אולי אני יוצא משוגע, אבל מוזר לי לראות את התמיכה האוטומטית דווקא במעביד ולא בעובדת.
כל מנהל חברה, גם אם חילוני מבאר שבע, יודע היטב מה המשמעות של קליטת עובדות חרדיות. זה כולל התאמת סביבת העבודה, משרדים נפרדים, אוכל כשר, התחשבות בחול המועד ובלידות, הכול על השולחן בראיון הראשוני.
בדיוק כמו שכל מנהל שמעסיק עובדים מהמגזר הערבי יודע מה המשמעות של חודש רמדאן , מקצרים ימי עבודה, משנים שעות, מתאימים תפריטים, לא קובעים ישיבות בשעות הצום, מזיזים תאריכים כדי לא ליפול על חגים. לעיתים זה אומר חודשיים של גמישות והתארגנות מראש.
וזה לא נחשב "מסובך" או "מוגזם", אלא פשוט אחריות בסיסית של ניהול מתחשב.
אז למה כשמדובר בעובדות חרדיות זה נתפס כנטל? מנהל שיודע לתכנן יום גיבוש יודע לקחת בחשבון כל פרט, מיקום, תפריט, לוחות זמנים, מגבלות. אין שום סיבה שלא יברר מראש איך לארגן את היום כך שגם עובדות חרדיות יוכלו להשתתף.
ואם מנהל לא מצליח לארגן יום גיבוש שיתאים לכולן, שיתכבד ויארגן יום נפרד לעובדות שלא יכלו להשתתף, בצורה שמתאימה להן. זה לא עניין של מותרות, זו חובת התחשבות בסיסית.
אלא אם כן מדובר במקרה שבו כפו עליו לקלוט עובדות חרדיות והוא בעצם לא באמת רוצה אותן, ואז הבעיה עמוקה יותר.
מנהל טוב לא עושה לעובדים שלו טובה. הוא מבין שכל עובד זכאי להרגיש שהוא חלק מהצוות, שהוא מוערך, שהוא לא פחות מאף אחד אחר.
כל עובד צריך את ההתאמה שלו, וזה תפקיד המנהל לדעת את זה ולזהות את זה ולפעול בהתאם.
ניהול איכותי זה לא רק לנהל לוח שעות, זה לדעת לבנות סביבת עבודה שמכבדת את כולם.
לא ברור מאיפה נולדה תחושת הנחיתות הזו. למה בכלל להשתמש בסיסמאות כמו תגידו תודה שמעסיקים אתכן?
העובדות החרדיות הן חלק מהמערך בדיוק כמו כל מגזר אחר, מקצועיות, מסורות, משקיעות, והרבה מנהלים מעידים שהן אף יותר נאמנות, מדויקות ויציבות.
מגיע להן אותו היחס המכבד, אותה ההתאמה, ואותה ההכרה, בדיוק כמו לכל עובד ועובדת, מכל מגזר שהוא.
מנהל שיודע לנהל , יודע להתחשב. פשוט ככה.
סליחה על האריכות....
הנושאים החמים
