מתי כבר ניקח אחריות?

  • הוסף לסימניות
  • #1
פעם - הם כעסו על הסינים, שהטילו סגר מאוחר מדי, ולא הגיבו מוקדם לוירוס,
היום – הם לא מבינים מה רוצים מהם, הרי כולם נדבקו בפורים, לפני שהטילו סגר.

פעם – הם לא העזו לקחת חבילות מאלי אקספרס, והתרחקו מכל מלוכסן עינים כמצורע,
היום – הם לא מבינים למה משלוחנים לא מסכימים להכנס לבני ברק.

פעם - הם שמחו כשהטילו בידוד על כל מי שחזר מחו"ל, וכעסו על אלו שחוזרים מסין,
היום - הם לא מבינים למה בכלל מטילים סגר על בני ברק, ולמה זה מועיל.

פעם – הם ידעו להסביר למה לא צריך לציית להוראות, ולמה הכל פוליטיקה,
היום – הם יודעים להסביר איך כולם אשמים שלא הודיעו להם על ההוראות, ולא אכפו אותן.

פעם – הם הסכימו לשלם מליונים על דירת שלושה חדרים פצפונת,
היום – הם מאשימים את כולם בצפיפות הדיור שלהם.

פעם – הם התגאו בכך שאצלם לא בוחרים, אלא רק מצביעים,
היום – הם באים בטענות על צמרת העירייה שלא סופרת אותם.

קחו כבר אחריות!

נ.ב. הדברים מתייחסים אך ורק לאלו שמתנהגים באופן המתואר, אין בכתוב כדי להתייחס לכל אותם שהקפידו לציית להוראות. נא לא לפתח דיון סביב התוכן.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
למרות ההסתייגות צריכים לבחור בקפידה את העיתוי שבו מפרסמים קטעים ספרותיים.
ובשעה כזו זה מתאים כמו מלח על פצעים.
ואין כזה דבר לפרסם קטע ולבקש לתחום את הדיון להיבט ספרותי.
מה גם שהקטע הזה אינו ספרותי גרידא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ואין כזה דבר לפרסם קטע ולבקש לתחום את הדיון להיבט ספרותי.
בפורום כתיבה ספרותית בהחלט יש כאלו דברים, והיו לי אשכולות שנמחקו בגלל שסטו לדיונים שאינם ספרותיים.
מה גם שהקטע הזה אינו ספרותי גרידא.
רק אציין לדברי המנהל, באשכול אחר שפתחתי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
פעם - הם כעסו על הסינים, שהטילו סגר מאוחר מדי, ולא הגיבו מוקדם לוירוס,
היום – הם לא מבינים מה רוצים מהם, הרי כולם נדבקו בפורים, לפני שהטילו סגר.
לא רואה סתירה.
אפשר לכעוס על הסינים, ואח"כ לכעוס על מי שהיה אמור להפיק לקחים מהכשלונות שלהם, ולא הפיק.

פעם – הם לא העזו לקחת חבילות מאלי אקספרס, והתרחקו מכל מלוכסן עינים כמצורע,
היום – הם לא מבינים למה משלוחנים לא מסכימים להכנס לבני ברק.
מאחר וכתבת שהדברים אמורים רק למי שלא נשמר - -
הרי שמן הסתם מי שהתרחק מחבילות שבאות מסין, גם דאג אח"כ להישמר מהפרת ההנחיות.
והם גם לא יתמהו על המשלוחנים, אלא יתאכזבו על העדר השירות. תוך הזדהות והסכמה איתם.

פעם – הם הסכימו לשלם מליונים על דירת שלושה חדרים פצפונת,
היום – הם מאשימים את כולם בצפיפות הדיור שלהם.
פ-חות...
לא ראיתי מישהו מאשים את הממשלה על צפיפות הדיור...
מאשימים על חוסר ההבנה במציאות הקיימת.

