קורונה נשארו עוד כמה כמונו - שמחת תורה - שיתוף

[משה גל]

גם אני לא האמנתי
אבל במניין שלנו הצליחו גם בשמחת תורה להיזהר ולהישמר וגם לשמוח:
שרו כל אחד במקומו
מלבד בני משפחה שרקדו עם עצמם
כולם כמובן היו עם מסיכות כל הזמן ובמרחק
וגם את הספר תורה העבירו מאחד לרעהו לאחר אלכוג'ל בידיים, בלי ויתורים
ב'כל הנערים' - הטלית הייתה הסככה שמעלינו...
ואמנם עשו קידוש פצפון, כל אחד לקח 2 רוגל'ך ואכל בצד
עליה לתורה לכולם, התחלקו אחרי מוסף

שיעלו כל תפילותינו לרצון
וחורף בריא ומבורך

 

[מירי ממודיעין עילית]

אצלינו עשו הקפות בחוץ רקדו ונתנו ידיים ושמו אלקוגייל וכל כמה דקות חטאו ידיים וכמובן כולם עם מסכות
הקפות בבוקר היה ממש קצר כל אחד במקום ובשקיעה עד צאת שבת עשו הקפות בחוץ

 

[אין עוד מילבדו]

גם אני לא האמנתי
אבל במניין שלנו הצליחו גם בשמחת תורה להיזהר ולהישמר וגם לשמוח:
שרו כל אחד במקומו
מלבד בני משפחה שרקדו עם עצמם
כולם כמובן היו עם מסיכות כל הזמן ובמרחק
וגם את הספר תורה העבירו מאחד לרעהו לאחר אלכוג'ל בידיים, בלי ויתורים
ב'כל הנערים' - הטלית הייתה הסככה שמעלינו...
ואמנם עשו קידוש פצפון, כל אחד לקח 2 רוגל'ך ואכל בצד

שיעלו כל תפילותינו לרצון
וחורף בריא ומבורך

אותו דבר אצילנו הייתה שמירה גדולה מאוד אבל ראיתי שבישאר המקומות בשכונה שלי לא שמרו היה נורא

 

[ללי.ללי]

אצלינו רק אלו שעברו קורונה לאחרונה רקדו במרכז

 

[sheen]

רציתי לפתוח על זה אשכול.
הלכתי לצפות בהקפות בכמה מנייני חצרות בשכונה. וואו!
רקדו סביב הבימה, כל אדם לעצמו חוץ מגרעיניים שנתנו ידיים.
היה יפה, שמח מאד ומרגש.

 

[נועה ב]

היה מיוחד והיסטורי
חבל שהיה אסור להסריט לתעוד

עשו אצלינו בחוץ התפזרו על פני כל הרחוב
שרו בעוצמה
ורצו מצד לצד ברחוב במרחקים גדולים
אח"כ הביאו חבל ועשו איתו מעגל ענק ורקדו
היה מקסים!!

 

[הני מושקוביץ]

מתחת לבנין, כולם עם כפפות (כדי לרקוד עם התורה) מסיכות כמובן
ואלכוג'ל
רקדו בדבוקות משפחתיות עם מרחקים

 

[anotherית]

כמונו כמוכם. ובכלל, רציתי לתת צלש לכל האזור בו אני גרה.
כמו שאמרו כאן הרבה, לולא פרוג, לא הייתי יודעת שיש אנשים שלא מקפידים.

אני גרה בשכונה בירושלים ליטאית וספרדייה בעיקר.
השכונה הואשמה על ידי כמה כאן, שאין בה קורונה, כי הנתונים מוטים, וגם השכונה צעירה. (איך זה מסתדר יחד, זו שאלה טובה.) אז נכון, לא כל ההנחיות מולאו עד למאה אחוז. בכל אופן, גם אנשים מקהילות שמקפידות, הם אנשים. אבל יש מי שהלך מחמישים אחוז לעשרים, ויש מי מתשעים וחמש לשמונים וחמש.

כשהסתובבתי באזור בחול המועד (לצורך חיוני, ובתוך האלף מטר.) בתשע בבוקר, לא היה אדם בלי מסיכה. היו המון מנייני רחובות, ושירת הלל מכל מקום. בתי הכנסת לא היו סגורים, אבל מלאים לשליש.

הרבה אנשים אירחו ילדים, והרבה הרבה לא. אבל אף אחד לא אירח אח או אחות. (אישית, אלינו הביתה נכנסים רק בוגרי קורונה)

אצלינו התאספו שכנים למניין בחוץ, ברחוב. בוגרי קורונה החזיקו את ספר התורה, דאגו להקפות קצרות, ולא החזיקו ידיים, שמרו מרחק בין משפחות גרעיניות, היה מקסים. למרות שהיה מספר מועט של אנשים. אז גמרו מוקדם מהרגיל, עם התרוממות של שמירת ערכים וסולם נכון.

בבתי הכנסת שליד, רקדו בחוץ גם כן, משפחות משפחות. בלי ידיים, הקפות קצרות.
אדם לא הוריד את המסיכה אל מתחת לאף.
זה נתן תקווה. והזכיר, שי, יש אנשים פקחים; יש אנשים שאכפת להם, גם על חשבון הקפות שמחת תורה.

(ולהזכירכם, אלו קהילות שחיות משמחת תורה לשמחת תורה, קהילות אברכיות במאות אחוזים, שהתורה היא חייהם לא פחות ויותר מאחרים, שקשה להם עם זה...
אלו ילדים, שחונכו לשמחת תורה, ששנה שלמה מחכים לשמחת תורה, והשנה ראו את אבותיהם מוותרים על היום האהוב שלהם בשנה, למען ערך חשוב יותר. וחי בהם)

והיה מדהים, בכל בתי הכנסת שבסביבה, ובכל מנייני הרחובות שבשטח.

 

[תמר תמר תמר]

גם אצלינו
בלילה ברחבה ענקיתתתתת כל אחד נותן ידיים לבן משפחה או חולה קורונה(היה כמה וכמה משפחות גדולות שכבר חלו)
בבוקר חילקו למניניים ועשו קצר(ללא עזרת נשים)
ב6 בערב שוב בחוץ הקפות שניות כמובן כמו בלילה
מרגש מאד!
למרות כל הקשיים
נ.ב. כמובן שעם חיטוי ונישוק ספרי התורה רק עם ציציות
וכוללללםם מסכה

 

[מירי ממודיעין עילית]

ממש מקנא בכם אצלינו זה ממש לא כך איפה שאנחנו מתפללים ברגיל
תפילות בבתי הכנסיות ויש אצלינו חלק בלי מסכות

אצלינו עשו הקפות בחוץ רקדו ונתנו ידיים ושמו אלקוגייל וכל כמה דקות חטאו ידיים וכמובן כולם עם מסכות
הקפות בבוקר היה ממש קצר כל אחד במקום ובשקיעה עד צאת שבת עשו הקפות בחוץ

בשמחת תורה לשמחתינו בית הכנסת ברחוב (לא איפה שאנחנו מתפללים) קיימו תפילות בחוץ אז פשוט הצטרפנו
ועזרת נשים הייתה מהסלון
הכי נחמד לא צריך לצאת

 

[תקוה]

אפשר לתעד עכשיו בהקפות שניות.

 

[sheen]

(ולהזכירכם, אלו קהילות שחיות משמחת תורה לשמחת תורה, קהילות אברכיות במאות אחוזים, שהתורה היא חייהם לא פחות ויותר מאחרים, שקשה להם עם זה...
אלו ילדים, שחונכו לשמחת תורה, ששנה שלמה מחכים לשמחת תורה, והשנה ראו את אבותיהם מוותרים על היום האהוב שלהם בשנה, למען ערך חשוב יותר. וחי בהם)

זה חלק שראוי להדגשה

 

[תקליט-אור]

גם בעלי השתתף בליל שמחת תורה במנין בחצר אחד הבניינים, והבנות הקטנות עמדו מרחוק ברחוב וצפו במניין.
כמובן כל משפחה גרעינית רקדה בפני עצמה, עם מרווחים גדולים בין הרוקדים. את ספר התורה לא העבירו בכלל.
לא חשבנו שיצא לנו להתפלל אי פעם בשמחת תורה במניין מרוקאי, אבל אולי האחדות תזקף לזכות הקורונה...

בבוקר, שבעלי משתדל קבוע להתפלל ותיקין, הוא כן הלך לבית הכנסת הקבוע,
והוא מספר שהשתתפו פחות מחצי מכל שנה, הגבאי שמר בפתח שכל מי שנכנס יהיה עם מסיכה על האף והפה, והוא פיזר את המתפללים במרווחים גדולים מאוד בין אחד לשני, ודאג שהחלונות יהיו פתוחים.
בשעת ההקפות רק אלו שקיבלו ס"ת הסתובבו איתו מסביב לבימה עם מרווחים בין מחזיקי הס"ת. שאר הציבור שרו כל אחד מהמקום שלו. וזמן ההקפות עצמו קוצר לשליש.
את קריאת התורה הם חילקו לחדרים נוספים, כשבכל קריאה השתתפו 10-11-12 אנשים בלבד.

ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים!

 

[ELFISH]

בבית הכנסת נשארו אלו שהתעקשו לא לשנות מהרגלם. היה משמח לראות שמתוך 100 אנשים נשארו 15 שרקדו עם עצמם. כל השאר התפזרו למניני חצרות וחניות שהתנהלו בזהירות, ריקודים בלי ידיים, בלי קידושים ועם הרבה שמחה.

 

[אלי7 ספורט]

ואצלינו בכל כל הרחובות שרו...
מכל פינה נשמעה שירה
מלא מנייני חצרות וגינות כולם הקפידו, רקדו שרו והזיעו כל אחד במקומו שלו ומשפחות גרעיניות יחד והיו גם שרקדו עם חבל.
במניין שאנחנו היינו בלילה ממש היה לי קשה בהתחלה לעכל את המציאות: ריקודים, עם ספר תורה- מסביב למתקן מגלשות בגן שעשועים, אבל אחרי כמה דקות כשהשמחה פרצה גבולות כבר לא ראינו בעיניים גינה ומתקן ומגלשה, ראינו את עמ"י הקדושים שמחים עם התורה ורוקדים בכל מצב.

היה נקודה שהזכיר את הסיפורים על הגלות בין גויים את המסירות נפש היהודית, המנין הזה הוא מקביל לכביש שעוברים בו ערבים (אבו גוש לא מפחיד אל תדאגו...) הם התחילו לקרוא קריאות (לא שמענו מה) רק שלאחר זמן מה הגיע ניידת משטרה לכביש (כנראה הם הזמינו) הסתכלה, עשתה סיבוב ונסעה- לא היה מה לחפש - הכל לפי הכללים!
מי כעמך ישראל! מי כעמך ישראל!
אותי זה ריגש!


עריכה:
וכמובן- הכל עם מסיכות כולם!! חיוטי כל הזמן וריחוק
וקידוש במקמות שידוע לי לא היה.

 

[בראשית-2]

גם אצלנו! מתחת הבית עשו הקפות והקפידו מאוד על הכללים!
כלי מי שנגע בס"ת שם כפפו קודם
שמרו על מרחק
ועל כל הנערים והקפות שניות-ויתרו
שמחתי כ"כ לראות את זה!
שאפשר גם לקיים את מצות החג וגם לשמור על הבריאות שלנו!
מקוה שכל עמ"י עשה כך בחג...

 

[ELFISH]

מעצבן,
רק אני הרגשתי שהיה עלוב?!?!?
משום מה כולם מגלים שבחג שבו סגורים בבית הכי נחמד ונעים---
מניין בגינה הוא הכי מרגש.
הקפות עם מרחקים --- ובלי מקום מוגדר לנשים -הן הכי יפות
ורק אני מרגישה אחרת.
זה לא גורם לי לא להקפיד, אבל כן להתגעגע לימים אחרים??!?!

מבחינת הילדות זה היה פי אלף יותר שווה. ראו הכל, עמדו בקצה המעגל, קיבלו ממתקים, הלוואי ככה כל שנה. גם לנשים היה קל יותר להיות חלק. במנינים אותם ראיתי היו מקומות מסודרים לנשים בנוסף לכל המקומות הלא מוגדרים.

 

[lovely]

גם אני לא האמנתי
אבל במניין שלנו הצליחו גם בשמחת תורה להיזהר ולהישמר וגם לשמוח:
שרו כל אחד במקומו
מלבד בני משפחה שרקדו עם עצמם
כולם כמובן היו עם מסיכות כל הזמן ובמרחק
וגם את הספר תורה העבירו מאחד לרעהו לאחר אלכוג'ל בידיים, בלי ויתורים
ב'כל הנערים' - הטלית הייתה הסככה שמעלינו...
ואמנם עשו קידוש פצפון, כל אחד לקח 2 רוגל'ך ואכל בצד
עליה לתורה לכולם, התחלקו אחרי מוסף

שיעלו כל תפילותינו לרצון
וחורף בריא ומבורך

אצלנו היה אותו הדבר. אפילו עזרת נשים לא היתה פתוחה...
התפילה והריקודים הכל היה בחצר של סמינר,
לא היה קידוש, אבל רק גרעיניים רקדו, כל אחד לעצמו, מרחקים מסיכות.
בכל הנערים כל אחד פרס לעצמו ולילדיו טלית.

 

[משה גל]

אצלנו היה אותו הדבר. אפילו עזרת נשים לא היתה פתוחה...
התפילה והריקודים הכל היה בחצר של סמינר,
לא היה קידוש, אבל רק גרעיניים רקדו, כל אחד לעצמו, מרחקים מסיכות.
בכל הנערים כל אחד פרס לעצמו ולילדיו טלית.

אצלנו הנשים עמדו בסמוך
ונראה לי שפעם ראשונה היה להן מצב לשמוע את כל קריאת התורה

 

[ברוך ר]

איזה אשכול חשוב !! אשריכם ישראל !!
זה רק מראה שרוב רוב הציבור שומר על עצמו ועל הסובבים ועל הבריאות !
ולא כמו שנראה ועולה מאשכולות שנפתחים פה כל יומיים שהציבור החרדי לא שומר על עצמו
גם אצלנו רקדו בחניה גדולה מאד באוויר הפתוח, בלילה רקדו במעגל גדול וכל אחד החזיק סרט בין אחד לשני
ספר תורה רק הגבאי העביר בין המתפללים, וכל מתפלל שלקח ספר, לבש כפפות שהגבאים דאגו להביא
והיה מקום מתוחם לנשים בסמוך כך שיכלו לראות מקרוב
ביום היה קצר מפאת השמש והחום, אבל אחר הצהריים היה ארוך עד צאת שבת, ועשו מעגלים ללא נתינת יד אחד לשני ועם מרחקים