עזרה נוסעים להורים לראש השנה? לא שוכחים את האחות הקטנה

מצב
הנושא נעול.
אני רוצה להעלות פה עוד משהו שלא העליתם...
אני רווקה, מפנה את החדר שלי כל שבת,
ובואו נגיד שלא מאד מפריע לי לפנות כי ב"ה יש לי חדר אחר לעבור אליו...
אבל מה שמאד!! משנה לי,
למה אני לא יכולה להשקיע בחדר שלי??
תליתי מדבקות ושמתי קישוטים יפים
ולמה תמיד הכל נשבר, נקרע??
אני אמורה לתת להם חדר מותאם לילדים או שזה אמור להיות מותאם לי?
כי זה החדר שלי בכל אופן...
ואחכ מבקשים סליחה וכו
ואני סולחת בלי רצון, כי מה לעשות?! \
הם ילדים קטנים והם עושים שטויות לפעמים...
ובכלל הקטע של הנקיון, למה אני אמורה לנקות גם לפני וגם אחרי?
לא מגיע לי לקבל חדר כמו שעזבתי? אני אמורה לקבל חדר מלוכלך עם עטיפות ממתקים פזורים,
שמיכות וכריות על המיטות?
ולא רק זה... פעם נכנסתי והיה ריח לא נעים בכלל בחדר, ניסיתי לבדוק מאיפה זה הגיע ולא מצאתי,
פתחתי חלונות לאוורור ב"ה הריח יצא.
שבוע אחכ כשסדרתי מיטות לזוג הבא, מצאתי טיטול מתחת המיטה!!
אחים נשואים, תשימו לב!!!
תשימו לב שיהיה נעים להכנס לחדר אחרי שבת\ חג ,
תשימו לב לזרוק את הפח עם הטיטולים של הילדים שלכם!
אולי אפילו תחזירו לה את המצעים, תסדרו יפה על המיטה, תתנו הרגשה טובה!
וזה נטו כרוך במידות טובות!!!
ואת האנשים שמפרגנים, עוזרים ומסדרים אחריהם הכי כיף לארח ורוצים שהם יגיעו כל שבוע!
(ואגב- לא אומר בכלל שהם לא עוזרים, הם עוזרים המון בסעודות להגיש, לפנות, לנקות... זה פשוט הסתכלות על דברים חשובים, לא פחות.)
תודה על ההקשבה💙
את ממש צדיקה.
כמה שאת אומרת את הדברים, נראה שעדין את מקבלת אותם וההוכחה היא שזה ממשיך, הרבה אחרות כבר מזמן היו דופקות על השולחן.
ובאמת זה נשמע ענין של מודעות, ניסית לדבר על הענין? הענין של הניקיון זה מינימום של המינימום
 
איפה ההורים?
מה זה איתני הטבע? הנשואים נסחפים הביתה בלי שליטה כמו לוויתנים לחוף?

1. ההורים אחראים, מגיל 0 ועד 120 כה יתן ה' וכה יוסיף. אחראים שהילדים הגדולים בבית לא יעבדו קשה מדי, אחראים שהילדים הקטנים בבית לא יעבדו קשה מדי, אחראים להתאים את כמות העבודה לילדים ולנתוניהם והם אלה שצריכים לזכור תמיד שהילדים הם לא "שותפים". הם לא בחרו להיוולד ולא בחרו בכמה אחים יוולדו להם וכמה אחים נשואים לארח בשבת. אלה החלטות הוריות וההורים צריכים למנן, לווסת, לשמור ולחנך את הילדים בכל גיל. מי שנותן את הילדים- נותן את האחריות ואת הכח לחנך אותם ואת החובה לדאוג לצרכיהם הפיזיים והנפשיים (ואל תביאו עכשיו את ה"אחרי גיל 6 לא חייבים", מדובר כאן על אנשים סבירים שלא מוכרים את הבנות לשפחות כי כתוב בתורה)
2. אם אין נתונים פיזיים לאירוח- אז לא מארחים. ככה. אם אין לבנות ולבנים מקום מוגן ומכבד לישון, אם אין לילדים שבבית שמחת שבת וחג כי קבוע הם לא ישנים בחדר שלהם- ההורים צריכים לשבור את הראש ולהגיע לפתרון. לשכור מקום, להשיג יחידה, או לא לארח. כמו שהם לא יארחו במחיר של לפנות את החדר שלהם.

כמה מפתיע שההחלטות ההוריות על מספר ילדים, גודל הדירה ומקום המגורים- משליכות על היכולת לארח. סיבה ותוצאה, מישהו?
כמובן שלא מדובר על מקרים חריגים. אבל מקרים חריגים כשמם הם- חריגים.

3. נושא של ילדים מתבגרים בבית הוא נפרד, רגיש מאד, דורש חשיבה אמיצה. עד איזה גיל האחריות על ההורים, מה קורה כשאין תנאים הולמים לאישה בת 28 בבית מלא ילדים ללא פרטיות? לגבר בן 30? האם ההורים צריכים להגדיל את הבית או לעבור דירה כדי לספק תנאים הולמים לילדים מבוגרים בעלי הכנסה ועצמאות?
האם בכל מחיר צריך להשאר במצוקה כי "שם רע בשידוכים"? בגילאים האלה זה כבר בכל מקרה לא מה שיעכב את השידוך, וזו טרגדיה לחיות בצורה לא הולמת ולא מותאמת בשביל איזה ערך לא ברור.
 
3. נושא של ילדים מתבגרים בבית הוא נפרד, רגיש מאד, דורש חשיבה אמיצה. עד איזה גיל האחריות על ההורים, מה קורה כשאין תנאים הולמים לאישה בת 28 בבית מלא ילדים ללא פרטיות? לגבר בן 30? האם ההורים צריכים להגדיל את הבית או לעבור דירה כדי לספק תנאים הולמים לילדים מבוגרים בעלי הכנסה ועצמאות?
האם בכל מחיר צריך להשאר במצוקה כי "שם רע בשידוכים"? בגילאים האלה זה כבר בכל מקרה לא מה שיעכב את השידוך, וזו טרגדיה לחיות בצורה לא הולמת ולא מותאמת בשביל איזה ערך לא ברור.
בכל מקרה את הבעית ארוח של שבתות וחגים זה לא יפתור.....מה, הבחורה תעשה שבתות וחגים לבד? מסתבר שהיא תחזור לחדר שלה והבעיה חזרה,
 
בכל מקרה את הבעית ארוח של שבתות וחגים זה לא יפתור.....מה, הבחורה תעשה שבתות וחגים לבד? מסתבר שהיא תחזור לחדר שלה והבעיה חזרה,
נכון, זה אתגר נפרד.
אבל אם היא כמו כל הנשואים, ומגיעה להתארח, יותר ברור שצריך להקצות לה מקום ראוי לשינה כמו שמקצים לנשואים. היא הופכת מילדה בבית שמזיזים בלי חשבון וצריכה לשרת את הוד מעלת הנשואים, לאישה עצמאית שראויה ליחס הולם, בדיוק כמו האחים הנשואים שלה.

חוץ מזה, אפשר לעבור לגור במרחק הליכה להורים, אפשר להתארח בעוד מקומות או אפילו אצל אחים נשואים. או לעשות שבתות עם חברות. מגורים עצמאיים פותחים הרבה אפשרויות ובעיקר משנים את הסטטוס מ"ילדה בבית" לאישה עצמאית.
 
דיברו פה הרבה על רווקה שעובדת ולומדת וגם לה יש שבוע עמוס.
אני רוצה להעלות סיטואציה נוספת.
חברה רווקה (מבחינת ססטוס - עכשיו סיימה סמינר...) ומובטלת סיפרה לי שבאחד מימי שישי התקשרה אליה קרובת משפחה שלה, באותו זמן היא ישנה אז היא לא ענתה...
אח"כ התקשרה אליה קרובה אחרת ואמרה לה שפלונית צריכה עזרה אז שתלך לעזור לה.
התגובה שלה היתה שהיא לא יכולה - כן גם אם אין לה עול של בית ואין לה עבודה, יש לה מה לעשות בחיים.
והיא נאלצה לתרץ את עצמה בכך שיום שישי והיא צריכה לעזור בבית שלה (אחרת לא היו יורדים ממנה).
אח"כ התברר לה שאותה אחת שדיברה איתה אמרה לפלונית שהיתה צריכה את העזרה שחברה שלי לא עובדת, אז למה שהיא לא תבוא לעזור לה????
זה הגיוני?
בגלל שהיא לא עובדת, היא צריכה ללכת להיות עוזרת של כל מי שצריך?
אין לה מה לעשות בחיים?

אני אוסיף גם שאני יודעת שהיא עוזרת מעצמה מתי שהיא יכולה.
 
נערך לאחרונה ב:
דיברו פה הרבה על רווקה שעובדת ולומדת וגם לה יש שבוע עמוס.
אני רוצה להעלות סיטואציה נוספת.
חברה רווקה (מבחינת ססטוס - עכשיו סיימה סמינר...) ומובטלת סיפרה לי שבאחד מימי שישי התקשרה אליה קרובת משפחה שלה, באותו זמן היא ישנה אז היא לא ענתה...
אח"כ התקשרה אליה קרובה אחרת ואמרה לה שפלונית צריכה עזרה אז שתלך לעזור לה.
התגובה שלה היתה שהיא לא יכולה - כן גם אם אין לה עול של בית ואין לה עבודה, יש לה מה לעשות בחיים.
והיא נאלצה לתרץ את עצמה בכך שיום שישי והיא צריכה לעזור בבית שלה (אחרת לא היו יורדים ממנה).
אח"כ התברר לה שאותה אחת שדיברה איתה אמרה לפלונית שהיתה צריכה את העזרה שחברה שלי לא עובדת, אז למה שהיא לא תבוא לעזור לה????
זה הגיוני?
בגלל שהיא לא עובדת, היא צריכה ללכת להיות עוזרת של כל מי שצריך?
אין לה מה לעשות בחיים?
האותיות ל' א' הן מהראשונות שלומדים בכיתה א'.
בלי תירוצים. לא מתאים לי.
מה יש לכעוס על אנשים? הם מנסים את מזלם, היא צריכה לדעת מה מתאים לה ומה לא.
 
האותיות ל' א' הן מהראשונות שלומדים בכיתה א'.
בלי תירוצים. לא מתאים לי.
מה יש לכעוס על אנשים? הם מנסים את מזלם, היא צריכה לדעת מה מתאים לה ומה לא.
אולי לא נתקלת בכאלה אנשים, אבל גם בסביבה שלי יש כאלה שלומר לא לא עוזר להם :(
וכנראה שלא הבנת על מה הכעס והכעס מגיע על כך שברור להם שבגלל שהיא לא עובדת, שתלך לעזור איפה שצריך.
זה לא היה לנסות את המזל.
 
אולי לא נתקלת בכאלה אנשים, אבל גם בסביבה שלי יש כאלה שלומר לא לא עוזר להם :(
וכנראה שלא הבנת על מה הכעס והכעס מגיע על כך שברור להם שבגלל שהיא לא עובדת, שתלך לעזור איפה שצריך.
זה לא היה לנסות את המזל.
זה באמת לא בסדר מצדם.
עצה בשבילה- אסרטיביות
 
2. אם אין נתונים פיזיים לאירוח- אז לא מארחים. ככה. אם אין לבנות ולבנים מקום מוגן ומכבד לישון, אם אין לילדים שבבית שמחת שבת וחג כי קבוע הם לא ישנים בחדר שלהם- ההורים צריכים לשבור את הראש ולהגיע לפתרון. לשכור מקום, להשיג יחידה, או לא לארח. כמו שהם לא יארחו במחיר של לפנות את החדר שלהם.
לפני 20-30 שנים זה היה הסטנדרט לאירוח נשואים ואף אחד לא ציפה מההורים להשיג יחידה.
רמת הדרישות מהורים בדור הזה הולכת ונהיית בלתי הגיונית.
 
נכון, זה אתגר נפרד.
אבל אם היא כמו כל הנשואים, ומגיעה להתארח, יותר ברור שצריך להקצות לה מקום ראוי לשינה כמו שמקצים לנשואים. היא הופכת מילדה בבית שמזיזים בלי חשבון וצריכה לשרת את הוד מעלת הנשואים, לאישה עצמאית שראויה ליחס הולם, בדיוק כמו האחים הנשואים שלה.

חוץ מזה, אפשר לעבור לגור במרחק הליכה להורים, אפשר להתארח בעוד מקומות או אפילו אצל אחים נשואים. או לעשות שבתות עם חברות. מגורים עצמאיים פותחים הרבה אפשרויות ובעיקר משנים את הסטטוס מ"ילדה בבית" לאישה עצמאית.
שונה, כי היא תבוא על בסיס קבוע ולא על בסיס מקום פנוי....
זה לא יפנה חדר ולא ישנה את המצב, לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליה.
ולפי מה שהולך כאן באשכול לא נראה לי שזה ישנה משהו בתפיסה של מישהו...

אם היה לבחורה רווקה יותר אופציות ליציאה לשבתות הייתי שמחה לממש אותם, אבל אין.
ושבת חברות זה נחמד לפעם בשנה.
לאחים הנשואים נוסעים רק אם יש כח לעזור. ואם אין לי כח שהם יבואו למה שיהיה לי כח לנסוע אליהם?

ומחברה שרצתה באמת לעבור לדירת רווקות, גילתה הלכה שלא ידעה שזה בעייתי לבנות לישון לבד...

ובכל מקרה זה לא מידי רצוי, אין תחליף לאוירה של בית, לאמא שמחכה...

בשביל שהנשואים לא ינצלו הבחורה צריכה לעזוב את הבית???
 
לפני 20-30 שנים זה היה הסטנדרט לאירוח נשואים ואף אחד לא ציפה מההורים להשיג יחידה.
רמת הדרישות מהורים בדור הזה הולכת ונהיית בלתי הגיונית.
לפני 20-30 שנה כל הילדים ישנו ביחד בסלון בדירת חדר וחצי....
מה שהיה- היה....
 
לפני 20-30 שנים זה היה הסטנדרט לאירוח נשואים ואף אחד לא ציפה מההורים להשיג יחידה.
רמת הדרישות מהורים בדור הזה הולכת ונהיית בלתי הגיונית.
אני לא מצפה מהורים להשיג יחידה בכל פעם.
גילוי נאות- אני מוציאה ילדים מהחדר שלהם לטובת אורחים, גם כשהם מעקמים את האף וגם כשזה אורחים שהם לא אוהבים.
אבל-
1. לא כל שבוע. בשבת חופשית מהישיבה אני אהיה זהירה פי 5 מלהוציא בני 17-19-21 מהחדר שלהם.
2. דואגת שיהיה לכל בני הבית מקום לינה נח, מכבד, צנוע מכל הבחינות.
3. האורחים פה יודעים שאם ילד צריך משהו מהחדר, הוא מבקש ונכנס. אין מצב שחדר מופקע לשבת שלמה.

כך גם נהגתי כשהתארחתי בעצמי, וכן, מהר מאד הפסקתי להתארח בבית הורי כשהבנתי שהמחיר שהאחים משלמים גבוה מדי לטעמי. דאגתי לעצמי למקום לינה אחר ומהר מאד הפסקתי להתארח ועברתי ללארח בעצמי.
 
לפני 20 30 שנה ילדים לא ישנו בסלון בדירת חדר וחצי.
אולי לא נולדת אז :)
לפני 30 שנה אבא שלי יצא מדירת חדר וחצי של סבתא שלי לחתונה שלו...
דירות רחבות כמו היום? גם היום לא לכולם יש דירות רחבות....
נו, נו, לכו לפונוביז' לכל הדירות דמי מפתח שלהם בראבד והאזור ותיראו איך אנשים ישנים היום...
לבני דודים שלי שגרים שם יש בדיוק חדר וחצי ובנודודת שלי ישנות בסלון עם דלת הזזה.
הגמ''ח תיווך יחידות ודירות לשבתות פעיל כל השנה...
 
לפני 20-30 שנים זה היה הסטנדרט לאירוח נשואים ואף אחד לא ציפה מההורים להשיג יחידה.
רמת הדרישות מהורים בדור הזה הולכת ונהיית בלתי הגיונית.
ואגב, יש היום יותר מודעות למוגנות.
אני לא אתן לילדות בכל גיל לישון בסלון/ חדר מעבר כשמתכננים אירוח- קודם כל מוודאים שמהבחינה הזו אנחנו מסודרים. פעם זה היה פחות מוקפד.
מכירה משפחות שבנים ובנות ישנו באותו חדר גם כשהתבגרו, כי היה רק חדר ילדים אחד בבית. היום זה פחות עובר (וטוב שכך)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה