#משקפת#
אם רק היו נותנים לי גישה,
צינור לעקיפה.
לא ביקשתי להיות,
רק להציץ.
לטעת תקווה ,
לראות איך
אור מציץ.
אם רק היו נותנים לי שיטה,
למקד מטרה.
לא בקשתי לעשות,
רק ללמוד.
לדעת כיוון,
לראות איך
תכלית חיים.
אם רק היו נותנים -
משקפת.
הרבה עבודה הייתה נחסכת.
ואז -
תהיי משכורתה שלמה .
[ושלי מה יהיה עליה?... ]
תודה על המשקפת לקטעים מובחרים.. ואוו, געגועים לאתגרים משמנים....
אם בעבר הרגשתי משהו,
היום גם זה כבר אבד.
אם הייתי אוהב מישהו,
ליבי שכל אותו. אני כבר לבד.
חלול,
נפול.
זה המסלול.
של הרמת האהבה העצמית לשחקים,
עובר לתלות משוגעת בפידבקים.
בלימה שאוחזת בחוט את הלב,
קטיעה, נפילה, שכול של הלב.
אכול,
נבול,
זהו מסלול
של כל התמימים שחשבו שיוכלו,
שעלו על כיוון שהוכתב ופישלו,
חבריהם חיצי כיוון ולא הם עצמם,
מצביעים על מודל, שוכחים את מקומם.
התקול,
הכבול,
זהו מסלול,
של מי שצריך קצת חישוב מחדש,
לחפש משמעות בלי מודל מקודש.
לחבור לעצמי ולמצוא אהבה,
לטפס על ההר של עולם המחשבה.
התלול,
הצלול,
חשוון של אלול.
זו לא הפעם הראשונה שהוא חוזר בשעה הזאת, אבל הפעם כעסתי, ממש.
"לא יעזור לי לקנות בגדים, לא צריכה כסף!" בכיתי לו בתחילת הערב. "אני צריכה בעל. התחתנתי איתך, לא יכולה עם כל האירועים האלו. עושים לי אירוע בלב!"
והוא חזר. יופי. שתיים בלילה.
שוכבת במיטה קפוצת-אגרופים. שומעת את פסיעותיו. עוקבת איך הוא מסיר את חליפתו (המשוגעת!) ותולה אותה על המתלים. שומעת איך הוא מתנשף ונאנח קלות (אולי מרגיש את העומס שמפוצץ כאן?). פותח את המקרר, פעמיים. נאנח שוב.
ופתאום הקשבתי, רק הקשבתי.
ושמעתי.
את הלב שלו. ראיתי איש, לא זמר.
הבחנתי בלב שלו, שמיובש, שכמֵה כל כך.
פתאום שמעתי את הפעימות, את הקצב העצוב.
מכניסה רגל לכפכף, קמה חרש.
"נראה שעשית מסלול רציני הערב"... הוא התבונן בי בחיוך נבוך.
"זה היה קשה", בכיתי, "אבל הגעתי ליעד".
שלוש בלילה.
איש ואישה, זמר ואשת-זמר.
אור זרקורים פורץ מעיניי, שוטף אותו לראשונה על הבמה הכי משמעותית בעולם.
היא הייתה ילדה קטנה עם הרבה תקוות
אחת כזאת שידעו כולם - היא נועדה לגדולות
אמרו לה שוב ושוב "את טובה ובתלם הולכת''
הסבירו שככה טוב, כך לא נושרים כשכלת
עברו שנים והילדה גדלה לנערה סוררת
היצר שלה החליף את הגברת באדרת
אותה אחת שהלכה לפי המסלול המוכר
נטשה הכל וליבה הפך נוקשה וקר
באו אנשים שניסו אל הלב לדבר
אולי יצליחו מעט את המנעול לשחרר?
דבריהם עברו ליד אוזנה של הנערה
היא כלל לא התעניינה ושבה לסורה
חלפו ימים שהפכו לשבועות ואלו לשנים
אבל אצל אותה בחורה המוח והלב עדיין ישנים
יש אומרים שבסוף היא למצוות תחזור
ואפילו אם הם טועים, המילים נותנות תקווה ואור
אחרי שנחה הרוח
אור השמש כבה לאיטו
נותר רק ריח מלוח
ושרבוט שנבע מעטו.
עמוק השרבוט
וצורב מסלולו,
אופק חרוך
מתנשא למולו,
והיה המסלול עיקש
ומלא בדמעות נדודים
מתפתל, מתדפק ונוקש
על קצות עפרונותיו המחודדים.
אחרי שנחה הרוח
אור השמש כבה למולו
נותר רק ריח מלוח,
ירח שינה מסלולו.
מאז ימי בר כוכבא ומעוזו שבמצדה לא ראה המדבר שעל גדות ים המוות מחזה מוזר כמו שהוא ראה היום.
ליתר דיוק, הלילה.
"יואב, תזהר!" מפקד פלוגת הפלמ"ח איזן את דלי הצבע על כתפו וצמצם את עיניו, מתאמץ להבחין בתוואי הצר של הדרך. אי אפשר לומר שהירח מגלה נדיבות רבה. "אתה תכשיל את המשימה אם לא תפסיק את הטפטופים האלו!"
דב, או בשמו המחתרתי – יואב, הניח לרגע את הדלי על הקרקע החולית, מותח את זרועותיו. "זה לא שאנחנו הולכים על אדמה כבושה בנוחות ושותים קפה טורקי, כן? הדבר הזה כבד".
למזלו, המפקד לא שמע את דבריו שמולמלו מתחת לשפמו. הוא ניגב את ידיו המוכתמות באדום בוהק על מכנסיו, וחזר לצעוד עם קופסת הפח כמו רוכל מיפו.
"מישהו צריך להגיד למפקד שאנחנו מאוד מרוצים מהנשק החדש", דוד תמיד מוצא על מה לרטון. אבל הוא עושה את זה מצחיק כל כך, שאף אחד לא מהסה אותו. או לחילופין, מצטרף אליו. "דליי צבע ומברשות במקום רובים. חזרנו לגן הילדים?"
דב גלגל את עיניו. "התודות לאנכי, כמובן", הוא עוקף שיח גדול וקוצני, מסמן בראשו לחברו ההולך מאחוריו שיזהר. "הוא הוגה הרעיון. אני מוכן לסייע לך לגלגל אותו מהצוק, אם אתה חושב שזה עונש מספיק חמור בשבילו".
"אולי נסגיר אותו לבריטים". ההומור של דוד אפל. "נראה לך שהם יתלו אותו יחד עם שלושת הטרוריסטים האלו, מהאצ"ל?"
דב המהם בתגובה, ודממה נפלה על ארבעת הלוחמים. הלל בירגר הלך במאסף, קצות אצבעותיו מעקצצות על המברשות. אין תחושה משכרת כמו לדעת שהמפקדים שלך קיבלו את הרעיון החדשני שהעלית.
"עצרו!"
הפקודה, על אף שהייתה שקטה, רעמה באוניהם. הלוחמים נעצרו ברחבה קטנה, שבקושי אפשרה מקום לכולם לעמוד. אחד אחד הן פרקו את משאם לרגלי המפקד: שני דליי צבע לבנים, אחד אדום, ומברשות גדולות. אנכי אפילו זכר להביא סרגל.
לא פלא, הרעיון שלו.
"נתחיל מכאן", ציין המפקד ביבושת.
וכך נחנך המסלול המסומן הראשון בתולדות מדינת ישראל.
נ.ב.
לחובבי היסטוריה – הסיפור כמעט מדויק. רעיון סימון השבילים נהגה ע"י הלל בירגר, שכינויו המחתרתי היה 'אנכי' [לא, אני לא יודעת אם שרת בפלמ"ח], והשביל הראשון סומן באדום ע"י לוחמי הפלמ"ח כדי להוכיח בעלות על אדמת מדבר יהודה וכדי שנערים לא ילכו לאיבוד בין הקניונים.
וכן, למי ששואל. ההגנה בהחלט כינתה את לוחמי האצ"ל טרוריסטים.
הסוף לא נראה כלל באופק, והדרך רק נהייתה קשה יותר עם כל רגע שחלף.
גיאר פסע באיטיות ואחר כך ניסה ללכת מהר יותר. השתדל להביט קדימה ולאחר מכן הגיע למסקנה שעדיף שיתבונן על האדמה.
כל כמה רגעים הוא החליף שיטה, ואף אחת מהן לא הייתה יעילה מספיק. הקור חדר לעצמותיו עם בואו של הערב, והוא התיישב על סלע בצד הדרך.
כמו משום מקום הופיע ריאן, מפזם שיר. "ערב טוב, גיאר".
גיאר הרים אליו מבט עייף. "הלך לך טוב היום, אה?".
ריאן הנהן. השיר עדיין על שפתיו, מזדמזם. "הנוף כאן הוא משהו מיוחד. ראיתי היום פרחים ופרפרים רבים. השביל כבוש ונוח להליכה, הדרך ברורה. פשוט תענוג ללכת!".
גיאר נאנח. "המסלול שלך... המסלול שלי אחר. הדרך לא נוחה, היא מתפתלת ומסובכת. ניתן לטעות בה בקלות, וזה כבר קרה לי פעמיים היום, ועוד פעמים רבות בעבר... ההליכה מפרכת. לא אתפלא אם אקרוס מחר באמצעו של המסלול".
"אין כזה דבר" חרץ ריאן, "לא קורסים באמצע הדרך. רק בסוף, כשגומרים- יכולים להיות על סף קריסה ולא יותר מזה. אתה לא זוכר שאמרו לנו את זה, בתחילתו של המסלול?".
גיאר שתק. לריאן קל לומר, המסלול שלו קל מאוד, פשוט...
אנשים רבים החלו להצטבר שם, על אם הדרך, והתיישבו איש איש על שקו.
הלילה העמיק, האנשים נרדמו.
ביאר שכב כשראשו על שקו התפוח, הוגה במאורעות היום. שריריו כאבו מהמסע המפרך של היום, של אתמול ושל כל הימים שחלפו.
כמה קל לכולם. באמת. נהם אומנם רק בתחילתו של המסלול, לפחות הוא, ריאן ועוד כמה- אבל המסלולים של כולם כאן קלים, ושלו נוראי. למה? למה העולם כל כך לא הוגן?
כשהמשבה הזו בראשו הוא נרדם.
הימים שלאחר מכן היו קשים. הוא חצה מדבר, טיפס על הרים בגבהים עצומים.
לא ביום אחד זה קרה, אבל פתאום באחד הימים הוא גילה שהמסלול שלו נהיה קל יותר. ולא, לא מכיוון שהתרגל. לעומתו, ריאן שנעלם לו מתישהו במהלכו של המסלול, פגש בו אתמול ונראה סובל מאוד מהדרך.
המסלולים שלהם שונים לחלוטין, אין ספק בכך. אבל לכל אחד הקשיים שלו, והעיתוי שבו הם מגיעים. זהו תכליתו של המסלול.
"כולם אמרו ללמוד תכנות
אז למדתי.
לא נהנתי דקה במקצוע
הלכתי להיות גננת,
היום יש לי סיפוק מטורף!"
"בסך הכל היה נחמד, אפילו מאד" משתף את השדכנית שמעבר לקו.
"בחורה ערכית, נאה, מוצלחת, היה לנו ממש זורם.
אבל.... היא לא הייטקיסטית, חפשי לי בבקשה מישהי אחרת.
כשמתכנתים נלחמים על כל משרה וה-AI כותב קוד מקצועי, הכסף הגדול עבר לאנשי האוטומציה. הכירו את N8N, הכלי שמאפשר לבנות מערכות טכנולוגיות אדירות בלי קוד. פרוג הקימה את הקורס המתקדם ביותר בישראל כדי להעניק לכם מקצוע רווחי עם סילבוס שחי את השטח.
"בוס, המצב לא טוב", יונתן נכנס למשרד באנחה והתיישב מול מעסיקו, שהיה שקוע בקריאת עיתון אפור תוך כדי שאיפת עשן עכור מסיגריה זולה.
"מה קרה, יוניל'ה?", האדם המבוגר שבכורסת המנהלים המרופטת מרים אליו שני עיניים מחייכות, הדאגה שבקולו של יונתן לא משפיעה עליו.
"זה התרנגולות. המחיר שלהן זינק בעשרות אחוזים, ואנחנו לא נוכל לשלם על 150 תרנגולים בקיץ הקרוב. ההכנסות של המשק יורדות מעונה לעונה, ועוד יש לנו את כל המיסים המטורפים שאנחנו צריכים לשלם. אני לא יודע איך...",הוא מפסיק בייאוש, מוחה ממצחו אגלי זיעה.
"נו, בסיידר, יהיה טוב, כמו ששרדנו שנה שעברה- ושנה שעברה נאמת את אותו נאום בדיוק- אז ככה נשרוד גם השנה, בעזרתו יתברך".
"אבל בוס, עוד לא שמעת את הברוך הגדול!" קולו של יונתן אומלל.
"מה כבר יכול להיות?", הבוס אופטימי. אופטימי מדי.
יונתן לוקח נשימה עמוקה. "יש מס חדש".
"מה זאת אומרת מס חדש?", קולו של הבוס מתעורר לחיים. "משהו שלא ידענו עליו עד עכשיו?".
"לא. בגלל שמחיר התרנגולות עלה, נוסף סעיף חדש לכל העסק- מס לול. זה אומר ש.... לא, לא! נחום, תביא כוס מים.......".
תמיד הוא היה ילדון.
נשאר כזה.
מתרוצץ במרץ כמו שדון.
אני נזכר בזה.
"הוא צריך לעבור עוד דרך"
אמרו אז המורים/רבנים
"ארוכה וקשה, דרך פרך"
הוסיפו מרכלים, מרננים.
דרך הוא לא עבר.
לפחות לא מה שהם חשבו.
נטש את מסלול המכשולים זה מכבר,
כשחייו לא ממש לבלבו.
המכשולים שהם דיברו עליהם,
ודיבוריהם אותם יצרו.
לכפות את ה"חכמה" שבהם,
עבור כך את חייו מיררו.
דרך הוא לא עבר.
אולי הוא עבר דרכון.
שום מקל עליו כבר לא נשבר.
הוא עכשיו מודעה בעיתון.
תמיד הוא היה ילדון.
נשאר כזה. קטנטון.
מודעה בעיתון.
שעבר רק דרכון.
הבידוק עבר בשלום.
אף אחד לא חשד בו, הכל עבד בדיוק לפי התוכנית.
לאחר כמה דקות של הליכה נינוחה, הוא מצא את הגייט וחיכה בשיעמום למראית עין, אך בתוך תוכו הוא השתגע כמעט, ספר את השניות עד לשעה המיועדת לפתיחת שער המטוס, רמת דריכותו הגיעה לשיאה.
אחרי כמה שעות, כשהטיסה כבר בעיצומה, מישהו דופק לו על הכתף.
הוא מסתובב באיטיות ליד שהפריעה לו לישון, ומגלה איש חמור סבר שמסמן לו בשתיקה לבוא אחריו.
אין לו ברירה, הוא הולך אחריו לכל אורך המטוס עד שהם מגיעים לתא הדיילים.
שם האיש מבקש ממנו את הדרכון שלו, בפנים חתומות ולב דופק כמו מערכת תופים, הוא מגיש לחמור הסבר את הדרכון.
האיש מסתכל עליו ועל הדרכון, ושוב עליו ושוב על הדרכון, ועוד לפני שבעל הדרכון שם לב, הוא כבר מעולף בתא הדיילים.
לאחר חודשיים, בבית משפט צבאי במקום נידח בארץ הואשם חייל בשם ג' על כך שניסה להתחמק ממשימה חשובה למען המולדת, זייף דרכון וברח.
#7 - דרכון
"אין לי מושג!! זה לא קשור אלי!"
החוקר אפילו לא ניסה להסתיר את החיוך הציני שלו. "כן? אתה בטוח שאתה דובר אמת?"
פניו של הנחקר היו שרוטות וחבולות כמו שתמיד מתארים בספרים. אבל הכל שונה מאוד כשמדובר באדם שמעונה מול עיניך.
הנחקר נאנק. "כן, אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר!" הוא טלטל את ראשו, תווי כאב ברורים מעווים את פניו. מן הסתם הוא בתנוחה הזאת יומיים, מאז הובא לכאן. לא פלא ששרירי צווארו תפוסים.
"כמו שאין לך מושג מי זה אולף ורטהיימר. לגמרי". החוקר אינו חוסך את שבט לשונו. מהבעתו, הוא שלף עכשיו קלף מנצח שאמור למוטט את הנחקר.
אבל הנחקר רק מניד את ראשו בייאוש מצד לצד. "מאיפה אני אמור להכיר את האדם הזה?" כל גופו רוטט מכאב, גם דרך הזכוכית העבה היה אפשר להבחין בכך. והיה לו קר. מאוד.
החוקר רע המבע שיחק באצבעו בהדק של אקדח טייזר תמים למראה שנח על שולחנו, גורם לנחקר להחוויר. "אהה, אתה מבין", עיניו נצצו. "תמשיך להיתמם, ואולי תצא מכאן הרבה לפני שחשבת. בשקית, זאת אומרת".
הוא לא מסוגל יותר. "למה אתם עושים לו את זה?" אפי נשען על האדן שלפניו, מצמיד את אפו לזגוגית החד-כיוונית. "אתם רואים שהוא חף מפשע. למה אתם מתעללים בו?"
האיש לידו הניח יד על כתפו. "בגלל זה".
בידו נח פספורט מהוה מעט, אבל עדיין בתוקף.
התמונה הייתה זהה להחריד, למעט שריטות מדממות וחבלות יבשות.
שם: אולף ורטהיימר.
לטיול יצאנו
איזו שמחה כלנית מצאנו
זהו זמן הפריחה על גבעת הדשא במערב
אל ההר עלינו
זה היה מדהים את הים ראינו
יאא, הנה הדגים ומשם ירדנו בדהרה
טוב, יש לי שני דברים לומר, אחד- נכון שעוד לא בוקר והתחלתי את הנושא החדש, אבל השעה 00:13, אז נראה לי שזה טופס.
דבר שני - נכון, השיר לא שלי, אני יודעת.
אבל הקטע הזה חמוד בעיניי והיה לי כיף ליצור אותו ולהשחיל מילים שלי לנעמי שמר (מקווה שהיא לא כועסת מידי על מה שעשיתי הלילה).
/ISPOILER]
אחת השיטות המוצלחות והטובות ביותר בעולם להפוך לכותב מיומן ומקצועי, היא פשוט לכתוב.
גם כשקשה, כשאין חשק, כשההשראה לא מגיעה וכשנראה לנו שאנחנו הכותבים הכי איומים בעולם, אנחנו לא נתייאש ונמשיך לכתוב.
אתגר זה בא לעזור במתן נושאים ורעיונות לכתיבת כל קטע בכל נושא וסוגה, כל יום.
בנוסף, זוהי השנה השלישית בה אנו מקיימים את האתגר המיוחד הזה, (כבר "חזקה") כן, זה מרגש ומדהים. אתם מוזמנים להתרשם מאתגר השנה הראשונה והשנייה.
פרטי האתגר:
כתבו קטע אינטואיטיבי או ספרותי, עד 300 מילה, על הנושא היומי. לכל יום מימי האתגר יהיה נושא יומי משלו (רשימת הנושאים והימים כאן למטה).
כל קטע יתקבל בברכה, העיקר לכתוב.
מיותר לציין שאין כוונה להתחייב לכתוב כל יום סיפור, אך הרשות נתונה למעוניין. *האתגר מתקיים כ'אתגר בונוס' במקביל לאתגרים הדו-שבועיים
כללים:
קטעי הכתיבה יועלו כאן באשכול הזה.
כל פטפטת, ביקורת, מחמאות, שאלות ודיונים - לנספח.
על מנת למנוע בלבול, בכל לילה בשעה 00:00 נגמר הנושא של אתמול ועוברים לנושא של מחר, לפיכך, מי שלא הספיק להעלות את הסיפור עם הנושא של אתמול, מוזמן להעלותו לנספח.
מומלץ לציין את הנושא היומי בראש הסיפור (אפשר עם סימן 'האשטג' - #) בכתיבת שם הנושא או מספר היום (לדוג': 1# - שפם).
רשימת הנושאים בעברית (כל נושא מייצג יום מימי החודש הלועזי)
1. שפם.
2. שזירה.
3. כתר.
4. עכור.
5. צבי.
6. תמימות.
7. כוכב ים.
8. פזיז.
9. כבד.
10.לסחוף.
11. עקיצה.
12. חברים.
13. משקה.
14. ארגז.
15. מרופט.
16. לפשל.
17. מקושט.
18. עסקה.
19. קפוא\ארקטי.
20. יריבים.
21. פיצוץ.
22. כפתור.
23. גחלילית.
24. סוער רועש.
25. תופת.
26. מסבך\מבלבל.
27. בצל.
28. שלד.
29. שיעור.
30. ריק\פנוי.
31. פרס\ציון לשבח.
בדורנו קל יחסית להפיק ספר באופן עצמאי (עדיף לדעתי להפיק דרך הוצאה לאור עם הפצה מסודרת, אבל אפשר גם אחרת, עבור אנשים שמסיבות שונות לא מצאו הוצאה לאור). זה לא יקר, ואפשר למצוא פתרונות זולים נוספים, וגם ממלא את הלב בסיפוק. אנשים שכותבים ספר הם אנשים שיש להם כשרון או יש להם מסר ואמירה. וחשוב שכל...
יש כלי שנכנס לחיינו, שמו AI. בעברית קראו לו "בינה מלאכותית". ישנם כאלו שמפחדים ממנו, ישנם כאלו שאוהבים אותו. ופה נכנס המקום של המדריך הזה. איך להשתמש בו נכון. אתם רוצים לכתוב משהו, בואו תראו איך עושים את זה. אז למה צריך אותנו? את הכותבים? כי רק אנחנו נדע להפעיל אותו כמו שצריך, הרי יותר ממה...
חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך. אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים והמבצע של הספר "יחידאי" ב"אור החיים" בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי.. ראשית כל חשוב לי לומר...
(קרדיט תמונה: ChatGPT) כלי נהדר בכתיבה הוא האפשרויות הבלתי מוגבלות שהיא מעניקה לנו. איש אינו מגביל אותנו למקום, לזמן, או אפילו למציאות כלשהי. הסופר הוא הקברניט, והוא מנווט את ספינתו בין עשרות מילים כרצונו. אלא שבמקרים לא מעטים, הוא נתקל במחסום שהוצב מראש – מגבלת מילים. בכתיבה למגזינים...
www.prog.co.il
אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.
עלילה טובה חשובה בכתיבת סיפור מעניין, אך נראה כי הדמויות חשובות לא פחות. אישית, יכולה למצוא את עצמי קוראת ספר מטופש יחסית רק מאהבתי (או סלידתי) לדמויות. באתגר הזה נשקיע בדמויות. כולם הסתכלו עליו. הוא נשם עמוק ודלה מתוכו פרצוף של 'לא אכפת לי ולא מרגש אותי בכלל' והמשיך. הוא דמיין את קייל בעיני...
בס"ד אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך? אז כהמשך לאתגר של @אלישבע קיי החלטתי לקחת את המרכיב הבא שמרכיב סיפור טוב, עלילה. באיזשהו מקום, כמו שלתחום הבמה יש את השילוש המקודש – משחק, שירה וריקוד, לספרות יש את השילוש שלה – דמות, עלילה ו(סגנון) כתיבה. עלילה טובה, היא כזו שיודעת לשנות את הדמות מבפנים...
דבר ראשון, תודה ל @RU1 על האתגר המחכים, ותודה לכל קהילת הכתיבה על המקום לכתוב ולהשתפשף (לא הייתי כותב בלעדיכם, אז קחו את כל הקרדיט.) די מפחיד לעמוד במקום הזה, של כותב האתגר. ועוד יותר מפחיד להיות אח"כ שופט. יש בסיפורת העולמית כל כך הרבה אלגוריות וספרי מדע בדיוני, שעלילתם בנויה על סיפורים...
דבר ראשון - תודה רבה ל @אניגמאמין על האתגר היהודי כל כך, ועל כך שנתן לי את האפשרות להתעלל קצת בחברי הכותבים... ;) אשתדל כמה שיותר. ועכשיו - לאתגר! אחד הדברים שהופכים סיפור לאיכותי - הוא נקודת המבט. לפעמים הסיפור יכול להיות קלאסי מידי, מוכר להחריד, או קיטשי. אבל כשמביאים אותו מזווית ראייה אחרת -...
נושאים בגאון את חגורת 'כתיבה ספרותית? בואו נדבר על זה. ה'זן' שלנו ייחודי, הוא גם די זהה... הרגישות, האומנות, העמקות - הן קווי אופי בסיסיים של כמעט כל אוחז בעט. *** עסקנו מספיק בכתיבה. בואו נדבר הפעם על עצמנו. החיים שלנו דינמיים. רגשות הכאב, הבדידות, הניכור - תופסות אצל הרבה נתח משמועתי בחיינו...
ראשית, תודה לניק היוקרתי @יהלום-יצירות מלוטשות - על האתגר "מילים של אמת". טרם העליתי את האתגר, חלפו במוחי עשרות כיוונים, חלקם יצרתים במיוחד, וחלקם מופרעים ביותר (הופתעתי אפילו מעצמי..), אבל האקטואליה בסוף נצחה. ואי לכך האתגר שלפניכם, נושא כותרת נפיצה וכאובה כאחת, ומציע בהתאם שתי אפשרויות...
ראשית, תודה רבה לניק @הספרן על האתגר המרתק: אתגר דו שבועי - חטופים וקפלן מציינת שזו פעם ראשונה שלי באתגר ופעם ראשונה של זכיה! תודה לכל הקוראים והמגיבים, נותנים פה חשק להוציא לאור! האתגר "מתמודד!" הוא כמו שזה בטח נשמע, על אלו שמתמודדים... 1. לכתוב סיפור, נוגע הכי בלב 2. על נער/נערה/בוגר/ת או...
ראשית, תודה רבה לmy-m על האתגר המהממם והמרגש אתגר דו שבועי - מתמודד! זו פעם ראשונה שלי באתגר ופעם ראשונה שאני זוכה! תודה לכל הקוראים והמגיבים, נותן חשק להמשיך לכתוב! האתגר "עולם ממבט שונה!" הוא על העולם של השונים- ילדים מיוחדים. 1. לכתוב סיפור, נוגע ללב ומרגש. 2. על ילד/ילדה/מבוגרים כל מישהו...
ערכתם למכר מסיבת יומולדת ו...אופס...פאדיחה. מישהו גילה שהוא לא הוזמן למסיבה והוא מאוד פגוע. הוא בטוח שבמסיבה הזאת הוא היה חייב להיות אחד מעמודי התווך. מיהו? למה לא הזמנתם אותו? כל אלה הן תשובות שתצטרכו לענות לעצמכם ולאחר מכן תצטרכו לכתוב תירוץ משכנע ממש למה לא הזמנתם אותו, כזה שיפייס את דעתו...
כחחח... אהם האם.... חת חת... שתיים שתיים... שומעים? יופי. טוב מאוד. אז שלום לכולם, וברוכים הבאים לאתגר הפורימי שלנו! אז מה האתגר? טוב ששאלתם. הפעם אתם צריכים לכתוב סיפור שבו תחפושת תמימה (לכאורה) יוצאת משליטה לחלוטין! היא יכולה להשתלט על מי שלובש אותה; להפוך מסיבה מסתורית למציאות; ואולי פשוט...
אצבע קרירה הונחה מתחת לסנטרו, זוקרת אותו בתנועה חדה. משפילה. "אתה עשוי לגלות שמחיר השתיקה שלך גבוה מכדי שתוכל לשלמו". סצינות חקירה הן דבר שניתן למצוא כמעט בכל ספר מז'אנר הדרמה-אקשן-פנטזיה. חלקן מרגישות כמו קלישאה של עצמן, חובבי קריאה יוכלו לצפות את הדיאלוג המתנהל בהן מתחילתו. מעטות אחרות...
בס"ד דיאלוג מוזיקלי לפעמים העט יותר דומה לשרביט ניצוח. בהינף יד מחליט המנצח באיזה סגנון תושמע היצירה שלו, איזו אינטרפרטציה תקבל. מינורית? מז'ורית? כמה פעימות לדקה? ובאיזה מקצב? אותה יצירה, פרשנויות שונות. הכל תלוי במנצח או במקרה שלנו: האוחז בעט. האתגר לשבועיים הקרובים בעז"ה: כתבו...
"עכשיו משחקים במשחק השקט!", הכריז המבוגר התורן שהשגיח עליכם, אי אז כשהייתם ילדים(?), כאשר הדציבלים שהקמתם איימו על שלמות עור התוף. גם הדמויות באתגר הזה, משחקות במשחק השקט. אחרי שבאתגר האחרון דיברנו פעמיים, אנחנו מאזנים עכשיו עם אתגר שתקני במיוחד. כתבו קטע שאין בו דיאלוג בין הדמויות. יש מעשים...
ראשית כל, אני מתרגשת! זכיה ראשונה, וממילא פעם ראשונה שאני מעלה פה אתגר! תודה ל @דודה על האתגר משחק השקט היה מדהים! ועכשיו... אחרי שבועיים של שתיקה, הגיע הזמן לפתוח את הפה ולסגור את העיניים. איך עולם מתנהל ללא הבעות פנים, שמש מאירה ורחובות הומי אדם? או, איך חקירה נראית ללא חדר אפרורי שבו נורה...
ברוכים הבאים לאתגר החדש - שיר של יום. כחובבת מושבעת של סוגת השירה, לא יכולתי שלא להקדיש לה את האתגר הזה. משערת שברגע זה ממש איבדתי חלק מכם - אלו שאינם נמנים על חובבי הז'אנר - אבל לפני שאתם הולכים מכאן, אבקש שתקדישו עוד רגע לנסות לטעום, לבחון ולשקול יציאה מאזור הנוחות, כי זו מהותו של אתגר. הוא...
---ושוב הושלכנו מעולם של כולל, עבודה ולימודים, וארוחת ערב, ומה צריך לקנות, ליקום מקביל של אזעקות, התראות, טילים, יירוטים, זירות נפילה, נפגעים, אך הרבה יותר מאלו- חסדי ה' וניסים עצומים. וכשחושבים על כך – אם חושבים – מי שמצליח לחשוב בתוך הכאוס הזה – מגלים שהמלחמה הזו היא רק משל. כתבו קטע בו...
"הליחס, הם העשה?" אוה בבותסה, אל חוטב נכאש ונף וילא. "ניא יל נועש," לצנתה, תימומדא תממחם תא וינף. רגע, לאיזה פורום הגענו? פורום כתיבה מקצועית, לא? בעברית, הלא כן? אכן כן. אבל אחת היכולות שלנו ככותבים היא לשחק במילים, למצוא ולהמציא מילים שיקבלו משמעות משל עצמן, משמעות שתרגש את הקורא גם אם לפני...
קרה שהרגשתם שהמילים בורחות לכם? באתגר הזה הן בורחות באמת. כתבו קטע קצר (עד 300 מילה) (בשיפוט תנתן עדיפות לקטעי פרוזה) שבו המילים מחליטות לברוח. למה הן בורחות? לאן? ומה קורה למי שנשאר מאחור - בלי מילים? ספרו לנו על כך. זה יכול להיות מצחיק, ויכול להיות פילוסופי. זו יכולה להיות פנטזיה קסומה, או...
החופש הגדול הוא זמנו של הבלתי מוכר. מקומות ידועים, אנשים מוכרים והרגלים קבועים מפנים את מקומם לטובת חדשים, אחרים ומפתיעים. כתבו קטע שמתאר מפגש בין קצוות שונים במיוחד. הם יכולים להיות אנושיים- מפגש בין דמויות מעולמות אחרים למדי, גיאוגרפיים- אנשים שמרחיקים לכת לקצה הארץ, כאשר הקצה נמדד ביחס למה...
מכירים את הסיפור הידוע (שגם הוזכר לאחרונה כאן בקהילה) על החיוך שהתגלגל? הרעיון הטכני של הסיפור הוא מעגל שמתחיל בדמות אחת, עובר הלאה לדמות אחרת, ובסופו של דבר מסתיים בדמות הראשונה. כאן באתגר תצטרכו לבנות סיפור דומה, רק ברמה אחת מעל. המקרים בסיפור אינם אותו הדבר כמו חיוך או מחמאה, אלא מקרים שונים...
www.prog.co.il
אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות. לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.
בשורות טובות לכולם לאור ההצלחה המקצועית שהייתה לנו בשנה שעברה, גם השנה נחנוך כאן בקהילה את האתגר "נובמבר ספרותי", בניהולו של הניק @יוסף יצחק פ. מתכבדת להזמין אותו לכאן להסביר מה יקרה ואיך. בהצלחה לכולנו!
www.prog.co.il
ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:
לתשומת לבכם, הביקורת גדושת ספויילרים, לאלו המעוניינים לקבל את המסר הסופי בלי להסתכן בספויילרים: הספר מעולה, חובבי מתח יהנו ממנו בהחלט, למרות ההערות הבלתי נמנעות... היססתי רבות לפני שקניתי את הספר. בפעמים הקודמות בהן נתתי אמון יתר על המידה, התאכזבתי קשות בסופו של דבר. אבל מול ההיצע הדל יחסית של...
סדרת "ילדי שי" היתה סדרת ספרים אהודה ביותר לפני 20-30 שנה. יש בה הכל: תמימות ילדותית לצד אפיון טוב של הגיבורים; הזדהות עם עולמם, אמונה וביטחון, מתח קל, צחוק, דרמה ורגש. במיוחד יש בה הרחבת אופקים, כולל שיח מותאם על דברים שיכולים לתת ערך לקוראים. בדור שלנו סדרת "ילדי שי" עדיין אקטואלית ונהדרת...
סבתא אמרה שהבטחות צריך לקיים, ואני הבטחתי. כמעט שכחתי מזה, עד שחשבתי לעצמי: הרי יש לי זמן פנוי עכשיו! (מה גם שלא כדאי להסתבך עם סבתא, היא יכולה לבוא אליך לבית רק כדי לבדוק אם הגרביים שלך רטובות [והם יהיו תמיד. מניסיון.].) למי שלא יודע, או שהוא משום-מה בעל דילי (או שלהבדיל הוא קורא את זה לאחר...
אה הא! מצאתי! במבה! מה? אה, פשוט זה הדבר היחיד חוץ מהספר הזה שקרו לי איתו כ"כ הרבה דברים מוזרים. טוב, אחרי שעברנו את השורות שרואים בתצוגת פוסטים (אותם כותבים כדי להרשים...), אפשר להתחיל: אז כמובן, כיאה לסופר מיגע, נתחיל באנקדוטות קודם, כי בסופו של דבר גם הם חלק מהביקורת על ספרו של @הווה פשוט...
בעז"ה ביקורת ספרות לומדת: הספר "שניה לפני האור" מאת רותי קפלר מאת רחל העכט sipur8rachel.gmail שניה לפני תמיד ידעתי שלספר טוב יש כוח מרפא לנפש, אך רק בתחילת שבוע שעבר, בעוד אני מתמרמרת מחום, צמרמורות ושיעולים בלתי פוסקים, גיליתי שהוא עשוי לרפא גם את הגוף. קריאה (שנייה) בספרה של רותי...
בקרב קהילת הלבלרים הפועלים בארץ הקודש, מתבלט סופר דגול ומורם מעם המרומם את נפש קוראיו טפח מעל אפרוריותם של חיי היומיום. האיש ניחן ביכולת וירטואוזית ליטול אירוע חדגוני של חולין ולקדש אותו במילים פואטיות של שבת. במכחולו הציורי הוא צובע ברבגוניות כל אפיזודה שגרתית, נדושה ובנאלית. כל פעילות...
היום הספר הגיע אליי בדואר. מייד שיכולתי התיישבתי לקרוא אותו בנשימה עצורה, מכריכה לכריכה. אני לא מתיימר לכתוב ביקרות על הספר עצמו, כמו שאכתוב על ההווי והלב המורגש בו. שמעתם פעם על המושג 'דיבורים של אמת'? הוא כנראה נאמר על הספר הזה. דיבורים שגורמים לך להתגעגע לנשמה שלך, שקבורה לה אי שם מתחת להררי...
את הכרך הראשון של "המשודך המתוסבך" קיבלתי במתנה מ @EPaP , כאות הוקרה על שזכיתי להיות השדכנית שלה. לא ברור לי אם זה היה רמז עדין לכך שהייתי אמורה לבצע את השידוך שלה מוקדם יותר, או סתם שי נחמד. כך או כך, בפעם הראשונה שהגיע הזוג הצעיר להתארח אצלנו בשבת, הביאה איתה אפרת ספר קריאה בשבילי בתור מתנה...
זהירות, הביקורת כורעת תחת עומס ספויילרים, אם לא קראת את הספר ואתה מתכנן לקרוא אותו בהמשך מומלץ להימנע מקריאת הביקורת לעת עתה לכתוב ביקורת ספרות על ספר של @יונה ספיר זה לא דבר שבא ברגל, כלומר, ברור שלא. מקלידים אותה ידנית... אבל בכל זאת, רק לשם האמינות, הסתפקתי רבות מה לכתוב מתוך שלל המחשבות...
סלחו לי על הכותרת, ההכרח לגיוון לא יגונה. וגם- חג לחובבי הז'אנר, מן הסתם. זוהי ביקורת ספרות, לספר דופליקטים. חיכינו, ציפינו והוא הגיע- אוצרי החירות, החלק השני בסדרת הפנטזיה "דופליקטים" מבית יונה ספיר. אז אחרי שנחשפנו לפורמט, לעולם צבעוני ומרתק הקהל הנלהב נאלץ לחכות לצאת הספר הבא. והנה הוא...
מנסה פעם ראשונה לכתוב סקירה/ ביקורת, מקווה שיצא טוב :) כמה מילים לפני: את הסיפור קראתי בהמשכים ב'מרווה לצמא', מאזור פרק 55 בערך פספסתי, היינו מנויים ופתאום המרווה כבר לא הגיע, חיכינו שבוע, שבועיים, ואפילו חודש (!) ואז ביטלנו... (אל דאגה, אחרי כמה חודשים החזרנו את המנוי...). הייתי חייבת לקרוא...
גם את הסיפור הזה קראתי ב'מרווה'. גם אותו קראתי עד פרק מסוים (באזור פרק 35) והפסקתי בגלל בעיות עם המנוי. (שבסוף אחרי חודשים ארוכים הסתדר). הספר הוא פרי עטן של הסופרת פ. שטרן ובִּתָּהּ ג. ספרין. ז'אנר: רגש. דמויות ראשיות: דבורה, אלישבע, מימי ומלכי. שני זוגות של תאומות (בהתאמה). ועכשיו...
בעקבות שטף הספרים ושטף הביקורות עליהם כאן בפורום, אני מעלה סקירה\ביקורת נוספת לביקורת ספרות חזיון תעתועים של א. בראב הפעם על הספר שברי אדם - ד. (דבורה) נויגרשל. אני אצלול ישירות לכריכה, העלילה תגיע תכף. מחויבת להזהיר | המון ספויילרים - בערך תקציר של הספר. היכונו! כריכה: בלי המון פרטים, בלי...
קראתי השבת את הספר חזיון תעתועים של א. בראב. למי שלא מכיר, בקצרה: חזיון תעתועים, ספר רביעי בסדרה. ז'אנר - מתח, פעולה, שב"כ, מוסד. דמויות ראשיות - ינאי ורועי שיר, זוג תאומים. מי שעדיין לא קרא ומתכנן לקרוא - אזהרת ספויילרים! אז כדאי שתתאפקו עוד קצת, עד שתקראו את הספר ;) בנימה אישית: אמנם בדרך...
ב"ה אזהרת ספוילרים - אם לא קראתם, לכו תקראו ואז תחזרו לכאן, חבל שתפסידו.... טוב, אז על הדופליקטים עצמם אין צורך להרחיב, כולנו מכירים אותם הלוך וחזור, בשנה וחצי של המתנה לא נותר לנו אלא לקרוא שוב ושוב את כרך א' ולתהות את תהיותינו. ברוך הבא, כרך ב'! אז הבה ננתח אותך לעומק דמך הסגול: א. פשלה...
יש ספרים, שאחרי שאתה כותב עליהם ביקורת, אתה מגלה שבעצם כתבת אותם, לא עליהם. אין שום דבר להוסיף חוץ מתקציר משעמם ומעט תיקוני מקלדת בנאלים. יש ספרים, שהביקורת עליהם היא חצי-חצי. חצי תקציר. חצי ביקורת. חצי מעניינים. ויש את הספרים האלו, מהסוג השלישי, שבזמן שאתה קורא אותם יש לך מיליון דברים להגיד...
דופליקטים 2 - ביקורת ספרות אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת. אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את...
אחרי שנה וחצי של ציפיה בלתי פוסקת- זה קרה סוף סוף! דופליקטים 2 היה בידי, בשניה הראשונה שהוא יצא מהמחסן ביליתי את השבת בקריאה מענגת, סוחטת, עוצרת נשימה, מזועזת וכל התארים האפשריים. למי שאין כח לקרוא את הביקורת המלאה? רוצו לקנות. למי שנשאר איתי, אני יפרט קצת. העלילה מדהימה, מקורית והזויה...
גילוי נאות: הטקסט הנ"ל נכתב ע"י בת אנוש המזדהה ככותבת השורות. הוא עבר עריכה דקדוקית בלבד של פיסוק ומיקוף לפי כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות צ'אט GPT. המסע אל קצה הארץ / דבורי רנד בטרם אגש לניתוח ולביקורת, אציין בנימה אישית שזהו אחד הספרים האהובים עליי ביותר בכל הזמנים. הוא לא יורד כבר שנים...
גילוי נאות: תוכן וניסוח הטקסט להלן נכתב ע"י כותבת השורות בלבד, ועבר פיסוק ומיקוף עפ"י כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות בינה מלאכותית. מאיפה מתחילים לכתוב ביקורת נורמלית על ספר שעוסק כולו באב-נורמליות, אנשים נורמליים שמנסים להיות נורמליים ולהבין את הלא-נורמלים ואיך הגיעו לאן שהגיעו, כלומר...
את הספר החדר השני של יוספה קניתי מסיבה מאוד הגיונית: נחתו במייל שלי 2 פרקים מלאי כל טוב, ולמרות שאני מוגדר כבוגר, ובגיל טפו טפו, עדיין מצאתי את עצמי נשאב לחווית הקריאה. הספר פשוט טוב! אז אל תצפו לביקורת אובייקטיבית, עם כל מיני השגות וחמיצות. לא. כאן תשמעו רק דברי שבח. הספר שייך לסוגת הפנטזיה...
במבט ראשון - כריכה שלג, לא נראה סיפור קלאסי. פונט ענק של אותיות עבות. מיקום שתופס את רוב זווית עין. טוב, נשמע מסקרן. השם נשמע לא הגיוני, שעה כזאת לא קיימת במציאות. הייתכן? במבט שני - עלילה העלילה הפסטורלית מתחילה ב'וונגל' מפעל פרוות מסתורי שעל מורדות האלפים האוסטריים. במפעל עובדים יהודים מאז...
לא רק פינגווינים או מדורה — אמירה רציתם ספר שיאוורר לכם את הראש בלי לחפור יותר מדי? כזה שיאזן בין כאב לאוויר, בין פינגווינים לבתי כלא? אז לא בדיוק. אבל גם לא ההפך. כי לחיות וחצי של רותי קפלר הוא לא רק ספר טוב — הוא ספר אמיץ. אמיץ מספיק כדי לתחוב ידיים לתוך אחד הפצעים הכי שותתי־דם בציבור שלנו...
קלעים/נעמי צוובנר ספר די ישן שמשום מה שלא השאיר את רישומו לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר. בעיניי הוא מעולה, עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית - כי, אממ, אין לי ביקורת. קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק, זורם ונוגע דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר. אין בו את הכבדות...
שונה — אבל לא כמו שחשבתם זה ספר שונה. אם כי זה מצחיק לכתוב "שונה", כשהספרים שטופי הומור מטורלל, קווי עלילה לא הגיוניים וסגנון כתיבה לא רציף נהיו כבר די נפוצים במחוזותינו, ואנשים ע-פ-י-ם עליהם. אז מי אני שארהיב עוז בנפשי החצופה לכנות דווקא את הספר הזה "שונה"? מלכי — גיבורה שאינה ניתנת ליישור...
בין קווי הרוחב - ממזרח למערב אנחנו מתחילים עם שני קווי עלילה מקבילים – אחד במזרח, ברוסיה הלבנה, עמוק בתחום המושב היהודי בתחילת המאה ה-19, והשני במערב ארה"ב, היכן שהאומה האמריקנית מתהווה לה בכור היתוך של מהגרים, כאילו-דמוקרטיה, נהנתנות ותאוות ממון. ועל הדרך מנסה ליישב את המערב הפרוע: סחוף...
@מיכל פרץ יהודה את פה? בואי בואי, את חייבת לשמוע איזה ספר קראתי! פעם פעם, כשלנעה היתה רק תינוקת, היא הסתובבה בטבריה, בין קברי צדיקים לבתי כנסיות, ובקשה מרחל אשתו של ר' עקיבא למצוא איש שלא מפחד מכלום. טייםקאט, 5 שנים קדימה, היא בקרית שמונה של מעלה, קונה קישואים אצל עזיזה, מלמדת יהדות את אורנה...
סליחה מראש, זו עוד ביקורת על הספר "דופליקטים". ב''ה שלום חברה, אז קיבלתי לידי את הספר החדש של יונה ספיר- דופליקטים-התגלות, ספר שהוא די תקדימי מבחינת הז'אנר שלו- פנטזיית מתח, משהו שלא ראינו בציבור החרדי עד כה. עוד טרם יציאתו נשמעו קולות על כך שהכריכה שלו מזכירה סדרת פנטזיה אחרת שלא נזכיר את...
במבט ראשון - כריכה שהגיע הספר לידי לראשונה כבר חשתי במתח העוטף את הספר בקרח קפוא. דגל משולב מרמז על אולי המלחמה הקרה? ארה"ב ורוסיה לא נראות כידידות משכבר הימים הלא כן? מה שאינו מטיל צל של ספק זה שמדובר בדרך זאת או אחרת בעלילה המתרחשת בארצות הללו. מתח, נוער בוגר - טוב, בחשיבות מעלעלת בכריכה...
בעז"ה היי, מה נשמע? אני יודעת שהייתה כאן כבר סקירה טובה של @קוראות על הספר הזה. האמת, היא זו שגרמה לי לשלוף אותו מהמדף בספרייה ולקרוא:)) הפעם נלך קצת על יומן קריאה. פחות ביקורת ספרות. יותר הגיגים פוסט קריאה, גם מנקודת מבט של קוראת וגם של כותבת. יש כמובן הרבה ספויילרים. מוזמנים גם אתם לשתף את...
בעז"ה יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה. ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב. הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם...
הספר נפתח בסערה — מסוג הספרים שבתחילתו קשה להניח מהיד, וזה בהחלט הישג שאינו מובן מאליו כבר בפתיחתו של ספר. העלילה מתפתלת לה בשני צירים מקבילים, שהקשר ביניהם נותר לוט בערפל: בקו אחד — חיים בנימין, יהודי בן המאה ה־16 (שנת 1573), תושב בראנדיס (גרמניה של היום, בוהמיה שבאימפריה הרומית הקדושה של אז)...
לכל הסופרים והסופרות! כפי שביקשו בפורום הכללי, החלטתי לפרסם קטעים מספרי החדשים שם, כדי שכולם יוכלו להגיב. בכל מקרה, למי שעוקב במיוחד אחר חדשות פורום הכתיבה משכפלת לכאן את החדשות ואת הלינק לאשכול. ספר מתח - עלילה - מדע בדיוני (הקף את הנכון :)) יוצא לאור א"יה, לקראת ראש השנה. קבלו אותו: "לכוד...
עודי אוחזת בעמודיו האחרונים של הספר הזה עוד לא קראתי 50 אחוז ממנו וכבר הרגשתי שאני פשוט אוהבת יותר את החיים. שושי שושי, איזו אישה מתוקה את, אני רוצה לאהוב ככה את הנכדים שלי, להשתולל ולקפץץ איתם כמוך, להצליח להנות מלקפל כביסה, ומלעמוד על הרגליים מהבוקר עד הלילה. לטפח את עצמי עד גיל זיקנה, ועם כל...
"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים. מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה...
רק לאחרונה נחשפתי לעולם ההשקפתי המהמם של הרב אביגדור מילר זצ"ל. ונפעמתי ממש. יהודי שחי באמריקה, מסתכל לאמריקאים השמנים בעיניים, ואומר להם: חירות אמיתית היא להיות יהודי! סטיבן זה לא שם של רב יהודי! היהדות לא דמוקרטית! ועוד אמיתות חד משמעיות. נכנסתי לחנות ספרים, חיפשתי ככה משהו לקרוא עליו. אז יש...
לפני כמה זמן ממש נכנסתי לחנות ספרים, וממש שאלתי את המוכר איפה הסיפור האחר של @הווה פשוט . המוכר לא ידע. בסוף התקשר למי שמתקשרים מוכרי הספרים (אולי לגי פי טי? מי יודע מי ענה לו שם בטלפון? אולי גדי מהשב"כ? אולי רונה מהפרקליטות?), והסתבר שהספר היה מונח מאחוריו, הפוך. השדרה צמודה לקיר. אחד על השני...
ספר טוב, בעיניי, הוא ספר, מכל סוגה שהיא, שאקרא שוב ושוב מבלי לדלג על אף מילה. פעם הייתי מוסיפה גם עוד דגש – שהמילים ישאבו אותי עד לדף האחרון, אבל עם הימים שהפכו לשנים, אבדה לי הפריווילגיה ונותרתי רק אני, אהבה למילה כתובה וחוסר זמן מציאותי עד כאב. את רימייק קראתי פעמיים, פעם אחת בהמשכים בקדם...
www.prog.co.il
סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.
השעה 2:30 אחרי חצות, מוקף בכמה הזוים (סליחה שלא מצאתי מילה יותר יפה לבטאות את חבורת המסכנים שישבו סביבי ושיגעו לי את השכל), ובדיוק אז, בתזמון מושלם למורת רוחו של מזלי (ה"משופר"), הפלאפון שלי מצלצל (עם מנגינה זוועתית, ששוב אחד מהחבר'ה החליט לשנות, מבלי לקבל את רשותי), מה כ"כ דחוף למישהו...
-פרק 1- יום שני, א' חשוון התשפ"ד בום. טראח. בום! קולות שבירה והתנפצות חדרו אל תוך שנת הצהריים המתוקה של תהילה, קטעו אותה באחת. היא התישבה על המיטה בבהלה, משפשפת עיניים. טילים? יירוטים? יריות? אוטומטית קישרה את הקולות אל המלחמה השוררת בארץ, משביתה פעילות וחיים. הקולות לא חדלו. עתה הבחינה, אלו...
- פרק 1 - ִ. בחזור מבית הספר מצא אמיר טופי. ולידו עוד אחד. ועוד אחד ועוד אחד. שביל הטופים נמשך לאורך המדרכה עד שהתעקל לתוך סמטא שוממת, בה חנתה מכונית כהת חלונות שעליה נשען גבר רחב כתפיים והמתין. *** "עכ..." אמר הבחור האוחז במצלמת הוידאו בנעימה איטית ומתוחה "...שיו" קפץ קולו באוקטבה שלמה...
ירח בן יומו הערשל לייב הכהן בעקבות ביטול הטיסות של חברות התעופה בגלל המצב הבטחוני בארץ החליטו משפחת ברנמן כי לצורך ההשתתפות בשמחת הנישואין של הנכד יענקי ברנמן ממנצ'סטר יש לשכור מטוס מנהלים עם 50 מקומות ישיבה עד 10 בעמידה. הוחלט כי סבתא ברנמן אשר לה ידע בסיסי בתעופה תטיס את המטוס באישור רבני...
שנת תשכ"ז הכתל בידינו! הר הבית בידינו! הקריאות הדהדו בכל בתי ישראל מדן ועד באר שבע, מתל אביב ועד מאה שערים. כן- גם גדולי המתנגדים לציונות ולצה"ל, למעט בודדים מאוד, ידעו שהר הבית, הכותל, קבר רחל ועוד מאות מקומות קדושים בידינו בניסים גלויים. ירדן: ראית מה זה? שום צבא שבעולם לא יכול נגד צה"ל, צבא...
.תודה רבה לדורון פישלר, לוויקיפדיה, ולנ. נווה.[/ISPOILER] #1 1 בדצמבר 1948, 6:30 בבוקר, משטרת אוסטרליה. הטלפון בתחנת המשטרה מצלצל. "הלו?" פותח האדם מעבר לקו בלחץ, "משטרה, שומעים אותי? מצאתי איש מת על חוף הים בסומרטון פארק." מכאן הכל התחיל. כעבור מספר דקות, בחוף. "תראו", אמר המתקשר...
פרק ראשון (פרולוג) האש כילתה את העשב היבש מסביבם, ריח חרוך חותך בנחיריים, והעשן הנמוך מסתיר את הכוכבים. בין קולות נפץ שאינם פוסקים, הם זחלו לאורך הגדר הקרועה, סדק אפל בנוף הצחיח. אורות ירקרקים של משקפות לילה הבזיקו מעבר לוואדי, משרטטים צלליות ארוכות על פני אדמה יבשה וחסרת רחמים. עידן דחף את...
פרק 1 ספק בלב מלך השמש נטתה לשקוע מעל ההרים הירוקים שתחמו את הממלכה, אורה דוהה לאיטו, כאילו מוותר על העולם לטובת הלילה. הממלכה, "ממלכת קרסטלין", הייתה לשם דבר. היא עמדה איתנה ומפוארת בכוחה העצום, המעניק לה שליטה מוחלטת על היבשת כולה. מאות לוחמים אמיצים ואסטרטגים מחוננים, בנו את כוחה. ופרשו...
אשמח מאוד לביקורת בין אם על הדמויות והעלילה ובין אם על הכתיבה 1. לסיים קורס קצינים שלישי של הנייבי סילס זה לא משהו של מה בכך, והודעת הטקסט שאני שולח לאבא על קבלת הדרגה החדשה- 3-O יוצאת רגשנית מעט. 'מחכים לך מאוד בבית', הוא כותב בחזרה, 'נבוא לחכות לך בשדה התעופה'. חיוך מסופק חוצה את פני, ואני...
חברה הציעה לי לעלות את הפאנפיק שלי לכאן, ולא להמשיך להזניח אותו ואת 11 פרקיו בדוקס כלשהו. אז אני מורידה אותו מהבוידעם, והייתי שמחה להערות. אל דאגה, יש הרבה הרבה על מה. זה הדבר הראשון ממש שכתבתי בחיים. אז לאלו שאוהבים לבקר- זה בשבילכם באהבה:) (אגב שיש שוני בכתיבה שלי מהפרק הראשון לאחרון, כמובן)...
בניגוד להרבה סיפורים אחרים שנועדו להיכתב בהמשכים ותמו ביום אחד בהיר, הסיפור של אולדנבורג כתוב במלואו, עד האפילוג הדרמטי שלו. כתבתי אותו מזמן, לעיניהם של קבוצת חברות נלהבת ואוהדת, והסיפור בא אל סופו לפני שנה בדיוק. היה כואב לעזוב את הדמויות המוכרות והאהובות, וכבר ניסחתי בסיס לספר שני. אבל אז...
פרק א' לֵאלי הפעם הראשונה שהבנתי מה זו כמיהה, היתה בפגישה הראשונה שלי עם מלי. היא הביטה בי במבט הרך שלה. הממיס. ושאלה: "את מחכה להיות אמא?" הנהנתי. בכיתי. פתאום הרגשתי את הכמיהה הזו, את הלב שמתכווץ ברצון חזק. עמוק. עד עכשיו עלו בי רק רגשות של אכזבה או ציפיה. כשהפנמתי שאולי יקח עוד זמן, היה...
פרק א' במגילת אסתר מנקודת מבטו של אליעזר יומן אליעזר, שושן הבירה, שנת שלוש למלכות אחשוורוש היום הראשון למשתה היום התחיל המשתה הגדול של המלך. כל העיר בהתרגשות. אבא אמר לי לא להתקרב לארמון, אבל אני יודע שהוא בעצמו סקרן. הוא אמר שמרדכי היהודי הצדיק ציוו על כל היהודים לא ללכת למשתה אחשוורוש, אבל...
1. לב. דף ממו. סלוטייפ חלוד. שלט מזמור לתודה. תמונה אחת חרוטה בתוך מסגרת. עוד תמונה שוכבת מאחורי לבבות במים. והאוויר בחדר ריק. אפשר לטעום את הריקנות מרוב שהיא ריקה. כל זה היה על הקיר שלה. זו עם אינסוף החיוכים, זו שתמיד ידעה איזו מילה להשחיל ברגעים עצובים. הקיר כמעט מלא, בדיוק כמוה. אבל משהו...
פרק 1: המרק של פייגה בוקר אחד, רגע לפני חג פורים, התעורר ראש עיריית כפר תחפושתא, דויד "המרשים" דוידוביץ', לצלצול טלפון בהול. "ראש העיר!" צרחה פייגה כהן, הבעלים של מסעדת "קובה של אמא". "אנחנו בסכנה!" "מה קרה? שריפה? שוד? מישהי חזרה עם תחפושת של 'מלכת הקרח' שנה רביעית ברציפות?" "יותר גרוע!"...
כתבתי סיפור קצר, בן שמונה פרקים. סביבת הסיפור קצת פחות שגרתית, אבל אני מקווה שתהנו... אי"ה אעלה כל פעם שתי פרקים קצרים. אשמח מאד לקבל ביקורת בונה! נ.ב. זה הסיפור הראשון שהצלחתי לסיים... נא להתחשב בכך בביקורות;) אפילוג יום העבודה הארוך התקרב אל סיומו, ממלא את ג'ו בתשוקה לארוחה טובה. אבל חובות...
אחרי הרבה טיוטות והרבה שינויים סוף סוף גמרתי לרשום את הפרק הראשון... פרק ראשון - מילים מעבר לים קיוטו, יפן. ה'תקע"ה, 1815. אור הירח נפל על גן הדובדבן שבחצר ארמון פושימי, מטיל צללים רכים על שבילי האבן. רוח אביבית נשאה עמה את ניחוח הפריחה, חודרת מבעד לחלון הפתוח למחצה של חדרו של הנסיך פושימי...
טוב, אני לא יודעת אם באמת זה יהיה סיפור בהמשכים, אבל ננסה. אני משתפת את זה כאן בשביל ביקורת, בעיקר כי הסיפור נכתב באופן שאני פחות רגילה אליו. בנוסף ישנם כמה דברים שהייתי שמחה שידייקו אותי בהם. בכל אופן, קבלו את הפרק הראשון: פרק 1 המחזה לא היה נהיר לו. הכל היה מעורפל ולא ברור, אבל הדבר היחיד...
שנת 3832 ליל האלטייר ירד על ממלכת ארוליאן כמו חלום שנרקם בשקט, תחת שמיים זרועים כוכבים רכים, מנצנצים כאבקת זהב על שמיכת קטיפה כחולה. העיר נפרשה מתחתם, עטופה באור רך, והרחובות התמלאו בגלים של צחוק, תנועה, ונצנוצי כנפיים מרהיבות. בני ארוליאן זרמו אל תוך הלילה כמו נהר של גאווה ושמחה, לבושים...
פרק 1. האקדמיה לש.ר.ל.ו.ק. הול.מ.ס. "שיטת ש.ר.ל.ו.ק. הול.מ.ס, חביבי, היא הדרך היחידה לשרוד במקצוע הזה." ככה התחיל היום שלי, כמו כל יום שבו אני, כריס דיפט, נגרר אחרי הבוס היהודי שלי, הבלש מייקל ווטסון. הפעם זה קרה בשורה 18, כיסא B, בטיסה מסיאטל לפורטלנד. מקום טוב באמצע המטוס, או כמו שמייקל...
חלוקת העושר. פרולוג הוא מוציא את הסיגר מפיו, נותן לריחו להציף את החדר. מסתכל על הקירות הכהים שמסביבו בהנאה, בדיוק כמו שרצה, בדיוק כמו שתכנן. כהים, נוגים, גבוהים. נותנים תחושה של שליטה אפילה. מסגרות הזהב בולטות בהם כמו שצריך, אבל מי קונה היום בכלל זהב? הוא זוכר את הימים הראשונים של חלוקת העושר...
אין כמו הקדמות. אהובות על הסופרים, שנואות על הקוראים שרק רוצים לרדת לעניין לשמו באו הנה. ולא, כנראה זה לא לקרוא נאומים משעממים של סופר משועמם. רק-תן-סיפור! אז אני אצא ידי חובה, והקדמתי תהיה קצרה... הסיפור הזה הוא לא בשביל להתפרסם בשום מקום, ולא עתיד להגיע לאף במה מלבד פרוג. כך שיש לו סיכוי טוב...
פרק ראשון הגיבור, האלגוריה, והעץ שנפל ביער (אבל אף אחד לא שמע) "תקשיב," אמר המפקד הגדול, וקרץ כמו סוכן מכירות של טוסטרים משולשים. "זה המשימה הכי חשובה שלנו, ואתה, בדיוק אתה, נבחרת!" ג'ון-דון, הלוחם הכי ממוצע ביחידה, שעמד במקרה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, הרים גבה אחת (הוא עבד עליה שעות...
פרק 1 שווייץ 1957 האדים שיצאו מקטר הרכבת התפוגגו לאיטם באוויר הצלול. יהודה, נער בן שבע עשרה בעל עיניים חומות חודרות ושיער כהה, ירד מהקרון יחד עם פרץ אביו. לנגנאו, עיירה שוויצרית קטנה וציורית, נפרשה בפניהם במלוא הדרה: שורות של בתים צבעוניים עם גגות רעפים אדומים, נהר שוצף שחוצה את העיירה, ופסגות...
היי חברים אני כותב סדרה של סיפורים קצרים (אמיתיים) על המלחמה שנקרא סיפורי מלחמה אני אשתף פה סיפור פעם בכמה זמן. תהנו. השכנה במקלט/ סיפורי מלחמה מאת: משה דרור --- הצפירה עלתה וירדה כמעלית הדמים בשִלהי הלילה הצעיר, היה קר, ארזתי מטלטלי את בקבוק המים האדום, נעלי הספורט השחורות. הקצתי את...
אני רוצה לכתוב כמה פרקים מתוך הסורגים, תיאור מבפנים, מקווה שתהנו. פרק א' פתיחה "חבר'ה, להכנס לכיתות, נגמרה ההפסקה. היי צמח, כנס לכיתה, לא - אל תגיד לי שאכטה אחרונה, נגמרו המשחקים, עוד פעם אחת שאתה משחק איתי אתה חוטף דו"ח משמעת" גבי היה קשוח היום, כנראה קיבל איזה הערה מה'חלונות הגבוהים' החבר'ה...
סיפור היסטורי המשלב מתח ורגש. ואם אתם אוהבים שילובים (כמוני), אתם מוזמנים לקרוא ולהעיר (אפשר גם להחמיא:)). פרולוג המדרגות היו מוארות באור לפידים מהבהב, שני שומרי הסף עמדו כצללים העומדים נטועים על מקומם. להב המתכת נצנץ אף בחשכה השוררת, נותן הבזק מבעית. “אתה הוזמנת?” השאלה הקפיאה אותו, נענע...
באמצע הדרך התרחב השביל לכדי רחבה קטנה בתוך סבך העצים. על האדמה היו מונחים מספר נרות נשמה דלוקים במעגל, ובמרכזו דמות - חנניה ישב שם על הרצפה, מוקף נרות, סכין ויקטורינוקס בימינו, וידו השמאלית מאוגרפת באוויר, וממנה נוטף דם לתוך כלי מתכת. מכשף - הכתה בי ההבנה בשקט מוזר. כמו דומיית שלג אחרי סערת...
זכיתי להיות גיסו של בחור נדיר, המתמודד בגבורה עם טרשת נפוצה, מתוך אמונה אדירה ושמחת חיים מופלאה. גיסי היקר מתמודד זה למעלה מ-12 שנים עם המחלה, שתקפה אותו בפתע פתאום בעודו בחור בן 19 צעיר ונמרץ שכל חייו לפניו. לאורך השנים הוא עבר תהליך פנימי ארוך ומשמעותי, וכיום הוא משתף את שעבר ועובר עליו...
אני ממש אשמח להארות-הערות! פרק 1 עבר "אתה בטוח שאתה חייב?" היא הציצה בו בחשש מבעד לאדיה של הקדרה. מישאל השפיל את מבטו, ידיו משחקות בגדלי ציציותיו. "סליחה אחינועם. את יודעת שאין לי ברירה". קולו נמוך. אחינועם נאנחה, ידיה ממששות את כרסה ופחד פנימי לופת את חזה. "ומה איתו?" החוותה בעיניה בהפצרה...
*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין* פרק 1 מושב צלפון 2024 שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס. מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג...
פרולוג צרור יריות חתך את רעש ההמולה ששררה בקניון הגדול בירושלים. לאחריהן, החרדה התפשטה כאש בין כל המבקרים שנשכבו על הרצפה כשידיהם על ראשם, מבצעים כל אקט הגנתי שרק יוציא אותם משדה הקטל הנורא. משתתקים בקושי כשהאזרחים הבודדים נושאי הנשק זוחלים ביניהם ומסמנים להם בתנועת יד לדמום במקומם. המחבלים...
אז לאחר ששוב חיכיתם, ציפיתם, קיוויתם, ייחלתם ועוד ועוד (סליחה, פשוט נגמרו למילון המילים הנרדפות... ;)), סוף סוף הגיע הרגע הגדול: סיפור בהמשכים חדש!!! וכרגיל, הסיפור הוא בסטייל עתידני - מדע בדיוני (מה לעשות שזה הטרנד היום?), מתובל בסגנון ציר זמן חילופי... טוב, אז רעננתם את הפרוג כל שתי דקות...
#סיפור בהמשכים - ממלכת ארצ'יבל# חלק א' - מסדר הדרקון/אינדה. פרולוג: המלך מלטאזר ישב על כיסא מלכותו. ידו הימנית על מצחו. מחשבות אפפו אותו. מחשבות על גורל הירושה. ימים ארוכים עוד נכונו לו על כיסאו, אולם השרים דוחקים בו להעמיד יורש. הכל ידעו שהנסיך אזמרגד הוא יורשו החוקי של המלך, שכן הוא...
פרולוג: קריאות מזל טוב נשמעו מכל עבר ואפילו צווחות קולולו נשמעו מכיוון משפחת בן יעקב בשעה טובה ומוצלחת שילת לבית משפחת שלום ונתן לבית משפחת בן יעקב סגרו וורט. האורחים אולי תמהו מעט על התערובת המוזרה של משפחות המחותנים, משפחת שלום המסורתית ולה 5 בנות ומשפחת בן יעקב החרדית ולה בן אחד - נתן, אבל...
בעז"ה @מה שניחשת ביקשת את הפרקים הראשונים, אז אולי לא יהיו כאן פרקים ראשונים, אבל הנה הפרק הראשון בשבילך :giggle: עולם של שקרים מכונית האאודי השחורה והיוקרתית נכנסה אל הרחוב הבני ברקי הקטן. ממקומו במושב האחורי של הרכב התבונן יקי ברחוב הקטן, הריק, שמאוחר יותר בצהריים יהיה ככל הנראה...
פה אני בלי נדר יעלה כל שבוע/ כמה ימים סיפור השגחה פרטית אמיתי או על בסיס מעשה שהיה. מצורף הסיפור הראשון, אצלי הוא נמצא בקובץ, ולא הצלחתי להעתיק אותו (נפלאותיו של מחשב נייד... עוד לא התרגלתי.)
הקדמה נחוצה- (הסיפור נכתב על רקע חלוקת המלכות בין ישראל ליהודה כשפרסדאות מפרידות בין ירושלים לישראל, וחלק מהגלויות כבר הוגלו) פרק א'-הפעם... גיתית- הפעם כשיחזור הראל. אני אחכה לו ליד השער. לא אסתפק בלשבת על אבן. אצא לקראתו. תמיד היה הראל סוד. ריח הפיטאיה נדבק לבגדיו, מצמיד לסודו טעם מתקתק...
בס"ד 1. "מאיה?" דלת הבית נפתחת ועידו פוסע פנימה "כן?" היא מנגבת את ידיה במגבת המטבח ויוצאת לסלון, הוא מתיישב באנחת רווחה על הספה ומעיף את נעליו מרגליו. "יום קשוח היה" קובעת, נשענת על מסעד הכיסא הקרוב אליה. "כן" עידו נאנח "גמרו אותי אלה, נכנסים לכל הפרטים של החוזה כאילו אני הולך לרמות אותם...
www.prog.co.il
שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...
וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי): "ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:
שיאנית האתגרים:@דודה , שיצרה (ובעצם גם זכתה ב)שלושה אתגרים.
וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.
אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.
הנושאים החמים
).
פרס "יוצר האשכולות הגדול ביותר לשנת תשפ"ה" בקהילת כתיבה בפרוג מוענק ל... 
Reactions: הדר 310, מ. י. פרצמן, תצפיתן ועוד 13 משתמשים16 //