נושא החודש // תמוז תש"פ // צדיקים

[עכביש]

פרווה או כנפיים?

הטשולנט פרווה, הכנפיים כנפיים.

 

[הדוויג]

צדיק נסתר

אמא אומרת שהוא בחור שובב,
מבחינת השכנים דבק בו רבב,
לישיבה כבר נמאס לרדוף אחריו,
אך בשמיים נחשב הוא אחד מלמ"ד ו"ו.

הוא לא לומד קבלה בלילות,
לא טובל בכל יום ש"י טבילות.
לא מחולל מופתים ואותות.
לא קם באשמורת לתיקון חצות.

הוא בחור צעיר, עוד לא בן עשרים.
כזה שנחשב 'לא בדיוק במסלול'.
ואיש לא יודע, גם לא ההורים,
שאתמול הוא זרק את המכשיר הפסול.

 

[עכביש]

לא קם עם שחר לתיקון חצות.

/ לתפילת השחר קם עם חצות.

 

[אי פה אי שם]

כל חוכי לו

כי המה חיינו
מיעוט הרבים שניים
מסתובבים בתוכנו
חיים של כפליים

רואי פני שכינה
ופנים לא יחשפו
סביבתם פולטת קרינה
עוונות הדור ישרפו

מעשיות אגדות
ילדים יגדלו
והרחק בשדות
צדיקים יתהלכו

 

[דמבלדור]

סבתא היתה אישה טובה
אולי טובה יותר מדי.
אבל היא היתה מאושרת.
תמיד הבליגה, תמיד שתקה.
גם כשצדקה.
גם כשנעשו לה עוולות ופעלו כלפיה בחוסר צדק.
היא שתקה.
גם כשהבטיחו והפרו.
והציקו והרעו.
והתנצלו ופגעו שוב.
והבטיחו שזה לא ישוב שוב ושוב ושוב...
כולם ידעו שהיא טובה, אבל היא לא היתה שק חבטות.
היא היתה מאושרת.

אפילו הצדק שהיה איתה, כבר לא עמד בטוב הלב הזה, וניסה ללחום את מלחמתה.
אבל היא השתיקה אותו ואמרה:
בחיים! אל תהיה צודק.
תהיה צדיק.

 

[אי פה אי שם]

כי המה חיינו
מיעוט הרבים שניים
מסתובבים בתוכנו
חיים של כפליים

הקטע הובן?

 

[3333ציפי]

אבל היא היתה מאושרת.

למה זה אבל?

 

[דמבלדור]

למה זה אבל?

אולי את צודקת.
האנשים המנוצלים (טובים יותר מדי) שאני מכירה פחות מאושרים.

 

[דיונון]

הייתי קצת מפקפק בהגדרה של 'המצב הבלתי אפשרי'. מדובר על טווח של מאות שנים. היו זמנים כאלו, ואחרים. זה כמו לשאול 'איך צמחו האחרונים באירופה עם כל השואה והפוגרומים'.

תקרא שוב את השיר, הוא מדבר בדיוק על הזמנים הקשים, אפילו יש שם רמיזה לפוגרומים ספציפיים.

וּבִמְצוּלוֹת הָרֶקַע:
יְלֵל צַלְבָנִים,
זַעֲקַת קְדוֹשִׁים
מַשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ,
שַׁוְעַת זַכּוֹת
נְתוּנוֹת לְמִרְמָס,
אָב בְּמָצוֹר
טוֹרֵף עוֹלָלָיו,
וְחָתָן שׁוֹחֵט
אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ.

פרווה או כנפיים?

אולי על הכנפיים יש קצת פרווה, זה הרי סוג ד'.
בחינת נוצה של עיזים, רק בהפוך...

 

[דיונון]

הקטע הובן?

(פרשנות שלי)
ל"ו צדיקים נסתרים (חוכי ל"ו)
כי המה חיינו
מיעוט הרבים שניים - על פי דברי רשב"י שאם ישנם שני צדיקים הם הוא ואלעזר בנו שבזכותם קיים העולם.
מסתובבים בתוכנו
חיים של כפליים - כפשוט חיים של הסתר.

זהזה?

 

[yonatanr]

תקרא שוב את השיר, הוא מדבר בדיוק על הזמנים הקשים, אפילו יש שם רמיזה לפוגרומים ספציפיים.

ומנין שבזמנים הקשים אכן הייתה פריחה של בעלי התוספות, ולא נסיגה?

 

[אפרת תהל]

לֹא יָדַעְתִּי

אֵיזֶה פָּרַח

קָטַפְתָּ לְגַנְּךָ.



רַק שָׁמַעְתִּי

עַל אוֹר זוֹרֵחַ

שֶׁהֵבִיא לְעוֹלָמְךָ.



כֹּה תָּמַהְתִּי

אֵיךְ אוֹרֵחַ

הָפַךְ בָּהּ, בְּתוֹרָתְךָ.



וְרָצִיתִי

לִדְּמוֹת,

כָּמַהְתִי

כָּמוֹהוּ לִהְיוֹת.



יְהִי זִכְרוֹנוֹ

לִי לִבְרָכָה

ואֲמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ

כְּשֶׁאֶצְעַד בְּדַרְכּוֹ האֲרֻכָּה.

 

[דיונון]

ומנין שבזמנים הקשים אכן הייתה פריחה של בעלי התוספות, ולא נסיגה?

מהר"ם מרוטנבורג?
המרדכי הי"ד?
רבינו יעקב מאורלייניש? (מקובל שאת אחד התוס' בתחילת הפרה (לא זוכר כרגע איזה) הוא כתב לילה לפני הוצאתו להורג בהכתרה של ריצ'ארד לב הארי)
הרא"ש שברח מהרדיפות?

 

[אי פה אי שם]

כי המה חיינו
מיעוט הרבים שניים

פעמיים חי = לו

חיים של כפליים

 

[I.Q]

משובח.
מעלה זווית נוספת, נקודת מבט מרתקת, שלא חשבתי עליה מעולם.

מעניין. אז לא הבנתי, כנראה...

 

[הני ר.]

מזרונים של רבי שמעון
"צדיק הרבי שמעון הזה, איך סידר לנו חריימה בשבת"
"אני אמרתי לך תסמכי עליו הוא יסדר לנו הכל, ואת סתם קליפה לא מאמינה בצדיק. איך פחדת, אה?"
"שבע שנים אני פה בחיים לא החסיר ממני כלום כלום."
"תראי את שושנה כל יום ראשון חיים מביא לה במבה מי חוץ מרבי שמעון דואג לאשה מבוגרת ככה, מי?"
"נכון, בבית היא הייתה זרוקה כמו...פה היא מלכה"
אני מנסה להתרכז ולא מצליחה.
אשה בבגדים לבנים מזיזה אותי הטול הלבן משתפל מאחוריה
"זוזי זוזי מותק את לא רואה שאת מפריעה לי?"
"צאאאדיקקקק כתמר יפרחחחחח תראו רבי שמעון הצדיק סידר לנו תמרים.."
"מרים הנביאה מאיפה הבאת את זה?"
הלבנה פוקדת על בחורה מתולתלת להביא צלחת.
"תביאי מהררר יאללה בזכות זה תשברי צלחת"
"בנותתתת" צועקת הלבנה
"תמרים של רבי שמעון של ישועות"
"מי שרוצה ישועה שתבוא לברך"
הצלחת מגיעה.
"פה תשימי כמה שקלים מי שתרצה לתרום שיהיה לה איפה לשים את זה "
הלבנה לוחשת למתולתלת.
סגרתי את הסידור.
גם רוצה ישועה גם מעניין שם.
אני מתקרבת לתןך גוש הנשים מדלגת קצת מעל המזרו...
"את נגעת לי במזרון?"
"המ..מצטערת רק רציתי לעבור"
"את נגעת לי במזרון??? את שתדעי יש לך עסק עם רבי שמעון!
כל הקללות שבתורה יהיו על ראשך!
רבי שמעון לא מוחל לך. איפה רינה תספר לך מה זה הקללות שלי"
לא יודעת איך, אבל מצאתי את עצמי בחוץ.
ספק ילדה ספק אשה בת שמונה עשרה וקצת שלא מכירה את מירון.
זוגי הצעיר יצא ונבהל לראות אותי חיוורת להפליא
"קיללו אותי בכל הקללות של התורה"
אמרתי ופרצתי בבכי.
"מי?"
"משהי בפנים"
"למה?"
"כי עברתי ובטעות.."
"חחחח אני יודע את נגעת במזרון של רבי שמעון?"
בחזור, נסיעה של שלוש שעות קודם כביש שש הסביר לי בעלי קצת על נשמות שמחפשות את הצדיק.
ומאז אני רואה אותן באור אחר.
נשמות מיוחדות בגוף מגושם שמבינות יותר ממני מה יש בצדיק.

 

[מנוחה כהן]

אם במקום הלב היה לנו מד-טוב בחזה, כנראה שכולנו היינו צדיקים.

תארו לכם, מן שעון כזה, בצורת חצי עיגול צבעוני. בקצה אחד אדום זוהר, ובצד השני ירוק. ומחוג קטן שזז לכיוון המתאים בכל רגע נתון.
אם היינו משוכללים, השעון היה מכיל ארבעה שעונים, אחד מרכזי ושלושה משניים.

הם היו מראים לנו בדיוק מרבי מה טיב המחשבה החולפת במוחנו, מה מקור ההבל הנפלט מפינו ומה מטרת המעשה שעשינו.
די היה בהצצה אחת לכיוון המחוג הגדול, המסכם, על מנת להחזיר אותנו לגבולות הקו הירוק. לאט לאט היינו מתרגלים לחתור תמיד אל צד ימין, בעוד החלל השמאלי מאדים בשקיעת יצרו אלי תרדמת.

וברבות הימים, היינו יכולים לשרטט חיוך בעיגול המטרה, ולענוד בגאון את המד המצהיר: צדיק לפניך.

 

[מתנה טובה]

יהודי אחד ליקט ספר עב כרס של סיפורי מופת על "הדברי חיים" מצאנז זצ"ל ובא לאחד מבניו הקדושים להראות לו מעשי ידיו להתפאר באומרו "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים" נאנח אותו בן ואמר אני יכול להביא לך עוד כפול מזה סיפורים של "הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מקיים" איזה מסירות נפש הייתה לאבא על כל מצווה ומצווה לפרטיה ולדקדוקיה...

לענ"ד ההגדרה של צדיק מורכבת משתי התנועות יחד, מצד אחד היכולת המופלאה לפעול ישועות בקרב הארץ מצד שני שמירת תורה ומצוות במסירות נפש ממש. ואכן, מי לנו גדול ממשה רבינו שהתורה קוראת לו בתואר "איש האלוקים" שילוב של שתי הבחינות יחדיו.

 

[קופי 100]

כשניסיתי לעצום עיניים ולחשוב מה התמונה שעולה לי בראש כשאומרים "צדיק", קפצה לי מייד אותה תמונה מהחדר המסוגף של הרבי מלעלוב ר' משה מרדכי זצ"ל בליל ספירת העומר. הייתי אז ילד בן 8 בערך וחלפו כבר מעל שלושים שנה ובכל זאת אני יכול לחוש ביד את מגע הקטיפה שלו.

זוֹכֵר אֵיךְ תָּלִיתִי עַיִן תְּמִימָה
בְּזִיו פָּנֶיךָ הַטָּהוֹר
בַּשְּׂמִיכָה הַחוּמָה שֶׁכִּסְּתָה
עַל גּוּף מְזֻקָּק מְזֻכָּךְ.

מַגָּע הַיָּד הַשְּׁקוּפָה
עוֹד צָרוּב בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתַי
לְלֹא מִלִּים לְלֹא אֹמֶר
רַק צְלִיל חָנוּק שֶׁזָּעַק מִמְּךָ
קִדְּשָׁנוּ. וְצִוָּנוּ
עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.

 

[יצחק ג.]

"לב יודע מרת נפשו" - זו חנה שהרבה היתה מצטערת, שנאמר (שמואל א' א) "והיא מרת נפש" - היא לעצמה. כיון שנפקדה לא פקדה האלקים אלא לעצמה, שנאמר (משלי יד) "ובשמחתו לא יתערב זר" (שמות רבה, פרשת בא פרשה יט)


קיוויתי. ביקשתי שוב.
שתקתי. בגוו כפוף.
עליות, ירידות.
מבפנים אכולה.
זעקות חלולות.
כולי תפילה.
לעשות רצונך, חפצתי.
ואם אין, מַתְּתִּי.
לבי, חתום אטום.
לדרור כָּמֵהַּ.
לשחר עלום.
וַיִּשְׁמַע ה'.
ואני אפתח.
כפתחו של אולם.
מחודו של מחט, נעלם.
בשמחתי אל יתערב זר.
צדיקים נדמה להם כהר.



בשכר נשים צדקניות עתידין ליגאל