נספח אתגר דו שבועי - אוי וי איז מיר

[יאן]

כאן ניתן וכו'

 

[yonatanr]

שאפו על המהירות של העלאת האתגר!
האתגר מעלה חיוך, בהחלט...
לפי הזריזות, חשבתי שהאתגר יהיה לכתוב סיפור בתוך שעה...

 

[אשר שרבר]

וואלה

 

[האגריד -בוצי פוליקמן]

אוי א' ברוך

 

[ביזנסטורי - אילה]

הוא חיוור ולא סמוק.
זה חלק מהכללים?

 

[וי שלוק]

לגבי התגובה ש @מ"ם צוטט בשם @I.Q

אני חושב שהתמונה יותר מביעה כישלון שלא ניתן לתקלה,

זה אמור להיות טבח שמגלה בשבת בבוקר שהתקלקל לו הצולנ'ט שיועד ל-200 איש...

אם טעיתי אתה יכול למחוק

 

[וי שלוק]

עבודה רבה עוד לפני, ה'דד ליין' מתקרב וחסר לי עוד ציור אחד, חשב קלפהולץ צייר הקריקטורות.

העורכים דורשים עד מחר בבוקר, תיאור ציור ציבעוני וחי ל'זה לא קורה ליייי'!!

גירד בפדחתו שוב ושוב,

ו..הנה רעיון -

בקול דממת מחשבים חרישית, קרסה לה הבורסה הניו יורקית, התפוח הגדול ביצע דיאטה מרשימה, ובאותו בוקר משקיעים רבים נאלצו לשנורר כסף לקניית תפוחים, ו- זעקו מרות 'אוי וי איז מיר'...

רעיון טוב, חשב לעצמו, אחז את המכחול הווירטואלי בידיו והחל לשרטט את מייקל, איש עסקים מעונב, בלוריתו מסודרת כדבעי, עניבתו האדומה צועקת יוקרה, והוא מניח את ידו על פניו 'אוי וי איז מיר'... לא מסוגל להרים את הראש למסך המרכזי, לא לראות לא להרגיש... 'זה לא קורה ליייי'!!!!

לאחר שעתיים מאומצות, נשף נשיפה ארוכה, והניח ידו על פניו בתיסכול, "מה יהיה", עדיין אין זה נראה טבעי דיו, והעורך מעלה כל רגע את רמת החריפות באימייל...

הדליק מוזיקה קלאסית שקטה, וניסה להרגע ולהתחיל שוב. ואכן, אחר עבודת שעה נוספת צלחה משימתו, נראה כבר יותר חי ואמיתי.

כשסיים, נרתע בבהלה, "השעה כבר שלוש לפנות בוקר, ועד ארבע זה חייב להישלח".

בזריזות קם להכין קפה חם ומעורר, טרם הישורת האחרונה.

בשהותו בחדר תה, האור במשרד כבה ונדלק, קלפהולץ יצא לראות מי חומד לצון בכאלו שעות?

והנה יאיר עובד התחזוקה, "מה קרה יאיר"? "מה אתה עושה כאן בכאלו שעות"?

"אה, התקנו גנרטור חדש, ובאתי לבצע בדיקה שהכל תקין".

"למה עתה, באמצע הלילה"?

"כי באמצע היום עובדים על המחשבים, ואם אכבה ואדליק ימחקו העבודות". "מה קרה קלפהולץ"? "למה נבהלת"?

מאוחר מידי, יד הצייר המהולל כיסתה את פניו,"אוי וי איז מיר"...

"לא עשיתי 'שמור'...

יאיר שלח את ידו לפניו, "אוי וי איז מיר"...

"איזה פאדיחה"...

- טוב, אמר קלפהולץ, אין ברירה, נשלח את התמונה איך שהיא להתמודדות באתגר בפרוג

 

[הדוויג]

חנינא יצא מהמקווה, התקלח חפוזות, התנגב במהירות, וגילה שאין לו מכנסיים.

הוא חיפש חיפש, אבל המכנסיים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

"באמת שמעתי שיש פה איזה גנב ארנקים לאחרונה" אמר יום-טוב-ליפא.
"כפרת עוונות הארנק" אמר חנינא "לא היה שם כלום חוץ מרב קו. אבל למה הוא גונב לי גם את המכנסיים, למען השם?"
"כנראה זו השיטה שלו".
"אז מה אני עושה עכשיו?"
"יודע מה?" הציע יום-טוב-ליפא בנדיבות צ'אלמרית, "קח את המכנסיים שלי. אני בכל מקרה מבלה במקווה לפחות חצי שעה. בינתיים תספיק ללכת הביתה ולחזור".

חנינא הביט בספקנות במכנסיים הישנות ועתירות מחזיקי המפתחות של יום-טוב-ליפא הגדולות עליו בשתי מידות לפחות. אך כשהבין שמלעמוד כמו דביל עם מגבת קשורה סביב מותניו לא יצא משהו יותר טוב - נענה להצעה.

הוא הגיע לביתו, פשט את המכנסיים הגדולות של יום טוב ליפא, לבש את מכנסיו שלו. והכל היה טוב.

כמעט.
כי כאשר הסתובב ראה את מבטה החשדני של אמו.

"עליך לא הייתי מאמינה, חנינא"
"מה יש?"
"מילא שאתה גונב ארנקים, אבל למה לגנוב לאומלל את המכנסיים?"

"ממש לא" הוא הסמיק. "פשוט נעלמו לי המכנסיים ומישהו הרשה לי לבינתיים את המכנסיים שלו".

"כן, נשמע הגיוני לחלוטין" אמרה בספקנות אין קץ. "לא מעניין אותי שום דבר. הרגע אתה הולך למקווה ומחזיר למסכן את המכנסיים והארנק שלו".
"זה מה שתכננתי לעשות בכל מקרה".
"בטח בטח. אין ספק".

 

[אשר שרבר]

@הדוויג תגיד לפני, פאדיחות צחקתי בקול באמצע המשרד אף אחד לא הבין מה קרה.

 

[האגריד -בוצי פוליקמן]

@פסיק ניצחת!

 

[פסיק]

מרגש לקבל פידבק חיובי מאחד מאריות הפורום.

 

[וי שלוק]

מתחילת שנה חיכה רב'ה קלמנוביץ לערב הזה, הבר מצווה של חיימוב יכולה לפרוץ את הדרך לקניידי ומיכיהו שלו, מחר כבר יוכל להודיע לקופיץ השדכן שהוא נותן דירה.
בליבו ברך את העסקן המסור שארגן שאיל ההון החרדי בערל גץ ייקח את משפחת חיימוב הפרודה תחת חסותו הכלכלית.
בשבוע השלישי של כיתה ח' הביא חיימוב זוטא את ההזמנה בבושה לקלמנוביץ, ולא הבין מדוע הוא מנענע את ידיו בהתרגשות יתירה כשאיחל לו מזל טוב.
אתא ובא היום המיוחל, קלמנוביץ תפס את מקומו ב'מזרח' לצד איזה דוד מבוגר, האוכל האקסקלוסיבי שארגן גץ לא עניין אותו, כבר מזמן לא הריח כזה אוכל, אבל פניהם המייחלות של קניידי ומיכיהו העסיקו אותו יותר.
מבטו נעוץ לכיוון הדלת בציפייה דרוכה, יודעי דבר אומרים שגץ יהיה פה חמש דקות ולא יותר, חלון הזדמנות מזערי ביותר.
בינתיים הספיק לראות את 'קופיף' המתל"ץ השכונתי מתרוצץ בהתרגשות ליד פתח האולם כאילו נחתמה תקופת רווקתו הארוכה, את בניו של סיישל מהקייטרינג משחקים 'מסירות' בבקבוקי הקוקה קולה, את כל צוותות הצילום שהזמין גץ, מפרסמים עושי מצווה...
חשמל באוויר, בערל גץ נכנס לבוש כהלכה, חוסך בחיוכים, ומתיישב לא פחות ולא יותר ליד רב'ה קלמנוביץ המרוגש.
הציבור כולו צופה אל ה'מזרח', לא כל יום רואים הם את גץ בעצמו, המצלמות מתקתקות ועוד אחת מפלצתית הוצבה על מצב הסרטה מול פני גץ, מספר מתחדשים מהשכונה מוציאים טלפונים ומצלמים.
קלמנוביץ הושיט ידו בחיוך אל גץ, והתגובה הייתה רישמית, אך לא התייאש וחיכה לשעת כושר.
כשגץ פזל פעם ושליש לכיוון הכוס, ידע הרב'ה שהרגע שלו הגיע, אין לך אדם שאין לו שעה.
בידיים רוטטות אחז בבקבוק ה'קוקה' המזיע, ומזווית עינו עוד הספיק לראות את עוזא שנוא נפשו מביט בו בעיניים רצחניות, פתח את הבקבוק, הנה עתה ייווצר ה'קליק' בינו לבין גץ, ו...
'סלאש'...
סילון מוגז, קריר ודביק ניתז היישר אל פרצופו העגול של גץ...
'אוי וי איז מיר'...

 

[אשר שרבר]

@וי שלוק נראה לי טעית באשכול. במחילה.
ולגופו של ענין בלי כל המטאפורה מסביב זה קרה לי בווארט, מייד אחרי הלחיים, למזלי זה היה עם סודה.

 

[וי שלוק]

@וי שלוק נראה יל טעית באשכול. במחילה.
ולגופו של ענין בלי כל המטאפורה מסביב זה קרה לי בווארט, מייד אחרי הלחיים, למזלי זה היה עם סודה.

לא טעיתי,
העליתי כבר אחד שם , והמנהלים הקדמונים וכו'..

 

[אשר שרבר]

@אילה רובינפלד רווחה, מישהו?

 

[בובה בובה]

האמת שזה היה נסיון לקפוץ למים...
שלחה לה אשה בקשת הצטרפות
לקבוצה הנחשקת קבוצת הכתיבה
ואבוי, היא התקבלה אליה...
א ברוך...

 

[וי שלוק]

יום בהיר אחד -

"ראית את זלקוביץ מוועד תשיעי?" שאל מוישה את זולדמן רעו היומי לחדר הניתוחים, את יריית הפתיחה לטחינה היומית המיותרת וחסרת האחריות.

"למה מה?"

"משהו מתחמם אצלו, אולי סוף סוף ישתחרר מהקבע שחתם בישיבה".

"מי המשוגעת שתיקח את ה'דיכאוניסט' הזה?"

"רק 'דיכאוניסט'? פירגנת לו, מה עם כל הכדורים שלוקח כאילו הם גומי לעיסה?"

"כן, וגם מתי פעם אחרונה ראית אותו בבית מדרש, הוא כל היום בכותל מחפש את השווער שלו מתפלל על זש"ק".

"אולי צריך להציל את חיימסקי, הם אלו שמקדמים איתו עכשיו, היא אחרי זה תסבול כל החיים..."

"כן, לחיות עם בעל חולה נפש ובטלן זה אסון".

חיימסקי צלצל בפעמון האוטובוס, שניה לפני שירד הסב ראשו לעבר שני הלעסנים,

"אני חיימסקי, עזרתם לי מאוד..."

'אוי וי איז מיר..."

 

[undo]

מחפש את השווער שלו מתפלל על זש"ק

ביצה שעוד לא נולדה?

 

[אשר שרבר]

@מ"ם אני לא הייתי מעלה את של @דוכסוסטוס שיבוא כמו כולנו. כפרה עליו. מה? לדוכסים יש פרבלגיות?
אבל אני אמחל כי נזכרתי במעיישה נורא
באחד שנם לו באמצע קריאת התורה. בישיבה הגדולה אשר בגבעת מרדכי
וגוטל הגבאי המיתולוגי קרא ואמר יעמוד הבחור מוישה.
וחצקל שישב לצידו של מוישה תקע את מרפקו בצידו של מוישה וסימן לו לעלות 'גוטל קרא לך מוישה'.
מוישה שחוטים של פרינע על מצחו מיהר אל הבימה וספסל אחד לפני הבימה לחש לו קובי תזהר הספר כבד...

 

[RACHELIZ]

קודם כל ברוכים הבאים @שיש
חשבתי כבר שאשתו תענה (בפלאפון שלה): "אני במיטה, בחדר, אני לא מרגישה טוב..." אבל מה, זה פחות 'אוי וי איז מירי'...