ביקורת ספרות נתב"ג בן גוריון - יצחק פלדמן

  • הוסף לסימניות
  • #1
ראיתי את הכריכה. ראיתי את שם הכותב. שמעתי את השם. ורצתי לקנות.
מההתחלה זה היה מצחיק, הזוי, שרוט. כמעט כמו הספר. התקשרתי לחנות ספרים. שאלתי, "יש לכם את נתב"ג בן גוריון?"

"את מה??"

"את הספר נתב"ג בן גוריון"

"מה זאת אומרת? נתב"ג---- מה זה מתיחה?"

בסוף היה להם. רק המוכר לא ראה את הספר עדיין, הוא מבקש סליחה ממש. (וסליחה אדון מוכר אם אתה קורא את זה)
אז קניתי. וכבר בדרך הביתה הצצתי בכריכה.
"הספר הוא אוסף מחשבות של אדם גבוה עם חרדות הפרעה נמוכות...." ואז-

שלושה ציטטות.
שלושתם של פלדמן. (הכותב עצמו, אגב)
אחד ב2018, שני ב2019, שלישי ב 2020.

מה שאדם עובר בשלוש שנים... רגע הוא בועט במתחרים אחרי זה הוא מגיע להשלמה עצמית, ואז יש ניסוח שלו על עצמו. אני צחקתי. בקול, אגב.

יאללה נעבור לספר. (לכו שניה לאור החיים, קראו את הגב. סתם תחייכו רגע)
כתב אותו יצחק פלדמן. עיתונאי וכותב מוכשר. זהו סוג של אוטוביוגרפיה סאטירית על אדם שלא הפך את העולם, אבל העולם התהפך עליו.
הספר מחולק לכמה קטגוריות. כל קטגוריה עם איור קריקטוריסטי מתאים. בין הקטגוריות; משפחה, חברים, הישיבה, חרדות, החיים עצמם, וכו' וכו' וגו'
לא באה לכתוב מה יש בספר. כי אם אתם רוצים תלכו תקנו. הוא שווה את זה.

אבל איך כתב השבוע גרובייס ב'משפחה'?
"שרוט עד העונג. מצחיק עד כאב. שנון עד הקצה, ובעיקר, אמיץ וחושפני עד התקף חרדה"

מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים צוחקת בקול. מקריאה ציטוטים, מספרת אנקדוטות, ומגרדת את הראש במבוכה. בגללו, לא בגללי.
זה ספר טוב עם הומור ברמה גבוהה, הומור שלא מתאמץ להיות הומור אלא פשוט 'נהמר' (בלע"ז נהיה הומור). ספר שמראה קוריוזים פשוטים מהחיים באור אחר. מצחיק יותר, מחריד יותר, דרמטי יותר. ומחיה את הנפש יותר.

מעבר להומור ולכייף ולצחוקים יש בו גם פן מאוד כנה. אמיתי עד אימה. יש את החרדות שהוא מדבר עליהם בפתיחות, העצלות שאין לו שום בעיה לצעוק את זה בקול, המבוכה מול אנשים, והפדיחות שאנשים עושים לעצמם.

אני ייתן את המבט דווקא על החרדות שהוא פתח בצורה מרתקת.
בימינו אחד מכל עשרה אנשים סובל מאי אילו הפרעות חרדה. לאחד זה מתבטא כך או אחרת, בצורה קיצונית יותר או פחות, אבל יודעים מה זה. ומתביישים.
יש אנשים שלא יטפלו בעצמם כי הם מתביישים.
יש אנשים שלא יודו בחרדות שלהם כי הם מתביישים.
וכן על זו הדרך.
הספר הזה מראה שאפשר גם אחרת.
אתה יכול להיות חרד בכל רגע, אבל דבר ראשון טפל בעצמך, דבר שני זה נורמלי ובסדר. אפילו לפלדמן יש חרדות!
והחשיפה הזו למען הכלל ראויה להערכה. כי היא חשיפה ראשונית כמדומני במגזר החרדי של אחד שלא מתבייש לצעוק בקול שהוא חרדתי. ולא כי הוא מטפל רגשי או משהו אינטרסנטי כזה או אחר, אלא כי הוא בנאדם.
הוא כותב את "חוויות" החרדות בצורה הומוריסטית כרגיל עם קריצות וכדומה, ומאוד נהניתי.

יש לי עוד המון מילים טובות ויפות אבל ביננו, באנו להרביץ ביקורת וללכת.
דבר ראשון ביקורת לכם ולי, הקוראים.

קחו את הזמן.
אל תקראו את הכל בבת אחת משני סיבות. א. כמו קפה משובח. שכדי לטעום את הטעם שלו צריך לגימה לגימה. ב. כי תשמרו את הזמן. היום תצחקו חצי שעה, מחר עוד חצי שעה, מחרתיים שעתיים. חבל לבזבז את הכל בבת אחת!

נקודה לדיוק:
מכירה 'אי- מי' מקרוב שסבל אף הוא מחרדות. לכן, כשראיתי פרסומות בדיגיטל על הספר, ראיתי שמספרים על זה שפלדמן חושף את החרדות שלו, ואיך הוא מתמודד וכולי. אמרתי לעצמי 'וואלה איזה אומץ ומעניין איך הוא עושה את זה' והלכתי לקנות.
קראתי את הספר המדהים הזה. וחוץ מכמה פרקים נקודתיים לא מצאתי עוד את חרדותיו של פלדמן. מאוד נהניתי מהקריאה והכתיבה, אבל חבל שהפרסום יצא מהכותרת. הכותרת היא לא 'פלדמן חושף את חרדותיו', אלא, 'פלדמן חושף את חייו'- וזה גם מאוד מעניין ומרתק.

נקודה לשיפור:
אוח, המסעות שלו בעולם. זה לא יפה שזה מצוייר כל כך טוב, והכבישים משורטטים בראשינו, והאנשים המוזרים והבובות החנוטות כביכול מסתכלים עלינו מהצד אבל ברגע שאנחנו מרימים את הראש אנחנו קולטים שאנחנו על הרצפה בינות ללגו ופליימוביל וכבר חושך בחוץ ושעת ההשכבה הגיעה. זה בצחוק. עכשיו ברצינות, יש איזה פרק אחד או שניים ש---לא יודעת, הורידו קצת. מכירים את הכתבות בעיתון על 'כתבינו זלמן שטוק במסע לקזבלנקה מספר' אז זה ככה. עם הומור ושפשוף, אבל כתבה עיתונאית. בלי תמונות, והוא כותב שהוא צילם. בלי האקטואליה, כי זה היה מזמן. והפרק שניים האלה לפי דעתי, התפספסו.
זה בסדר שזה טורים לעיתון שעברו שכתוב והתאמה לספר. אבל יש דברים שמתאימים לכתבה בעיתון ויש דברים שמתאימים לספר.

נקודה לדיון:
ומשהו אחרון. יש שיאמרו זה הכייף, יש שיאמרו איזה באסה. ויש שלא יאמרו.
אבל אני אומר, ותחלקו עלי אם אני טועה.

עיתון הוא דבר אקטואלי. אני קונה עיתון שיספר לי מה הלך השבוע, היום, החודש. וזורקת אותו לפח אחרי הקריאה כי הוא כבר לא מעניין אותי. כי מה שכתוב שם עבר, נגמר, שלום.
ספר לעומתו, הוא דבר שאתה משקיע בו, ורוכש אותו בשטר. והוא עומד על המדף עד אשר ---- אין עד. לנצח.

