הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
זו תקופה שלא העליתי בת שחוק על שפתיי.
התקופה אינה תקופה לצחוק בה.
כשכואב כל כך, הצחוק מצטנף בתוך הגוף, נמנע מלהפגין נוכחות, שמא יתפקד כמלח על פצע.
האמת היא, שכלל לא בא לי לצחוק.
אומרים שצחוק דווקא מרפא כאב, אבל זה לא נכון כנראה כאשר הפצעים טריים מדי, מתחננים להגלדה.
אבל לפעמים, למרות הכול, אני נפקד רגעי חסד של שמחה.
זו יכולה להיות בדיחה טובה שמישהו השמיע, או לחלופין בדיחה ישנה שמי שהשמיעה נלקח לבית עולמו זה מכבר. למרבה ההפתעה, ההבנה המאוחרת קמעה, לא מאפילה על ההנאה הצרופה.
אומרים שאלו ניצני הגלדה. הגוף מרשה לעצמו, משמע הכאב עושה מקום לעוד רגשות לצידו.
גם אז, רגע לפני פרוץ הצחוק, אני בולם את עצמי, שלא להכאיב לסובבים אותי.
הצחוק שלי עשוי להגביר את הכאב שלהם. ואני, איני דר בודד במדבר שממה, לא אזרע צחוק על פצעי חבריי.
התקופה, תקופה קשה. הגשמים שוטפים כל ערוגה, זורעים חיים בדיצה.
רק היא, כחלקת אדמה חרושה תלמים-תלמים, צחיחה ונואשת להתלחלח.
שפתיים שבורות, משתיקות צחוק אילם של חורף.
בקיצור, למישהו יש וזלין?
התקופה אינה תקופה לצחוק בה.
כשכואב כל כך, הצחוק מצטנף בתוך הגוף, נמנע מלהפגין נוכחות, שמא יתפקד כמלח על פצע.
האמת היא, שכלל לא בא לי לצחוק.
אומרים שצחוק דווקא מרפא כאב, אבל זה לא נכון כנראה כאשר הפצעים טריים מדי, מתחננים להגלדה.
אבל לפעמים, למרות הכול, אני נפקד רגעי חסד של שמחה.
זו יכולה להיות בדיחה טובה שמישהו השמיע, או לחלופין בדיחה ישנה שמי שהשמיעה נלקח לבית עולמו זה מכבר. למרבה ההפתעה, ההבנה המאוחרת קמעה, לא מאפילה על ההנאה הצרופה.
אומרים שאלו ניצני הגלדה. הגוף מרשה לעצמו, משמע הכאב עושה מקום לעוד רגשות לצידו.
גם אז, רגע לפני פרוץ הצחוק, אני בולם את עצמי, שלא להכאיב לסובבים אותי.
הצחוק שלי עשוי להגביר את הכאב שלהם. ואני, איני דר בודד במדבר שממה, לא אזרע צחוק על פצעי חבריי.
התקופה, תקופה קשה. הגשמים שוטפים כל ערוגה, זורעים חיים בדיצה.
רק היא, כחלקת אדמה חרושה תלמים-תלמים, צחיחה ונואשת להתלחלח.
שפתיים שבורות, משתיקות צחוק אילם של חורף.
בקיצור, למישהו יש וזלין?
