטי יכול להיכשל​

  1. חוסר עקביות
    • הפלאש מחליט לבד כמה אור לתת בכל צילום
    • אם מישהו קרוב או רחוק, הפנים עלולות לצאת כהות או שרופות
    • בתמונה קבוצתית, מי במרכז יכול להיות מושלם, ומי בקצה – אפל
  2. היסטוריה קצרה של הבזק
    • TTL עושה פרה־פלאש למדידה
    • כשהמרכך מחליש את האור, או התקרה בהירה, הוא יכול “להגזים” → תמונות שרופות
  3. רצף צילום מהיר
    • במצב TTL, הבזק משתנה בכל פריים
    • אין לך שליטה מלאה על אחידות האור לאורך כל האירוע



מתי TTL אוטומטי מתאים​

✔️ פורטרט יחיד
✔️ סטודיו מבוקר
✔️ צילום קרוב, עם רקע לא משתנה



למה M עדיף באירוע​

  • את בוחרת עוצמה קבועה (1/16–1/8)
  • אור עקבי על כולם
  • מרכך עובד בצורה צפויה
  • ISO ידני → אין הפתעות



משפט מפתח​

TTL נשמע נוח, אבל באירוע עם הרבה משתתפים הוא מגדיל סיכוי לשריפות או אור לא אחיד.
M נותן לך שליטה מלאה, בלי הפתעות.
אם תרצי, אני יכולה להכין טבלת הפלאש המושלמת לאירוע עם עוצמות, ZOOM ו־ISO – ככה שלא תצטרכי לחשוב בכלל בזמן הצילום.

חשוב שציינת את הקרוב רחוק.

בדיוק, חנה — זה אחד הדברים המרכזיים שמבלבלים ב־TTL.
בפועל:
  • TTL מתייחס למרחק לכל פריים בנפרד → פנים קרובות יקבלו פחות אור, רחוקים יקבלו יותר
  • זה עובד יפה בצילום יחיד, אבל בקבוצה עם משתתפים במרחקים שונים → אי־אפשר לחזות איך הפלאש יחלק את האור
  • לכן ב־M, את קובעת עוצמה קבועה שמתאימה לטווח הכללי, ומקבלת אחידות
זה גם מקל על רצף מהיר, בלי שתצטרכי לתקן את הפלאש בכל תמונה.
אם את רוצה, אני יכולה להראות לך איך לבחור עוצמה מתאימה לטווח קרוב–רחוק בקבוצה – זה יחסוך ניסויים באירוע.

ניסויים תמיד יהיו...

נכון, חנה, ניסויים תמיד יהיו – זה בלתי נמנע, במיוחד כשיש אור משתנה, אנשים בתנועה ומרחקים שונים.
הטוב הוא שאפשר להפחית אותם למינימום:
  • לקבוע M + עוצמה אחידה
  • ISO ידני
  • ZOOM קבוע
  • מרכך מחובר
אז כל ניסוי קטן יהיה רק התאמה עדינה, ולא “לשחק כל פריים מחדש”.
באירוע כזה, גם אם תמיד יהיה משהו קטן לשנות – את שולטת על האור העיקרי, וזה עושה את ההבדל הגדול.

אם אני מצלמת זוג בלבד, אז מה הערכים?

מעולה, חנה. זוג זה הרבה יותר פשוט ומדויק מאירוע עם הרבה משתתפים. הנה המלצה מעשית:



הגדרות פלאש למצב זוגי (Indoor, מרכך מחובר)​

מצלמה​

  • ISO: 400–800 (תלוי בתאורה החדר)
  • צמצם: 4–5.6 (עומק שדה נעים)
  • תריס: 1/160–1/200 (לצלם בלי טשטוש תנועה)

פלאש​

  • MODE: M
  • עוצמה: 1/16 → התחלה, אפשר לעלות ל־1/8 אם רחוקים מהקיר/תקרה
  • ZOOM: 24–28mm (לכיסוי הזוג בלי הרבה פיזור)
  • ראש מוטה מעט כלפי מעלה או קדימה (~60° אם התקרה נמוכה)
  • מרכך: מחובר



טיפים קטנים​

  1. צלמי תמונה ניסיון אחת – בדקי אם ההיילייטים לא שרופים
  2. אם החדר מואר מדי (קירות לבנים) → יתכן שתצטרכי להוריד עוצמה ל־1/32
  3. המרחק של הזוג עד הפלאש = קריטי
    • 1–2 מטר → 1/16 בדרך כלל מספיק
    • מעל 3 מטר → 1/8



כלל זהב לזוג​

עדיף אור מעט חלש ורך (מרכך + M)
מאשר TTL אוטומטי שמסמן יותר מדי אור ומשרוף פנים



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת זוג-Indoor:
  • מרחק / עוצמה / ZOOM
  • ערכי פתיחה קבועים
    כך שבכל זוג את פשוט מסתדרת בלי לחשוב.
רוצה שאעשה את זה?

זה אותם ערכים לא עדיף לרדת ל2.8 ליצור בוקה?

כן, חנה, את צודקת – אם את רוצה בוקה יפה יותר, הצמצם משפיע יותר מהפלאש.



מה קורה כשאת פותחת לצמצם 2.8​

  • עומק שדה קצר → הרקע מטושטש (בוקה)
  • הפנים נשארות חדות אם הפוקוס נכון
  • פחות אור נכנס מהחדר → לפעמים צריך להעלות פלאש קלות

איך לשלב עם פלאש​

  • MODE: M
  • עוצמה: מתחילים ב־1/16
  • ZOOM: 24–28mm
  • מרכך מחובר
אם אחרי צילום ניסיון נראה כהה → מעלה ל־1/8
כך שפותחים צמצם בשביל בוקה, והפלאש רק משלים אור לפנים.



כלל זהב​

צמצם רחב = רקע מטושטש
פלאש אחיד = פנים מוארים
שילוב של שניהם = תמונה רכה, מקצועית



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “מדריך קצר” לצילום זוג עם פלאש + בוקה – עם כל הערכים שהכי עובדים בפועל.
רוצה שאעשה את זה?

אם אני מצלמת בחוץ בחושך אם תאורת רחוב מה ההמלצה לגבי ערכי הפלאש?

מעולה חנה, צילום זוג בחוץ בלילה עם תאורת רחוב – פה צריך לשלב בין אור סביבתי לבין פלאש עדין, כדי לא לקבל רק פנים מוארים ורקע שחור. הנה ההמלצה:



הגדרות מצלמה​

  • ISO: 800–1600 (תלוי כמה רחוק/כהה התאורה)
  • צמצם: 2.8–4 (לשמור על בוקה ועדיין מספיק אור מהרחוב)
  • תריס: 1/125–1/160 (מספיק קצר כדי למנוע טשטוש מהתנועה)



הגדרות פלאש​

  • MODE: M
  • עוצמה: 1/16 או 1/8– התחלה
    • יותר קרוב = 1/16
    • יותר רחוק / חושך מוחלט = 1/8
  • ZOOM: 24–28mm
  • ראש מוטה מעט (או ישר אם אין תקרה)
  • מרכך: חובה → רך ולא שורף את הפנים



טיפים חשובים​

  1. תאורת רחוב = רקע צבעוני ומעניין
    • אל תכבי את הפלאש לגמרי
    • תנסי “להתמזג” עם האור הקיים → תמונה טבעית
  2. צילום ניסיון אחד קודם
    • בודקת איזון בין פנים לרקע
    • אם הפנים נשרפות → הורידי פלאש / הגדירי ZOOM
    • אם הרקע שטוח מדי → הגדילי חשיפה סביבתית או צמצם פתוח יותר
  3. מרחק חשוב מאוד
    • 1–3 מטר מהזוג → עוצמה 1/16–1/8
    • מעל 4 מטר → ייתכן שתצטרכי 1/4, אבל זה כבר חזק יחסית



כלל זהב​

בלילה – תמיד תחפשי שילוב אור פלאש עדין + תאורה סביבתית
כך הפנים מוארים, והרקע נשאר טבעי ולא שחור לגמרי.



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “ערכי פלאש ללילה בחוץ” עם מרחקים, עוצמה ו־צמצם – כך שתוכלי להרים זוג בכל מצב בלי ניסוי ארוך.
רוצה שאעשה את זה?

זה רק להעלות איזו? למרות שאין לי שום תקרה או קיר?

נכון, בדיוק — כשאין תקרה או קיר, העלאה של עוצמת פלאש היא מה שתשפר את החשיפה, כי אין שום משטח להחזיר אור.
כמה נקודות מעשיות:



למה לא מוטה למעלה / לצד​

  • אין תקרה → לא יוצא רפלקט → אור לא מתפזר
  • אין קיר → אין השתקפות לרקע
  • הפלאש “זורק” אור ישר → צריך עוצמה יותר חזקה



מה לעשות​

  • MODE: M
  • עוצמה: 1/16–1/8, לפי המרחק
  • מרכך: חובה → רך ולא שורף פנים
  • ZOOM: 24–28mm
  • פוקוס על הפנים
אם זה זוג קרוב (1–2 מטר) → 1/16 בדרך כלל מספיק
אם רחוקים יותר → מעלה ל־1/8



טיפים נוספים​

  1. בדקי צילום ניסיון אחד – עדיף לראות קודם אם השריפה קיימת
  2. אפשר להטות פלאש מעט קדימה / 30° למעלה כדי שהאור יתפזר קלות
  3. אל תנסי “לדחוף את התאורה הסביבתית” – עדיף פלאש מדויק



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת פלאש חוץ לחושך מוחלט עם מרחקים ועוצמות, כדי שלא תצטרכי לנחש כל זוג.
רוצה שאעשה את זה?

פוקוס הכוונה לכוון את הפלאש ישיקרות לפנים?

לא בדיוק. בפלאש אין “פוקוס” במובן של למקד את האור לפנים כמו עם עדשה. מה שיש זה שני דברים נפרדים:



1️⃣ פוקוס במצלמה​

  • מתייחס לחדות התמונה
  • את בוחרת איפה הפנים יהיו חדות (זוג / פרצוף יחיד)
  • זה לא משנה את אופן פיזור אור הפלאש



2️⃣ ZOOM / פיזור אור הפלאש​

  • כאן את כן יכולה “לכוון” את האור:
    • ZOOM נמוך (24–28mm) → אור רחב → מכסה זוג או קבוצה
    • ZOOM גבוה (50–105mm) → אור צר ומרוכז → מתאים ליחיד רחוק
  • מרכך עוזר לרכך את האור בלי להכריח כיוון מדויק



מילה אחרונה​

“פוקוס” = חדות התמונה
“כיוונון פלאש” = ZOOM + מרכך
שילוב נכון = פנים חדות + אור רך ומחמיא



אם את רוצה, אני יכולה להכין לך מדריך קטן: פוקוס מול ZOOM למצב זוג/אירוע/חוץ, עם ערכים מעשיים שתוכלי להשתמש בהם בלי לחשוב.
רוצה שאעשה את זה?
אחרי התנסות עבד לי 1/8 עם מרכך,
בנוסף העליתי והורדתי איזו לפי הצורך.
אשמח שתשתפו מנסיונכם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה