שיתוף - לביקורת סבתא בישלה קובה

  • הוסף לסימניות
  • #1
אם הייתם יודעים מי הם באמת- הייתם בהלם.
הם נראו רגילים כל כך, משפחה נורמלית ומקובלת בשכונה, ממש כמו כולם.
אף אחד מסביב לא חשד אפילו שזה הסטטוס שלהם.
עד שהיא הגיעה לבקר, ומאז- התהפך עליהם הגלגל.

מאז ומעולם הם היו כל כך בסדר, התנהגו לפי כל הכללים הכתובים והלא כתובים.
אבא התפלל 3 פעמים ביום במניין אברייכים מצויונים,
למד חברוסֵא עם הרושיב'ע פעמיים בשבוע, (הרושיב'ע מחזיק ממנו!)
ודאג לבחור לסמסונג אברייכים שלו רינגטון מתאים במנגינת "כי הרבֵּייסו".
אמא הקפידה לסרק את הפאה רק אצל פאנית מאנ"ש,
היא גם דאגה למרוח את פניה של חני (סבתא נתיבות מתעקשת לקרוא לה אודליה חנה) מידי בוקר במייקאפ בגוון 000.
הם הקפידו לשיר בשבת "קו אכסויף" ו"השוימר שבוס" בכל סעודה וסעודה בדציבלים גבוהים
מול חלון פתוח לרשות הרבים, למען יישמעו וייראו.
אבא ברך את כל השכנים בגיטשאבעס לבבי וכל שתי מילים שילב את הביטויים "שכויח", או "צוזאמן" או שניהם ביחד. אמא מצידה הגישה באדיקות געפילטע פיש חיוור ורוטט לשולחן השבת.

ב"קובה" ששלחה מידי פעם סבתא נתיבות היו מאביסים את דגי הזהב שבאקווריום,
הם דווקא הסתדרו מצוין עם הכמון והבהרט, והעניין סודר לשביעות רצון שני הצדדים,
אבל אחרי תקופה טען אבריימי הישיבע בוחער (סבתא נתיבות קוראת לו אברם)
שאולי יש כאן נפקֶא מינֶא של חשש מראית עין לפי התויספ'ס,
ומאז הם דאגו שסבתא לא תשלח יותר מאכלים מסגירים.

על קיר הסלון, מול דלת הכניסה תלויה תמונת ענק של כל הגדוילים זצוק"ל ושליט"א,
על תיבת הדואר מתנוססת מדבקה צהובה זרחנית עם הכיתוב: גם אני מנוי של יתד נאמן,
ועל סורגי המרפסת תלה שלויימי (סבתא קוראת לו מומו) כרזת ענק של גימל.
כשנולד הקטנצ'יק בשעה טובה, לא ערכו לו "ברית יצחק" חלילה,
אלא קראו לכל ילדי אנ"ש ל"קרישמעליין" סביב העריסה והארבע'ס נשפך שם כמים.
(אגב- שמו בישראל נקרא לייזר ע"ש מורון הרב שך זצוק"ל,
ועוד אגב- סבתא נתיבות בטוחה שזה בכלל על שם בבא אלעזר... נו שוין.)

הכל היה טוב ונעים ושלו... עד שביום אחד מר ונמהר הפתיעה סבתא נתיבות.

הרבה זמן לא ביקרה אצל הנכדים כפרה עליהם בן פורת יוסף.
בעצם, כמה שנים טובות... תמיד הם באים אליה, לא רוצים להטריח.
סבתא אספה את עצמותיה הזקנות, היטיבה את מטפחתה,
הכניסה בסיר קטן כמה קובות מהבילות בשביל אברם, ומומו ואודליה חנה ואלעזר, כפרה עליהם,
הוסיפה לסל גם קופסת חילבה שהכינה בשבוע שעבר,
ודיסק פיוטים של רבי משה חבושה ועלתה לירושלים. (יענו נסעה.)

כל הדרך ישבה וקראה תהילים, מתוך הספרון הקטן שחילקו פעם בתנועת "אל המעיין".
כמה מזמורים, ככה, מכל הנשמה, על אברם ומומו ואודליה חנה ואלעזר בני רוחמה,
שיהיו חזקים ובריאים וצדיקים בלי עין רעה בזכות כל התנאים והאמוראים זכותם יגן עלינו.

