דיון נספח לאתגר "גאולה"

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

יש כאן באתגר כל כך הרבה הזדמנויות והכל כיד הדמיון: בהצלחה!
לכל שאלה, הנה אני כאן, הנספח.

האתגר.

 

[ST.R]

רק איפה האתגר?
עריכה, רואה שעלה.

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

כתבתי גם משהו לא רוצה לעלות אותו כעת ע"מ לא לתחם רעיונות, אגיש אותו בסיום.

בנוסף:
@מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה תנו מקום וזמן לגאולה ותנעצו את האתגר ; )
תודה.

 

[ראש חריף]

צריך לכתוב על גאולה??
נושא קשה.

 

[מוז'יניקית]

הנושא חייב להיות דווקא הגאולה הכללית של עמ"י או שאפשר לכתוב על גאולה אישית/פרטית של הדמות שלי?

 

[משך]

יש כאן באתגר כל כך הרבה הזדמנויות והכל כיד הדמיון: בהצלחה!
לכל שאלה, הנה אני כאן, הנספח.

האתגר.

אתגר מעולה.
הרבה מקום לדמיון.
לא מגביל מבחינת דרישות.

רק כמה שאלות להבנה וחידוד לעצמי.
>>>

האתגר:
לגשת לנוצת המקלדת ולטבול אותה בדיו המופק מאצבעותיך, המוזרם מן המוח, הפועל ברצון השם-
ולכתוב שיר או סיפור קצר בצורת מונולוג.
מזה מונולוג? מונולוג הוא צורת כתיבה שבה דמות אחת מדברת לבדה, בקול רם או בתוך עצמה, ומספרת את מה שהיא מרגישה, חושבת, רואה או חווה, בלי דיאלוג עם דמויות אחרות.

יש לבחור דמות אחת.
מהעבר, מההווה או מהעתיד.
קרובה או רחוקה, מוכרת או זרה.

שתצייר לנו תמונה:
חיה, מדברת רגש כלשהוא, או אולי הומוריסטית לגבי איך היא תחווה (בעתיד כמובן) את הגאולה ואיך הגאולה תיראה דרך אישוניה.

בונוס: למהול את היצירה בקטעים מהעבר של יציאת מצרים ולחזור להווה או לעתיד.

סיכמתי לעצמי...

1. דמות.
הכול פתוח.
מצוין.

2. מונולוג.
צורת סיפור.
אישי. גוף ראשון.

3. תמונה.
התיאור כפוף לזמן מסוים?

אפשר לתאר גם "עבר"?
"להבות האש המרטיטות טרדו את שלוותי, שבריר רגעי של רעד מצמית..."

"דרך אישוניה".
חלום? כיתוב חרוט במגילה?


4. בונוס.
מצב הזמן הוא הגאולה.
באיזה הקשר לערב את יציאת מצרים.
אשמח לפירוט.

 

[משך]

לִקְפֹּץ אֶל הַמַּיִם
לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן,
לְשֵׁם שָׁמַיִם
קוֹרְאִים לִי נַחְשׁוֹן.

נִצַּבְתִּי בַּסָּךְ
בְּתוֹךְ הַסְּעָרָה,
לִבִּי לֹא חָסַךְ
נִתְמַלֵּא בְּעֵרָה.

עָבַר עִדָּן, זָכִיתִי
לִתְקוּמָה וּגְאֻלָּה,
צָהַלְתִּי וּבָכִיתִי
הַסּוֹף לַהַתְחָלָה.

עָטוּי אָרִיג צָחוֹר
הוֹגֶה בַּתּוֹרָה,
הֵיכָל אָפוּף אוֹר
הַמְּלָאכָה נִגְמְרָה.

מַסָּע עַל־טִבְעִי
בֶּן אֱנוֹשׁ לֹא חָוָה,
אֶלֶף שְׁבִיעִי
אָדָם וְחַוָּה.

קפצתי אל המים.
האמת, זה היה הפתיח "שלי".
@"קשת" גרפיקה בשבילך.
תודה על אתגר פותח דמיון.
העליתי באתגר.

 

[מוז'יניקית]

קפצתי אל המים.
האמת, זה היה הפתיח "שלי".
@"קשת" גרפיקה בשבילך.
תודה על אתגר פותח דמיון.
העליתי באתגר.

ווואוו, וואו.
נותרתי שמוטת לסת, ולא במובן המטאפורי.
חוזרת לקרוא שוב.

 

[שירה שבלב]

ואוו, אוהבת את האתגר הזה נוראות!
מתחשק לי לכתוב על המון דמויות...
לא רק אחת...

 

[צביה ר.]

@"קשת" גרפיקה בשבילך. תודה על אתגר מעולה, אקטואלי ויפה.


@משך וואו! קטע מדהים. אהבתי מאוד!
השילוב של עבר ועתיד - אמנותי במיוחד.

@שירה שבלב איזה רעיון מקורי!
אהבתי את המשפט הראשון המדבר על עצמו בגוף שלישי - כמה אופייני...

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

צריך לכתוב על גאולה??
נושא קשה.

הנושא חייב להיות דווקא הגאולה הכללית של עמ"י או שאפשר לכתוב על גאולה אישית/פרטית של הדמות שלי?

כן זה הרעיון - הגאולה העתידית.

4. בונוס.
מצב הזמן הוא הגאולה.
באיזה הקשר לערב את יציאת מצרים.
אשמח לפירוט.

אפשר לשלב בשיר או בסיפור את הדמות נניח מספרת על גאולת יציאת מצריים חוזרת אל העתיד- תחיית המתים.

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

הנושא חייב להיות דווקא הגאולה הכללית של עמ"י או שאפשר לכתוב על גאולה אישית/פרטית של הדמות שלי?

מונולוג של דמות אחת, בגוף ראשון. לא בכלליות עמ"י.

 

[נקניקית]

ואוו, אוהבת את האתגר הזה נוראות!
מתחשק לי לכתוב על המון דמויות...
לא רק אחת...

הוצאת לי את המילים מהפה...

אהבתי את המשפט הראשון המדבר על עצמו בגוף שלישי - כמה אופייני...

גם את... זה באמת היה רעיון יפה. גרם לי לחזור ולקרוא שוב בבלבול ואז חייכתי חיוך ענק. איפיון דמות מדויק. שאפו.

 

[גלגל חוזר]

חג הפסח הוא חג של גאולה.

עמ"י יוצאים ממצרים, נגאלים.
בצקם תרם החמיץ, הם מזורזים בלחץ ובחיפזון. לצאת לצאת לצאת..

זו לא טעות??

בצקם טרם החמיץ

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

זו לא טעות??

בצקם טרם החמיץ

כן פדיחות שלי..
אם אפשר לשנות @מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה
אין לי אפשרות עריכה יותר.
תודה!

 

[הטעם המושלם]

אפשר להעלות קטע שכתבתי ואפילו פרסמתי פה איפעם, אבל לא באתגר, עם שדרוגים קלים להתאמה לאתגר?

 

[מכירים?]

רגע לפני האור

@חנה ש. סתם סקרנות, זה בכוונה שלא כתבת "שניה לפני האור"?

 

[אחת כזאתי;)]

אשמח לדעת האם הקטע הבא, עונה על דרישות האתגר:
@"קשת" גרפיקה בשבילך

:
ימים של חושך עברתי.

מהמנהרות יצאתי.

בעיניים שלי העולם.

בלב שלי כולם.

אבל הגוף שלי שם נשאר,

בתוך הבור, בבית זר,

מקום בו הייתי בנכר.


שרדתי, ואני כאן היום,

להודות על נס,

על היותי חלק מחלום

של מלחמה וקרבות,

שממלאים את הרחובות,

ושקט שיש בבית המתים,

ובחדרים

בהם כבר לא ישנו ילדים –

הם חזרו לישון בצל אלוקים.

--

סיפרו לי תמיד

משל שנשאר בי:

על הורים שהושלכו לבור,

עמוק לתוך מקום ללא אור,

והפריץ הרשע שמר עליהם שם,

לא נתן להם לצאת עד שלא יפרעו

את הלוואתם.

אבל לא היה להורים כסף,

והם נשארו שם, ולבינתיים

הזמן חלף

ונולדו הילדים לתוך הבור.

זה מה שהיו מכירים.

ככה היה להם טוב.

מבחינתם, ככה חיים את החיים.

הם לא ידעו על נפלאות הבחוץ.

חייכו וגדלו בתוך הבור הנטוש.

וההורים? הם הביטו בהם –

כאב שפע במבטיהם:

“ילדים של גלות אתם,

ילדים שלא יודעים מהי שמש,

מהו בית, חגים מפוארים, אוכל וחיים רגילים.”


ועם המסר הזה,

אני פותח את הדלת

בפעם השנייה לחיי.

יוצא מהבור, מהחושך

עומד אל מול דלתות ניקנור.

וזה כל הסוד:

למה אני מחייך,

נרגש לעמוד פה ולברך

שהחיינו,

שהגיעה הגאולה,

ואין יותר רעב ומלחמה.

על הפיתה נחלמתי –

ולא שוב.

והילד שהיה תאב

לקצת אוכל וחיבוק אוהב

עומד כאן היום,

ומתפלל

מול המקדש,

המקום שלא יחרב יותר לעולם.

(בקרוב, אמן)

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

וואו כתיבה יפה!
אם הדמות התכוונה למשהו ספציפי אפילו "ילד" שחי בעמ"י אז כן.
יש כאן גלות יש כאן גאולה..
מקסים!

 

[אחת כזאתי;)]

האמת חשבתי שמובן מהי הדמות.
מדובר על גלות וגאולה מהעיניים של חטוף שחזר..
מסתדר לך?