קורונה נשארו עוד כמה כמונו?

[korot]

אחד האשכולות המועילים ביותר בעניין הקורונה.

אין איך לשער לכמה זה ייתן כוח להמשיך ולשמור בקפדנות למרות הקושי, ואת התרגום של זה לבריאותם וחייהם של אנשים.

כל אחת ואחת מההודעות מחזקת ונותנת כוח.

תודה לכולם!

 

[פרוגיוזרית]

אחד האשכולות המועילים ביותר בעניין הקורונה.

אין איך לשער לכמה זה ייתן כוח להמשיך ולשמור בקפדנות למרות הקושי, ואת התרגום של זה לבריאותם וחייהם של אנשים.

כל אחת ואחת מההודעות מחזקת ונותנת כוח.

תודה לכולם!

ועד שיבוא מנהל אחראי וינקה פה קצת:
הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

 

[java]

ויש עוד אחד אחר שממש לועג לי ולכל השומרים, ושולח לי חומרים של צחוק וזלזול באלו ששומרים ומכנה אותם בכינויי גנאי ולעג. (ולועג גם למכתבי הרבנים המתפרסמים בעניין השמירה. היה בא לי להעלות לכאן רק בשביל שתבינו במה מדובר). וזה מצריך המון כוחות נפש לעמוד בזה ולשתוק והוא יראה את טעותו רק אחרי מאה ועשרים שנה, ובינתיים עד אז הוא כנראה ימשיך ללגלג ולזלזל בכל מי שלא חושב כמוהו.
(וגם מתקשר אלי: מה? אתם ביטלתם מניין בגלל השטויות האלו? ועוד כל מיני כאלו דברים).

נעתקו המילים מפי!
ואח"כ הם יעלבו למה לא מכבדים את הרבנים שלהם ש"הורו" שאסור ללכת עם מסכה.

 

[דבורה לוינסון]

אנחנו שומרים, ואין אירוחים. ואין כמעט יציאות אפילו קרוב. ויש טלפונים...
סוכות שונה מהרגיל, כמו שכבר מלפני פורים הכל שונה.
מתגעגעים מאוד, אך שלמים לגמרי עם מה שאנחנו עושים.

התקופה הזו תעבור בע''ה.
מדמיינת איך נשב ביחד כל המשפחה, ונעלה זיכרונות על התקופה המוזרה הזו...
נדבר בנוסטלגיה על כל מה שהיה, נצחק על הבדיחות שהיו ועל השפה החדשה שנוצרה...

וואו, איזו תקופה זו היתה! זוכרים איך ראינו אתכם בגינה ההיא מרחוק?
זוכרים איך נכנסתם לבידוד ושלחנו לכם אוכל עם ההוא?
זוכרים איך *חנהל'ה* לא הכירה אותנו בגלל המסכות?
איך *מוישל'ה* עשה 'פרצופים' מצחיקים בלמידה מרחוק, כי לא הצליח להקשיב?
כמה זמן לקח עד שראינו את *שרה'לה* אחרי שנולדה?
והתמונה הגדולה ההיא ששלחתם לנו?
ואיך בניתם סוכה קטנטונת ברגע האחרון?
העיקר שכולם בריאים ב''ה. ושוב אפשר להיות ביחד, וכל-כך להעריך את זה!

במבט מרחוק - זו תקופה יחסית קצרה בחיים...זה לא יהיה בלי סוף. רק סבלנות.
בעוד תקופה, כשנסתכל אחורה על שנים רבות בע''ה, אז היתה שנה כזו אי אז - שהיינו נאלצים להיות במרחק...ולא לזוז כמעט מהבית. והכל היה שונה מהרגיל!
היו חוויות משונות, כואבות, מצחיקות... יהיה הרבה מה לספר לאלו שנולדו לאחר מכן...
הם יסתכלו עלינו בעיניים גדולות מרותקות...

(לא מכלילה משפחות שאבדו קרוב משפחה חלילה או היו חולים קשה! אצלם החיים השתנו משמעותית, ד' ירחם. ושאף אחד לא ידע יותר חולי וצער!)

ומה שחשוב לנו עכשיו, כרגע - זה לעבור את התקופה הזאת בזהירות הראויה!
וגם בשמחה והודיה על מה שיש! (וואו, איך חיו פעם בלי טלפון?)

תודה על המילים הללו. עוררו מחדש את התקווה.
הקושי הכי גדול הפעם, הוא שאין תאריך יעד לסיום. בפסח, עוד היינו כולנו באופוריה, שהנה, כבר מתגברים על הנגיף, וחוזרים לחיים רגילים. ועכשיו, אנחנו יודעים כמה אין לנו מושג מתי שוב נוכל להיות כרגיל.
המילים שלך, עוררו מחדש את האופטימיות והתקוה, שבסוף בעזרת ה', עוד נחזור והכל יגמר.

*אגב, שיתוף אישי, אולי יעזור למישהו: בשבת כלשהי בחופש הגדול, החלטנו להרפות, ולנסוע לשבת להורים (בסיכון). עד אז כן התראינו, אבל רק בחוץ, עם מסכות וכו'.
היינו בבידוד עד כמעט שבת. כך שחשבנו שהכל בסדר. היינו, נהנינו, ההורים לא הצליחו להתרחק מהנכדים. ביום ראשון, שני הילדים התעוררו עם חום. אני לא יכולה לתאר לכם את הלחץ והחרדה שעברנו. ב"ה זו לא הייתה קורונה. אבל לו זו הייתה, מן הסתם היינו מדביקים ונושאים רגשות אשמה בלי סוף. אנחנו את הלקח שלנו למדנו (ותודה לה' על הלימוד הקל). מוטב להיזהר ולא להצטער.

ועוד שיתוף: באחד מימי החופש, לקחנו את הילדים לשבת על החוף בחיפה (פתוח, יש אפשרות לשמור על מרחק). מזווית העין, ראיתי מפגש מרגש, של סבתא חרדית, עם הבת/כלה והנכדים. התרגשתי לראות מפגש כזה. במרחק, מסכות, מקום פתוח. היה מרגש עד דמעות לראות את כיבוד ההורים הזה. עושים מאמץ, נפגשים, לא משאירים לבד, בד בבד עם לשמור על הבריאות שלהם.

 

[תמי אחת]

חשוב לזכור שכל אלו שהיו חולים בקיץ- הם מחוסנים (עוד לא עברו שלושה חודשים) ולכאורה אין סיבה שלא ילכו להתארח ולשמח את ההורים.
חשוב עוד יותר לזכור שיש מספרים גבוהים של מחלימים. כך שההחלטה השרירותית על הסגר - היא פשוט לא נכונה. היה חכם יותר, במקום כל התירוצים והאישורים, לאפשר לבוגרי קורונה להתנייד בחופשיות, תוך הצגת אישור. זה יתן מענה להרבה מאד סקטורים, ויועיל פי כמה מכל התירוצים שנשמעים.
אחי וגיסתי, שחלו בקיץ, מתארחים עכשיו אצל ההורים של גיסתי שמתשתוקקים לאורחים. אח נוסף, בוגר קורונה, עזר לחמיו, כי אין חשש.
חייבים לזכור גם את הנתון הזה...

 

[ארבע]

אנשים מתמודדים, רבים מהם בקושי ובגבורה, מנסים להעלות לעצמם את המוראל, בחינת איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.
ויש מי שזה פשוט חורה לו, הוא חייב להרוס להם, ללעוג, להיכנס בהם.
עצוב.

 

[נתל'ע]

אנשים מתמודדים, רבים מהם בקושי ובגבורה, מנסים להעלות לעצמם את המוראל, בחינת איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.
ויש מי שזה פשוט חורה לו, הוא חייב להרוס להם, ללעוג, להיכנס בהם.
עצוב.

כדברים היוצאים מהלב וכו'
רק בזכותכם מחקתי, הרי לכם עוד זכות בפתח השנה.
היו ברוכים.

 

[ארבע]

יהי"ר שתזכו לכל ברכות שמים, בשפע רב ובנקל, בזכות ההתחשבות.

 

[הני מושקוביץ]

כרגע ז

אם שבוע הבא אתם תסעו לכמה ימים למה נתת לאמא שלך לבכות ולא נסעת כבר לסוכות?
שואלת מסקרנות ולא בשביל לקנטר.

כרגע זו ההנחיה, ושומעים בקולה.
אימא שלי אישה צעירה, ללא מחלות רקע ב"ה ואנחנו נשמרים מאוד, לא יוצאים כמעט לכלום, בליל שבת יוצאים לסיבוב איוורור בלי להיפגש עם אף אחד ודי.

והשבוע, אם לא יהיה סגר, מה הבעיה?
אנחנו שומרים מאוד גם על מסיכות וגם על מרחק וגם על היגיינה וגם הם.
אז אין חשש.

 

[הני מושקוביץ]

רפרתי על התגבות,
ויש כאן אנשים שעדין שומרים. מצלחיחם למרות הכל.
כן.
גם אנחנו שומרים.
מתאוררים למטה, זה טיול חול המועד!
ויש פה עוד הרבה שכנים שממש שומרים ולא נוסעים,
אבל יש פה כמה בודדים שמארחים ביג-טיים, ועושים רעש עד שעות מאוחרות, ומה לא
והגברת אומרת לי שהיא לא מסוגלת חג בלי לארח.. (מי כן מסוגל כזה חג מוזר?)
ומה שפוצץ אותי שהיא אומרת לי - לא כדאי לכם כ"כ להשמר,
מי שנזהר יותר מדי בסוף נדבק...
מההההההה?
כן, יש תזה חדשה שעדיף לצאת, להסתובב, ואז ככה סיכוי קלוש להדבק.
במילים אלו.
הרגשתי שהיא אבדה את דעתה,
ואני, לא יכולתי לשתוק ואמרתי: אנשים שנזהרים מאוד נדבקים מאנשים שלא נשמעים להוראות, ומארחים את כל המשפחה שלהם...
היא נמלטה לביתה חפוית ראש.
חוצפנית.
היא עוד תחנך אותנו איך להתנהג?

ועוד סיפור פיקנטי: (מכלי ראשון)
בשכונה של מתחרדים יש הרבה משפחות שבונים סוכות על הגג או למטה.
בבנין X בשכונה Y יש 4 משפחות שבונות יחד סוכה בגג. (גרים לא רק בקומות העליונות)
כל שנה באחוה ושלום ורעות. באמת.
דא עקא, השנה 2 ראשי משפחה מאומתים עם קורונה, מה שגורם לכל המשפחה להכנס לבידוד.
שכנה אחת , שגרה בקומה העליונה, ליד הכניסה לגג,
רואה את החולים המאומתים וכל משפחותיהם
נכנסים ויוצאים מהסוכה, עולים ויורדים במעלית, ומה לא
מתקשרת בהיסטריה לרב של השכונה, אומר לה להתקשר למשטרה. זה פיקוח נפש.
היא לא מסוגלת, ככה להלשין על השכנות שלה?
לא מסוגלת.
והיא שותקת, והם מסתובבים חופשי...
על זה נאמר - אם אלו החברים שלך, מי צריך אויבים.
מזעזע.
אין מילה אחרת.

שיהיה חג שמח ובריא לכל הגבורים,
ותזכרו -
אולי הם הרוב
אבל אנחנו הנורמלים!

היה לי וויכוח עם חברה בעבודה
היא הסבירה לי שעדיף להידבק, היא בכוונה נדבקה בגל הראשון ועדיין אין לה חוש טעם וריח, אז מה? העיקר שהיא כבר עברה את זה
ובגללכם, שאתם נשמרים ונבדקים יש סגר, למה צריך? עדיף פשוט מקסימום לא לצאת מהבית כשלא מרגישים טוב ויש חום, אבל אם אין קצת טעם וריח? אני עושה לך טובה שאני מדביקה אותך, העיקר שתהיי כבר אחרי
-ואם ח"ו בגללך אני אמות?
למה שתמותי? כ"כ הרבה חיים אחרי זה, למה את חושבת דברים רעים? אצלנו אף אחד לא נפטר מקורונה, אף אחד, גם אם כן זה היה "עם" קורונה וחוצמיזה זה בגלל דלקת ריאות, דום לב או אירוע מוחי, אף אחד לא נפטר מקורונה, אצלכם נפטרים המונים מקורונה, זה כי אתם שומרים ולא מחוסנים ממחלות....

 

[רִפְקִי.]

כל אלו שמספרות שהן לא ראו את ההורים וההורים לא אותם ולא את הנכדים מתחילת הקורונה / תקופה ארוכה
מותר לי להסב את תשומת הלב שחשוב מאד לבדוק מה דעת תורה אומרת על הצער הגדול שנגרם להורים מהריחוק הזה?
יתכן שאכן יש מקרים שישאר הצורך לשמור על ריחוק, אבל זה החלטה כבדה מכדי להחליט אותה לבד.

 

[shira bira]

ובקטנה- איך אישור שהיו חולים, אם הוא צמוד לת.ז.?

רופא המשפחה מנפיק אישור החלמה לכל מי שחלה.
זה חלק מתהליך השחרור.
אפשר להדפיס אותו כמובן.

 

[הני מושקוביץ]

כל אלו שמספרות שהן לא ראו את ההורים וההורים לא אותם ולא את הנכדים מתחילת הקורונה / תקופה ארוכה
מותר לי להסב את תשומת הלב שחשוב מאד לבדוק מה דעת תורה אומרת על הצער הגדול שנגרם להורים מהריחוק הזה?
יתכן שאכן יש מקרים שישאר הצורך לשמור על ריחוק, אבל זה החלטה כבדה מכדי להחליט אותה לבד.

דעת תורה אומרת שיש דרכים לשמח את ההורים עם ולמרות ההנחיות
סבתא שלי, אישה בת 80+, חגגה אתמול יומולדת, ב"ה, התקשרנו אליה והנינים הורידו ביצוע של מקהלה, שכ"כ ריגשה אותה.
אפשרי בהחלט למצוא דרכים חוץ מהדרך הכי קלה-לסכן אותם

 

[תמי אחת]

רופא המשפחה מנפיק אישור החלמה לכל מי שחלה.
זה חלק מתהליך השחרור.
אפשר להדפיס אותו כמובן.

ברור.
עניתי על זה שהיא טענה שאפשר לקמבן את האישור

 

[shira bira]

כל אלו שמספרות שהן לא ראו את ההורים וההורים לא אותם ולא את הנכדים מתחילת הקורונה / תקופה ארוכה
מותר לי להסב את תשומת הלב שחשוב מאד לבדוק מה דעת תורה אומרת על הצער הגדול שנגרם להורים מהריחוק הזה?
יתכן שאכן יש מקרים שישאר הצורך לשמור על ריחוק, אבל זה החלטה כבדה מכדי להחליט אותה לבד.

צעדים כאלו נעשים בתיאום עם ההורים.
ואני מזכירה לך שהיו זמנים בהם לא ביקרו את ההורים ביקור מלא. (בגל הראשון) אבל בהחלט באים ועומדים מרחוק.
אמא שלי למשל יודעת שאחותי שעובדת כאחות קורונה היתה מאד מאד רוצה לבוא ולהתפנק אצלה אחרי משמרות מתישות ולשמח אותה עם הנכדים אבל כיון שאבא שלי וסבתא שלי (שאותה אמא שלי סועדת) נמצאים בקבוצת סיכון היא לא מתקרבת לעיר.
יש מספיק הורים שמעריכים את העובדה שילדיהם חושבים על בריאותם וחייהם מעל לכל נוחות אחרת.
וסתם ככה, נראה לי שאמור להיות ברור שגם לרבנים שמנחים לא להתארח יש דעת תורה.

 

[חדוי לינד]

חברה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התבלבלתם וסטיתם מהנושא.............
פליז, נא להירגע,
תפתחו אשכול אחר.

 

[GRN]

שירה, לכי אחורה.
אני כתבתי שיותר יעיל היה, לו היו מאפשרים לבוגרי קורונה להסתובב עם אישור רפואי, במקום כל החורים והתירוצים שיש היום.
היא טענה שיקמבנו אישורים.
עניתי שזה יותר מסובך מלשלוף תירוצים, ובקטנה- אני לא מבינה איך אפשר לקמבן אישור, כשהוא צמוד לת.ז.
יש מבין?

היום חוששים שגם מחלימי קורנה מדבקים

 

[תמי שלזינגר]

כי איזושהי מטפלת בשלושת המימדים אמרה לה שהיא חולה אבל לא מדבקת, אז היא עשתה בדיקה ויצאה חיובית ויצאה לטייל להורים שלה!!!

לא אמיתי!

 

[חדוי לינד]

אז אני מחזירה.
למרות שכבר כתבתי....
אנחנו שומרים!
יוצאים עם הילדים לפנות בוקר או בחצות ליל.....
ומדברים יותר בטלפון עם סבא וסבתא!
כן לפני כל חג שלחתי להורים עוגות וקינוחים, יותר תמונות מתמיד....
בהצלחה!

 

[תמי אחת]

היום חוששים שגם מחלימי קורנה מדבקים

לא תוך שלושה חודשים.
מי שנדבק בחופש- עדיין יש לו נוגדנים