כמעט שכחה איפה הם גרים, היתה צריכה לשאול כמה אנשים בדרך,
משפחת אבוקסיס? אף אחד לא הכיר. אולי בכלל התבלבלת גברת,
ואת מחפשת מישהו משכונת אום אל פאחם? ככה אמרו לה.
מה שכן, החמסה המחוברת למחזיק המפתחות המחובר לתיק של סבתא נתיבות- משכה הרבה תשומת לב.
סבתא נתיבות ניסתה להסתדר לבד. היא והסל הלכו הלוך וצעוד,
כשמטפחת הבד הצבעונית שלראשה מתנופפת ברוח.

ואז ראתה את אודליה חנה.
מתקרבת מולה ולצידה חברה מהכיתה.
או!!! אודליה חנה! התרגשה סבתא: כמה גדלת כפרה! ולמה את כל כך לבנה?
בואי תראי איזה חילבה הבאתי בשבילך, ייתן לך צבע לפנים!
חני הסמיקה בין רגע.
בליבה התפללה שתפתח האדמה את פיה ותבלע את סבתא ואת החילבה גם יחד.

אמאל'ה! מי זאת? לחשה פייגי באוזניה, אחרי רגע הבינה בעצמה.
אה! זאת העוזרת שלכם! לא מצאתם אחת יותר?...
חני לא ענתה, והעוזרת המשיכה לפסוע לצידה ולצד פייגי.
נו, אז איך בבצ'פר? כיתה ח' כבר, הא? איך הזמן עובר...
הנהנה בתנועה לא מחייבת. אויש, הח' היתה גרונית ועמוקה כל כך, איזה בושות!
בסוף איכשהו הלכה לה פייגי,
מבטיחה לעצמה לברר עד הסוף את זהות העוזרת התימהונית שקוראת לחני אודליה.

סבתא נתיבות עלתה אט אט במדרגות ולא הבינה למה אודליה חנה נעצרת מול שלט "וייס",
פותחת את הדלת ומנשקת את המזוזה האלכסונית.
היחידים ששמחו באמת מביקורה של סבתא נתיבות היו דגי הזהב שבאקווריום.
וכאשר חזרה סבתא לנתיבות, הגיפו אבא ואמא וייס את החלונות והתריסים וישבו להערכת מצב במטבח.
באפם עלה ניחוח הקובה, הם הריחו צרות.

ואשר יגורו- בא.
המכתב השלילי מסמינר "בנות אנ"ש" לא בושש מלהגיע.
לצערנו, אודליה חנה וייס לא תוכל ללמוד בסמינרנו בשנת הלימודים הבעל"ט.

---
אבות אכלו קובה...
הכל בגלל סבתא.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
וואו. איזה כתיבה!!! ממש נהניתי. רק מה נסגר היום עם האפליות שכנזים-ספרדים?
בס"ד

אחרי מעריב של מוצאי שבת, ב "היכל יוסף שלום" הסמוך לביתי, ניגש אלי אברך, חצי מוכר. מרושל כמו כולם, סתמי עם משקפיים, זקן צמוד ופנים ליטאיות סבר.

"אגוט וואך ר' מיכואל. אני רוזנקוורץ מהרחוב פה למטה, שמעתי שיש לכם בחור בבית".

"בחור?" תמהתי. מנסה להבין אם הוא פנה למיכואל הנכון.

"הבן שלכם לא עולה שנה הבאה לגן חיידר?"

"אהה... אתה מתכוון ליוסי שלי? כן כן. הבחור שלי משחק עכשיו בקליקס." הצהלתי לו פנים.

"אז תשמע!" חתך רוזקוורץ את הבדיחותא. "בטח יקפצו עליכם מכל החיידרים. כל השמות הנוצצים אולי אפילו חידרים מרמה ד' או ו'. תדע לך, אין כמו החיידר הוותיק "קהילת הרמה". אני לא רשם, אבל מנסיון אישי אין כמוהם".

מבטו הממושקף התיישר לכיווני, "בכלל אני לא רוצה לדבר על אחרים. אבל כשיש מקומות תת רמה בלי להזכיר שמות, ויש חיידר על רמה. אז אין התלבטות. ניסיון בחינוך, התמסרות ושלא נדבר על המבצועים".
בשלב זה, עבר לתנוחת המתקת הסודות. "גם מבחינת אוכלוסיה מתעקשים על הצביון. נכון שאצל אחרים על כל ספרדי יש שלושה אשכנזים ואצלנו רק שניים, אבל. כולם השפיצים של עולם הישיבות. בלי פשרות".

