בעיני, סופר הוא אמן במלאכת הכתיבה. אני מצפה ממנו להצליח לרגש, למתוח, להצחיק ולעורר את דמיוני בעת ובעונה אחת.
וואו. עמדתי כפסע לפני הצבעה על האפשרות השנייה (שם ספרותי לכל ז'אנר. לא אוהב לחזור על טעות פעם שנייה. אם קראתי ספר ולא נהניתי ממנו - גם שם הסופר ייכנס לרשימה השחורה), אבל הנקודה שהעלית עצרה אותי.
תיאורטית יש צדק בדברייך.
סופר, בדיוק כמו שף או קונדיטור, אמור לשלוט היטב בארגז הכלים שלו וללהטט לפי הצורך. הוא 'אמור' להתרומם לגובה, לרחף מעל הזירה ולהציב כל כלי במשבצת המיועדת לו במיומנות מרשימה ובמקצועיות שמזמינה כפיים.
לא לחינם עומדים מורים לכתיבה יוצרת על הקתדרה שעות על גבי שעות, ומעבירים בלי סוף כללים, כלים וטכניקות איך לשבור את הראש והמקלדת. מה שהם רוצים זה בסך הכל להעניק לקוראים חווית קריאה מענגת, חווית קריאה עם משמעות, כזו שיוכלו למתוח זרועות אחריה, להיאנח, ולא לקלל את הסופר/השעון על הזמן שחלף והמשימות שנדחקו לשוליים. בסוף היום, זוהי המטרה היחידה שעומדת מול העיניים. חווית הקורא.
הוי אומר: אם לא נהנית מספר/סיפור, הסופר נכשל במשימתו.
הוי אומר 2: גם סופר שכותב ז'אנרים שונים יכול לחתום תחת אותו השם על בסיס ההנחה שבכל מצב (למרות הפרוז'קטור שמופנה לכיוון אחר) אותו מקצוען הרכיב את הטקסט.
ועדיין, למרות ועל אף כל האמור, העובדות בשטח משקפות מציאות אחרת. מקווה שתסכימו איתי, אבל סופרים, גם הגדולים ביותר, אינם יצורי-כל-יכול. הם מועדים לבורות ספרותיים שוב ושוב, וגורמים בלא מודע לעוד ועוד קוראים לסמן אותם כלא רצויים.
הוי אומר 3 (אחרון להיום. מבטיח): הדעה הנ"ל מתבססת על הנחה מעט פנטזיונרית. על מנת שכותב ישלוט כל כך טוב במלאכת הכתיבה עד כדי כך שתמיד יקלע לליבו של הקורא - עליו לעבור מסע ארוך. ארוך-ארוך.
בינתיים, המציאות בשוק הספרים מוכיחה שקוראים 'מסמנים' כותבים שיותר אהבו וכאלו שפחות, וממלאים בהתאם את עגלת הקניות. אם כתבת סיפור בז'אנר מסוים ומישהו התאכזב, כדאי לך לתת לעצמך כעת - בכתיבת הזאנר האחר - צ'אנס נוסף ולבחור בשם חדש. (מלבד העובדה שיש קוראים שפשוט לא מחבבים ז'אנרים מסוימים. לא משנה איך תכתוב אותם)
על כן, מכאן תצא הקריאה (מקווה שנימת ההומור ברורה...) לכל המתדיינים באשכול לבחור ולהצביע לאפשרות השנייה - שם ספרותי שונה לכל ז'אנר...
התנסחתי (משום מה) בצורה מעט אבסולוטית, אבל איך כתבת? -
הנושאים החמים
