שיתוף - לביקורת נעל

[אא-אסתר]

מדהים!

שתי הערות
1. כשקראתי את המילים 'לפתע התכופף אל חלוני' חשבתי שכתוב 'חילוני', והמשכתי עד אמצע הסיפור עם הטעות הזאת, שבן שיחו של המספר הוא חילוני. כדאי אולי להחליף את המילה או לתאר את היהודי המבוגר.
2. אולי כדאי לגלות רק בסוף הסיפור את האמת, שהמספר הוא ראש ישיבה?

מענין - גם אני נפלתי בזה, רק שקראתי את התגובה הזאת הבנתי שלא הבנתי....

 

[הווה פשוט]

מענין - גם אני נפלתי בזה, רק שקראתי את התגובה הזאת הבנתי שלא הבנתי....

כשכתבת ש"אדם חרד הביט בחלוני..."

התכוונת לזה?

 

[אוראל סולטן]

קטע ענק בכל קנה מידה.
אהבתי מאוד מאוד.

 

[מהללו]

מסר מדהים שמוגש בצורה אומנותית ומיוחדת.
מסר כזה יכול להתחרות בקלות מול רעהו ה... לא פשוט.
(ואפילו לקחת את המקום הראשון בספר הבא).


הכותרת לא כל כך משקפת את התוכן והרעיון המובאים בסיפור. אפשר אולי לקחת את הביטוי 'סנדלר הולך יחף' ולהביא אותו בצורת שאלה שתגרום לקוראים להגיע לתשובה במהלך הקריאה.

 

[הווה פשוט]

מסר מדהים שמוגש בצורה אומנותית ומיוחדת.
מסר כזה יכול להתחרות בקלות מול רעהו ה... לא פשוט.
(ואפילו לקחת את המקום הראשון בספר הבא).

הספר הבא בעז"ה יהיה סיפור אחד ארוך.

הכותרת לא כל כך משקפת את התוכן והרעיון המובאים בסיפור. אפשר אולי לקחת את הביטוי 'סנדלר הולך יחף' ולהביא אותו בצורת שאלה שתגרום לקוראים להגיע לתשובה במהלך הקריאה.

מישהו קודם הציע את הכותרת "מט סנדלרים"

 

[אוראל סולטן]

הספר הבא בעז"ה יהיה סיפור אחד ארוך.

יש!

תמיד חלמתי על ספר אחד ארוך שלך. זו בטח הולכת להיות אחת החוויות הטובות בחיי הקריאה שלי. (מה גם שבטח יהיה לי יותר קל לכתוב עליו ביקורת... שלושה חודשים אני פה מול המחשב רק כדי להבין איך אני כותב ביקורות על 17 סיפורים שונים כך שכל אחת תהיה מספיק שונה באופייה מהקודמת, תוך כדי שאני מנסה להתגבר על העצלות המתפתחת שלי...)

 

[ניק 150135]

בתחילה חשבתי באמת להשאיר את ההפתעה לשורה האחרונה, אבל זה הרגיש לי קצת לא תקין, כי כשהוא אומר "אני סנדלר" ואתה חושב שזה אמיתי, ברגע שאתה מגלה שהוא ראש ישיבה, אתה חושב, רגע מה, הוא גם סנדלר וגם ראש ישיבה? או שהוא שיקר? אבל כשזה ידוע מראש זה זורם יותר כעקיצה ולא כשקר.

ולגוף העניין, כבר העירו לי שלפעמים שאני מגלה את הקלפים מוקדם מדי, והאמת שאני די אוהב לא להשאיר פצצה לשורה האחרונה. כי הפתעה זה נחמד זו הנאה חריפה - בלואו מיינד. אבל זה יותר פובליציסטי ופחות ספרותי. בסיפור אני רוצה כנות, שותפות לאורך כל הדרך בלי מסכות ושקרים. אני אוהב ללכת עם הקורא כתף אל כתף ולא פנים אל פנים.
אני לא רוצה להרגיש כמו איש מכירות שמחזיק יד אחת מאחורי הגב ואומר בקול מתוק "מה נשמע, אתה נראה ממש טוב היום" ועוד ליקוקים כאלה. אני אוהב לדבר כשהמוצר מוחזק לפני בשתי ידיים.

ההנאה מהסיפור פחות חריפה אמנם באופן כזה, היא לא כמו לאכול מגנום, פצצת סוכר גדושת טעמים הנוקבים ויורדים חדרי בטן ומסחררים מח ולב. אלא יותר כמו טיול שליו בטבע, הנאה רגועה ושקטה העוטפת אותך בחמימות פשוטה ותמימה, אמיתית יותר, שלמה יותר.

במבט כללי יותר, זו שאלה רחבה יותר בפילוסופיה של החיים.

עשיר שאוכל כל יום במסעדה לא נהנה כמו קבצן שאוכל במסעדה פעם בשנתיים.

אז מה אתה בוחר? להנות כל יום ברמה נמוכה מאד, אבל בלי סבל כלל. או לסבול שנתיים בשביל לקבל הנאה חדה בעוצמה אדירה – פעם בשנתיים.

חזל אמרו שצדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כלומר שהם מקבלים שכר (הנאה רוחנית של דבקות בהשם), אבל כדי למקסם את ההנאה, ולא לתת להרגל לשחוק אותה – הדבקות הולכת ומתגברת מיום ליום, כך שהם מקבלים שיא ועוד שיא ללא הפסקה, לנצח (כי השם הוא אינסוף, אז גם הדבקות בן אינסופית).

אבל מנגנון כזה רק אלוקים יכול לבנות. אנחנו מאידך, חייבים להחליט איזה גרף אנחנו מעדיפים, קו ישר ונמוך, או תנודתי עם שיאים ושפלים.

איזה תגובה חכמה

אבל עדין לדעתי הקורא מעדיף את ההנאה מאשר את ה'כנות', כי הרי בסוף הוא יידע הכל...

 

[ניק 150135]

וואו. מסר עוצמתי, וכתיבה לא פחות ממנו.
אהבתי את התיאורים של הפרטים השוליים שמאד מוסיפים (כמו השיניים התותבות, ידיו שעיסו את גבו וכו').

הערה קטנה:
המילה 'אמר' חוזרת על עצמה קצת יותר מידי לאורך הדיאלוג. לדעתי אפשר אולי להמיר אותה בחלק מהפעמים, לדוגמה:

לטעמי הפרטים השוליים טיפה יותר מדי,

וההסבר הוא שכניסה לפרטים שוליים מטרתה לחבר את הקורא לסיטואציה בחוויה חזקה, ולזה מספיק לחבר אותו לפרטים הקטנים אבל רק אלה שקשורים לסיפור, [למשל שהרכב הדור במיוחד, או לדוגמא שהגג נפתח ומולטימדיה לכל מושב, וכן שהנוהג אוחז שות הרשבא בידו באופן שסותר את הסנדלריה.]

 

[צביה ר.]

לטעמי הפרטים השוליים טיפה יותר מדי,

וההסבר הוא שכניסה לפרטים שוליים מטרתה לחבר את הקורא לסיטואציה בחוויה חזקה, ולזה מספיק לחבר אותו לפרטים הקטנים אבל רק אלה שקשורים לסיפור

זה נכון שמטרתה של הכניסה לפרטים שוליים היא לחבר את הקורא לסיטואציה. כחלק מכך אני חושבת שיש טעם גם בציון פרטים שלא בהכרח קשורים ישירות לסיפור, כדי לתת קצת רקע נוסף ו'לצייר' לקורא את ההתרחשות באופן עשיר וחינני.
כמובן שהכל בסוף עניין של מינון. בסיפור הזה המינון מדוייק, לדעתי. יתכן שזה עניין של טעם אישי.

 

[ניק 150135]

זה נכון שמטרתה של הכניסה לפרטים שוליים היא לחבר את הקורא לסיטואציה. כחלק מכך אני חושבת שיש טעם גם בציון פרטים שלא בהכרח קשורים ישירות לסיפור, כדי לתת קצת רקע נוסף ו'לצייר' לקורא את ההתרחשות באופן עשיר וחינני.
כמובן שהכל בסוף עניין של מינון. בסיפור הזה המינון מדוייק, לדעתי. יתכן שזה עניין של טעם אישי.

ענין של טעם ברור

הדוגמא של שות הרשבא גם מחבר למציאות בפרט שקשור לסיפור, וגם מגדיל את הקונטרה וההפתעה מול הסנדלריה...

מובן מאליו שאנו מתעסקים עם דקויות, אבל מי אני שאפדבק על כתיבה מדהימה כל כך....