הייתי מפותע למדי, לא היית מוכן לכבוד הזה. במיוחד התרשמתי מהסינון הקפדני בנוגע לעדות המזרח.
"נראה, נראה." מלמלתי. "שבוע טוב".

בקושי עיכלתי את הסיטואציה החדשה, וכבר חיכה בשולי סדר ב' רשם אמיתי, פרצוף מוכר. כובע עגול, זקן תיש, צרור מפתחות, בלוטוס ועודף דמגוגיה. "שמע נא ר' ייד", ידיו נכרכות אל שכמותיי. "על 'תפארת ילדים' בירושלים בטח שמעת. החיידר ביידיש שעשה מהפכה בעולם החינוך. אז עכשיו הבשורה באה אלינו. המפקח הנודע הרב זלזניק, נעתר להקים סניף ממש כאן ברמה ו'. עם הברען עם הפריילאך".

קולו מתחמם, "אצלנו כל הטייערע קינדרלעך יצאו הייליכער יידן . הסינון קפדני, ואתה מתאים לנו כמו גאלע ליאפצ'וק".

"רמה ו' זה לא ממש כאן זה ממש שם." עניתי. מתעלם לחלוטין שאנחנו לא מדברים אפילו מילה ביידיש.

"נכון" לא התבלבל הרשם. "אבל יש לנו הסעה עם נהגים היימיש שבהיימיש. רגע בטח שמעת על ההפקות במסיבות חומש. אל תשכח שהמרא דאתרא שולח את הבנים שלו אלינו".
"ובכלל" קרץ אלי. "אל תשכח שכבר יש לנו הבטחה למבנה מרווח וממוזג דווקא ברמה ה' אצלכם".

לפתע התחוור לי גודל מעמדי החדש. זחיחות השתלטה עלי. "תראה רב... רב.. תזכיר לי את השם".

"נוכרמן, שעפסיל נוכרמן" הפליט תוך חיטוט בספר הטלפונים. להראות לי מי בדיוק השמות הנוצצים לשיעור א' של גן חיידר.

"תראה ר' שעפסיל נוכרמן.. נראה לי שההשקפה שלנו לא מתאימה בדיוק. והראיה שאתם קיבלתם מבנה, כי הנציג שלכם יושב בדיוק איפה שהנציג שלנו צריך לשבת" חבטתי בו תיסכול ישן. "כל טוב"



בימים הקרובים, קיבלתי ד"שים מכל החדרים בסביבה. פנו אלי דרך החברותא מ'תנא דבי חזקיה'. התקשרו מחסום מ'כאילו ילדו'. אפילו מרמה ב' שלחו מייל עם הצעה לשמש מיישיב בסדר ב' בכיתה ז', תמורת שליחת הילד לחיידר ההולך ומזדקן 'בני בנים'.

העניין החמיא לי והתאים לאישיותי הבכירה.
קניתי פראק. הסברתי לאשתי שתמיד ידעתי שיבוא היום. ליתר ביטחון הסתובבתי תמיד עם שקיות של ספרי 'קרינא דאיגרתא' ובתוכם 'שיעורי ר' שמואל –מכות'.

בתוך כל התהילה. התקשיתי להבין מדוע דווקא השכן והחבר מהכולל. מוטק'ה שטרן, לא פנה אלי. כידוע ליודעי חן, מוטק'ה משמש כאחראי הרישום בחיידר החדש והמצליח 'שמחת הלימוד'. ודווקא ממנו, דממה.
הוטרדתי קלות. אבל לא נתתי למוטק'ה חשוב ככל שיהיה, להרוס את תהילתי.



בוקר סתמי אחד, בתור לחיסון שפעת עבור יוסי חתן השמחה, פגשתי את אביאל עטיה חבר ילדות. מזכיר של תלמוד תורה ספרדי נחשב, ונציג התנועה בעירייה. "אהה מיקי אשכנזי מה ענינים?" פנה בסחבקיות עממית ונטולת גינונים.

"שהההה..., לחשתי בבהלה, תוך כדי פזילה לצדדים.

"מה נהיה? ומה זה הפראק הזה?" התקשה עטיה לזרום עם מעמדי החדש.

