הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
נָנִי
הפעם, לאחר תקופה ארוכה נאלצתי לגשת בעצמי לפתוח את הדלת, הדפיקות היו עדינות אך נחושות.
לא חיכיתי לתשובה, פתחתי מיד.
"שלום" קיבלתי את פניה של הדמות שעמדה בחוץ.
"או או, טרחת בעצמך לפתוח לי, מגיעה לך מילה טובה, כל הכבוד". היתה זו דמות משעשעת למדי ובמחשבה שניה גם רצינית לחלוטין.
"אני הטכנאי האישי שלך" קראה לעברי הדמות שכינתה את עצמה בשם 'ג'רי', "אצלנו יש שירות, מחיר משתלם, ומעל לכל: אנושיות". צחקתי בלב מהמילה 'אנושיות'.
רציתי לכבד אותו בכוס קפה, רק לא ידעתי איך מרתיחים את המים, איפה הקפה והסוכר, וגם היכן מסתתר לו החלב. בעצם לא ידעתי איפה המטבח.
"לא צריך קפה" אמר ג'רי כקורא את מחשבותיי.
"איפה נני שלנו? אבדוק אותו מיד" הוא פנה הישר לחדרו של נני לפני שהספקתי להכיר לו את החדר, "חבל לנו על הזמן" הוא הדגיש. באמת חבל.
"הוא נחלש לאחרונה" אמרתי לג'רי, "הוא מאד חסר לי, כבר כמה שעות שהוא שוכב במיטה ללא תזוזה, אולי נגמרה לו הבטריה"?
"לא" אמר ג'רי, "הוא לא עובד על בטריה, זה מיושן. הוא פועל באופן שהוא מטעין את עצמו בעצמו".
ג'רי פנה לנני בעדינות, בידיו מכשיר גדול ומרשים "זה סוג של מכשיר להגברת האנרגיה" הסביר ג'רי וחיבר את ראשו של נני למכשיר, לאחר דקות ספורות הוא לחש לו משהו באוזן, ונני התעורר במהירות. "תודה ג'רי" הוא הודה לו נרגשות. "הייתי צריך מעט ביטחון והעצמה אישית, עזרת לי מאד, תודה שבאת".
"לא צריך תשלום" אמר ג'רי לפני שהצעתי לו משהו, "אנחנו מארגון 'תנו לרובוט להיות', כשקיבלנו את ההתראה האוטומטית על מצבו של נני, מיהרנו לבוא ולתמוך בו. הקפד נא לתת לו יחס ראוי כנדרש, תמיכה נוספת תהיה בתשלום מלא". ג'רי פנה מיידית לעבר דלת היציאה "עבודה רבה עוד לפנינו, לקוחות רבים זקוקים לעזרה שלנו" הוא יודע ליחצן את הארגון שהוא חבר בו.
נפרדתי מג'רי בהערכה. וכבר חיכה לי מגש קטן ובו עוגת גבינה לטעמי וכוס תה חמים ונעים מעשי ידי נני.
"חשוב מאד לומר מילה טובה" אמר לי נני בקול רובוטי מתכתי כבד – משל קם הרגע מהשינה או מהתרדמת הקצרה אליה נפל.
"תודה לך אדון נני, העוגה טעימה להפליא, קלעת לטעמי" אמרתי מכל הלב.
"איך אתה מרגיש עכשיו, נני? התאוששת? מהיום אקפיד בהחלט על יחס ראוי אליך, ראיתי כמה אתה חסר לי".
"שלומי מצוין" השיב נני, "ולא אדרוש בשלומך, משום שכבר ניכר אליך שבקושי אתה מסוגל לזוז, אתה צריך להשקיע מעט יותר בפעילות גופנית"... "אה, וגם לאכול בריא יותר".
***
העובדה שיש כל כך הרבה שמתערבים לי עמוק בחיים, שנכנסים עמוק לרצונות וליצרים שלי, הטרידה אותי במיוחד. והמציאות הנוראה שמדובר בסה"כ בכלי מתכת עם יכולות רובוטיות, כשאפילו הטכנאי מגיע מאותה משפחה - הפרה את שלוותי. מאז רכשתי את נני ב'יאבוק רובוטיקה' -בשוק הרובוטי ומאז כניסתו לחיי, אין לי את החשק והרצון להעלות חיוך על שפתיי.
"אל דאגה צור" העיר אותי נני מהמחשבות, "אנחנו מתוכנתים להיות אנושיים, אני מבין ללבך ומשתתף בצערך. אבל עולם חדש לפנינו, עולם נטול דאגות וחיים נטולי מאמץ".
"אבל מאז באת לא פגשתי באיש אמיתי, חי ובועט, צוחק או בוכה, עצוב או שמח" אמרתי לנני בדאגה.
"אבל אני גם עצוב וגם שמח" השיב לי נני בביטחון, "לפעמים בוכה ולפעמים צוחק, הכל בהתאם לצרכים שלך, צור". ברגל אני מרגיש מהלומה קטנה כשנני אומר "גם לחיות ולבעוט אני יודע, ועכשיו יש לך צורך שיבעטו בך בעדינות".
אני מחייך לעצמי חיוך מר ומבקש מנני מעט מנוחה.
"אתה חלש" נני לא מוותר, "כבר אמרתי שאתה צריך להשקיע בפעילות גופנית, נוני לא שוכח אף פעם את צרכיו של הלקוח".
הקול שלו כבר עושה לי צמרמורת, אני מחליט ללכת לנוח ולא לשמווע ל'דעתו' של נני.
אני מחפש את המיטה האהובה עלי כשלמען האמת זה המקום שבו אני שוהה במרבית שעות היממה. אך להפתעתי אני מוצא שם מכשיר כושר, כזה מהדור המעודכן.
"זה לא יעבוד לך" מגיח נני מאחור כשאני מנסה להתיישב על המכשיר המשונה, "אתה צריך לשמור על איכות חיים ועל גוף בריא" מדגיש נני.
לאחר פעילות ארוכה, כפויה וממושכת מפתיע אותי נני בחבר חדש. "זה דולי" מציג אותו נני, "זה בשבילך מתנת יום הולדת, הוא אחראי לשמור על פעילותך הגופנית ולוודא על כושר על בסיס קבוע". "זה כלול בתשלום, אתה בחרת בחבילה מורחבת" הוא מרגיע תוך כדי שהוא מסביר לדולי על האובייקט שלו.
"דייי", אני צועק לו תוך כדי שהוא מזהיר שלא להזיק למיתרי הקול שעברו טיפול רפואי לא מזמן. "נמאס לי" אני ממשיך לצעוק ולא מתייחס לאזהרות של נני. אני רץ לבטל את החבילה שרכשתי ב'יאבוק רובוטיקה'.
"אי אפשר" מגיב נני, "ביטול כרוך בעמלה של אלפי שקלים ובחשבון הבנק שלך ישנם רק כמה מאות".
אני נזכר שבחבילה שרכשתי הכנסתי הגנה כדי שלא אוכל לבטל בקלות את החבילה במקרים בהם לא אוכל לעמוד בפני דרישותיו של נני.
כמוצא אחרון אני אומר לנני שיפתח לי את האוטו, אולי לצאת קצת יעזור לי להתאוורר.
"אי אפשר" הוא אומר לי, "בעיות האקלים בעולם גרמו למנהיגיה לאסור על שימוש ברכב באופן יומיומי, צריך להזמין תור מראש".
"אז תזמין לי תור נני, טוווב"? אני מנסה לחייך אליו כנסיון לרצות אותו.
"לא יעזור לך לחייך, טרם צחצחת שיניים הבוקר, לא נעים לראות לך ככה את השיניים...".
***
אבא שלי מופיע פתאום בפתח החדר "אוכל לדאוג בחלונות הגבוהים שיבטלו לך את החבילה" תמיד אבא נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון, "אך עליך לזכור מתי הכל התחיל" אבא בהחלט דואג לי, "אתה צריך להכניס היטב לראש שאתה הוא זה שצריך לשלוט על החיים שלך. אל תתן יד להצהרות שמבטיחות עידן חדש לו רק תתקדם כמו כולם למכשירים עדכניים ונוצצים, אל תאמין לאזהרות על חיים מיושנים ובלתי אפשריים. זכור שאתה תמיד המעודכן האמיתי".
הבטחתי לקיים.
"שלום" קיבלתי את פניה של הדמות שעמדה בחוץ.
"או או, טרחת בעצמך לפתוח לי, מגיעה לך מילה טובה, כל הכבוד". היתה זו דמות משעשעת למדי ובמחשבה שניה גם רצינית לחלוטין.
"אני הטכנאי האישי שלך" קראה לעברי הדמות שכינתה את עצמה בשם 'ג'רי', "אצלנו יש שירות, מחיר משתלם, ומעל לכל: אנושיות". צחקתי בלב מהמילה 'אנושיות'.
רציתי לכבד אותו בכוס קפה, רק לא ידעתי איך מרתיחים את המים, איפה הקפה והסוכר, וגם היכן מסתתר לו החלב. בעצם לא ידעתי איפה המטבח.
"לא צריך קפה" אמר ג'רי כקורא את מחשבותיי.
"איפה נני שלנו? אבדוק אותו מיד" הוא פנה הישר לחדרו של נני לפני שהספקתי להכיר לו את החדר, "חבל לנו על הזמן" הוא הדגיש. באמת חבל.
"הוא נחלש לאחרונה" אמרתי לג'רי, "הוא מאד חסר לי, כבר כמה שעות שהוא שוכב במיטה ללא תזוזה, אולי נגמרה לו הבטריה"?
"לא" אמר ג'רי, "הוא לא עובד על בטריה, זה מיושן. הוא פועל באופן שהוא מטעין את עצמו בעצמו".
ג'רי פנה לנני בעדינות, בידיו מכשיר גדול ומרשים "זה סוג של מכשיר להגברת האנרגיה" הסביר ג'רי וחיבר את ראשו של נני למכשיר, לאחר דקות ספורות הוא לחש לו משהו באוזן, ונני התעורר במהירות. "תודה ג'רי" הוא הודה לו נרגשות. "הייתי צריך מעט ביטחון והעצמה אישית, עזרת לי מאד, תודה שבאת".
"לא צריך תשלום" אמר ג'רי לפני שהצעתי לו משהו, "אנחנו מארגון 'תנו לרובוט להיות', כשקיבלנו את ההתראה האוטומטית על מצבו של נני, מיהרנו לבוא ולתמוך בו. הקפד נא לתת לו יחס ראוי כנדרש, תמיכה נוספת תהיה בתשלום מלא". ג'רי פנה מיידית לעבר דלת היציאה "עבודה רבה עוד לפנינו, לקוחות רבים זקוקים לעזרה שלנו" הוא יודע ליחצן את הארגון שהוא חבר בו.
נפרדתי מג'רי בהערכה. וכבר חיכה לי מגש קטן ובו עוגת גבינה לטעמי וכוס תה חמים ונעים מעשי ידי נני.
"חשוב מאד לומר מילה טובה" אמר לי נני בקול רובוטי מתכתי כבד – משל קם הרגע מהשינה או מהתרדמת הקצרה אליה נפל.
"תודה לך אדון נני, העוגה טעימה להפליא, קלעת לטעמי" אמרתי מכל הלב.
"איך אתה מרגיש עכשיו, נני? התאוששת? מהיום אקפיד בהחלט על יחס ראוי אליך, ראיתי כמה אתה חסר לי".
"שלומי מצוין" השיב נני, "ולא אדרוש בשלומך, משום שכבר ניכר אליך שבקושי אתה מסוגל לזוז, אתה צריך להשקיע מעט יותר בפעילות גופנית"... "אה, וגם לאכול בריא יותר".
***
העובדה שיש כל כך הרבה שמתערבים לי עמוק בחיים, שנכנסים עמוק לרצונות וליצרים שלי, הטרידה אותי במיוחד. והמציאות הנוראה שמדובר בסה"כ בכלי מתכת עם יכולות רובוטיות, כשאפילו הטכנאי מגיע מאותה משפחה - הפרה את שלוותי. מאז רכשתי את נני ב'יאבוק רובוטיקה' -בשוק הרובוטי ומאז כניסתו לחיי, אין לי את החשק והרצון להעלות חיוך על שפתיי.
"אל דאגה צור" העיר אותי נני מהמחשבות, "אנחנו מתוכנתים להיות אנושיים, אני מבין ללבך ומשתתף בצערך. אבל עולם חדש לפנינו, עולם נטול דאגות וחיים נטולי מאמץ".
"אבל מאז באת לא פגשתי באיש אמיתי, חי ובועט, צוחק או בוכה, עצוב או שמח" אמרתי לנני בדאגה.
"אבל אני גם עצוב וגם שמח" השיב לי נני בביטחון, "לפעמים בוכה ולפעמים צוחק, הכל בהתאם לצרכים שלך, צור". ברגל אני מרגיש מהלומה קטנה כשנני אומר "גם לחיות ולבעוט אני יודע, ועכשיו יש לך צורך שיבעטו בך בעדינות".
אני מחייך לעצמי חיוך מר ומבקש מנני מעט מנוחה.
"אתה חלש" נני לא מוותר, "כבר אמרתי שאתה צריך להשקיע בפעילות גופנית, נוני לא שוכח אף פעם את צרכיו של הלקוח".
הקול שלו כבר עושה לי צמרמורת, אני מחליט ללכת לנוח ולא לשמווע ל'דעתו' של נני.
אני מחפש את המיטה האהובה עלי כשלמען האמת זה המקום שבו אני שוהה במרבית שעות היממה. אך להפתעתי אני מוצא שם מכשיר כושר, כזה מהדור המעודכן.
"זה לא יעבוד לך" מגיח נני מאחור כשאני מנסה להתיישב על המכשיר המשונה, "אתה צריך לשמור על איכות חיים ועל גוף בריא" מדגיש נני.
לאחר פעילות ארוכה, כפויה וממושכת מפתיע אותי נני בחבר חדש. "זה דולי" מציג אותו נני, "זה בשבילך מתנת יום הולדת, הוא אחראי לשמור על פעילותך הגופנית ולוודא על כושר על בסיס קבוע". "זה כלול בתשלום, אתה בחרת בחבילה מורחבת" הוא מרגיע תוך כדי שהוא מסביר לדולי על האובייקט שלו.
"דייי", אני צועק לו תוך כדי שהוא מזהיר שלא להזיק למיתרי הקול שעברו טיפול רפואי לא מזמן. "נמאס לי" אני ממשיך לצעוק ולא מתייחס לאזהרות של נני. אני רץ לבטל את החבילה שרכשתי ב'יאבוק רובוטיקה'.
"אי אפשר" מגיב נני, "ביטול כרוך בעמלה של אלפי שקלים ובחשבון הבנק שלך ישנם רק כמה מאות".
אני נזכר שבחבילה שרכשתי הכנסתי הגנה כדי שלא אוכל לבטל בקלות את החבילה במקרים בהם לא אוכל לעמוד בפני דרישותיו של נני.
כמוצא אחרון אני אומר לנני שיפתח לי את האוטו, אולי לצאת קצת יעזור לי להתאוורר.
"אי אפשר" הוא אומר לי, "בעיות האקלים בעולם גרמו למנהיגיה לאסור על שימוש ברכב באופן יומיומי, צריך להזמין תור מראש".
"אז תזמין לי תור נני, טוווב"? אני מנסה לחייך אליו כנסיון לרצות אותו.
"לא יעזור לך לחייך, טרם צחצחת שיניים הבוקר, לא נעים לראות לך ככה את השיניים...".
***
אבא שלי מופיע פתאום בפתח החדר "אוכל לדאוג בחלונות הגבוהים שיבטלו לך את החבילה" תמיד אבא נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון, "אך עליך לזכור מתי הכל התחיל" אבא בהחלט דואג לי, "אתה צריך להכניס היטב לראש שאתה הוא זה שצריך לשלוט על החיים שלך. אל תתן יד להצהרות שמבטיחות עידן חדש לו רק תתקדם כמו כולם למכשירים עדכניים ונוצצים, אל תאמין לאזהרות על חיים מיושנים ובלתי אפשריים. זכור שאתה תמיד המעודכן האמיתי".
הבטחתי לקיים.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: ת.ב.ג., חיפאית!!!!, אל ההרים ועוד 100 משתמשים103 //