הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #61
תודה, משמח!
לענין הנקודות, חבל שלא יכולה לצרף תמונה
היתה מישהי שישבה וסיכמה במרץ לאורך כל הצפיה מחברת שלמה
כשהמשקפיים על העיניים והאוזניות על האוזניים
איך? לאלוקים פתרונים
תודה, משמח!
ואוו ריגשת בכל מילהקראתי את האשכול, ואמרתי 'מה אני כבר יכולה לחדש שלא אמרו לפני?'
בתור מי שהגיעה לקרית אונו מאשדוד רק כדי להשתתף בהפעלה פתוחה
הגעתי עם המון ציפיות (גם קראתי המון על הנושא בכללי והתכתבתי לפניכן עם היוצרות)
זה היה מעל ומעבר למה שדימיינתי.
הרגשות והתחושות שעולות מאופן הצגת הדברים, שנותן כוח ולא מפחיד או מעצב.
הטכניקה עצמה שנותנת לעבור את החוויה הזו בצורה אישית
ולא כסיור עם מלא אנשים שם הקבוצה משפיעה על המסר.
הצילום הנדיר במחנה שריק לחלוטים מאדם, חוץ מהרב גולדווסר לא רואים עוד אף אחד!
נותן כ"כ הרבה עוצמה. זה מרגיש פשוט אחר.
לפני ההקרנה יש הסבר של היוצרות, הן מספרות איך ולמה עשו הקימו את הדבר המופלא הזה
והסיפור לכשעצמו מרגש עם הרגשות והתחושות וההשגחה הפרטית שליותה אותן.
גם הדיון בסוף ההקרנה, היה מרתק. אנשים סיפרו בסיפורים משפחתיים מרגשים.
השירים ברקע העניקו נופך אחר. מופלא, יהודי, מרגש.
מי ששואל מבחינה טכנית - המשקף מעט כבד אבל נסבל.
לי אישית יש משקפיים והסתדרתי מצוייין.
בהתחלה יש הדרכה שבמידה ויש בעיה להרים יד ויגשו לסדר,
ותוך מס' שניות הגיעה מישהי להגביה את השמע.
במהלך ההקרנה מצאתי את עצמי מסתובבת לאחור,
מתכופפת ומנצלת את העובדה שאפשר להביט לכל הכיוונים.
זה לא קורה בדרכ בחיי היום-יום שלי...
@רקורדית אני לא יודעת מי את, אבל תעבירי להן שתמשכנה עם כל הכוח
זה תוכן שכל יהודי חייב לראות.
וזה הפידבק ששלחתי ליוצרות יום אחרי שצפיתי:
"זו חוויה מדהימה, מרגשת ומעצימה.
הכמה מילים לפני, בו מרים מספרת את הסיפור שלה ואת הסיפור של הפקת הסרט הזה - פרייסלייס.
הסרט עצמו מרתק, מצולם נפלא.
ההסברים של הרב גולדווסר מרתקים
ולראות יהודי חרדי מסביר ומספר נותן נופך אחר לסיפור.
(ואני כותבת בתור מישהי שצופה בסרטי שואה)
הסרט לא נגע בשום דבר מפחיד,
כלומר לא היו 'מראות קשים לצפיה' כמו שאוהבים לעשות בקולנוע,
מה שמאפשר להתחבר לסרט ברמות רגשיות נורא גבוהות.
ירדו לי דמעות ואני לא כזו...
הכרתי מושגים חדשים, פתאום קלטתי חלקית את העונק של הדבר הזה.
גודל שאא לדמיין ולהכיל מסיפורים או מסרטים.
רק כשרואים את המקום ממבט מלמעלה ורואים שטחים עצומים -
משהו מתחיל לחלחל להבנה.
הסיפורים האישיים של הניצולים היו מרגשים ממש.
קרון הרכבת, הדרגשים, צריף 10, המסדר.
התרגשתי ממש לראות את הדרגשים מקרוב.
ו'להרגיש' את הצפיפות הנוראית.
השקט והעובדה שהכל שומם ואין נפש חיה חוץ מהמדריך
העצים את כל החוויה. זה ממש סיור אישי באשוויץ.
זה היה סרט של שעה אבל הרגיש קצר מידי.
מקווה שבקרוב תוציאו המשך".
אין לי מה לכתוב אחרייךקראתי את האשכול, ואמרתי 'מה אני כבר יכולה לחדש שלא אמרו לפני?'
בתור מי שהגיעה לקרית אונו מאשדוד רק כדי להשתתף בהפעלה פתוחה
הגעתי עם המון ציפיות (גם קראתי המון על הנושא בכללי והתכתבתי לפניכן עם היוצרות)
זה היה מעל ומעבר למה שדימיינתי.
הרגשות והתחושות שעולות מאופן הצגת הדברים, שנותן כוח ולא מפחיד או מעצב.
הטכניקה עצמה שנותנת לעבור את החוויה הזו בצורה אישית
ולא כסיור עם מלא אנשים שם הקבוצה משפיעה על המסר.
הצילום הנדיר במחנה שריק לחלוטים מאדם, חוץ מהרב גולדווסר לא רואים עוד אף אחד!
נותן כ"כ הרבה עוצמה. זה מרגיש פשוט אחר.
לפני ההקרנה יש הסבר של היוצרות, הן מספרות איך ולמה עשו הקימו את הדבר המופלא הזה
והסיפור לכשעצמו מרגש עם הרגשות והתחושות וההשגחה הפרטית שליותה אותן.
גם הדיון בסוף ההקרנה, היה מרתק. אנשים סיפרו בסיפורים משפחתיים מרגשים.
השירים ברקע העניקו נופך אחר. מופלא, יהודי, מרגש.
מי ששואל מבחינה טכנית - המשקף מעט כבד אבל נסבל.
לי אישית יש משקפיים והסתדרתי מצוייין.
בהתחלה יש הדרכה שבמידה ויש בעיה להרים יד ויגשו לסדר,
ותוך מס' שניות הגיעה מישהי להגביה את השמע.
במהלך ההקרנה מצאתי את עצמי מסתובבת לאחור,
מתכופפת ומנצלת את העובדה שאפשר להביט לכל הכיוונים.
זה לא קורה בדרכ בחיי היום-יום שלי...
@רקורדית אני לא יודעת מי את, אבל תעבירי להן שתמשכנה עם כל הכוח
זה תוכן שכל יהודי חייב לראות.
"זו חוויה מדהימה, מרגשת ומעצימה.
הכמה מילים לפני, בו מרים מספרת את הסיפור שלה ואת הסיפור של הפקת הסרט הזה - פרייסלייס.
הסרט עצמו מרתק, מצולם נפלא.
ההסברים של הרב גולדווסר מרתקים
ולראות יהודי חרדי מסביר ומספר נותן נופך אחר לסיפור.
(ואני כותבת בתור מישהי שצופה בסרטי שואה)
הסרט לא נגע בשום דבר מפחיד,
כלומר לא היו 'מראות קשים לצפיה' כמו שאוהבים לעשות בקולנוע,
מה שמאפשר להתחבר לסרט ברמות רגשיות נורא גבוהות.
ירדו לי דמעות ואני לא כזו...
הכרתי מושגים חדשים, פתאום קלטתי חלקית את העונק של הדבר הזה.
גודל שאא לדמיין ולהכיל מסיפורים או מסרטים.
רק כשרואים את המקום ממבט מלמעלה ורואים שטחים עצומים -
משהו מתחיל לחלחל להבנה.
הסיפורים האישיים של הניצולים היו מרגשים ממש.
קרון הרכבת, הדרגשים, צריף 10, המסדר.
התרגשתי ממש לראות את הדרגשים מקרוב.
ו'להרגיש' את הצפיפות הנוראית.
השקט והעובדה שהכל שומם ואין נפש חיה חוץ מהמדריך
העצים את כל החוויה. זה ממש סיור אישי באשוויץ.
זה היה סרט של שעה אבל הרגיש קצר מידי.
מקווה שבקרוב תוציאו המשך".
אני מתחילה להתגרותמסמיקה
אם כבר-
מי שלא ילך- יפסיד
ממש מרגש ומחזק, תבורך
דווקא היה חמודשניכם צודקים
היה בהתחלה, טופל במאמצים רבים
נברר מול הרב גולדווסר ונענה
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