"אל תשאל" הסברתי. "אני מחוזר אצל כל החדרים הנחשבים. אני מבין אותך שאתה לא מבין. זה לא שאתה לא בסדר אתה מושלם. אבל הצביון חשוב, לכן פנו אלי ולא אליך. דור העתיד על כף המאזניים".

"פחחחחח...." גיחך עטייה. "ידידי אתה חי בקליפ. שום חיידר אשכנזי לא רוצה אותך. ברור לי שיש להם טעות. ברגע שהם ידעו שאתה מיקי אשכנזי מנתיבות, שלומד בכולל רבנות אצל הרב טוויטו, מהר מאד אתה תהיה ברשימת הדחיה".
"בכל אופן אם תתקע", חייך חיוך מלא חום. "תפנה אלי. אני אסדר אותך ב'מסורת אבות' אל תתבייש בצביון שלנו".

התפנצ'רתי קלות. אבל שמרתי על ארשת כבוד הנהנתי בראשי, ופיזמתי ניגון חסידי שורשי.



תוך כמה ימים התגשמה הנבואה. כל הרשמים קיבלו עידכון. שמי הועבר אותי מרשימת בני אשכנז. לדרג ב'.
החדרים הנחשבים נעלמו בעשן הבטחותיהם. במקומם עלו ובאו הרב נזרי מ'בני אברכים מצוינים', בהכוונת הגאב"ד. הרב קדוש 'מחניכי הישיבות המפוארים', בנשיאות מרן ראש הישיבה. והרב בן שושן מ'החדר הספרדי המרכזי'.

הסתגרתי בבית ליומיים.
בחלוף יומיים התעשתתי, רצתי למוטק'ה השכן והחבר, הרשם של 'שמחת הלימוד', זה שלא רצה אותי בשום שלב.

"מה קורה כאן?" התפלאתי. "תרחמו ר' מרדכי, תקבל אותי אצלכם".

"תראה אשכנזי..." הבהיר בחדות. "אני לא יכול לקבל אותך... המכסה התמלאה. זה לא שאתה לא בסדר אתה מושלם. אבל הצביון חשוב. דור העתיד על כף המאזניים".

"אני אגלה לך סוד". הטעים למול פרצופי המאפיר. "כולם פנו אליך מתוך בלבול. יש שני אשכנזים. חשבו שאתה אשכנזי האשכנזי, הוא אברך יקר שגר ברמה ג'. חצי יום עובד, אבל חושובער. בינתיים התבזבזו עליך, אשכנזי הספרדי".

"למה שהם יחשבו ככה?" לחשתי.

"כי אני אמרתי להם". גיחך מוטק'ה. "רציתי שיתעסקו אתך, בינתיים סגרתי עם אשכנזי השני. עכשיו הם פיספסו. גדול הא?"

"אני יצאתי פיסטוק", כמעט יבבתי.

"יודע מה ר' מיכאל. זרזיף רחמים חדר לליבו הליטאי. "אני אעשה לך הנחה. במקום שלושה, נקבל את יוסף חיים שלך, אם תביא אתך שני אשכנזים.
והערה קטנה- הייתי מסיימת עם הקטע של המכתב.
זה-
---
אבות אכלו קובה...
הכל בגלל סבתא.
לדעתי מיותר , ומקלקל את הפאנץ' היפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
שוב הדילמה אם להתלהב מהכתיבה הקולחת ושופעת פנינים וניואנסים שמתפצפצים בפה בעונג, טו לבכות את הכאב והעוולה שעולים מהתוכן הצורב.
מה שכן יש דבר אחד קריטי שמשדר חוסר אמינות משווע. מי לכל הרוחות מסוגל לוותר על קובה בשביל סמינר??
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו. איזה כתיבה!!! ממש נהניתי. רק מה נסגר היום עם האפליות שכנזים-ספרדים?

עכשיו זה עונת הציד של הרשמים רישומים.

ושוב צפה ועולה המציאות המובנת מאליה וחסרת כל רציונל.

וגם אני נהניתי. עד למאד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת למה אוספים?
אברם, ת' בא?
שלמה שרך את נעליו במרץ וחיכה לחבירו בפתח הישיבה.
שניה כפרה, צעק אברם מעם הדלת הפתוחה.
בינתיים בחן שלמה את תכולת השקית שקיבל זה עתה מהת"תניק, דף עם כתובות שבדלתותיהם לא דופקים, אלו התורמים ה'שמנים' שמחכים ליום הפורים עצמו, פנקס קבלות מתפורר, חבילת טישיו ובקבוק קולה קטן.
למה בקבוק קולה במוצאי שבת? לא הצליח שלמה להבין.

יאללה יצאנו? צנח אברם לידו כעבור דקותיים, יצאנו.
הם יצאו אל הרוח שפרעה את שערם ובכל כמה שניות מצאו עצמם מטיבים את הכובע לראשם, לאחר כברת דרך, הם הגיעו אל הרחוב 'שלהם', בחדוות מרץ הם הסתערו על הבניין הראשון שבלע אותם אל תוכו.
עלו עד הקומה למעלה, חיכו 2 דקות להירגע מההתנשפויות, גילו שיש מעלית, הסתפקו בדיעבד האם היו מותרים לעלות בה.

2 דפיקות מהוססות על הדלת הראשונה,
לא פותחים,
אברם הגביר את עוצמת הדפיקות, עברה דקה ושום רחש אינו נשמע והם נשמטו אל הדלת השניה, הדלת נפתחה כבר אחרי דפיקה אחת אך באותו הרגע נפתחה גם הדלת הראשונה.
שלמה ואברם מצאו עצמם מתפצלים ומתגמגמים לבעלי הבית על הת"ת ומעלתו ומעלת הישיבה ורבניה ותלמידיה, אחד קיבל שקל, השני שתיים.

ירדו הם שתיים שתיים את המדרגות לקומה השלישית, המרץ עדיין אחז בהם, דפיקה נמרצת על הדלת, נפתחת, ילדה בת 3 מתולתלת עם עיני דבש ענקיות מביטה בהם, 'מה אתם רוצים?'
אפשר בבקשה את אבא או אמא? שאל שלמה,
אימממאאאאאאאאאא! בחורים רוצים אותך!
האמא נחפזה אל הדלת מוחה שאריות בצק באצבעותיה ועיניה מביטות בשאלה,
אנחנו אוספים כסף לת"ת של ישיבת באר י... לא הספיק שלמה להשלים את המשפט כשהאמא קראה בגיל: 'הוו! ציפי! את רוצה לקיים מצוות צדקה לבחורים הצדיקים??
בטח! זינקה באושר הילדה וחזרה אחרי רגע עם ארנק וורוד מינימאוס ורוקנה אל ידיהם ברעש צרור עשרות אגורות, 'ציפי מחכה כבר המון זמן לקיים את מצוות צדקה לעניים!' אמרה האמא בהתרגשות כשהיא כמעט דומעת, 'תזכו למצוות!' סיימה וסגרה את הדלת.

אברם דפק על הדלת השניה, דלת העץ המתקלפת השמיעה צליל עמום והוא נאלץ להפעיל את שרירי אצבעותיו בשביל שדפיקותיו יפיקו קול, אחרי כמה רגעים נפתחה הדלת בידי אברך צעיר שסלוטייפ נכרך במשקפיו.
מאיזו ישיבה אתם?
אנחנו מישיבת באר יצחק של הרב ת...
כן כן בטח שמעתי על הישיבה, דוד שלי למד שם אולי אתם מכירים אותו, אמר בנשימה אחת,
איך קוראים לו? שאל אברם,
אאההממ נדמה לי שבישיבה כינו אותו ברוכי, ברוכי כהן, אתם מכירים?
אממממ, לא כל כך, השיב אברם, הוא לומד בישיבה עכשיו?
האא, לא, הוא התחתן מזמן, הוא נכנס לישיבה בתשנ"ו, אבל הוא הגיע לפני שנתיים לשיחה של ראש הישיבה, חשבתי אולי תכירו אותו...
למעיישה, מי הרבנים היום בישיבה? מה המצב מבחינת שטייגען? כמה בחורים אתם בישיבה? מי מוסר שיעורים לשיעור ב'? מה עשיתם במלחמה עם איראן? איך אתם מסתדרים עם הגיוס? מה המצב בשישי שבת?
השיבו לו אברם ושלמה מה שהשיבו ומשיצתה שעה, הבחין האברך במעט מקוצר רוחם ואמר: 'בטח אתם צריכים לעבור בעוד בתים ואני חלילה מעכב אתכם, שניה אני אבדוק מה יש לי לתת.
הוא נעלם בחלל הבית האפל וחזר כעבור דקה מוריק לידיהם 4 שקלים וכשפניו זורחות הוא מציין: 'לכל הישיבות אני נותן רק שקל!'...
בפחי נפש ירדו שלמה ואברם אל הקומה השניה.

בדלת הראשונה פתחה להם אשה ששלושה ילדים תחובים בסינרה,
אנחנו אוספים לת"ת של ישיב...
רגע אני לא שומעת! שלוימי! תרד בבקשה מהסינר של אמא! כן, מה רציתם?
אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
הא, בעלי לא בבית, תחכו עוד שעה הוא חוזר.
שלמה גלגל עיניו ביאוש, טוב תודה, תזכו למצוות.
רגע לא שמעתי, דבורי! תפסיקי לצרוח ותעזבי את הקערה!!! כן, מה אמרתם?
תודה, תזכו למצוות. קיצר שלמה.

בדלת השניה אין קול ואין עונה ואחרי דקתיים הם התיאשו וירדו לקומה הראשונה.
בדלת הראשונה פתח להם אמריקאי חייכן.
שלמה מיד אמר- שבוע טוב אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
הוו הא! באר יצחק אני לא להכיר. זה ישיבה טוב? יש שם רבנים גדולים? זה ישיבה של רב הירש?
שלמה התבלבל, לא, זו ישיבה בטלזסטון של הרב מנשה אביעזרי.
הוו! זה רב אני לא להכיר! למה אתם אוספים בישיבה?
אנחנו אוספים לת"ת, זה עוזר לחתנים.
הווו! אתם חתנים? מזל טוב! מזל טוב! נחמה תביאי את המשקה! יש פה חתנים!
מיד אשתו תחבה לידו בקבוק וויסקי סינגל מאלט יוקרתי והוא מזג לכוסיות.
שלמה הסמיק, 'אנחנו לא חתנים, אנחנו צעירים רק בשיעור ב', אנחנו אוספים לת"ת שזה ארגון שעוזר לחתנים...'
אכזבה פשטה בפניו של האמריקאי, 'אז אתם לא חתנים? חבל... טוב, רגע אני אביא לכם משהו...'
הוא חיטט בכיסו ושלף שטר של 5 דולר.
'שיהיה לכם ברכה והצלחה ותתחתנו מהר!...
אמן הפטירו שניהם בחיוך ובאו לעבור לדלת הבאה כשהאמריקאי קרא ואמר שהדיירים משם טסו לחו"ל.

שלמה ואברם יצאו מהבניין לאוויר הקריר, שלמה הוציא מהשקית את הרשימה שקיבל מהת"תניק ופער את פיו בתדהמה,
'בניין מס' 1: בקומה ראשונה גר מר דליהוט, אמריקאי, נותן בפורים לכל ישיבה 200 דולר - אין לדפוק לפני פורים!!!'.


בסוף הערב חזרו שלמה ואברם לישיבה כשהם מרוטים ומושפלים, בבית הזה לא פתחו, בבית הזה צעקו שנמאס מהבחורים שדופקים, בבית ההוא פטרו אותם בחצי שקל והם חוזרים לישיבה עם ארבעים ומשהו שקלים...

בכניסה לישיבה פוגש המשגיח את פרצופיהם המושפלים, מה קרה אברם ושלמה? למה חשכו פניכם?
פתח שלמה ותיאר את כל הקורות אותם כשאברם מוסיף את מעשה האמריקאי שתרם 5 דולר במקום ה 200 בפורים.
הביט עליהם המשגיח בחיוך ושאל: אתם יודעים למה יצאתם לאסוף כסף?
ענה שלמה: 'כדי שיהיה לת"ת לעזור לחתנים',
'אולי כי כל הפושט יד נותנים לו?' ניסה אברם.
לא ולא, ענה המשגיח, יש ישיבות שמוציאות את הבחורים בפורים לאסוף כדי שלא ישתעממו ויעשו שטויות, אבל אנחנו מקיימים את הוראת המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל שאמר שהסיבה שבגינה בני הישיבות יוצאים לאסוף כסף היא כדי שיעברו על הפתחים וירגישו בעצמם איך מרגיש החתן הנזקק שאין לו מספיק כסף לחתונה.
לא משנה הסכום שהצלחתם לאסוף, לא משנה כמה החברים שלכם הצליחו לאסוף.
את המצווה של 'נושא בעול עם חבירו' אתם קיימתם בהידור, ועל כך הערכתי כי רבה! סיים המשגיח.

____________________

טפיפות רגלים נשמעו מאחוריהם והם הופתעו לגלות את האמריקאי מתנשף כולו מגיע לישיבה. 'הווו! הנה אתם! אני מחפש אתכם כבר הרבה זמן! אני רץ אחריכם בכל השכונה! פתאום מצאתי בכיס השני שלי עוד מעות ואני רציתי להביא אותם לחתנים!
האמריקאי שלף 5 שטרות של מאה דולר והגיש אותם לשלמה ואברהם ההמומים.
'תבואו גם בפורים, אני נותן לכל הישיבות!'

המשגיח הוסיף לחייך.
מעין המשך -בלתי ישיר- לעור של פיל , אשמח מאוד מאוד לתגובות והערות!

המורה תמיד אומרת שאסור להגיד סודות ברבים. היא גם אומרת שאבא ואמא הכי חכמים וצריך לשמוע בקולם.

זה קצת מבלבל אותי כי עכשיו אבא ואמא אומרים להם סודות ברבים.

בכלל, זה כבר ממש לא כיף שכל היום רק יש להם עניינים חשובים ובכלל אין להם זמן להיות אבא ואמא שלי כמו פעם.

במיוחד מאז שדוד התחיל ללכת כל יום לעבודה. אמא אמרה לאבא שהיא שבורה מזה. בכלל היא לא שבורה. אין לה גבס. אולי אלו מילים שרק גדולים מבינים מה הכוונה, או שדוד שובר דברים בעבודה ובגלל זה הם כל כך עצובים.

בערב, כשדוד חזר ואבא ואמא עשו הצגה שהם שמחים ובכלל לא בוכים, שאלתי אותו מה הוא שבר ולמה אמא כל כך עצובה מזה, כשאני שוברת אמא רק אומרת לי להיזהר ומלמדת אותי איך להשתמש בחפצים בעדינות. דוד חייך חיוך של אנשים שרוצים לא לחייך ואמר לי: "חמודית, אני לא שובר כלום. אני בונה לי חיים ועצמאות". הוא כל היום אומר שטויות. אי אפשר לבנות חיים. כנראה הוא בונה בעבודה דברים שאבא ואמא לא אוהבים, ולכן הם עצובים מזה.

אחר כך הוא נכנס לחדר שלו ואבא ואמא נכנסו לחדר שלהם ורק אני לא רציתי להיכנס לחדר שלי. אז סתם נשארתי ולא עשיתי כלום. אבל שמעתי את אבא ואמא לוחשים דברים. הם נראה לי לא רוצים בכלל שדוד יעבוד. מענין למה, גם אמא עובדת וזה דווקא לא מפריע להם!

אחר כך אבא אמר לדוד משהו ואז—נהיה פה בלגן שאני בכלל לא אוהבת!! דוד צעק, ואבא נלחץ ואמר לו כל מיני דברים, ואז דוד טרק חזק חזק את הדלת ואמא אמרה לו דברים גם. למה הוא צועק? אולי אבא ואמא אמרו לו משהו רע? אולי נגיד הם סיפרו לו שהמתנה שהם קנו לו לאפיקומן נשברה? ובכלל, רואים שדוד לא היה אצל המורה חנה. היא מלמדת כל היום על כיבוד הורים והוא בכלל לא יודע לכבד הורים, הוא רק מדבר לא יפה וזה מאוד לא נעים לי לשמוע כאלו דברים וצעקות!

בסוף אבא ואמא חזרו עוד פעם לחדר שלהם וכבר לא היה כזה בלגן מפחיד בבית.

מאוד שיעמם לי אז הלכתי לחדר ובניתי בית לבובות ממגנטים ומגדל גבוה שיהיה להן ליד, אם הן לא ירצו להיות בבית שלהן או שפתאום יהיה אצלן בלגן והן יפחדו.

רציתי לקרוא לאמא שתראה את מה שבניתי- אבל פחדתי שהיא תבכה ותהיה עצובה ממה שבניתי כמו מהדברים שדוד בונה.

אז פירקתי מהר את הבית ואת המגדל וחשבתי לעצמי שחבל שלנו אין מגדל לברוח אליו כשעצוב ומפחיד.


הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה