עזרה נעלם כסף מהבית....

[saryk]

בבקשה תעזרו לי, כי אני לא יודעת מה לעשות במצב הזה!!

ילדה בת 9, שבעבר היו סיפורים של 'לקיחות' כספים, או קניה בחשבון במכולת- בלי ידיעתנו כמובן, 'מציאות' של כסף ברחוב.......

סיפור מעכשיו- מהבוקר - במקום מסוים היו 50 שקלים (מדף גבוה יחסית), נכון לסוף שבוע שעבר.
הבוקר- נעלמו. אין שם אגורה.
בעלי ואני לא זוכרים שהשתמשנו בכסף, כמעט בוודאות.

מה עושים?????? לעמת את הילדה מול המציאות? להאשים אותה? להתעלם?

 

[אברהם]

אם אתם לא בטוחים במאה אחוז שזו היא, להאשים אותה זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות

 

[saryk]

אז מה כן??
אין שום דרך שנדע בוודאות. על מקרים בעבר- אנחנו יודעים. ולכן החשד הוא כמעט מאה אחוז.
מה כן עושים?

 

[מלפפון]

יכולים לתת לך כאן עצות מגוונות.
אני חושבת שהילדה צריכה טיפול רגשי כי זה יושב על משהו.
ואם אתם יודעים שהיא יכולה למעוד בנושא, מראש אל תשאירו כסף זמין בגלוי.
ובאמת לא להאשים עד שלא יודעים בודאות.
אפשר לשאול את כל הילדים אם הם ראו כסף, כי אולי הוא נפל והם מצאו ושכחו לשים במקום כי היה להם גבוה.
אבל שוב, לדעתי כדאי ללכת לטיפול.
יכולה לתת לך המלצה באישי אם תבקשי.

 

[saryk]

יכולים לתת לך כאן עצות מגוונות.
אני חושבת שהילדה צריכה טיפול רגשי כי זה יושב על משהו.
ואם אתם יודעים שהיא יכולה למעוד בנושא, מראש אל תשאירו כסף זמין בגלוי.
ובאמת לא להאשים עד שלא יודעים בודאות.
אפשר לשאול את כל הילדים אם הם ראו כסף, כי אולי הוא נפל והם מצאו ושכחו לשים במקום כי היה להם גבוה.
אבל שוב, לדעתי כדאי ללכת לטיפול.
יכולה לתת לך המלצה באישי אם תבקשי.

בלי קשר - יש לה שלל ומגוון נושאים בעיתיים שאכן אנו חושבים בגללם לשלוח לטיפול רגשי.
(זה עוד ענין שאנחנו נבוכים לגביו- מה כדאי בגיל הזה ובמצב הזה? טיפול? תרפיה?)

אבל כרגע בסיטואציה הזו- יש עצה כיצד לנהוג??

 

[מלפפון]

את שואלת איך לנהוג, אבל אומרת שכבר היו מקרים בעבר.
אני מניחה שטיפלתם בהם בדרך מסוימת.
כלומר כבר היה רקע.
לכן אי אפשר לדעת מעל גבי הפורום איך להגיב, כי רק את יודעת מה הגיבו, ואיך היא הגיבה בתגובה.

אני הייתי קודם כל שואלת אותה אם היא יודעת איפה זה.
אם היתה מכחישה קשר הייתי אומרת:
אני מאמינה לך שזו לא את, כי אני נותנת בך אמון.
את הילדה שלי ורוצה לעשות מה שכתוב בתורה.
אני שמחה גם שאת יודעת שאסור לקחת כסף מהבית בשום אופן.
ובהזדמנות הזו אני רוצה לומר לך שאם את צריכה משהו, איזה חפץ, או ממתק,
אנחנו פה, ואת יכולה לבקש ממנו.
נכון שאנחנו לא מסכימים כל דבר,
אבל זה לטובתך.
כי אני למשל כבר אמא, גם רוצה כל מיני דברים,
אבל בגלל שכשהייתי קטנה סבתא לימדה אותי שאי אפשר לקבל הכל,
אני יודעת שהשם נותן לכל אחד מה שמגיע לו.
ארי לך שסבתא לא היתה מלמדת אותי כזה דבר,
הייתי הולכת לבנק, ופותחת את הכספת, לוקחת משם כסף,
ואז קונה לי מה שהייתי רוצה.
זה נראה לך לענין?
ושוב הייתי חוזרת:
אני מאד שמחה שזו לא את, כי את יודעת שאסור לקחת כסף,
ואני מאמינה לך לדברים שלך.

אם זו היא, היא יכולה להרגיש מאד לא נעים.
אולי בסוף היא תבוא ותגיד לך באומץ שבעצם זו היתה היא,
ואולי היא לא תבוא ותגיד, אבל לא יתחשק לה לעשות את זה שוב כדי לזכות לאמונך.

ושוב, אני חושבת שטיפול רגשי יהיה לה טוב.
לא תרפיה. קודם כל להבין מה עובר עליה.
אחכ אפשר איזה תרפיות שרוצים.
אבל אני לא מבינה בזה יותר מדי, אז אל תסמכי על הדברים.
ככה נראה לי.
(בסוף יגידו לי שהתרפיה גם יושבת על פשר הענין.
אני מרגישה שקודם כל צריך לדעת מאיפה הדברים נובעים, ואז יודעים במה לטפל).

 

[אריה123]

חנוך לנער על פי דרכו....

קודם כל אתם צריכים לדעת בוודאות מה המצב ולא להאשים אותה. אם אתם בטוחים שזה היא זה כנראה לא הבעיה היחידה שלה ומומלץ להשקיע בחינוך שלה בכל המכלול באופן פרטני.
הכי חשוב זה לא להלחץ, לדעת שזה יכול לקרות במשפחות הכי טובות, להתפלל הרבה 'ותקננו בעצה טובה מלפניך' להתפלל הרבה על אותה ילדה באופן ספציפי שתגדל לתורה וליראת שמים וכמובן לעקוב על הזמן ולחנך כל הזמן על ידי העצמה אישית, פרגון, מילה טובה. רק לא להילחץ ולא להלחיץ.

 

[רחשי הלב]

דעתי העניה -
גם אם אתם בטוחים במליון אחוזים שזו היא, אם תעמתו אותה עם המציאות תרוויחו אולי 50 ש"ח, אבל תפסידו את ערוץ הקשר עם הילדה (וגם את הכסף שתיקח בצורה יותר מתוחכמת בפעמים הבאות...). שמעתי כמה פעמים ממו"ר הגר"ג אדלשטיין שליט"א שאסור לתפוס ילד על חם. הבושה הורגת כל סיכוי לקשר ישיר ואמין עם ההורים.
צריך לדעת שזו לא תופעה חריגה במיוחד, אסור להיבהל ממנה ולהגיב בקיצוניות. הרבה ילדים שנכשלו ב'נטילת ידים' בגילאים הללו גדלו להיות אנשים ישרים כסרגל, זו תופעה רגשית. אני לא בטוח שטיפול זו המילה, אבל ייעוץ מקצועי לא יזיק.

 

[saryk]

דעתי העניה -
גם אם אתם בטוחים במליון אחוזים שזו היא, אם תעמתו אותה עם המציאות תרוויחו אולי 50 ש"ח, אבל תפסידו את ערוץ הקשר עם הילדה (וגם את הכסף שתיקח בצורה יותר מתוחכמת בפעמים הבאות...). שמעתי כמה פעמים ממו"ר הגר"ג אדלשטיין שליט"א שאסור לתפוס ילד על חם. הבושה הורגת כל סיכוי לקשר ישיר ואמין עם ההורים.
צריך לדעת שזו לא תופעה חריגה במיוחד, אסור להיבהל ממנה ולהגיב בקיצוניות. הרבה ילדים שנכשלו ב'נטילת ידים' בגילאים הללו גדלו להיות אנשים ישרים כסרגל, זו תופעה רגשית. אני לא בטוח שטיפול זו המילה, אבל ייעוץ מקצועי לא יזיק.

ייעוץ מקצועי עם מי?? המלצות יתקבלו בברכה..
תודה!

 

[לבן]

בלי קשר - יש לה שלל ומגוון נושאים בעיתיים שאכן אנו חושבים בגללם לשלוח לטיפול רגשי.
(זה עוד ענין שאנחנו נבוכים לגביו- מה כדאי בגיל הזה ובמצב הזה? טיפול? תרפיה?)

אבל כרגע בסיטואציה הזו- יש עצה כיצד לנהוג??

לא להגיב. בכלל. לא להזכיר את הנושא. כאילו לא ראיתם. גם אם ברור לך במאה אחוז שהיא לקחה.

במקביל, להתחיל טיפול מיידי.

תרימי טלפון לבית חם או לעזר מציון (המחלקה לבריאות הנפש) ותתיעצי.

 

[נוד ניקית]

לפני הכל- אל תבהלי! זה מצוי מאד בדיוק בגילאים הללו ואח"כ זה עובר בלי להשאיר סימן. זה לא נובע ממקום רע של גניבות. כדאי להתיעץ עם בעלי מקצוע אבל אל תחשבי שהבת שלך גנבת כי היא לא!!!!!

 

[מריומה~]

את שואלת איך לנהוג, אבל אומרת שכבר היו מקרים בעבר.
אני מניחה שטיפלתם בהם בדרך מסוימת.
כלומר כבר היה רקע.
לכן אי אפשר לדעת מעל גבי הפורום איך להגיב, כי רק את יודעת מה הגיבו, ואיך היא הגיבה בתגובה.

אני הייתי קודם כל שואלת אותה אם היא יודעת איפה זה.
אם היתה מכחישה קשר הייתי אומרת:
אני מאמינה לך שזו לא את, כי אני נותנת בך אמון.
את הילדה שלי ורוצה לעשות מה שכתוב בתורה.
אני שמחה גם שאת יודעת שאסור לקחת כסף מהבית בשום אופן.
ובהזדמנות הזו אני רוצה לומר לך שאם את צריכה משהו, איזה חפץ, או ממתק,
אנחנו פה, ואת יכולה לבקש ממנו.
נכון שאנחנו לא מסכימים כל דבר,
אבל זה לטובתך.
כי אני למשל כבר אמא, גם רוצה כל מיני דברים,
אבל בגלל שכשהייתי קטנה סבתא לימדה אותי שאי אפשר לקבל הכל,
אני יודעת שהשם נותן לכל אחד מה שמגיע לו.
ארי לך שסבתא לא היתה מלמדת אותי כזה דבר,
הייתי הולכת לבנק, ופותחת את הכספת, לוקחת משם כסף,
ואז קונה לי מה שהייתי רוצה.
זה נראה לך לענין?
ושוב הייתי חוזרת:
אני מאד שמחה שזו לא את, כי את יודעת שאסור לקחת כסף,
ואני מאמינה לך לדברים שלך.

אם זו היא, היא יכולה להרגיש מאד לא נעים.
אולי בסוף היא תבוא ותגיד לך באומץ שבעצם זו היתה היא,
ואולי היא לא תבוא ותגיד, אבל לא יתחשק לה לעשות את זה שוב כדי לזכות לאמונך.

ושוב, אני חושבת שטיפול רגשי יהיה לה טוב.
לא תרפיה. קודם כל להבין מה עובר עליה.
אחכ אפשר איזה תרפיות שרוצים.
אבל אני לא מבינה בזה יותר מדי, אז אל תסמכי על הדברים.
ככה נראה לי.
(בסוף יגידו לי שהתרפיה גם יושבת על פשר הענין.
אני מרגישה שקודם כל צריך לדעת מאיפה הדברים נובעים, ואז יודעים במה לטפל).

תאמיני לי שאם בכזה פשטות אפשר לקחת כסף מהבנק הייתי עושה זאת.
וסבתא שלי לא אמרה לי זאת...
כל התיאוריות והדרשות רק יעמיסו על הילדה. זה גדול עליה.
היא רואה כרגע כסף וכנראה שדחיית הסיפוקים קשה לה.
סבא של בעלי זצ"ל היה אומר שאין מושג של גניבה אצל ילדים כי ילדים לא מסוגלים לא לקחת. זה בעיה שלנו המבוגרים ששמנו מול עיניהם.

לע"ד תגובה צריכה להיות קצרה וממוקדת ולא דרשות(אולי זה תלוי גם בילד, יש ילדים שצריכים הסברים)
ואין לי ידע ברור איך לנהוג בזה.
הייתי מתעלמת עד שאדע בודאות איך לנהוג.
ובינינו ההורים לא צריך לראות פילים מכל נמלה. לרוץ לטיפולים רגשיים ולהעצים את ההתנהגויות הנחשבות נורמטיביות לילדים.
ילד זה ילד ולא מבוגר קטן.

@saryk ממליצה לך לפנות לחיים ולדר הוא אלוף בדברים האלה.

 

[Idjdjdjshjs]

בבקשה תעזרו לי, כי אני לא יודעת מה לעשות במצב הזה!!

ילדה בת 9, שבעבר היו סיפורים של 'לקיחות' כספים, או קניה בחשבון במכולת- בלי ידיעתנו כמובן, 'מציאות' של כסף ברחוב.......

סיפור מעכשיו- מהבוקר - במקום מסוים היו 50 שקלים (מדף גבוה יחסית), נכון לסוף שבוע שעבר.
הבוקר- נעלמו. אין שם אגורה.
בעלי ואני לא זוכרים שהשתמשנו בכסף, כמעט בוודאות.

מה עושים?????? לעמת את הילדה מול המציאות? להאשים אותה? להתעלם?

הייתה שיחה מעניינת של מיכל דליות בנושא.
בגדול הגישה שלה הייתה לגשת לילדה להגיד לה שמכיוון שהיו מקרים איתה בעבר וכעת נעלם שוב, אתם מבקשים לדעת אם הכסף אצלה, לומר לה זפעם אחת אתם שואלים וכל תשובה שהיא תגיד אתם תקבלו ותאמינו לה. היה והיא תגיד שהכסף לא נלקח על ידה ויתברר שהוא כן אצלה, יש להודיע לה שמהיום לא תוכלו להאמין לה יותר (שבירת אמון) ולכן תאלצו ללוות אותה לבית ספר, להשאיר אותם אחה"צ איתכם בבית משום שלא ניתן לסמוך עליה בחוץ(לא כעונש) להתקשר למורה לברר מה שיעורי הבית שניתנו משום שלא תוכלו לסמוך עליה שתגיד מה ש"ב שניתנו וכו'.

לטענתה השיטה הזו היא היעילה ביותר, לא יודעת מה אני הייתי עושה במצב כזה

 

[Idjdjdjshjs]

לא להגיב. בכלל. לא להזכיר את הנושא. כאילו לא ראיתם. גם אם ברור לך במאה אחוז שהיא לקחה.

במקביל, להתחיל טיפול מיידי.

תרימי טלפון לבית חם או לעזר מציון (המחלקה לבריאות הנפש) ותתיעצי.

לא הרחקנו לכת קצת?????
מקרה חינוכי נפוץ מאוד מאוד ואת כבר מפנה לבית חם? יש יועצים חינוכיים ורגשיים הרבה לפני טיפולים נפשיים.

 

[Idjdjdjshjs]

את שואלת איך לנהוג, אבל אומרת שכבר היו מקרים בעבר.
אני מניחה שטיפלתם בהם בדרך מסוימת.
כלומר כבר היה רקע.
לכן אי אפשר לדעת מעל גבי הפורום איך להגיב, כי רק את יודעת מה הגיבו, ואיך היא הגיבה בתגובה.

אני הייתי קודם כל שואלת אותה אם היא יודעת איפה זה.
אם היתה מכחישה קשר הייתי אומרת:
אני מאמינה לך שזו לא את, כי אני נותנת בך אמון.
את הילדה שלי ורוצה לעשות מה שכתוב בתורה.
אני שמחה גם שאת יודעת שאסור לקחת כסף מהבית בשום אופן.
ובהזדמנות הזו אני רוצה לומר לך שאם את צריכה משהו, איזה חפץ, או ממתק,
אנחנו פה, ואת יכולה לבקש ממנו.
נכון שאנחנו לא מסכימים כל דבר,
אבל זה לטובתך.
כי אני למשל כבר אמא, גם רוצה כל מיני דברים,
אבל בגלל שכשהייתי קטנה סבתא לימדה אותי שאי אפשר לקבל הכל,
אני יודעת שהשם נותן לכל אחד מה שמגיע לו.
ארי לך שסבתא לא היתה מלמדת אותי כזה דבר,
הייתי הולכת לבנק, ופותחת את הכספת, לוקחת משם כסף,
ואז קונה לי מה שהייתי רוצה.
זה נראה לך לענין?
ושוב הייתי חוזרת:
אני מאד שמחה שזו לא את, כי את יודעת שאסור לקחת כסף,
ואני מאמינה לך לדברים שלך.

אם זו היא, היא יכולה להרגיש מאד לא נעים.
אולי בסוף היא תבוא ותגיד לך באומץ שבעצם זו היתה היא,
ואולי היא לא תבוא ותגיד, אבל לא יתחשק לה לעשות את זה שוב כדי לזכות לאמונך.

ושוב, אני חושבת שטיפול רגשי יהיה לה טוב.
לא תרפיה. קודם כל להבין מה עובר עליה.
אחכ אפשר איזה תרפיות שרוצים.
אבל אני לא מבינה בזה יותר מדי, אז אל תסמכי על הדברים.
ככה נראה לי.
(בסוף יגידו לי שהתרפיה גם יושבת על פשר הענין.
אני מרגישה שקודם כל צריך לדעת מאיפה הדברים נובעים, ואז יודעים במה לטפל).

כל מילה!!
הדבר היחיד שאני לא מסכימה איתו זה המהירות שכולם פה מפנים לטיפול!
מדובר בדבר נפוץ, כילדה גם אני רשמתי במכולת ארטיקים על חשבןן ההורים וגנבתי 50 ₪ פעם בשביל למצוא חן בעיני חברותיי.
זה נגמר בנזיפה חמורה מההורים ולא חזר על עצמו, לא קשור לשום בעיה שמצריכה טיפול.

ייתכן ויש צורך בטיפול, אבל ודאי שזו לא הפעולה הראשונה שצריך לנקוט.

 

[saryk]

לא הרחקנו לכת קצת?????
יש יועצים חינוכיים ורגשיים הרבה לפני טיפולים נפשיים.

נו, קדימה, אשמח מאוד מאוד לטלפון של אחד כזה שאפשר פשוט להתקשר ולשאול...

תודה רבה!

 

[ארבע]

אני ממש מעריכה את דעתה, חוכמתה וגישתה האנושית והמקצועית של מנחת ההורים רונית זינגר.
היא גם מטפלת משפחתית, כך שהראייה שלה רחבה יותר.
מאד מאד ממליצה עליה בתור דמות להתייעצות בנושא.

מחפשת עבורך את מס' הטלפון שלה.

 

[מרחבית]

הייתה שיחה מעניינת של מיכל דליות בנושא.
בגדול הגישה שלה הייתה לגשת לילדה להגיד לה שמכיוון שהיו מקרים איתה בעבר וכעת נעלם שוב, אתם מבקשים לדעת אם הכסף אצלה, לומר לה זפעם אחת אתם שואלים וכל תשובה שהיא תגיד אתם תקבלו ותאמינו לה. היה והיא תגיד שהכסף לא נלקח על ידה ויתברר שהוא כן אצלה, יש להודיע לה שמהיום לא תוכלו להאמין לה יותר (שבירת אמון) ולכן תאלצו ללוות אותה לבית ספר, להשאיר אותם אחה"צ איתכם בבית משום שלא ניתן לסמוך עליה בחוץ(לא כעונש) להתקשר למורה לברר מה שיעורי הבית שניתנו משום שלא תוכלו לסמוך עליה שתגיד מה ש"ב שניתנו וכו'.

לטענתה השיטה הזו היא היעילה ביותר, לא יודעת מה אני הייתי עושה במצב כזה

נשמע גרוע!!
מה המטרה? לקבע בתוכה שאי אפשר לתת בה אמון? איזה טוב יכול לצאת מזה?
ומה עם הנזקים של ההשפלה מול המורה והחברות והמשפחה?

 

[רחשי הלב]

הייתה שיחה מעניינת של מיכל דליות בנושא.
בגדול הגישה שלה הייתה לגשת לילדה להגיד לה שמכיוון שהיו מקרים איתה בעבר וכעת נעלם שוב, אתם מבקשים לדעת אם הכסף אצלה, לומר לה זפעם אחת אתם שואלים וכל תשובה שהיא תגיד אתם תקבלו ותאמינו לה. היה והיא תגיד שהכסף לא נלקח על ידה ויתברר שהוא כן אצלה, יש להודיע לה שמהיום לא תוכלו להאמין לה יותר (שבירת אמון) ולכן תאלצו ללוות אותה לבית ספר, להשאיר אותם אחה"צ איתכם בבית משום שלא ניתן לסמוך עליה בחוץ(לא כעונש) להתקשר למורה לברר מה שיעורי הבית שניתנו משום שלא תוכלו לסמוך עליה שתגיד מה ש"ב שניתנו וכו'.

לטענתה השיטה הזו היא היעילה ביותר, לא יודעת מה אני הייתי עושה במצב כזה

יורשה לי לחלוק?
אם אכן הילדה לקחה, ומרוב פחד / בושה הכחישה, וההורים נתנו לה להבין שאם היא איננה דוברת אמת אי אפשר לתת בה אמון וצריך ללוות אותה לבית הספר וכו', אזי גם אם ההורים לא יעלו על האמת - לילדה נפגע האמון בעצמה. היא בעיני עצמה שקרנית וגנבת. וזה לדעתי נזק חמור.
חיים ולדר שהוזכר כאן הוא כתובת אולי טובה, אך אני חושב שכל אמא שגידלה עשרה ילדים בהצלחה יכולה לתרום מנסיונה ומחכמת החיים שלה.

 

[saryk]

באמת תודה לכולם!!!!
אני לא בלחץ ולא נבהלת, פשוט לא יודעת כבר איך להגיב אחרי שזה חוזר ונשנה.

זה נגמר בנזיפה חמורה מההורים ולא חזר על עצמו, לא קשור לשום בעחה שמצריכה טיפול

את מדברת על מקרה שידוע שלקחת בלי רשות. פה אני מדברת על חשד, למרות שברור לי בכמעט מאה אחוז שזו היא....

הייתה שיחה מעניינת של מיכל דליות בנושא.
בגדול הגישה שלה הייתה לגשת לילדה להגיד לה שמכיוון שהיו מקרים איתה בעבר וכעת נעלם שוב, אתם מבקשים לדעת אם הכסף אצלה, לומר לה זפעם אחת אתם שואלים וכל תשובה שהיא תגיד אתם תקבלו ותאמינו לה. היה והיא תגיד שהכסף לא נלקח על ידה ויתברר שהוא כן אצלה, יש להודיע לה שמהיום לא תוכלו להאמין לה יותר (שבירת אמון) ולכן תאלצו ללוות אותה לבית ספר, להשאיר אותם אחה"צ איתכם בבית משום שלא ניתן לסמוך עליה בחוץ(לא כעונש) להתקשר למורה לברר מה שיעורי הבית שניתנו משום שלא תוכלו לסמוך עליה שתגיד מה ש"ב שניתנו וכו'.

לטענתה השיטה הזו היא היעילה ביותר, לא יודעת מה אני הייתי עושה במצב כזה

השיטה הזו נשמעת טוב, חוץ מהעובדה שהיא לא ניתנת כמעט ליישום - בכל אופן בבית שלנו- משפחה עם ב"ה לא מעט קטנטנים, שלא ניתן ללוות לביה"ס, ולא לא להשאיר לבד, ובטח שלא להתקשר יומיום למורה....

ולגבי טיפול רגשי- כמו שכתבתי יש לה עוד שלל נושאים רגשיים שאנחנו אכן בבירור ממילא על מטפלת. רק השאלה הנוכחית היתה- איך להגיב מיידית.