ולכן שוב- אני כותבת כאן רק אידיש מדוברת, אבל אידיש.
במחילה, אבל זו לא אידיש מדוברת.
במחילה, אבל אידיש מדוברת אמורה להיות תקנית. וההבדלים בין סוגי האידיש מתבטאים באוצר המילים הסמנטי, לא במבנה התחבירי של השפה ומילות היחס, שעם זה אי אפשר לשחק.
צודקת לגמרי. לא מדברת על הסדר התחבירי שהוא לא אי-אי-אי, אבל נשמטה ממנו מילת יחס, שזה לגמרי לא תקין (אמיתי שיש כאלו שמדברים כך?).
ממתי מנקדים באידיש?
א מוסיפים רק לצורת היחיד. מכנסיים הם צורת רבים, ולכן שווארצע הויזן, בלי א.
אוּנְז ווֶעלְן עֶסְן קַארְטָאפַאלַאך מָארְגְן אויף מִיטָאג.
אֵייעֶר נֶעכְטְן אִין שְפַאנְצִיר הָאבּ אִיך אָנְגֶעטְהָאן אַ שְוַוארְצֶע פוּסְטֶע.
אוּנְז וֶועלְן נֶעמֶען מָארְגְן אַ טַאבֶּע צוּם שְפַּאנְצִיר.
מיר וועלן עסן
יש לי תנור שחור
החולצות החורפיות שלי נמצאות למעלה
מאמי שואלת אם את באה מחר
בירושלמית אומרים אונז בעוד בשאר האקצנטים אומרים מיר.
למה הע בסוגריים? היא נמצאת חיה וקיימת....
לא כולם גורסים אותה. משום מה.
המצב הוא בדיוק הפוך. הירושלמים אומרים "מיר" והחסידים "אונז". וכפי שכתבתי - זו צורה לא תקנית.
הירושלמים לרוב לא אומרים מיר אלא אונז.
ביי די שפאציר
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
