נכתב ע"י efrat1;1174568:
העתדבק
כוחן של מילים
מאת: רוחמה אפרתי | פורסם ב: 30.01.2012 / 21:42:18
הפעם ברצוני לאגד מספר סיפורים אמתיים, שאינם אנקדוטות אלא אפילו סוג של קו מחשבה והתנהגות מהלי לשים לב לתוצאות ההרות גורל של הרכילות ולשון הרע. לפעמים בן אדם זורק משפט לאוויר , אפילו סתם ככה בלי כוונה, ולעולם אין לדעת לאיה אוזניים זה ייפול ומה האחר יעשה עם אותו המידע. מידע יכול להתגלגל ולקבל כנפיים היה כלא היה. לגזור ולשמור.
השבוע שוחחתי בטלפון עם קרובי משפחה אבלים (לא על אף מעם ישראל), השיחה הייתה נעימה וקולחת אע"פ המצב המביך.
בהתחלה דיברנו אודות הנפטרת, אולם מאחר ולא שוחחנו שנים, מאז חתונתי, שאלנו שאלות על בני המשפחה ופטפטנו על הא ועל דה.
מאז היותי ילדה קטנה אני זוכרת שאמרו עליה כל מיני דברים, בין היתר שהיא אוהבת לדבר הרבה... פתאום נזכרתי בזה כשדיברנו והתביישתי. התביישתי מאוד. אני לא מכירה את הבן אדם ואני כבר עלולה לשפוט אותו על סמך איזה "משפט טיפשי שאמר פעם מישהו" ואני אפילו לא יודעת למה ובאזיה הקשר. המשפט ישב לי בראש כל השיחה, ואז תוך כדי אני אומרת לעצמי, שדווקא זה מפתיע (או שלא, תלוי איך מסתכלים על זה..) שהיא אישה אינטליגנטית, מדברת לעניין, מודרנית ואפילו מתנהגת בנימוס ושלא לדבר באדיבות ובייחוד בפרט למצב שבו היא נמצא.
ניתקתי את השיחה ואמרתי לעצמי בתקיפות, " אחחח.. איזה עצוב! כמה טיפשי יכולה להיות מחשבה שניזונה מרכילות וסתם פטפוטים ולשון הרע.. היא אחלה בן אדם!". איך אפשר לעוות מציאות ולקמט אופי של בן אדם ולעשות לו "סבוטאז'".
enlightened
עוד סיפור, הפעם מעט יותר משעשע, שאני עברתי בעצמי. כשהתגייסתי לצבא אחרי הטירונות אותרתי לקורס מוכמות בחיל הקשר.
הקורס היה ארוך ומיגע שבסופו הייתי אמורה לשרת רחוק מהבית באיזה עמדה נידחת באחד מגבולות הארץ. הסטטוס לא מצא חן בעיני וסירבתי בכל תוקף להישאר בקורס. רציתי להיות "קל"בניקית" שמשרתת בקריה וחוזרת כל יום הביתה.
ערב ראש השנה מקריאים את רשימת החיילות שנשארות בחג וראו איזה פלא! שמי מופיע ברשימה השחורה. באותו רגע עיני התמלאו דמעות ופרצתי בבכי מייבב קורע לב. "עד כאן!" אמרתי לעצמי. "גמרנו!" אני עוזבת וכעת נלחמת לצאת מפה בכל מחיר."
עברו כמה ימים והתכנסנו לישיבה עם המ"פ של הגדוד. (למי שלא יודע מ"פ בקורס הוא כמו הסגן של רוה"מ). כולם שותקים, מבוהלים ומפוחדים שומעים בצמא את מה שיש לו לומר. בסוף הוא אומר ולא ממש מתכוון לשאול, "האם יש שאלות למישהי?" ואני הטוראית הירוקה מעיזה להרים את היד ומבקשת לשאול שאלה. אני מציגה את עצמי ואח"כ שואלת ספק אומרת ואולי אפילו קובעת בנחרצות: "אני לא רוצה להיות פה! הקורס הזה כמו חתונה קתולית, איך אפשר לצאת מפה?? אני לא רוצה להיות פה בכלל!" כולם צחקו והמפקד ענה את מה שענה.
עברו כמה חודשים ואני כמובן השתחררתי ועברתי לקריה. באחד הימים אני עולה על אוטובוס של אגד לכיוון צריפין. מתיישבת ליד חיילת ששואלת אותי לאיזה חיל את שייכת וככה אנחנו מתחילות לדבר, אחרי רגעים מסתבר שהיא נמצאת בחיל קשר ואז מספרת שנמצאת בקורס מוכמות. אז סיפרתי לה שגם אני הייתי ויצאתי משם אז תוך כדי היא שולפת משפט מחץ ואומרת לי: "כן הייתה אחת שיצאה בגלל שהתחתנה בחתונה קאתולית..". אני נשארתי פעורת פה מס' שניות. "מהה? את רצינית..?? זו אני! ולא!! חס וחלילה לא התחתנתי בחתונה כזו אלא אמרתי שהקורס הזה הוא כמו חתונה קתולית במובן הזה שאי אשפר לצאת ממנו..". מיותר לציין באיזה הלם הייתי כמה דקות טובות.
enlightened
"איזה חצוף! הוא אפילו לא טרח להתקשר להגיד לי מזל טוב ליום ההולדת שלי. ניחא לא לקנות מתנה.. אבל זו כבר ממש חציית גבולות," היא מספרת לי בכעס רב. שאלתי אותה, "נו, ומה את עשית לו לכבוד יום ההולדת? איך חגגת לו?". "שום דבר, כעסתי עליו באותה התקופה ולא הרגשתי צורך לחגוג לו ואתו. גם מתנה לא קניתי לו." אני ממשיכה לשאול, "אז מה את מצפה? יחס גורר יחס.. לולא לא השלמת לי את כל התמונה הייתי עלולה לחשוב שבאמת אולי לא אכפת לו ושיום הולדת נזנח, אולי שמא אפילו קמצן, כי איך אפשר לא לקנות לאשתך מתנה ליום הולדת, משהו סמלי? בתור כוונה.. "רגע," אמרתי לה, "אולי הוא עושה לך דווקא?" שאלתי.. ואני כבר התחלתי לחשוב עליו כאדם לא נחמד
קשוט עצמך לפני שאתה קושט אחרים.. אמרתי לה.
enlightened
הסיפור הזה אולי מוכר לחלקכם כסיפור שהתגלגל ארוכות אודות "אל תלך רכיל בעמך..". שני החברות עלו לאוטובוס בשעת הבוקר המוקדמת והתיישבו אחת ליד השנייה והחלו לפטפט. נושא השיחה הייתה חברתן המושמצת אשר עומדת להתחתן. הן ספרו אחת לשנייה, עד כמה היא קמצנית ולא נחמדה, והבחור המועמד לא מתאים לה בכלל, ושהיא אפילו בעצמה ספרה לה באופן אישי כל מיני דברים על המועמד.
הן תארו את שניהם, צחקקו והוסיפו מטעמים. לפתע, גברת מבוגרת שהתיישבה מאחוריהן נגעה לאחת מהן בכתף ובקשה את סליחתן והאם היא יכולה לשאול שאלה. "האם מדובר בפלונית אשר גרה במקום מסוים?". הבנות הנהנו בראשן לחיוב והופתעו כיצד היא יודעת, "ובכן" אמרה האישה, "אני האימא של החתן ותודה שעדכנתן אותי לגבי הבחורה, אני שמחה ששמעתי את כל הפרטים האלה אודותיה עוד לפני שהתחתנו והוא היה נופל בפח.. אדרוש במידי לבטל את החתונה". הבנות המזועזעות ירדו מיד כבר בתחנה הראשונה כאשר האוטובוס עצר, הן לא יכלו לסבול את הבושה נוכח "האימא" של החתן. מה יהיה עכשיו? מה נעשה? איך נעמוד מול כזה דבר?
בסופו של דבר, האישה באוטובוס לא הייתה באמת האימא, היא רק הייתה מתחזה ובעצם נתנה להן את הפרטים שממלא הן כבר ספרו אחת לשנייה. מרב שדברו, רכלו והיו בלהט להעביר מידע ובפרט כוזב , הן אפילו לא שמו לב לכמות המידע שחשפו עליה. המסר היה חד וברור אשר השאיר את חותמו היטב על אותן בנות, הזקנה למדה אותן לקח לכל החיים!
הנושאים החמים
