- הוסף לסימניות
- #1
מובא בגמ' ענין לא כל כך ידוע שמסוגל לעשירות וח"ו לעניות אם לא מקפידים.
צריך לומר את שם ה' גם בכוונה וגם בדקדוק- בין בברכות ובין בתפילה! ודבר זה מסוגל לעשירות.
המקור לזה-כתוב בגמ' במסכת נדרים ז עמוד ב שכל מקום שהזכרת השם מצויה עניות מצויה.
וכתב על זה הר"ן שם "...דשם עניות מצויה- דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ומדהזכרת השם למצוה מביאה ברכה ועושר- הזכרה לשוא גורמת עניות".
ובודאי שהזכרת השם צריכה להיעשות לפי כל הלכותיה המנויות בשו"ע או"ח סימן ה: שכשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין גם פירוש כתיבתו שהיה והוה ויהיה, וכשמזכיר שם "אלקים" יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם.
והמשנה ברורה הביא את שיטת הגר"א שתמיד צריך לכוין רק פירוש קריאתו. חוץ מקריאת שמע ששם צריך לכוין גם שהיה הוה ויהיה. ובמקום שנכתב ב"א-ד" לכו"ע אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל.
ואמירת השם תהיה במלרע ולא במלעיל.
אם יש לספרדים בזה מנהג שונה אינני יודע.
הרבה הצלחה ועשירות!
צריך לומר את שם ה' גם בכוונה וגם בדקדוק- בין בברכות ובין בתפילה! ודבר זה מסוגל לעשירות.
המקור לזה-כתוב בגמ' במסכת נדרים ז עמוד ב שכל מקום שהזכרת השם מצויה עניות מצויה.
וכתב על זה הר"ן שם "...דשם עניות מצויה- דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ומדהזכרת השם למצוה מביאה ברכה ועושר- הזכרה לשוא גורמת עניות".
ובודאי שהזכרת השם צריכה להיעשות לפי כל הלכותיה המנויות בשו"ע או"ח סימן ה: שכשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין גם פירוש כתיבתו שהיה והוה ויהיה, וכשמזכיר שם "אלקים" יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם.
והמשנה ברורה הביא את שיטת הגר"א שתמיד צריך לכוין רק פירוש קריאתו. חוץ מקריאת שמע ששם צריך לכוין גם שהיה הוה ויהיה. ובמקום שנכתב ב"א-ד" לכו"ע אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל.
ואמירת השם תהיה במלרע ולא במלעיל.
אם יש לספרדים בזה מנהג שונה אינני יודע.
הרבה הצלחה ועשירות!
הנושאים החמים