נספח לאתגר 'ז'אנר חדש נולד'

[מטאלי]

תרשה לי לחלוק עליך לכל אורך הדרך!

1. קודם לכל אין באמת הגדרה ברורה למה שנקרא ז'אנר, אי אפשר להגדיר את הדבר הזה, אין כללים חד משמעיים לז'אנר, ולא כל יצירה מאופיינת כסוגה ספציפית באופן חד משמעי, גם אם ישנה קבוצה של חוקרים מטורללים למדעי הרוח שחוקרים זאת והפכו את זה לנשוא מחקרם, אין בכך כלום!
2. יש לעשות הבדלה בין סוגה [ז'אנר בלע"ז] לסגנון. סוגה היא צורת כתיבה בעלת כללים וחוקים ברורים [שיתכן שאינם מחייבים באופן טוטאלי אך הם קיימים], סגנון לעומת זאת הוא צורת ביטוי,סגנון כתיבה, מבנה עלילה, ושאר פרטים טכניים שמהווים למעשה את ה ד.נ.א. של הסופר, לכל סופר ד.נ.א. משלו, יש שמזכירים האחד את השני, ויש שונים בתכלית, ממש כמו פרצופיהם של אנשים.
3. ישנם המון סופרים בעלי עט מוכשרים ביותר שנידונו לכישלון לא משום שהם לא הצליחו לייצר ז'אנר חדש אלא מסיבה פשוטה: אתה מוכרח להיות יחודי מאד! אם אכתוב כמו מוישה גוטמן שהזכירו אף אחד לא יקרא אותי אלא ימשיך לקרוא את גוטמן נכון? אם אהבתי את הסגנון של משה גוטמן עלי להשתמש בסגנונו אבל עם ה ד.נ.א. שלי, אחרת אנשים יעדיפו את המקור, קרי - מוישה גוטמן!
4. הדרך לעשות זאת היא להתעלם מכל הקשקושים אודות ז'אנרים כאלה ואחרים ומכל מה שיפי הנפש מהאקדמיה מבלבלים במוח במחילה מכבודם, וכי מה אכפת לנו כיצד החוקר ההוזה מהאקדמיה יקרא ליצירה שלנו? פשוט יש להתחבר לסגנון שלך וליחד אותו משאר בעלי סגנון זהה!

בדרך כלל עושים זאת על ידי הקצנת מה של הסגנון, ולהשתדל לצקת מעט מ הד.נ.א. הפרטי שלנו אל המילים הכתובות.

לסיכומו של עניין:
נראה לי מתוך עניות דעתי העשירה, שכל האשכול הזה לא מדוייק, ואף מיותר ומזיק על ידי רוח היאוש שהוא עלול להנחיל לחברים כאן, לדעתי פשוט המשיכו לכתוב, התמקצעו, והכי חשוב תהנו מכתיבתכם ונצלו את העובדה שאינכם צריכים להגיש הערב סיפור בן שלושת אלפי מילה לעורך העיתון הנודניק ששם עליכם עין לאחרונה...

בהצלחה!

 

[ראש לשועלים]

ונצלו את העובדה שאינכם צריכים להגיש הערב סיפור בן שלושת אלפי מילה לעורך העיתון הנודניק ששם עליכם עין לאחרונה...

ולתומי חשבתי שמי שכן צריך להגיש סיפור כזה, עסוק כעת בכתיבתו ואין לו את הזמן להכין תגובות ארוכות כל כך.

 

[מאיר14]

נראה לי מתוך עניות דעתי העשירה

איזה ז'אנר חדש..
.

 

[RACHELIZ]

@הלל
נשמע מעניין. אולי תכתוב ממש כמה משפטים בשביל הדוגמא?

 

[מוישה]

@הלל, דומני שראיתי ז'אנר כזה בעבר, אצל אחד הסופרים הגדולים. אולי אזכר בהמשך.

 

[ידידיה חבר]

@הלל מצטרף לאוהבים. הייתי מגדיר את זה כקומיקס לא מאוייר - במקום איור מילים שמתארות.

אבל כמו שכתבו פה, זה מתכון שכל עוד שהוא לא בושל א"א לדעת איך הוא. אז אולי תכין לנו ממנו איזה מנה לטעום?

 

[פלוס הפקות]

לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ז'אנר חדש... אבל בהחלט אין כזה דבר בחניות...
סיפור הכתוב ללא נגיעות וללא לקיחת צד כלשהו.
ולאחריו את אותו סיפור בדיוק בכל מיני גרסאות- כל סיפור מצד אחר שמספר, ושכל צד יהיה שונה באופיו מהצד השני, וכמובן לקחת סיפור שיכול ללכת למקומות רבים עפ"י הפרשנות של הכותה, ואולי כמה כותבים ביחד...

 

[Ushaya]

סיפור הכתוב ללא נגיעות וללא לקיחת צד כלשהו.
ולאחריו את אותו סיפור בדיוק בכל מיני גרסאות- כל סיפור מצד אחר שמספר

לא ראיתי ספר, אבל ישנו סרט ילדים בשם 'כיפה אדומה מספרת הכל' או משהו כזה. הוא בנוי בסגנון.

 

[פלוס הפקות]

לא מכירה...
מעניין, רוצה לשלוח לי?

 

[הגשש]

תרשה לי לחלוק עליך לכל אורך הדרך!

1. קודם לכל אין באמת הגדרה ברורה למה שנקרא ז'אנר, אי אפשר להגדיר את הדבר הזה, אין כללים חד משמעיים לז'אנר, ולא כל יצירה מאופיינת כסוגה ספציפית באופן חד משמעי, גם אם ישנה קבוצה של חוקרים מטורללים למדעי הרוח שחוקרים זאת והפכו את זה לנשוא מחקרם, אין בכך כלום!
2. יש לעשות הבדלה בין סוגה [ז'אנר בלע"ז] לסגנון. סוגה היא צורת כתיבה בעלת כללים וחוקים ברורים [שיתכן שאינם מחייבים באופן טוטאלי אך הם קיימים], סגנון לעומת זאת הוא צורת ביטוי,סגנון כתיבה, מבנה עלילה, ושאר פרטים טכניים שמהווים למעשה את ה ד.נ.א. של הסופר, לכל סופר ד.נ.א. משלו, יש שמזכירים האחד את השני, ויש שונים בתכלית, ממש כמו פרצופיהם של אנשים.
3. ישנם המון סופרים בעלי עט מוכשרים ביותר שנידונו לכישלון לא משום שהם לא הצליחו לייצר ז'אנר חדש אלא מסיבה פשוטה: אתה מוכרח להיות יחודי מאד! אם אכתוב כמו מוישה גוטמן שהזכירו אף אחד לא יקרא אותי אלא ימשיך לקרוא את גוטמן נכון? אם אהבתי את הסגנון של משה גוטמן עלי להשתמש בסגנונו אבל עם ה ד.נ.א. שלי, אחרת אנשים יעדיפו את המקור, קרי - מוישה גוטמן!
4. הדרך לעשות זאת היא להתעלם מכל הקשקושים אודות ז'אנרים כאלה ואחרים ומכל מה שיפי הנפש מהאקדמיה מבלבלים במוח במחילה מכבודם, וכי מה אכפת לנו כיצד החוקר ההוזה מהאקדמיה יקרא ליצירה שלנו? פשוט יש להתחבר לסגנון שלך וליחד אותו משאר בעלי סגנון זהה!

בדרך כלל עושים זאת על ידי הקצנת מה של הסגנון, ולהשתדל לצקת מעט מ הד.נ.א. הפרטי שלנו אל המילים הכתובות.

לסיכומו של עניין:
נראה לי מתוך עניות דעתי העשירה, שכל האשכול הזה לא מדוייק, ואף מיותר ומזיק על ידי רוח היאוש שהוא עלול להנחיל לחברים כאן, לדעתי פשוט המשיכו לכתוב, התמקצעו, והכי חשוב תהנו מכתיבתכם ונצלו את העובדה שאינכם צריכים להגיש הערב סיפור בן שלושת אלפי מילה לעורך העיתון הנודניק ששם עליכם עין לאחרונה...

בהצלחה!

אתם יודעים מה מטריד אותי לאחרונה? סוג של רדידות שאיכשהו פושה כאן בפורום.
על תגובה כ"כ מקצועית ויפה יש בסה"כ שלוש תודות ואפס תגובות? האשכול הזה כ"כ לא מדוייק, כ"כ לא נכון, וכשמישהו בא ונותן תגובה מקצועית ומדוייקת אנשים לא יודעים מאיפה אוכלים את העוגה המוזרה הזאת. חבל מאוד.
ולחדשות בהרחבה. התגובה של @מטאלי צודקת מאוד. אין מצב להמציא סוגה, כבר ריכז מישהו לפני כמה עשרות שנים את הנושא (אינני זוכר כעת במי מדובר) ומקובל היום לומר שישנם שש או שבע סוגות שגם אם מערבבים ביניהם מעט זה עדיין נמצא בתוך הכללים. כל הספרים שיצאו אי פעם בעולם נמצאים תחת אחת הקטגוריות ואי אפשר לברוח מזה.
סגנונות כתיבה יש הרבה וכל סופר הוא ייחודי בכתיבה שלו. נכון מאוד שבעיתונים דורשים חדשנות, אבל זה נדרש מתוך רצון לרייטינג ולהגדלת מכירות ולא כדרישה מקצועית נטו.
וכמו באשכול הסמוך בנושא העיתונאים החרדים שנשאלה שאלה איזה עיתונאים, לפני מי הם עיתונאים. כך גם כאן. ראשית, היה צריך להעלות את השאלה מהו ז'אנר ורק אח"כ לבוא ולחפש ז'אנר חדש.

 

[מ"ם]

יפה כתב מטאלי ויפה כתב הגשש.

אם כי לא הייתי ממהר להאשים את המקום ברדידות.
לעתים תגובות נעלמות מן העין (ולפעמים גם אשכולות שלמים), את זו למשל קראתי רק עכשיו אחר ההפניה המטרידה.

צא מנקודת הנחה שלא כל אחד כאן קורא את כל מה שנכתב. יש שרשורים שמלכתחילה התעלמת מהם ואחר כך כשהם תופחים אתה כבר לא בעניין. כך קרה לי למשל עם כל הז'אנר חדש נולד הזה, ומן הסתם גם לאחרים.

 

[יוסף שחק]

רק היום קראתי את כל דברי מטאלי כי בפעם הראשונה נשברתי במילה 'סוגה'
אולי זה אכן סוג של רדידות