הספר הזה. הוא עומד על הגבול. קראתי שם דימוים כמו, האלקטורים בבחירות. ההפסד של טראמפ. ירידות על בני גנץ. וכמובן- פרק שלם על ה'קורונה'.
אני אוהבת אקטואליה ולכן נהניתי מההקשרים, כי גם אם סופר שם על הגל הראשון של הקורונה עדיין זה היה לא מזמן, אבל אוטוטו, שימצאו חיסון, ונתחיל לשכוח... אז זה גם יעניין?
ואוטוטו, אחרי הבחירות כשנפתלי בנט וביבי נתניהו יריבו על הכסא, יעניין אותי בני גנץ על גמגומיו?
כלומר, אם אקרא שנית את הספר בעוד שנה שנתיים, ואני עושה זאת מפעם לפעם בספרים עתיקי יומין, האם הספר יחזיק אותי או ישעמם אותי? ימים יגידו. וייתכן מאוד שאני טועה.

אז במילים אחרות מה שאני אומרת זה רוצו טוסו לקנות את הספר לפני שהאקטואליה תלך, ואז אולי, ושמא, ויש חשש, שתפספסו כמה דימויים מדליקים.



אז כאשר תקום מן הספר---
דבר ראשון שעות של עונג. לא פספסתי מילה נראה לי. למרות שהספר דק (למה כזה קצר? למה??) כל מילה שם פנינה. ויכולתי לקרוא איזה פרק שוב ושוב כי כל כך צחקתי. (רמז; עמוד 71, פרק החברים. ועוד רמז; מכתב הפרידה מהקיסם. ועוד רמז אחרון; כמעט כל הספר)

עוד משהו, אמנם אני לא סופרת אבל פתאום אחזה אותי כזאת קנאת סופרים. מה הסוד שם? מה?? אוף זה מתסכל. אוף זה מרתק. אוף זה יפה. אוף זה כל כך מצחיק ולא מתאמץ להיות כזה.

ועוד בקשה קטנה, עוד ספרים כאלה.
חסרים לנו בחיים עוד ספרי הגות והומור, פילוסופיה וצחוק. והכי חסר לנו- אמת שכתובה וחרוטה על הדפים.
זה עשה טוב לי ולכל מי שקרא את הספר. אז בבקשה, הבו לנו עוד.


(אפשר מילה קטנה לקופירייטרים ואנשי השיווק פה? לכו לכו לראות את הפרומו של הספר. וואו. וואו. וואו. גאוני ברמות.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
תודה על הסקירה. עושה חשק.

בשולי,
דומה שכל כותב סאטירי או פובליציסטי שואף בסתר ליבו לקום יום אחד ולאגד את מיטב החומרים שלו לכדי ספר כרוך, לאמור: נכון שקיבלתי כסף מהעיתון כל שבוע, אבל למה לא להרוויח עוד כמה זוזים ממכירת הספר. ע"ע אשר מדינה, עליזה - לאה מייזל, קובי אריאלי (ועוד?)
והנה השאלה הגדולה - באמת יש לזה שוק? אנשים קונים את זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ראיתי את הכריכה. ראיתי את שם הכותב. שמעתי את השם. ורצתי לקנות.
מההתחלה זה היה מצחיק, הזוי, שרוט. כמעט כמו הספר. התקשרתי לחנות ספרים. שאלתי, "יש לכם את נתב"ג בן גוריון?"

"את מה??"

"את הספר נתב"ג בן גוריון"

"מה זאת אומרת? נתב"ג---- מה זה מתיחה?"

בסוף היה להם. רק המוכר לא ראה את הספר עדיין, הוא מבקש סליחה ממש. (וסליחה אדון מוכר אם אתה קורא את זה)
אז קניתי. וכבר בדרך הביתה הצצתי בכריכה.
"הספר הוא אוסף מחשבות של אדם גבוה עם חרדות הפרעה נמוכות...." ואז-

שלושה ציטטות.
שלושתם של פלדמן. (הכותב עצמו, אגב)
אחד ב2018, שני ב2019, שלישי ב 2020.

מה שאדם עובר בשלוש שנים... רגע הוא בועט במתחרים אחרי זה הוא מגיע להשלמה עצמית, ואז יש ניסוח שלו על עצמו. אני צחקתי. בקול, אגב.

יאללה נעבור לספר. (לכו שניה לאור החיים, קראו את הגב. סתם תחייכו רגע)
כתב אותו יצחק פלדמן. עיתונאי וכותב מוכשר. זהו סוג של אוטוביוגרפיה סאטירית על אדם שלא הפך את העולם, אבל העולם התהפך עליו.
הספר מחולק לכמה קטגוריות. כל קטגוריה עם איור קריקטוריסטי מתאים. בין הקטגוריות; משפחה, חברים, הישיבה, חרדות, החיים עצמם, וכו' וכו' וגו'
לא באה לכתוב מה יש בספר. כי אם אתם רוצים תלכו תקנו. הוא שווה את זה.

אבל איך כתב השבוע גרובייס ב'משפחה'?
"שרוט עד העונג. מצחיק עד כאב. שנון עד הקצה, ובעיקר, אמיץ וחושפני עד התקף חרדה"

מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים צוחקת בקול. מקריאה ציטוטים, מספרת אנקדוטות, ומגרדת את הראש במבוכה. בגללו, לא בגללי.
זה ספר טוב עם הומור ברמה גבוהה, הומור שלא מתאמץ להיות הומור אלא פשוט 'נהמר' (בלע"ז נהיה הומור). ספר שמראה קוריוזים פשוטים מהחיים באור אחר. מצחיק יותר, מחריד יותר, דרמטי יותר. ומחיה את הנפש יותר.

מעבר להומור ולכייף ולצחוקים יש בו גם פן מאוד כנה. אמיתי עד אימה. יש את החרדות שהוא מדבר עליהם בפתיחות, העצלות שאין לו שום בעיה לצעוק את זה בקול, המבוכה מול אנשים, והפדיחות שאנשים עושים לעצמם.

אני ייתן את המבט דווקא על החרדות שהוא פתח בצורה מרתקת.
בימינו אחד מכל עשרה אנשים סובל מאי אילו הפרעות חרדה. לאחד זה מתבטא כך או אחרת, בצורה קיצונית יותר או פחות, אבל יודעים מה זה. ומתביישים.
יש אנשים שלא יטפלו בעצמם כי הם מתביישים.
יש אנשים שלא יודו בחרדות שלהם כי הם מתביישים.
וכן על זו הדרך.
הספר הזה מראה שאפשר גם אחרת.
אתה יכול להיות חרד בכל רגע, אבל דבר ראשון טפל בעצמך, דבר שני זה נורמלי ובסדר. אפילו לפלדמן יש חרדות!
והחשיפה הזו למען הכלל ראויה להערכה. כי היא חשיפה ראשונית כמדומני במגזר החרדי של אחד שלא מתבייש לצעוק בקול שהוא חרדתי. ולא כי הוא מטפל רגשי או משהו אינטרסנטי כזה או אחר, אלא כי הוא בנאדם.
הוא כותב את "חוויות" החרדות בצורה הומוריסטית כרגיל עם קריצות וכדומה, ומאוד נהניתי.

יש לי עוד המון מילים טובות ויפות אבל ביננו, באנו להרביץ ביקורת וללכת.
דבר ראשון ביקורת לכם ולי, הקוראים.

קחו את הזמן.
אל תקראו את הכל בבת אחת משני סיבות. א. כמו קפה משובח. שכדי לטעום את הטעם שלו צריך לגימה לגימה. ב. כי תשמרו את הזמן. היום תצחקו חצי שעה, מחר עוד חצי שעה, מחרתיים שעתיים. חבל לבזבז את הכל בבת אחת!

נקודה לדיוק:
מכירה 'אי- מי' מקרוב שסבל אף הוא מחרדות. לכן, כשראיתי פרסומות בדיגיטל על הספר, ראיתי שמספרים על זה שפלדמן חושף את החרדות שלו, ואיך הוא מתמודד וכולי. אמרתי לעצמי 'וואלה איזה אומץ ומעניין איך הוא עושה את זה' והלכתי לקנות.
קראתי את הספר המדהים הזה. וחוץ מכמה פרקים נקודתיים לא מצאתי עוד את חרדותיו של פלדמן. מאוד נהניתי מהקריאה והכתיבה, אבל חבל שהפרסום יצא מהכותרת. הכותרת היא לא 'פלדמן חושף את חרדותיו', אלא, 'פלדמן חושף את חייו'- וזה גם מאוד מעניין ומרתק.

נקודה לשיפור:
אוח, המסעות שלו בעולם. זה לא יפה שזה מצוייר כל כך טוב, והכבישים משורטטים בראשינו, והאנשים המוזרים והבובות החנוטות כביכול מסתכלים עלינו מהצד אבל ברגע שאנחנו מרימים את הראש אנחנו קולטים שאנחנו על הרצפה בינות ללגו ופליימוביל וכבר חושך בחוץ ושעת ההשכבה הגיעה. זה בצחוק. עכשיו ברצינות, יש איזה פרק אחד או שניים ש---לא יודעת, הורידו קצת. מכירים את הכתבות בעיתון על 'כתבינו זלמן שטוק במסע לקזבלנקה מספר' אז זה ככה. עם הומור ושפשוף, אבל כתבה עיתונאית. בלי תמונות, והוא כותב שהוא צילם. בלי האקטואליה, כי זה היה מזמן. והפרק שניים האלה לפי דעתי, התפספסו.
זה בסדר שזה טורים לעיתון שעברו שכתוב והתאמה לספר. אבל יש דברים שמתאימים לכתבה בעיתון ויש דברים שמתאימים לספר.

נקודה לדיון:
ומשהו אחרון. יש שיאמרו זה הכייף, יש שיאמרו איזה באסה. ויש שלא יאמרו.
אבל אני אומר, ותחלקו עלי אם אני טועה.

עיתון הוא דבר אקטואלי. אני קונה עיתון שיספר לי מה הלך השבוע, היום, החודש. וזורקת אותו לפח אחרי הקריאה כי הוא כבר לא מעניין אותי. כי מה שכתוב שם עבר, נגמר, שלום.
ספר לעומתו, הוא דבר שאתה משקיע בו, ורוכש אותו בשטר. והוא עומד על המדף עד אשר ---- אין עד. לנצח.

הספר הזה. הוא עומד על הגבול. קראתי שם דימוים כמו, האלקטורים בבחירות. ההפסד של טראמפ. ירידות על בני גנץ. וכמובן- פרק שלם על ה'קורונה'.
אני אוהבת אקטואליה ולכן נהניתי מההקשרים, כי גם אם סופר שם על הגל הראשון של הקורונה עדיין זה היה לא מזמן, אבל אוטוטו, שימצאו חיסון, ונתחיל לשכוח... אז זה גם יעניין?
ואוטוטו, אחרי הבחירות כשנפתלי בנט וביבי נתניהו יריבו על הכסא, יעניין אותי בני גנץ על גמגומיו?
כלומר, אם אקרא שנית את הספר בעוד שנה שנתיים, ואני עושה זאת מפעם לפעם בספרים עתיקי יומין, האם הספר יחזיק אותי או ישעמם אותי? ימים יגידו. וייתכן מאוד שאני טועה.

אז במילים אחרות מה שאני אומרת זה רוצו טוסו לקנות את הספר לפני שהאקטואליה תלך, ואז אולי, ושמא, ויש חשש, שתפספסו כמה דימויים מדליקים.



אז כאשר תקום מן הספר---
דבר ראשון שעות של עונג. לא פספסתי מילה נראה לי. למרות שהספר דק (למה כזה קצר? למה??) כל מילה שם פנינה. ויכולתי לקרוא איזה פרק שוב ושוב כי כל כך צחקתי. (רמז; עמוד 71, פרק החברים. ועוד רמז; מכתב הפרידה מהקיסם. ועוד רמז אחרון; כמעט כל הספר)

עוד משהו, אמנם אני לא סופרת אבל פתאום אחזה אותי כזאת קנאת סופרים. מה הסוד שם? מה?? אוף זה מתסכל. אוף זה מרתק. אוף זה יפה. אוף זה כל כך מצחיק ולא מתאמץ להיות כזה.

ועוד בקשה קטנה, עוד ספרים כאלה.
חסרים לנו בחיים עוד ספרי הגות והומור, פילוסופיה וצחוק. והכי חסר לנו- אמת שכתובה וחרוטה על הדפים.
זה עשה טוב לי ולכל מי שקרא את הספר. אז בבקשה, הבו לנו עוד.


(אפשר מילה קטנה לקופירייטרים ואנשי השיווק פה? לכו לכו לראות את הפרומו של הספר. וואו. וואו. וואו. גאוני ברמות.)
את הקמפיין המבריק ראיתי. הוא כמובן עורר בי את אותה קנאה מדוברת וכמובן ניצל במקסימום את הברנז'ה שפירגנה לו יפה ונתנה במה מוגזמת אבל מעוררת כבוד (או אולי עוד פעם קנאה) על קולגות שמוכנים לפרגן לעת מצוא.
את הספר אקרא, או שלא. אבל טור הביקורת שלך, כתוב ממש מצוין. מפורט במידה הנכונה. נוגע בנקודות החשובות, קולח ומעניין. היה כיף לקרוא אותך. תודה.
כיף. לא כייף..!! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נשמע מאוד מעניין. ספר סאטירי חדש בכלל מקודם בברכה רבה:)
לא קראתי כל הסקירה. מדובר באוסף טורים שלו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תודה על המשוב! כיף לשמוע...

דומה שכל כותב סאטירי או פובליציסטי שואף בסתר ליבו לקום יום אחד ולאגד את מיטב החומרים שלו לכדי ספר כרוך, לאמור: נכון שקיבלתי כסף מהעיתון כל שבוע, אבל למה לא להרוויח עוד כמה זוזים ממכירת הספר. ע"ע אשר מדינה, עליזה - לאה מייזל, קובי אריאלי (ועוד?)
והנה השאלה הגדולה - באמת יש לזה שוק? אנשים קונים את זה?
יש איזו ברית אהבה כרותה בין הסופר למילותיו ששום דבר שבעולם לא יפריד אותם אחד מהשני. ולכן, מעבר לרצון לראות כמה זוזים זה הרצון לראות שהכתבים לא הולכים לתהום הנשייה כמו פרשנות פוליטית מלפני שבועיים.
אז אולי באמת הרצון הוא נפשי לפני השיקול הכספי.
כי בחישוב זריז לא יוצא שווה לכתוב ספר שכמות מצומצמת של אנשים יקנו. (כי חלק ייתכן והיו קונים אם לא היו מכירים את הטורים)
למרות שהנה אני. שלא קניתי את כל אחד מהספרים המצוינים המצוינים לעייל, ואת הספר הזה כן קניתי למרות שלא ידעתי בוודאות מה כתוב בו.
למה?
  • הוא הגדיל בפרסום את מה שמיוחד בספר וזה מה שקנה אותי. (פלדמן חושף את חרדותיו)
  • פרסום נכון ואפקטיבי.
  • הכתיבה שלו היא מיוחדת. אין אפס.
אבל האמת, עזבו למה עזבו מה, היה שווה לקנות.
ואם כבר נמצא פה מחבר הספר 'לך לישון...' אולי הוא יספר האם זה רווחי ועד כמה.
מדובר באוסף טורים שלו?
גם אחרי שקראתי לא היה ברור לי.
קטעים מעטים הכרתי וזה נטו כי אני צרכנית לא קבועה של העיתון הזה (חדשות בקהילה נראה לי).
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ביקורת מצויינת.
ועל הספר עצמו?
גם אם הוא לא יהיה אקטואלי, אם הוא כתוב טוב זה יהיה מעניין.
ואותי אגב, ככל שזה ישן יותר זה מרתק יותר.
זה פשוט הנאה מסוג שונה, לקרוא ולהיזכר בפרשות שעברו מן העולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מדובר בבחור חביב שעובד בקמפיין כל השנה.. אסור לשכוח זאת.
מעבר לקמפיין, הרי בסוף אנשים קוראים את הספר, ומבקרים אותו ואוהבים אותו. או שלא.
וחיי המדף של הספר בחנויות הספרים כבר לא יהיו קשורים לקמפיין, מבריק ככל שיהיה. הספר נשאר כמות שהוא.
סקרנות גרידא; עוד מישהו פה קרא את הספר בינתיים? או שהוא מידי טרי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תגובה מאת המו"ל, @בן אנוש :

כבוד גדול לקבל כזה פידבק חם על ספר שזה עתה הוצאנו לאור ב"מקרא", ועל הקמפיין המוצלח שמכר ב"ה מהדורה שלמה בשבוע וחצי, שהיינו שותפים לו...

גם המחבר התרגש מאד לקרוא את ביקורת הספרות הראשונה על הספר.

זוהי הזדמנות מצוינת להודות לפרוג על המקצועיות והרמה שקיבלתי כשלמדתי שם.

ולמי שבירר, ניתן לרכוש את הספר דרך אתר מקרא הוצאה לאור, כאן עם אופציה של שליח עד הבית.

תודה לכולם.
ביינוש קרליבך
מנכ"ל מקרא הוצאה לאור
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מישהו יודע מי אלו מקרא הו"ל? לא שמעתי שמם מעולם נראה לי.
אפשר לינק לקמפיין?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
לא רואה את הקמפיין...
איפה עוד אפשר לראות אותו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לעניות דעתי, הכוונה הייתה לקמפיין שהתנהל ברחבי הרשתות החברתיות (טוויטר ועוד), שם כל חברי הברנז'ה העלו במשך תקופה פרומואים לקראת חשיפת הספר החדש ולאחר מכן המשיכו במשחקי מילים הדומים לאלו המופיעים בספר וכמובן העלו תמונות עם הספר החדש ועוד ועוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
סקרנות גרידא; עוד מישהו פה קרא את הספר בינתיים? או שהוא מידי טרי?
קניתי, קראתי, נהניתי.
אכן ספר מעולה, כתוב היטב ועם הומור משובח.
מה שאהבתי זה שרואים שהוא לא סתם לקח ערימה של טורים מהעיתון והדפיס אותם, אלא נעשתה פה עריכה מיוחדת בשביל הספר. אם כי הייתי מצפה לשם יותר מבריק מאשר 'נתב"ג בן גוריון'.
מה שלא אהבתי זה את האיורים. אבל זה נושא לפורום אחר. העימוד דווקא מעולה, וגם זה נושא לפורום אחר.

לגבי האופי של הספר, יש שם חשיפה עצמית רבה, שזה דבר נדיר במחוזותינו. אחרי שקראתי את הספר אני יודע על המחבר כל פרט חשוב חוץ ממספר האשראי שלו.
זה אמיץ, זה כיף, זה נחמד לקרוא, וזה לא משהו שהרבה אנשים היו מאפשרים לעצמם. כמדומני שזה מושפע מאד מעולם הרשתות החברתיות.
אבל אין ספק שמדובר בכותב שופע ומבריק. ובשיווקית מדוברת: רוצו לקנות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

אשכולות דומים

קראתי היום את הספר קוגניטו, ומיד התיישבתי לעבד את החוויה.
אני מצטרפת לעדות הנחתום בעצמו – מדובר במותחן אינטלגנטי, מהודק ורב עוצמה.
הוא מתזז בין בית המשפט הבינלאומי בשטוקהולם, מרכז תת קרקעי במכון למדעי המחשב באוניברסיטת אוקספורד, ביתו של מדען סהרורי וכולל תמים בבני ברק.

מדובר בספר גאוני, המהלכים בו הם חכמים מאוד ונדרשת אחיזת ראש חזקה מאוד. אני לא משפטנית או מתכנתת, ולהבדיל גם לא תלמיד חכם, ואין לי מושג אם הנתונים המשפטיים, הממוחשבים והתורניים אכן תקפים, אך בספר זה החזיק מעולה.



הספר מתנהל בשתי זירות במקביל- הזירה המשפטית והזירה הרוחנית, הפילוסופית, כששתי הזירות מעלות את השאלה: האם טכנולוגיה, אינטרנט, בינה מלאכותית – יכולה להיות ישות חיצונית בפני עצמה? האם יש לה היכולת לעמוד כגוף בפני עצמו, ללא קשר לאדם?
התשובה שהספר נותן היא חד משמעית, חתוכה ובהירה.



מהבחינה הספרותית, הספר לוקה מעט בחסר. האמירה של הספר היא השאלה הנ"ל, וכולו נסוב סביבה כשהעלילה היא סביב המסר, כך שהעלילה לא מספיק מפותחת ועומדת בפני עצמה, למרות שהיא חזקה מאוד ותפורה מעולה בדיוק מאותה סיבה.
המסר לא נועד לשרת את הדמויות, אלא הדמויות את המסר, וכתוצאה מכך הדמויות לא מספיק טובות. יונתן, גיבור הספר כביכול, היא דמות לא מאופינת מספיק ולא אמינה לחלוטין. התהליך שבו הופך מדען מחונן מאוניברסיטת אוקספורד, שהמציא את הבינה מלאכותית הכי מתקדמת בעולם לאברך כולל עם דעות קיצוניות שלרוב מובילות לעמידה בכיכר השבת עם שלט ובוקסה, הוא לא אמין. במיוחד שיונתן מוצג כאדם שמובל ע"פ הראש, ע"פ השכל הישר וכך הגיע אל היהדות, מה שעומד בסתירה אל חיבוטי הנפש הרבים וצורת העבודה שלו ע"פ הלב.
ארבעת הקודקודים, הדיקן, הרב, הנשים המסורות ושלל הניצבים בעלילה הם דמויות חסרות איפיון בסיסי, כנראה הסופר חשב שהעובדה שכל האנושות מובלת ע"פ אינטרסים של כסף, כבוד או כח מספקת בשביל כלל הגיבורים.
הדמות היחידה שמקבלת מסע גיבור אמיתי, קשת יפיפה של דמות, היא ד"ר פינץ' – שלמרות ההתחלה הלא ברורה מתייצב ועובר פשוט תהליך מרתק.

הכתיבה של הספר בסיסית, פשטנית וללא תיאורים רבים או מחשבות עמוקות. רובו פשוט התרחשויות, יותר סיפור של המתרחש. באשכול של הספרים החדשים העלה מישהו השערה שמ. ספרא משתמש בבינה מלאכותית לעריכה של ספריו, טענה שאני יכולה להסכים לה לאחר הקריאה. (למרות שיש פה משהו שגוי בלהשתמש בבינה מלאכותית בספר שמדבר נגדה, אבל באמת בסוגריים)

הסיום של הספר קיטשי מדי לטעמי, היה אפשר לכתוב אותו הרבה יותר מעודן – הספר שד"ר פינץ' מוציא יכול היה להיות פשוט הגרסה המקורית של האורגניזם התאגידי, עם הקדמה קצרה ובה הסיפור. ועקיבא פשוט מתקשר ומזמין את יונתן לאירוסין של יוסהלה עם משפחת רוזנר... בלי החזרה שוב ושוב על אותם הטענות והמסקנות.

קטע שאהבתי – המוצא של קוגניטו לחמוק מפסק בית הדין, והפתרון הגאוני להעביר לה אותו למרות התנגדותה.

סתם שאלות של חפרנית – למה קראו ליונתן כך? זה לא שם קלאסי לצעיר אמריקאי חילוני. בן כמה ד"ר פינץ'? משהו קצת מוזר עם הכושר המשפטני והדיגיטלי יחד עם העובדה שאביו היה כבר לפחות בן 20 ב1938. מה תפקידו של עקיבא בעלילה, חוץ מלהיות הקונטרה של יונתן והבר פלוגתא הקבוע שלו?



לסיכום – ספר נהדר, מומלץ לחסידי הסייבר ולאנשים בעלי חשיבה אנליטית.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה