אתגר נובמבר ספרותי > אתגר כתיבה | אשכול העבודות

[מ. י. פרצמן]

צהריים טובים ובשורות טובות!
בעז"ה בחודש נובמבר הבא עלינו לטובה ננהל כאן בקהילה אתגר יומי שמטרתו לעודד כתיבה יומית.
מזמינה לכאן את הניק @יוסף יצחק פ. - יוזם האתגר ומנהלו בפועל, שיסביר לנו איך זה עובד.
בהצלחה לכולנו!


לנספח

 

[יוסף יצחק פ.]

ברוכים הבאים לאתגר נובמבר ספרותי הראשון מסוגו בקהילת הכתיבה בפרוג.

על האתגר:
האתגר נולד בהשראת 'אתגר האינקטובר' הבינלאומי המתארח בקהילת המאיירים, כאן בפרוג.
האתגר יימשך במשך כחודש ימים. לא יהיה בו מנצחים והוא אינו נושא פרסים, ומטרתו היא אחת - לעודד כתיבה.

פרטי האתגר:
כתבו קטע אינטואיטיבי או ספרותי, עד שלוש מאות מילה, על הנושא היומי. לכל יום מימי האתגר יהיה נושא יומי משלו (רשימת הנושאים והימים כאן למטה).
כל קטע יתקבל בברכה, העיקר לכתוב.
מיותר לציין שאין כוונה להתחייב לכתוב כל יום סיפור, אך הרשות נתונה למעוניין.

קטעי הכתיבה יועלו כאן באשכול הזה.
כל פטפטת, ביקורת, שאלות ודיונים - לנספח.

על מנת למנוע בלבול, בכל לילה בשעה 00:00 נגמר הנושא של אתמול ועוברים לנושא של מחר, לפיכך, מי שלא הספיק להעלות את הסיפור עם הנושא של אתמול, מוזמן להעלותו לנספח.

מומלץ לציין את הנושא היומי בסיפור (אפשר עם 'האשטג' - #).


רשימת המילים השנה (לפי ימים):

1. חלום.
2. עכבישים.
3. נתיב.
4. להתחמק.
5. מפה.
6. מוזהב.
7. טפטוף.
8. קרפדה.
9. להקפיץ/לקפוץ.
10. הון.
11. לשוטט.
12. חריף.
13. עלייה.
14. טירה.
15. פגיון (חרב).
16. מלאך.
17. שד.
18. אוכף.
19. שמנמן ('בעל בשר').
20. כפור.
21. שרשראות.
22. עוקצני, מגרד.
23. שמימי.
24. רדוד.
25. מסוכן.
26. הסר / הרחק.
27. חיה.
28. ניצוץ.
29. מאסיבי (עצום).
30. עומס.
31. אש.

בהצלחה לכולם!

 

[יוסף יצחק פ.]

האתגר נפתח ביום רביעי, י"ז מר-חשוון (1 בנובמבר, 2023) בלבד .

 

[אין פאנץ']

#חלום

כחלום יעוף
​

אִמָּא הִתְעוֹרְרָה מִקּוֹל הַבְּכִיּוֹת

מַהֵר הָלְכָה בְּעִקְבוֹת הַקּוֹלוֹת

דָּנִי בֶּן הַ3 יִלֵּל לְלֹא הֲפוּגוֹת

אַרְיֵה רָאִיתִי כָּאן בֵּין הַמִּטּוֹת



הִיא נִסְּתָה לְהַרְגִּיעוֹ לְלֹא הַצְלָחָה

יַעֲקֹב בֶּן הַ12 הִבִּיט בִּפְלִיאָה

הוּא סְתָם מִתְבַּכְיֵן בְּלִי הַצְדָּקָה

הוּא רַק חָלַם אֵין כָּאן מְאוּמָה



אִמָּא הִסְבִּירָה בְּשֶׁקֶט וּבְחֶמְלָה

אֵצֶל יְלָדִים קְטַנִּים אֵין הַבְחָנָה

חֲלוֹם וּמְצִיאוּת שְׁנֵיהֶם בְּמַשְׁמַע

עֲדַיִן לֹא הִבְשִׁילָה בּוֹ הַהֲבָנָה



דַּע לְךָ בְּנִי גַּם אָנוּ הַגְּדוֹלִים

חוֹשְׁשִׁים וְסוֹבְלִים מִפְּחָדִים

הַכֹּל דִּמְיוֹנוֹת שֶׁנִּרְאִים אֲמִתִּיִּים

ה' מְסַדֵּר כְּמוֹ בֻּבּוֹת עַל חוּטִים

 

[כלי מיתר]

#חלום

מאז שזה קרה המוח שלי ריק.

אני בקושי מצליח לחשוב. קצת מדבר, הרבה שותק.

זה ביום.

בלילה אני שוקע בתוך הריק הזה, לא חולם כלום. רק מרגיש שאני צולל לתוך בור שחור שאין לו סוף.

מעולם לא חשבתי שאני אתגעגע לחלומות, שהן כל כך יחסרו לי. אבל כנראה שגם חלום מסייט ככל שיהיה הוא מהווה תחליף ראוי לחור שחור וסמיך.

מאז שזה קרה.

מאז ששימי חשב שזה יהיה נחמד להלחיץ אותי 'קצת'. בשביל זה הוא לא היה צריך הרבה יותר מכושר שכנוע וחבל קשירה.

כושר שכנוע כדי שאני יסכים לעלות איתו לגג. וחבל כדי לקשור לי את הרגליים ולזרוק אותי. כך שאתנדנד לי באוויר בין שמים לארץ, או נכון יותר בין ידיו של שימי האוחזות בחבל לארץ.

זה היו אולי רגעים קצרים, אבל היה די בהם כדי להבהיל אותי עד מוות. אתה רואה את הריצפה פרוסה מתחתיך. מאיימת בנוקשותה. ואתה אין לך אחיזה בכלום חוץ מלולאת חבל שקשורה היטב מעל כף רגלך. מכאיבה לך בתפיסתה.

אבל לא די בזה, נראה היה ששימי נהנה מקול צווחותיי, ולכן כדי למקסם את גודל האירוע, הוא החל להזיז את ידו, מנדנד אותי מצל לצד, כך שעם כל תנועה שלו נשמתי נעתקת ממקומה.

"מה יש לך, אתה לא סומך על הכוח שלי"? הוא שאל אותי מעמיד פני נעלב.

על הכוח שלו יתכן ויכולתי לסמוך, אבל על כוחו של החבל ודאי שלא יכולתי.

זה מהפעמים שאתה מתחרט על כל גרם בורקס שאכלת, שאלמלא אכלתיו אולי היה החבל כן יכול לשאת את משקלי.

כן, החבל נקרע ואני פשוט צנחתי למטה, למטה. לתוך המיטה שלי בחדר בפנימייה, שטוף זיעה.

משפשף עיניים, מתיישב על המיטה, מסדיר נשימה.

כן, סוף סוף חלמתי חלום.

 

[רוצה טוב]

#חלום

לוֹחֵם חוֹלְמָנִי חָלַם חֲלוֹמוֹת חֲלוֹמִיִּים,
בַּמְּחִלָּה בַּמִּלְחָמָה.

בַּחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן
חוֹמֵל הוּא חֶמְלָה ,
וּמוֹלֵחַ לֶחֶם וּמָלִיחַ לַלּוֹחֲמִים.

בַּחֲלוֹם הַשֵּׁנִי
חֵיל הַמִּלְחָמָה הִלְחִים הֶלְחֵם,
לְחַלּוֹן בְּחָמָ"ל הַלּוֹחֲמִים.

בַּחֲלוֹם הַשְּׁלִישִׁי
לוֹחֵם מְמֻלָּח שֶׁחָלָה בְּמַחֲלָה,
הֶחָלִים מִמַּחֲלָתוֹ.

בַּחֲלוֹם הָרְבִיעִי.
מֶלֶךְ מַחַל מְחִילָה לְלוֹחֵם לוֹחֲמָנִי,
שֶׁלָּחַם מִלְחָמָה בְּמַלְכוּתוֹ.

בַּחֲלוֹם הַחֲמִישִׁי
מַלָּח מָלַח לַחְמָנִיָּה חַמָּה,
בְּמֶלַח מִמִּלְחִיָּה.

 

[אתיס]

#חלום

מה לה ילדה

בלילות חלומה

על שמלה ורודה

ופורחת

מה לה ילדה

בלילות חלומה

זר, בלונים, במרכז

היא זורחת

מה לה ילדה

בלילות חלומה

כיסא מקושט ואמא

אורחת,

מה לה ילדה

בלילות חלומה

שיר וזמר, בשנה

היא צומחת.



מה לה ילדה

בלילות חלומה,

מי לה סיפר

שבעת מלחמה,

לא תהיה מסיבה

ואין גן,

שארית חגיגות

במרחב המוגן

אוכלי דאגות

ולא ממתקי יום הולדת.



מי ייתן

ויהיו מתוקות שנותיך

בטוב ושלום,

מי ייתן

ונגדל כולנו איתך

בחן ובתום

מי יתן

יבוא יום

ונתעורר לחלום

גאולה.

 

[אריה גלבר]

יום 1 לאתגר // #חלום

הַבֹּקֶר הַהוּא
הוּא יַגִּיעַ
יוֹם אֶחָד
עוֹלָם חָשׁוּךְ
יִמָּלֵא
בְּאוֹר מְיֻחָד
וַאֲנַחְנוּ
לֹא נִתְעוֹרֵר
פָּשׁוּט כִּי לֹא יָשַׁנּוּ
לִבֵּנוּ
תָּמִיד הָיָה עֵר
וּפְקוּחוֹת הָיוּ עֵינֵינוּ
וַעֲדַיִן
בְּשׁוּב הַשֵּׁם
נָבִין שֶׁנִּלְחַמְנוּ
לֹא נִרְדַּמְנוּ
נָשַׁמְנוּ
קַמְנוּ
הֶחְלַמְנוּ
אַלְפַּיִם
שָׁנָה
בִּכְלָל חָלַמְנוּ

 

[Sara led]

יום 1 לאתגר- חלום


הדמות שהצטנפה במיטה המקולפת נעה קלות.
אדם הדור עמד מולה.
קולו העשיר והעמוק דיבר והקירות שוב נראו מסויידים ויפים.
"דע לך שהשם שומע את התפילות שלך, שלחו אותי מהשמים להקריא לך את הספרות שיזכו מחר בהגרלה של הלוטו, זו ההזדמנות שלך לזכות לעשירות מופלגת.
הספרות הם 2867...."
צרחה עוצמתית העלימה את האיש והזוהר והחזירה אותו לבקתה
"בעריייי, יש כאן ג’וקקקק! תהרוג אותו."

 

[שועל ספרות.]

#חלום


החיילים האיראנים נכנסו לביתנו.

לא היה לנו מה להסתתר.

הם כבשו כבר את הכל.

עם מתקפת הטילים האימתנית, הרחפנים המתאבדים, הכוחות שפלשו במשולב מהאוויר ומהיבשה מלבנון, סוריה, ירדן ומצרים. לישראל לא היה סיכוי.

האמריקאים עדיין לא הספיקו אפילו להחליט איך להגיב, וישראל כבר הייתה כבושה.

ועכשיו הם פה. צורחים עלינו לצאת מהבית.

"מוישה?"

-----

'רגע, מה? אה, איזה נס! זה רק חלום! אני בבית מדרש, באמצע החברותא. וואי איזה לא נעים...'

"כן מנחם!"

"שוב נרדמת על הגמרא. הילד הפריע לישון בלילה, אה?"

"אאה..."

"קשה הזמן הזה, נכון? בפרט כשאנחנו מרגישים מה אנחנו עושים פה, ולא נלחמים כמו אחינו בצה"ל, הרי בתכלס' הם המגינים כרגע על עם ישראל..."

"מה אנחנו עושים פה? צה"ל המגינים?" אמרתי כשכל זוועות החלום חוזרים אליי באחת. "בוא נחזור ללמוד, צריכים אותנו!"

 

[Tamarit]

#חלום

איש אחד נולד וחי לו,
ופתאום גם מת,
שלשום.
ורק אתמול הוא גילה,
שבכלל זה היה באמת,
רק חלום.

 

[שיבת ציון]

#חלום

בס"ד

היה בלגן, וצעקות. ודאגתי, התאמצתי, השתקתי. ושתקה השממה.

אחר כך בניתי, יישבתי, הפרחתי. ופרחתי כסביון זהוב.

היו בעיות, אז חשבתי. הבאתי והוצאתי, פתרתי.

התעוררתי.

חלום?! שאלתי עצמי בזעזוע. חלום וזה הכל?! והרי כל כך גאתי על הצלחותי. חלום...

לאחר ששטפתי פנים הרגשתי שהתעוררתי בצורה סופית.

המשכתי בעבודת חיי.

התאמצתי ובניתי. השגתי חומר ועשיתי ממנו חמרים- חמרים. רציתי, ושאפתי. פחות מחצי השגתי, ועבדתי ועמלתי ו...

חלום.

 

[לרקוד על הירח]

#חלום

בחלומי נחזור,
נחבק חולות כבר לא גזולים.

בחלומי נדמע,
נלטף תינוקות שלא שבויים.

בחלומי נצחק,
ולא נרעד מכל בום.

בחלומי נחיה,
ולא נאמר 'שגרת חרום'.

וחלומי-
שיתגשם,
ולוואי נצעד
לבית השם.

 

[מימיי]

חלום

יש לי חלום
ובחלומי אני רואה
עולם שקט ורגוע
בו הטוב שולט על הרוע

יש לי חלום
ובחלומי אני רואה
ילדים משחקים ברחובות
ובשדרה הולכים אבות

יש לי חלום
ובחלומי אני רואה
חיילים שבים לבית
מורידים את הירוק זית

יש לי חלום
ובחלומי
אין יותר
צבע אדום

 

[הקה]

חלום

יש לי חלומות
כשהייתי קטן, חלמתי כיצד אגדל
כשגדלתי חלמתי כיצד הייתי קטן

כשהייתי בחור חלמתי כיצד אתחתן
כשהתחתנתי חלמתי כיצד אני בישיבה

כשהייתי בשלווה חלמתי כיצד תמיד יהיה כך
כשאני בסטרס אני חולם מתי הוא יישכך

כשאני בגלות אני חולם כיצד יהיה בגאולה
וכשאהיה בגאולה אדע בלי חלום כיצד הכל לטובה

 

[-חיה-]

חלום

אמא חלמתי
שאבא בא
הוא רק קצת מאחר

אמא חלמתי אותו
רגיל רגיל
והוא חייך והבטיח לי
שיבוא לבקר

אמא הוא אמר
שאל תבכי בשקט
ושהכל שטויות
ולא קוברים אבות

אמא חלמתי על אבא
תגידי לי מתי
החלום יתגשם

 

[חני ה.]

ב"ה
חלום.

כל הלילה אמא היתה עם עינים רטובות.
ראיתי שהיא עשתה שהכרית תהיה רטובה גם. שמעתי שהיא אומרת 'דניאל'.
אבא לא אומר לה כלום. חשבתי שהוא לא עצוב, אבל בבוקר הלכתי למיטה שלו בשקט, ובדקתי את הכרית, ולמרות שלא היו שם דמעות, הוא עדיין לא שמח. הוא כבר לא מחייך אלי. בכלל. והוא כבר לא מרים אותי גבוה עד התקרה, כמו שאני אוהב. כמו פעם.
דניאל מסתכל עלינו מהקיר של הסלון ומחייך. אמרתי לו שיבוא מהר כי אבא ואמא עצובים, אבל הוא נשאר שמח, וכעסתי עליו. כי הפח כבר מלא בטישואים של אמא, והחיוך של אבא עצוב נורא. ומלא אנשים באים אלינו. ואני לא רוצה אותם. אני רוצה שדניאל כבר יבוא, וכולם יהיו שמחים.
אבל דניאל עדיין חייך.

אחר כך צעקתי חזק חזק עד שאמא באה וחיבקה אותי. ואני רציתי לצעוק עוד, אבל אמא שמה את הראש שלה ליד הראש שלי, והרגשתי שהיא כבר לא בוכה. אז חיבקתי אותה.

אבל בלילה שוב אמא בכתה.
ואני רציתי לצעוק שוב, אבל פתאום שמעתי אותו. בהתחלה חשבתי ששוב צריך להיכנס למקלט, אבל זה לא היה כמו רעש של אמבולנס. זה היה רעש שאני אוהב.
ואז ראיתי שאבא מסתכל על אמא, ואמא גם הסתכלה עליו. והיא גם בכתה, אבל ראיתי שהעינים שלה שמחות.

#היינו כחולמים.

 

[RPO]

#חלום

נפש שוממת
דרכים יתומות
שפתיים דבוקות
ורוק שאוזל
אין בכי
רק מבט.
ולילה ראשון
נטול
חלומות.



( נכתב בעבר, אבל מרגיש לי כ''כ מדויק לבשורות הנפילה, השכול, דרכים יתומות וליל נטול חלומות)

 

[חנה ש.]

היינו בדרך לברית, ונזכרתי שאני אמורה לעבור ניתוח למחרת,
כשתקומי תרגישי אחרת לגמרי, אני חושבת לעצמי, בינתיים התאספו כולם
וישבו על ספסלי האולם, מוזר הכיסא שישבתי עליו הפך לפתע למן כורסא
הייתי קשורה לכורסא, מעניין שפתאום בין כל הכיסאות היה מקום לכורסא להיות במצב שכיבה,
הכורסא התחילה להתנדנד אבל לא קדימה ואחורה אלא מצד לצד, לפתע הכורסא התהפכה באופן מוזר,
כך שהייתי תלויה עם הרגליים למעלה, והראש כלפי מטה, הדם הולך לראש, חשבתי לעצמי, אבל אולי זה טוב,
לשנות קצת את האיזון, הרגשתי שאני קשורה חזק, ולא פחדתי בכלל, פתאום התעוררתי.

 

[Chaya Lea]

#חלום

הצליל שקוטע, גודע חלום, מזכיר לי מי כיוונה את השעון במטרה לקום מוקדם יותר.
ערפילים מתוקים עוטפים מנגד, מחממים כמו השמיכה, רכים כמו הכרית.
היום עוד לפניי אז אני קמה, מוותרת על צמר גפן ורדרד המתנפץ כבועה.
נשאבת במהירות לתוך רצף פעולות, נזכר כאשר שקועה בו עמוק ברצון אתמול של אי פעם.
לא, זו שאיפה.
כי את הרצונות לא צריך לזכור, הם חיים ובועטים, וכאשר אינם- אין בהם משמעות.
החלומות, חמקמקים, מהתלים בהם.
סוחפים.
הגלים, שוצפים וקוצפים, רודפים זה את זה.
ואני, נישאת על גביהם.
אולי חשבתי שאני גולשת.
אך לא, אני מתגלשת, נסחפת בזרם החיים.
היום עוד לא נגמר ורצון טהור, או בעצם שאיפה, מבעירה את עצמה בשנית.
נושאת עיניי לאופק היום, עוד לא שקעה בו השמש.
חלומות יגיעו, יתחלפו, יהתלו בי שאחד הם.
אך יש בי שאיפה,
והיא האמת.
עוד לא מאוחר מידי בכדי לזנוח חלומות, אשליות מתוקות.
עוד לא מאוחר מידי בכדי להתחיל לטפס על ההר, ממוקדת מטרה ולכבוש את הפסגה.