דיון נספח לאתגר - סוף כל סוף

[ר. פרצמן]

מה שאומר, מתי התאריך הסופי?
(לא שואלת בשביל הסיפור שלי, אותו כבר העליתי)

 

[RACHELIZ]

זהו, ששאלתי עד מתי להאריך...
והעניין תלוי גם במנהלים.

 

[RACHELIZ]

קהילה יקרה, ניתן להעלות סיפורים עד מוצש"ק הקרוב בחצות הלילה (פלוס מינוס, כן?).
בהצלחה!

 

[יאן]

@yonatanr נפלא ביותר!

 

[שיילה]

הקטע שכמעט כתבתי.

5:30 לפנות בוקר
בחורי חמד צועדים בזריזות עם תפילין בחיקם, אל בית הכנסת השכונתי לשפוך תפילה בציבור עם הנץ.
סוף א.
לאחר התפילה הכינו כוסות תה והתיישבו לשמוע בצמא את שיעורו של הרב.
סוף ב.
בעלינו לשבח, כשנשמע קולו של אוטובוס מהרחוב, נעורו הנרדמים מקריאת התורה והחלו לחלוץ תפיליהם, כדי לתפוס מקום טוב ליד החלון.

(איך המלמד בחיידר היה אומר? אם היה לך טיול היית קם בזמן!)

 

[שיילה]

@yonatanr
חזק ביותר.

 

[שני זאת אני :)]

@yonatanr נפלא ביותר!

ממש! כמה ציניות מהנה שזורה בקטע, וסרקזם שעולה מבין השורות.

ה'הלוך ילך' שלו,

מושג ידוע? אם כן, אשמח להסבר...

 

[שיילה]

מושג ידוע? אם כן, אשמח להסבר...

מקור- הלוך ילך ובכה (שיר המעלות)
מושג- ה'דרך' שלו.

 

[yonatanr]

מושג ידוע? אם כן, אשמח להסבר...

'הלוך ילך' - צורת התנהגות, אופן התנהלות.

 

[יעקב1245]

בסיפור שכתבתי לא ציינתי לאיזה סוף התחברתי יותר ומה היו הקשיים שלי בכתיבה, כמובן לקוראים מדוע.
וכעת אכתוב מה שלמדתי מהרעיון של שני הסופים
סיפור רגיל הוא ליניארי, רציף ומתפתח בקו ישר, לעיתים ישנם שני סיפורים כאלו שמשתלבים זה בזה אך עדיין מדובר בסיפור אחד ובקו ברור שאין לו שתי פרשנויות.

שני הסופים יוצרים לנו אפשרות לכתוב סיפור שהופך להיות תלת מימדי כביכול, ולפרוץ את מסגרת הזמן הקובעת שרק אירוע אחד יכול לקרות בכל רגע נתון לדבר נתון.
כאשר אנו כותבים שני סופים אנו בעצם חווים את אותו הסיפור עצמו פעמיים ומשתי זוויות, זה יכול להביא להבנה עמוקה של שתי אפשרויות ההתפתחות של סיטואציה בהווה כמו למשל כאשר הוא מספר על שתי בחירות הפוכות של הגיבור. זה יכול להראות כמה המרחק קצר בין גיהנם לגן עדן, בין עניות לעשירות, בין חכמה לכסילות, קו גבול צר הוא שמבדיל ביניהם.
הוא יכול לשמש בכיוון הפוך כאשר הסוף נותן הבנה מחודשת ושונה לכל הסיפור משתי זוויות ראייה שונות. (ומה שעשיתי קרוב לזה).
והוא יכול לקחת שני סיפורים נפרדים ולהוות אמירה שבעצם הם סיפור אחד. וזה מה שאני מקווה שהצלחתי לעשות.

בכל מקרה, אתגר מיוחד ושווה.
יישר כח

 

[RACHELIZ]

תודה!

 

[לילך אור]

@RACHELIZ
יש חדשות?

 

[RACHELIZ]

@RACHELIZ
יש חדשות?

אין חדש תחת השמש...
כרגע בדיונים עם הקבינט.

 

[לילך אור]

אין חדש תחת השמש...
כרגע בדיונים עם הקבינט.

אם תבחרי בניקים שפרשו, לא תהיה להם ברירה אלא לשוב...

 

[ביזנסטורי - אילה]

שני הסופים יוצרים לנו אפשרות לכתוב סיפור שהופך להיות תלת מימדי כביכול, ולפרוץ את מסגרת הזמן הקובעת שרק אירוע אחד יכול לקרות בכל רגע נתון לדבר נתון.
כאשר אנו כותבים שני סופים אנו בעצם חווים את אותו הסיפור עצמו פעמיים ומשתי זוויות, זה יכול להביא להבנה עמוקה של שתי אפשרויות ההתפתחות של סיטואציה בהווה כמו למשל כאשר הוא מספר על שתי בחירות הפוכות של הגיבור. זה יכול להראות כמה המרחק קצר בין גיהנם לגן עדן, בין עניות לעשירות, בין חכמה לכסילות, קו גבול צר הוא שמבדיל ביניהם.
הוא יכול לשמש בכיוון הפוך כאשר הסוף נותן הבנה מחודשת ושונה לכל הסיפור משתי זוויות ראייה שונות. (ומה שעשיתי קרוב לזה).
והוא יכול לקחת שני סיפורים נפרדים ולהוות אמירה שבעצם הם סיפור אחד. וזה מה שאני מקווה שהצלחתי לעשות.

מדוייק.
כבר בתחילת כתיבת הקטע הראשון (המשותף)
נזהרתי לתת דו משמעות בעומק לכל פן מהסופים.
נזהרתי לא לתת תיאור מסויים מידי לצד אחד.
גם אני מקווה שהצלחתי.

 

[יאן]

"אני לא מוכנה לסבול את זה יותר. דיברתי עם ההורים שלי והם חושבים כמוני. דיברתי כבר גם עם הרב. נתראה בבית הדין."

סיפור יפה מאוד עם סוף אחד מלחיץ.

אבל משום מה המילים לא נכנסים לי בפה של כלה טריה. יותר נשמע אמיתי זה שהשווער (בקרוב לשעבר) לוקח את הטלפון ואומר לו היה טוב וטוב שהיה. או שיודיע לשדכן שיודיע לו.

 

[מ"ם]

שמעון מעלה את המזוודה החדשה לאוטובוס בג'נטלמניות של בעל טרי שלא רוצה שאשתו תעבוד קשה ותנקה יותר מידי.

הוא נכנס פנימה, מתיישב בספסל שמאחורי הנהג, מושיב את המזוודה הנכבדת לצידו ונועץ את עיניו בירושלים ההולכת ומחשיכה.

היתה שבת נחמדה דווקא. שבת אצל האדמו"ר, בצירוף שמחת "שלום – זכר" של גיסו. אח, מה יכול להיות נפלא יותר מזה?

רק חבל שגם אסתר לא באה.

היא אמרה שאין לה מה לעשות ב"שלום – זכר" והיא ממילא לא נכנסת ל"טיש" ועוד כל מיני סיבות ששמעון לא זוכר כרגע, אבל הן גרמו לה להעדיף להישאר אצל אמא שלה.

יפה מצידה בכלל שהיא אפשרה לו את הנסיעה הזאת והסכימה להישאר לבד. אשת חיל, אין מה לומר. מעניין איך עברה עליה השבת.

שמעון מוציא את הפלאפון החדש מהכיס ומחייג את המספר שעדיין לא הספיק להכיר בעל פה.

אין מענה.

נסיון נוסף. היא מרימה אחרי שמונה צילצולים.

"אסתר?"
"כן"
"איך היה בשבת? נחמד?"
"כן"
"גם אחיות שלך הגיעו?"
"כן"

שמעון מנסה להיחלץ ממעגל המבוכה ומנסה לאלתר בדחיפות משפט שלא יישמע כמו שאלה, כדי שלא יצטרך לשמוע שוב את ה'כן' החדגוני.

"אני בדרך חזור כבר. נהניתי מאד ב"ה והכל בזכותך" ניסה להשחיל מחמאה תוך כדי.
"אני משער שאגיע לעיר בעוד חצי שעה בערך. לרדת אצל ההורים שלך וללוות אותך, או שתגיעי כבר לבד?"

"שמעון?" נשמע לבסוף קולה החלוש של אסתר.

ליבו של שמעון מחסיר פעימה. "מה?"

"שמעון, אני... אני נשארת אצל אמא שלי..."


סוף א:
לקח לשמעון רגע או שניים כדי למצוא את מילותיו בחזרה.

"אהמ... הכל בסדר?"

"לא" משיבה אסתר בנחישות שקטה.

"אני לא מוכנה לסבול את זה יותר. דיברתי עם ההורים שלי והם חושבים כמוני. דיברתי כבר גם עם הרב. נתראה בבית הדין."

הקו נותק.

שמעון בוהה במכשיר האטום שמולו בתדהמה.


סוף ב:
לקח לשמעון רגע או שניים כדי למצוא את מילותיו בחזרה.

"אסתר, הכל בסדר?"

"כן" משיבה אסתר חלושות.

"רק שאני מאד לא מרגישה טוב. הקאתי כל השבת ויש לי סחרחורות. אני ממש לא יכולה לזוז מרוב חולשה. מיד כשיצאה שבת בדקנו מה קורה."

"נו?" שואל שמעון במתח.

"ו... יש בשורות טובות, שמעון. התפללת טוב כנראה."

הקו נותק.

שמעון בוהה במסך המואר שמולו באושר.

אפטר:
כמי שנתקלה לאחרונה בשני הסופים, (לצערי ולשמחתי...)
ניסיתי לשלב אותם בסיפור אחד.

מיוחד ומשובח.
אהבתי את המשפטים המקבילים בצורה מדויקת בין שני הסופים.

 

[ביזנסטורי - אילה]

סיפור יפה מאוד עם סוף אחד מלחיץ.

אבל משום מה המילים לא נכנסים לי בפה של כלה טריה. יותר נשמע אמיתי זה שהשווער (בקרוב לשעבר) לוקח את הטלפון ואומר לו היה טוב וטוב שהיה. או שיודיע לשדכן שיודיע לו.

הייתי צריכה אולי לנסח את המשפט שלה אחרת.
אבל היא היתה זאת שאמרה את מה שאמרה. מצטערת...
(והשווער מילא, אבל השדכן, מה הוא קשור?!)