פעם – הם התגאו בכך שאצלם לא בוחרים, אלא רק מצביעים,
היום – הם באים בטענות על צמרת העירייה שלא סופרת אותם.
ליתר דיוק: שלא יודעת מספיק להתנהל במשבר הזה. לא כ"כ קשור כאן הענין של 'לא סופרת אותם'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הקטע כתוב טוב, מבטא בהחלט. יש לי הסתייגות משתי השורות האלו:
פעם – הם הסכימו לשלם מליונים על דירת שלושה חדרים פצפונת,
היום – הם מאשימים את כולם בצפיפות הדיור שלהם.
אבל אני לא מצליחה להחליט אם הערה על כך שהמשל והנמשל לא ממש באותו קו של שאר הזוגות, זאת הערה ספרותית, או שזאת התייחסות לתוכן.
אז נשאיר את זה כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא ראיתי מישהו מאשים את הממשלה על צפיפות הדיור...
הצפיפות.PNG
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
צפה בקובץ המצורף 632531
אההה... מרכין ראשי...
{רק אולי תשנה מ - היום הם מאשימים, ל - היום הוא מאשים. מאמין שהוא לבד במערכה...}
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
חד, קולע, נוקב.
כתיבה מדויקת.
באופן אישי נראה היה לי שהמסר העולה מבין השורות הוא יותר משהו בכיוון של מודעות, שימת לב, נאה דורש ונאה מקיים. המונח "אחריות" המוזכר גם בכתורת וגם בנשפט הסיום פחות מדויקים לתוכן הקטע.
המשפטים הקצרים ואופן ההגשה של הניגודים הבולטים - מדגישים מאוד את העניין, ואת הגיחוך שבו. יפה מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נא לא לפתח דיון סביב התוכן.
כשכותבים קטע פרובוקטיבי (גם אם הוא נכון) - לא ניתן לבקש שלא יפתחו דיון סביב התוכן. הרי אתה בעצם מטמיע כאן מסר ומעוניין שכולם יקבלו אותו בלי יכולת להגיב, כמו המרצה שלא נותן להעיר על הרצאתו. לא הוגן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כשמעלים קטע סיפרותי \ עיתונאי, מלבד התוכן וההגשה, חובה לדייק בעובדות ולהימנע מהכללה שגויה וחסרת יסוד שמעלה ניחוחות גיזענים - אנטישמיים!
וכן, להימנע מביקורת בסגנון פטרוני ומתנשא, לכל ה'הם' המטונפים, משומני המעילים ומרעילי הבארות.
פעם – הם התגאו בכך שאצלם לא בוחרים, אלא רק מצביעים,
היום – הם באים בטענות על צמרת העירייה שלא סופרת אותם.
חוששני שהיה כבר אשכול בעבר בנושא זה, שהרב @מ"ם ראה לנכון לצנזרו מהפורום...

נ.ב. ההערות הנ"ל הם ככלל בנוגע לכתיבה עתונאית, ואין לה כל קשר לפוסט המובא. ונכתבה כאן רק ע"מ 'לא להשאיר את הדף ריק'. נא לא להיכנס לדיון בנוגע להערה רק על אופן כתיבתה.
תודה
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
נא לא לפתח דיון סביב התוכן.
אם אבוא ואכתוב על כל נושא ליבה שקיים בציבור החרדי, ונוגע למגזרים וקהילות מסוימות, ואבקש להימנע מלהתייחס לנכתב אלא להגשה זוהי פרובוקציה לשמה!!!
ואין לה מקום בפורום, לדעתי.
ואני נמנע מלהביא דוגמאות, נסו לדמיין לבד את הכיוון...
מי שבאמת הינו צדיק וישר, ובתמימות מעוניין לעלות קטע סיפרותי איכותי, שיתכבד לכתוב על נושא שלא יעלה מרור לאף אחד מהחברים בפורום!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
חוששני שהיה כבר אשכול בעבר בנושא זה, שהרב @מ"ם ראה לנכון לצנזרו מהפורום...
האשכול נמחק אך ורק בגלל הדיון שהתפתח בו.
כשמעלים קטע סיפרותי \ עיתונאי, מלבד התוכן וההגשה, חובה לדייק בעובדות ולהימנע מהכללה שגויה וחסרת יסוד שמעלה ניחוחות גיזענים - אנטישמיים!
לדעתי אין כאן שום הכללה, כפי שסייגתי בסוף הדברים. הדברים מתייחסים אך ורק לאלו שמתנהגים כמתואר, אלו שממשיכים לקטר כאן באשכולות הקורונה השונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נ.ב. הדברים מתייחסים אך ורק לאלו שמתנהגים באופן המתואר, אין בכתוב כדי להתייחס לכל אותם שהקפידו לציית להוראות
הדברים מתייחסים אך ורק לאלו שמתנהגים כמתואר, אלו שממשיכים לקטר כאן באשכולות הקורונה השונים.
אתה מצהיר על כך שאתה כותב מאמר ביקורת. אתה מצהיר על כך שהביקורת מכוונת למשתמשים אשר חברים כאן באכסניה המפוארת.

נא לא לפתח דיון סביב התוכן.
אתה מבקש להשאיר את הביקורת על המשתמשים הרלוונטים. להותיר אותם מושפלים ונזופים. להותיר אותם מוגחכים ולא יציבים. אתה מבקש מהם ומחבריהם שלא להגן על עצמם ולא להאיר את המציאות באופן שונה וכל זה רק מאחר ודבריך נכתבו בקהילת הכתיבה המקצועית.. הרי שיש כאן חוסר הגינות וחוסר מוסריות כלפי קבוצות שלמות באוכלוסיה.
בפורום כתיבה ספרותית בהחלט יש כאלו דברים, והיו לי אשכולות שנמחקו בגלל שסטו לדיונים שאינם ספרותיים.
מדוע זה אינם יכולים בשם ה"כתיבה הספרותית" לכתוב תגובה מנוסחת היטב המציגה את המציאות המורכבת באופן רך יותר ומיושב יותר? מדוע זה רק ההודעה הראשונה זכותה להיות חופשיה מהגבלות וכל תגובה עניינית דינה להיות סטיה מהיצירה הספרתית?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
מדוע זה אינם יכולים בשם ה"כתיבה הספרותית" לכתוב תגובה מנוסחת היטב המציגה את המציאות המורכבת באופן רך יותר ומיושב יותר? מדוע זה רק ההודעה הראשונה זכותה להיות חופשיה מהגבלות וכל תגובה עניינית דינה להיות סטיה מהיצירה הספרתית?
משום שרק ההודעה הראשונית היא בכלל 'שיתוף', כשמוסיפים עוד תגובות, זה הופך להיות דיון, וככל שאין מדובר בדיון ספרותי, אין מקומו כאן.
אתה בהחלט מוזמן לפתוח אשכול, שבו אתה מסביר באופן בהיר את עמדותיך בנידון, ולחתום אותו ב'אין לפתח דיון בתוכן'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
משום שרק ההודעה הראשונית היא בכלל 'שיתוף', כשמוסיפים עוד תגובות, זה הופך להיות דיון, וככל שאין מדובר בדיון ספרותי, אין מקומו כאן.
מאחר ואתה מצהיר על כך שה'שיתוף' אינו שיתוף של יצירה ספרותית אלא מאמר ביקורת המופנה כלפי אוכלוסיות מסוימות של המשתמשים הרי שיש לבחור באחת משתי האופציות כדלקמן:

א. מאמר ביקורת גם ראוי להיקרא בשם 'יצירה ספרותית' ואם כן גם התגובות עליו ככל שהן מנוסחות כראוי יקראו גם הן בשם קדוש זה של 'יצירה ספרותית' וככל שהן משלימות את היצירה הראשונה הרי שהן יכולות להיכלל באותו האשכול.

ב. מאמר ביקורת אינו ראוי להיקרא בשם 'יצירה ספרותית' מאחר והוא לא מקדש את הכתיבה והיצירה לכשעצמה אלא מביע עמדה ותוכן שנוי במחלוקת אשר רק בא לידי ביטוי בצורת טקסט כתוב ועל כן אין מקומו בקהילה וכמובן שגם אין מקום לתגובות המשך.

תפיסת החבל משני צידיו הרי שמעבר לפגיעה בחסרי ישע וחסרי יכולת להגן על עצמם יש בה גם חוסר אחידות רעיונית בהגדרת מהותה של יצירה ספרותית והמסתעף ממנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מאחר ואתה מצהיר על כך שה'שיתוף' אינו שיתוף של יצירה ספרותית אלא מאמר ביקורת המופנה כלפי אוכלוסיות מסוימות של המשתמשים
אני לא מצהיר כך.
אני מצהיר שגם מאמר ביקורת עשוי להקרא יצירה ספרותית.
ואם כן גם התגובות עליו ככל שהן מנוסחות כראוי יקראו גם הן בשם קדוש זה של 'יצירה ספרותית' וככל שהן משלימות את היצירה הראשונה הרי שהן יכולות להיכלל באותו האשכול.
לא אני כתבתי את הכללים, אך כדי לבאר אותם, יתכן שאם התגובות היו מנוסחות בקפידה, בכתיבה עניינית לגופו של טיעון, אכן היה זה עשוי להיחשב ליצירה ספרותית, אלא שלרוב הדיונים חורגים ממסגרת ספרותית גרידא, מלהיטים את היצרים ונגררים לכתיבה לא עניינית, ועל כן גדרו גדר שלא לעשות כן.
ב. מאמר ביקורת אינו ראוי להיקרא בשם 'יצירה ספרותית' מאחר והוא לא מקדש את הכתיבה והיצירה לכשעצמה אלא מביע עמדה ותוכן שנוי במחלוקת אשר רק בא לידי ביטוי בצורת טקסט כתוב ועל כן אין מקומו בקהילה וכמובן שגם אין מקום לתגובות המשך.
אין שום מאמר שמקדש את הכתיבה והיצירה לעצמה. כל מאמר מביע דעה ותוכן, בין אם הוא שנוי במחלוקת ובין אם לא, ועל פי הוראות המנהל אכן מקומו בקהילה. חבל שלא קראת את דברי המנהל באשכול שלינקקתי לעיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ומלהיטים את היצרים
היצרים מתלהטים כאשר אדם מבוקר באופן חריף ומתבקש שלא להגיב..
חבל שלא קראת את דברי המנהל באשכול שלינקקתי לעיל.
קראתי ואודה שלא ירדתי לעומקן של החילוקים אך כן חזיתי בכך שגם תגובות אשר התייחסו לתוכנן של הדברים אשר כתבת ולפרשנות שנתת למציאות כפי שאתה מבין אותה, נותרו על כנן ככל והם נכתבו באופן מנוסח ומקצועי.

ובכל אופן, פנייתי אינה רק בנוגע לכללים היבשים אלא גם ובעיקר לחוסר ההגינות שאתה מבקש להתיר לעצמך להאשים וללגלג על קבוצות משתמשים שמפרשנות אחרת ממך את הסיטואציה המורכבת אליה עולמנו נקלע ובמקביל לצוות אותם שלא חלילה יגרמו לדיון פסול שיביא למחיקת האשכול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ובכל אופן, פנייתי אינה רק בנוגע לכללים היבשים אלא גם ובעיקר לחוסר ההגינות שאתה מבקש להתיר לעצמך להאשים וללגלג על קבוצות משתמשים שמפרשנות אחרת ממך את הסיטואציה המורכבת אליה עולמנו נקלע ובמקביל לצוות אותם שלא חלילה יגרמו לדיון פסול שיביא למחיקת האשכול.
זכותי המלאה לומר את דעתי, כשם שזכותם המלאה לומר את דעתם, באשכול אחר כמובן.
בשמחה רבה הייתי מנהל כאן דיון ער, אם הדבר היה מותר לפי כללי הפורום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
למרות הסתייגותי מהנכתב בהודעתו,
לדעתי יש צדק בדבריו של @yonatanr על הזכות לכתוב את דעתו ולדרוש שלא לדון בעצם התוכן.
שהלא אילו היה מתבקש הנ"ל לכתוב טור עם דעותיו בעיתון פלוני, היה הוא צריך להעמיד למבחן את הכתבה אותה כתב, כפי ראות עיניו, ולא היה שייך כלל להתווכח ולהתעמת מולו על נכונות הדברים, שהרי בדיוק זה מה שרצו ממנו - לכתוב את דעותיו.
פורום זה אמור לסייע לכל אחד להתלמד לכתוב טוב יותר,
אם חושב @yonatanr שאכן דבריו צודקים, הרי שהוא צריך לבטא אותם בצורה הטובה ביותר.
וזה מה שהוא ניסה לעשות.
האם הצליח?
זה בדיוק הנידון כאן.
האם הוא צודק?
פחות מעניין.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מעין המשך -בלתי ישיר- לעור של פיל , אשמח מאוד מאוד לתגובות והערות!

המורה תמיד אומרת שאסור להגיד סודות ברבים. היא גם אומרת שאבא ואמא הכי חכמים וצריך לשמוע בקולם.

זה קצת מבלבל אותי כי עכשיו אבא ואמא אומרים להם סודות ברבים.

בכלל, זה כבר ממש לא כיף שכל היום רק יש להם עניינים חשובים ובכלל אין להם זמן להיות אבא ואמא שלי כמו פעם.

במיוחד מאז שדוד התחיל ללכת כל יום לעבודה. אמא אמרה לאבא שהיא שבורה מזה. בכלל היא לא שבורה. אין לה גבס. אולי אלו מילים שרק גדולים מבינים מה הכוונה, או שדוד שובר דברים בעבודה ובגלל זה הם כל כך עצובים.

בערב, כשדוד חזר ואבא ואמא עשו הצגה שהם שמחים ובכלל לא בוכים, שאלתי אותו מה הוא שבר ולמה אמא כל כך עצובה מזה, כשאני שוברת אמא רק אומרת לי להיזהר ומלמדת אותי איך להשתמש בחפצים בעדינות. דוד חייך חיוך של אנשים שרוצים לא לחייך ואמר לי: "חמודית, אני לא שובר כלום. אני בונה לי חיים ועצמאות". הוא כל היום אומר שטויות. אי אפשר לבנות חיים. כנראה הוא בונה בעבודה דברים שאבא ואמא לא אוהבים, ולכן הם עצובים מזה.

אחר כך הוא נכנס לחדר שלו ואבא ואמא נכנסו לחדר שלהם ורק אני לא רציתי להיכנס לחדר שלי. אז סתם נשארתי ולא עשיתי כלום. אבל שמעתי את אבא ואמא לוחשים דברים. הם נראה לי לא רוצים בכלל שדוד יעבוד. מענין למה, גם אמא עובדת וזה דווקא לא מפריע להם!

אחר כך אבא אמר לדוד משהו ואז—נהיה פה בלגן שאני בכלל לא אוהבת!! דוד צעק, ואבא נלחץ ואמר לו כל מיני דברים, ואז דוד טרק חזק חזק את הדלת ואמא אמרה לו דברים גם. למה הוא צועק? אולי אבא ואמא אמרו לו משהו רע? אולי נגיד הם סיפרו לו שהמתנה שהם קנו לו לאפיקומן נשברה? ובכלל, רואים שדוד לא היה אצל המורה חנה. היא מלמדת כל היום על כיבוד הורים והוא בכלל לא יודע לכבד הורים, הוא רק מדבר לא יפה וזה מאוד לא נעים לי לשמוע כאלו דברים וצעקות!

בסוף אבא ואמא חזרו עוד פעם לחדר שלהם וכבר לא היה כזה בלגן מפחיד בבית.

מאוד שיעמם לי אז הלכתי לחדר ובניתי בית לבובות ממגנטים ומגדל גבוה שיהיה להן ליד, אם הן לא ירצו להיות בבית שלהן או שפתאום יהיה אצלן בלגן והן יפחדו.

רציתי לקרוא לאמא שתראה את מה שבניתי- אבל פחדתי שהיא תבכה ותהיה עצובה ממה שבניתי כמו מהדברים שדוד בונה.

אז פירקתי מהר את הבית ואת המגדל וחשבתי לעצמי שחבל שלנו אין מגדל לברוח אליו כשעצוב ומפחיד.


מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה