סבתא של יענקי

  • הוסף לסימניות
  • #1
אתמול הוא בכה, יענקי.
הבנתי אותו, ובאמת כאבתי ביחד איתו. לא פשוט, לא פשוט בכלל להיפרד כך מסבתא בחטף, כמעט בלי שום הכנה מראש. פתאום לעמוד מול הריק, החסר, האין הזה. כאב האובדן.
אתמול היא עוד היתה כאן, והיום- היא כבר לא. וזה כואב ועצוב כל כך.

והוא בכה, בכי עמוק וכאוב, מתכנס לעצמו, דוקרני.
בסך הכל זה טבעי. הוא היה קשור במיוחד לסבתא, היה מבלה בחברתה שעות, כך שמעתי.
כולם היו רואים כיצד היא היתה נתמכת בידיו והוא היה עוזר לה באופן מעורר השתאות, לא נלאה שוב ושוב לחזור על אותן פעולות. הכל, כדי שיוכל לעזור לסבתא להתקדם, צעד אחר צעד. תמיד היה מתעניין בחיוך ובסבלנות: "אז מה סבתא עושה עכשיו?"
ועכשיו היא נעלמה לו, סבתא שלו, ונראה שהוא לא מעכל.

קשה לי היה לראותו בצערו העמוק.
אני יודע שהסבתא שלו היתה פעילה במיוחד. אתם יודעים, יש סבתא- ויש סבתא. וסבתא של יענקי היתה ה---סבתא.
האמת שהיא היתה פעילה עד הרגע האחרון ממש, פועלת, מתקדמת, מתכננת. עד הרגע האחרון היא עוד עבדה במרץ. ופתאום- נעלמה לו כך, לגמרי פתאום.

זה היה באמצע השיעור, כשיענקי נזכר פתאום בסבתא שוב. ואז, הוא הוציא אותה מהתיק, ומאז הוא לא ראה אותה יותר.
וזה באמת עצוב לו, כי היא היתה הסבתא המקורית. זו שמוכרים בעשר שקל.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא יודעת מי זאת הסבתא על החוט, אפשר תמונה?
הכתיבה יפה, אבל משהו בה מעושה מההתחלה
לא הרגשתי באמת אובדן של סבתא, ככה שכבר מתחילת הקריאה חיכיתי להגיע לסוף לראות מה הפאנץ'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
התבאסתי שראות שזה היה הסוף :confused:
טוב, באמת מצטערת.

אבל אני חושבת שיש כל כך הרבה סבתות שמסתובבות בעולם שלנו בימים האלו, שאם רק תרצי תוכלי לכתוב שיר נוסף. אולי על סבתא של שושי.
באמת שיש כאן מספיק חוטים לכולם...


לא יודעת מי זאת הסבתא על החוט, אפשר תמונה?
סבתא סורגת. אין אצלכם?
יש את המקורית, יש חיקוי. כל מיני ספ'תות.

לא הרגשתי באמת אובדן של סבתא, ככה שכבר מתחילת הקריאה חיכיתי להגיע לסוף לראות מה הפאנץ'.
אאוצ', חבל. דווקא ממש הצטערתי בשביל יענקי...
מקבלת, תודה על ההערה. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אפשר תמונה?


סבתא סורגת.png


לבקשתך, פירי.
סבתא על חוט. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אהבתי
בעלי המלמד סח: הגזימו הילדים, כל אחד מביא את הסבתא שלו לחיידר. היום תפסתי סבתא אחת שהפציעה באמצע השיעור והעפתי אותה מעל הארון, למען ישמעו וייראו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
בעלי המלמד סח: הגזימו הילדים, כל אחד מביא את הסבתא שלו לחיידר. היום תפסתי סבתא אחת שהפציעה באמצע השיעור והעפתי אותה מעל הארון, למען ישמעו וייראו
אולי הם צריכים שמה בצוות, לשקול להעסיק גם פיליפינים?
זה יכול למתן קצת את המצב, אם יבוא שם סיוע, ככה לא כל העבודה תיפול רק על הילדים... :D
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מישהו שלח לי בפרטי את המשך הסיפור:

למחרת, יענקי נכנס לכיתה בדיוק באמצע שיעור גמרא.
"הרב" הוא אמר מתנשף ומבוהל, "סבתא שלי, היא נעלמה!"
וזה באמת היה עצוב לו, כי זה התירוץ האחרון שעוד נשאר לו לאיחור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כבר אין את הגומי של פעם? אני כבר / עדיין לא בעניינים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כבר אין את הגומי של פעם? אני כבר / עדיין לא בעניינים...
זהו, שגם אני לא הייתי מספיק בעניינים.

אתמול בערב עודכנתי מהילדים שיש תחרות סבתות, היום יש כבר את הסבתא 'המקורית'.
וחשבתי שמשהו קורה לי. באיזה עולם הזוי אני חיה?
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות---
החלטתי להעלות את הקטע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הראש שלי קמח!
כשהגעתי לסוף הייתי בטוח שהבנתי - כמה נחמד, בובת סבתא על חוט! איזה מבריק אני. מהמבינים בפעם הראשונה! א הוי!
ואז יצאתי טונה... (לא מצאתי תמונה טובה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בכל פעם שהתקשרו מהבנק לאיים ולהבהיר שהם לא הכתובת לאנשים עם מוגבלויות, ואם עד מחר לא יכנס הכסף לחשבון,
הם יהרסו לו בשידוכים של הבנות, הוא היה מתנצל ומבטיח לסדר את העניינים במהירות...

שבוע היה נוסע היכן שהיה פעם סין, חוזר עם קונטיינר.
עוד לא עבר שבוע, עשרות ילדים ישבו בבית, מאות מלמדים חטפו מיגרנה, אבל הוא גיחך כל הדרך אל הבנק...

אצל פייגי הגדולה זה היה ה'קפיצים', חנהל'ה מצאה את זיווגה ע"י ה'מגנטים', ותרצה נושעה בזכות ה'רבנים'.
אפילו הספינרים הגיעו בזמן לבר מצווה של דוידי...

מישהו אמר לו פעם שיפסיק עם זה כי זה גורם להרבה ביטול תורה,
"סיפורי סבתא" הוא ענה לו והמשיך לחייך...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

השיתוף הנוכחי מהווה פרק המשך לשיתוף הקודם:

סבתא

שוב ישבתי על שרפרף בחדר המתקלף, מנסה, לשווא, לדלות מזכרוני חוויות מהשבוע החולף. ידעתי עד כמה חשובים לך ביקורי אצל סבתא. סבתא שהיא לא אמא שלך, היא אמא של אבא ז"ל. בשמלה נקיה, בצמה מסודרת ובחיבוק היית שולחת אותי לסבתא, בחיבוק היית מקבלת את פני. ככה, שבוע אחר שבוע.

אני עצמי, לא חיכיתי לביקורים האלו. ילדה הייתי. הבית החשוך השרה עלי אימה, אנחותיה של סבתא העכירו את רוחי, ובאהבתה הזקנה, הקמוטה, לא היה בכדי לחפות על אלו. בקול צרוד היתה דורשת בשלומך. אני משכתי בכתפי, נבוכה. "ברוך השם". ביד מגוידת היתה מלטפת אותי, עיוורת לשריטות הקטנטנות שנוצרו בלחיי.

"סבתא אוהבת אותך", הבטחת לי בבוקר. "אוהבת כל כך".

רציתי לספר לסבתא שאני כן אוהבת אותה, שאני יודעת שהיא אוהבת אותי, אך מקל העץ השעון על מיטתה הרתיע אותי פתאום. חפשתי דבר מה לשוחח עליו, להפר את השקט הקודר. מבטי נפל על תמונה קטנה שהודבקה על ארון הספרים. תמהתי: איך לא ראיתי אותה קודם לכן, מעולם? אותיות קטנטנות בתחתית התמונה משכו את תשומת ליבי. "סבתא," שמחתי לשתף, "אמא למדה אותי לקרוא!" קראתי בקול גאה את אותיות הדפוס: "יהו-דה זכרו-נו לבר-כה." חשבתי: עכשיו סבתא תשמח, תכנה אותי "נכדה חכמה". אולי בשבוע הבא אקרא לה את סיפורו של הבמבי? אמא אומרת שאני קוראת ממש כמו ילדת כיתה א'!

רק אז שמתי לב לשקט שהיטיב את אחיזתו האיתנה בחדר; לסבתא, שפתאום נראתה כפופה מתמיד; לדמעות שנטפו בכבדות מעיניה, מכתימות את החלוק המהוה.

"סבתא", לחשתי במצוקה, "מה קרה?" קמתי ממקומי שעל השרפרף והנחתי את ידי בתוך ידה, לא חשה בקמטים ששנאתי. עיני בשפתיה החתומות, ליבי בפניה הטובות שכעת הבעתן כאובה. "סבתא, זאת הרגל? שוב היא כואבת?" ניסיתי. ניע ראש קל שלל את האפשרות, לרווחתי. לדאגתי. מה קרה לסבתא? אולי צערתי אותה? קולה של אמא מחה בתוכי: 'מה פתאום, את ילדה נהדרת. סבתא אוהבת אותך כל כך.' נתתי בסבתא מבט בוחן ונענעתי בראשי בהחלטיות: לא בגללי סבתא בוכה. אז מה קרה לסבתא? הבטתי סביב. אולי... אולי האיש בתמונה? רכנתי אל סבתא, מניחה לה ללטף את שערותי. "בגלל האיש שבתמונה את בוכה, סבתא?" הפצרתי בה להגיב, מבוהלת. לשניה קפאה ידה המלטפת, ולאחריה שמעתי את קולה, מהסס: "כככן..." רווח לי למשמע קולה של סבתא. הנה, תכף הכל יתברר ויסתדר.

נעצתי מבט חד באיש שהפחיד ככה את סבתא הטובה שלי: מצח גבוה, חיוך עדין ועיניים בהירות.
"מי אתה?" חקרתי בקול חמור ככל שהצלחתי להפיק מגרוני הצעיר. הוא שמר על שתיקה, שפתיו המחויכות לא נעו.
היתה זו סבתא אפוא, שהשיבה: "אבא שלך".
"אולי כדאי שנתנקה מעצמנו", הוא אמר בבעתה לידידו משכבר הימים.

"לא בטוח שאנחנו רוצים שהוא ינקה אותנו", השיחה המוזרה התפתחה לכדי נימוק הגיוני.

הדובר פזל לנקודה מסוימת בעיניים מפוחדות, חברו פזל בעקבותיו; הוא כבר לא היה זקוק למילים. הסיכון היה ברור ומוחשי.

"נגמרו הימים הטובים. ימים שבהם נשענו רכונים על גדר המרפסת, הבטנו אל הנוף המשגע, וזכינו למסאז' מפנק ומקצועי, בעודנו מעלים עשן כמו בסאונה רטובה", קוננו השניים.

"אוח, הטפיחות על הגב אז, כמה נעימות הן היו".

זו הייתה אחת השיחות המוזרות שנחשפתי אליהן אי פעם.

החרדה עלתה מכל אות בשיח שלהם, אבל לא הבנתי ממה הם כל כך חוששים.

אחד מהם פזל שוב לכיוון המפחיד, חברו בעקבותיו, וכך גם אני התחקיתי אחר פזילתם בפזילה משלי.

וראיתי את המוכר בחנות השטיחים מתרוצץ עם המחבט החשמלי וקוטל יתושים.

הבנתי אותם. אם הייתי שטיח – בוודאות הייתי מתנקה לבד ומוותר על חוויית החשמול המפוקפקת.

פתאום זה היכה בי: מזמן לא ראיתי סבתא מרביצה לשטיח עם מחבט במרפסת. מי ייתן לי עוד קצת מאבק שטיחיה, מניחוח אבקם?

היא עדיין עם מחבט ביד. לא במרפסת. במטבח. עושה שפטים במעופפים, שצונחים שדודים על שטיחים מצטנפים באימה – מתפרקים מאבקם ומתנערים מפגרי יתושים, בטרם סבתא תפרז אותם בכפיה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה