סטף- מי יודע?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אשמח מאד לקבל מסלול מדויק של הסטף, מהיכן להתחיל ומה אורך המסלול,
מה גובה המים (הייתי שם פעם אך ל"מערה" לא נכנסתי)
וכל פרט נוסף שידוע לכם על המסלול הזה

תודה!:cool:
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הוי סטף סטף
יקום ויצביע הירושלמי שלא היה שם כמה פעמים בחייו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני מצביעה. מעולם לא הייתי שם. רק עברתי על יד
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י חלומי;831399:
הוי סטף סטף
יקום ויצביע הירושלמי שלא היה שם כמה פעמים בחייו...
נו, נו,
אז את בטח מכירה בעל פה...
אולי תוכלי לעזור לי (יותר נכון לבעלי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י סטאזרית;831406:
נו, נו,
אז את בטח מכירה בעל פה...
אולי תוכלי לעזור לי (יותר נכון לבעלי)

כן מכירה בע"פ אבל לא נוהגת...כך שלהגיד בדיוק איך להגיע אני לא יודעת
מה שכן הבריכה הגדולה עמוקה יש שם קופצים....
והמערה יש בה מים נמוכים מאוד קצת יותר גבוה מכף הרגל... אבל ילדים קטנים נהנים לעבור הלוך חזור

זה מה שמצאתי:

דף מסלול - סטף והר איתן
ברוכים הבאים להר איתן ולמעיינות הסטף המשקיפים מגבוה על נחל שורק. נחל שורק הוא מהנחלים המרכזיים בהרי ירושלים ופיתוליו הרבים יוצרים נוף הררי יפהפה הנראה היטב ממרומי הר איתן ולאורך השביל היורד לסטף. מעיינות הסטף הם פינת חמד ובה ניקבות מים ומערכת חקלאות הררית קדומה ומשוחזרת להפליא.

חובבי הלכת מוזמנים לצאת לטיול באחד משני מסלולים המשלבים שלל מראות, גוונים וריחות: מסלול מעגלי קצר יחסית ובו ירידה למעיינות הסטף ועליה חזרה ומסלול ארוך יותר ללא עליות וירידות קשות המתאים לחובבי רכיבה באופני הרים.

משמאל: המעיין בסטף, צילום: דפנה מרוז.



רקע כללי:

סטף ממוקם על מורדותיו הדרומיים מזרחיים של הר איתן שגובהו 788 מטרים, בלב הרי ירושלים הנראים כאצבעות כף יד. "האצבעות" הן שבע שלוחות הרריות הנפרשות כלפי השפלה ממערב. כעת אנו עומדים בין נחל כיסלון מצפון ונחל שורק מדרום. נחל שורק מיוחד בצורתו ההררית והמפותלת, שלפי הסברה הרווחת היה נחל 'קדמון' שנוצר והעמיק את פיתוליו תוך כדי היווצרות קמרי יהודה. בעודנו מסיירים מעל הנחל ניזכר בסיפור תנ"כי ידוע ודמות מפורסמת שהתהלכה בו, הלוא היא שמשון הגיבור ואהובתו דלילה אשר מקום מושבה היה נחל שורק.

באתר נמצאים שרידי התיישבות מלפני 6000 שנה ושרידי חקלאות מדרגות בני 4500 שנה. הכפר הערבי סטף ננטש במהלך מלחמת השחרור ובשנות ה-50 שימשו בתיו כמקום אימונים ליחידת 101 ולצנחנים והם עדיין עומדים בטרסה העליונה בסמוך לעין סטף. במורד ההר ניתן לראות כיצד התמודדו תושבי ההר במשך אלפי שנים עם תנאי האזור וכיצד הכשירו אלפי דונמים של מדרגות חקלאיות שעליהן גידלו בשיטת הבעל זיתים, גפנים ושאר עצי ארץ ישראל. במי שני המעיינות השקו תושבי הכפר את החלקות החקלאיות בשיטת השקיית השלחין.

בשנת 1985 שיחזרה קק"ל את שיטת עיבוד החלקות תוך שימור הנוף והתרבות החקלאית ההררית שאפיינה את הרי יהודה במשך אלפי שנים. השחזור מאפשר לנו להנות מטיול יפה, להכנס לניקבות מים ולחוש לרגע כמו בימי התנ"ך.

אפשרות ראשונה: מסלול לחובבי לכת - מחניון הסטף ,דרך עין סטף ובחזרה
דרגת קושי: בינוני. כולל ירידה ועלייה
משך הסיור: 3-2 שעות כולל הדרכה ומעבר בניקבת מים
נקודת מוצא וסיום: חניון הסטף העליון
אורך המסלול: כ-2 ק"מ במסלול המעגלי

תיאור המסלול: מהחניון העליון של הסטף נתחיל לרדת בשביל בסימון אדום, נעבור דרך מספר עצי אורן ועל ידם מקום ישיבה קסום אל מול מושב אבן ספיר והרי ירושלים, כאן נערוך תצפית מודרכת. נחצה את הכביש ונמשיך בדרכנו בירידה ב"שביל ישראל" אל תוך השמורה. בשלב זה יש להשגיח על הילדים ולהזהר מפני החלקה במדרגות הסלע הקטנות. תוך כדי נראה בצד השביל עצי שקד ועליהם שקדים רבים, סימן לכך שהם מרים ולא מומלצים למאכל.
לאחר כ-800 מטרים נבחין בשלט מימין לשביל "לתצפית עופר", פינה יפה הצופה על הכפר סטף ועל חלקות הבעל והשלחין שמסביבו, לזכרו של סג"מ עופר סטירונסקי, שנפל בעת מילוי תפקידו הצבאי. כאן ימתין מדריך שיעשה לנו הכרות עם צמחי האזור והחקלאות ההררית.
בהמשך הירידה נראה מימיננו שרידים גדולים של בתי מגורים שנשמרו היטב עוד מהכפר הערבי ששכן באזור. מהבתים נמשיך מעט ונעלה במדרגות לטרסה העליונה ולעין סטף. במעיין ניתן להיכנס עם פנסים לחדר הנביעה, להשתכשך קלות במים הרדודים ולהמשיך בזחילה בניקבת המים לטרסה שמעל בריכת האגירה. הכניסה לבריכה עצמה אסורה!
מכאן מומלץ לרדת מעט במדרגות לטרסות התחתונות, לראות את שחזור חקלאות השלחין ולפגוש במדריך שיספר על שיטות הגידול וההשקיה בימי קדם. כעת מה שנותר הוא לחזור בחזרה לחניון העליון. ליד עין סטף נתחבר לשביל עפר העולה ומוביל לחנייה התיכונה ולשביל הסלול. שימו לב! לא להמשיך במסלול היורד. בנקודה שהשביל הסלול נפגש עם כביש, נמשיך עם שביל עפר שסימונו כחול ונטפס עימו מעלה בין האורנים. נמשיך בדרכנו ונעבור מערת מגורים בסמוך לשביל, ובהמשך בור מים. בקצה השביל הכחול נגיע לסימון האדום ונעלה בו חזרה לחניון העליון.

אפשרות שנייה: מסלול נופי מעגלי לחובבי לכת בהר איתן
דרגת קושי ההליכה: בינוני. רוב המסלול על קו גובה, ללא עליות וירידות קשות
משך הטיול הרגלי: 3- 4 שעות כולל הדרכה
דרגת קושי לרוכבי אופניים: קלה
נקודת מוצא וסיום: חניון הר איתן
אורך מסלול ההליכה והרכיבה: כ- 8 ק"מ במסלול מעגלי

תיאור המסלול:
בהר איתן מסלול ובו דרך המסומנת באדום ומתאימה לאופני הרים ומאפשרת נסיעה נוחה ובטוחה. הדרך מקיפה את פסגת ההר המשקיף מגובה 788 מטר על נחל שורק, הרי ירושלים, רכס הר חברון, גבעות השפלה ומישור החוף.
בערבית נקראת הפסגה א-דהר, שפירושו "הגב" (גב הרכס). במרחק 300 מטר מדרום להר איתן פזורים שרידי כפר נטוש בשם חירבת א-לוז (חורבת השקד) . נותרו כאן טרסות וחלקות חקלאיות מוקפות בגדרות אבן ,שרידי בוסתנים, עצי אורן וברוש ושרידי מבנים. בשנת 1949 נעשה ניסיון להקים כאן יישוב אך לאחר זמן קצר נעזב ונחרב לחלוטין.
בנקודת היציאה ליד החנייה נפגוש במדריכים ונקבל הדרכה מפורטת על המסלול. במהלך ההליכה או הרכיבה לאורך כ- 8 קילומטר נפגוש מדריכים נוספים ונכיר בעזרתם את הצומח האופייני לאזור שהוא שילוב של חורש טבעי, יער נטוע ושרידי בוסתנים חקלאיים. נשמע מהם גם על המאבק לשמירת השטח הירוק בהרי ירושלים, נעצור למנוחה ולתצפיות נוף ונחפש צמחי תבלין מקומיים ובראשם האזוב המצוי, המוכר בשם זעתר.
 

קבצים מצורפים

  • sataf.jpg
    KB 76 · צפיות: 42

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שבוע טוב!
רציתי להעלות כאן נושא כאוב ומורכב, שאני מרגיש שיש חשיבות עצומה לדבר עליו. חשוב לי להבהיר בפתח הדברים: האשכול הזה לא בא לשכנע אף אחד לא ללכת לאקדמיה או לשום קורס אחר. מטרתי היא אחת ויחידה - להעלות את המודעות והחשש, הן עבור מי ששוקל ללמוד בקורסים המקוצרים האלו, והן, וזה העיקר, עבור מי ששוקל ללכת לקבל טיפול אצל הבוגרים שלהם.

לאחרונה נתקלתי בכמה סוגי פרסומים של מכונים המציעים להפוך כל אדם עם רצון טוב למטפל בתוך זמן קצר. במבט ראשון, הפרסומים האלו נראים מבטיחים מאוד, אך קריאה שנייה וביקורתית חושפת תעשייה שלמה של קיצורי דרך מסוכנים ומה שנראה כמו מתכון ודאי לאסון.

כולנו יודעים שכדי להפוך לאיש מקצוע מוסמך בתחום הנפש, נדרשת דרך חתחתים של כמעט עשור. וצריך לומר ביושר: הטענה כאן היא לא שהאקדמיה היא חזות הכל. אבל המסלול האקדמי, על כל חסרונותיו, מספק דבר אחד קריטי: רשת ביטחון שנבנתה במשך מאות שנים של מחקר וניסיון. הוא מספק עוגנים כמו קוד אתי, חובת הדרכה, ומחויבות לשיטות בדוקות. המטרה הראשונה במעלה של הדרך הארוכה הזו היא לא להבטיח הצלחה, אלא קודם כל, ומעל לכל, להבטיח שלא ייגרם נזק.

בקורסי הבזק, כל רשת הביטחון הזו פשוט אינה קיימת. הם מציעים מסלולים מהירים שלכאורה בנויים על ניסיון מה"שטח" ומעניקים "ארגז כלים" מעשי – סיסמאות שיווקיות שמוכרות אשליה שניתן לדלג על שנים של לימוד מעמיק. השפה היא של אנשי מכירות, לא של מוסד אקדמי. הם מוכרים תחושת שייכות, לא הכשרה אמיתית.

וכאן מגיעים לטרגדיה האמיתית. בשיחות עם אנשי חינוך ותיקים, משגיחים וראשי ישיבות, עולה זעקה של ממש. הם מספרים שוב ושוב על מקרים בהם "מטפלים" בוגרי קורסי-בזק לא רק שלא הועילו, אלא גרמו לנזקים אדירים. כפי שאמר לי אחד מהם: "הם לא עוברים עשירית ממה שכל מטפל בעולם נדרש לעבור, זו סכנת נפשות של ממש, לא פחות".

בוגר מסלול כזה הוא פצצה מתקתקת. באופן אישי, נחשפתי למספר מקרים קשים שבהם הנזק לא נבע מרשעות. חשוב להבין, המוני פעמים, הנזקים הכי גדולים נובעים מטעות של מטפל שלא מכיר ולא יודע. הוא מגיע עם רצון טוב ותום לב לעולם הנפש, אבל בעולם הזה, תום לב לבדו, ללא הידע והכלים המתאימים, יכול להרוס, לנתץ ולהחריב. בשורה התחתונה, התעשייה הזו עלולה לייצר "מטפלים" שהם הסכנה הגדולה ביותר עבור האנשים שהם שואפים לעזור להם.

אם טקטס זה יציל ולו נפש אחת מישראל - והיה זה שכרי.
הנה לכם תיאור מקרה בשינוי ובטשטוש מגדרים, מגזרים, ושאר פרטים מזהים. הטלפון הסלולרי שלי (להלן: הפלאפון) שבק חיים לכל חי, ובשל העובדה שהתיקון שלו עולה בדמים מרובים וכן הוא שייך לדור 3 הגוסס, שמתי פעמי אל חנות פלאפונים בעירי הקטנה.

בבואי אל הקיטון הצנוע שבו שוכן החנות, התגלה בפני מוכרן נחמד וידידותי למשתמש, שהיה עסוק בלהבהיר ולהסביר לקונה כלשהו את החסרונות והמעלות של המכשיר הספציפי שאותו הוא ביקש לקנות. נעמדתי בצד ממתין בסבלנות לתורי. אך ההסבר התארך מאחר שהקונה החליט לנייד כמה מספרים לחברת סלולר אחרת על מנת לקבל הנחה על קניית הפלאפון, (גלוי נאות: אף אנוכי תכננתי לעשות זאת) המשכתי להמתין בסבלנות לתורי.

תוך כדי התרחשות הניוד התגלעו מספר תקלות שפתרונן נמשך משך כמה דקות ארוכות נוספות, עדיין המתנתי בסבלנות לתורי, ובינתיים אף נוספה אחרי לקוחה נוספת שהמתינה לקבל שירות כלשהו. לאחר פתרון כל התקלות, הפעלה מחדש של מסוף האשראי וחתימה על תעודת האחריות, נפנה הלוקח המאושר לצאת מן החנות ופלאפונו בידו.

והנה רק פונה אלי המוכרן לשאול לרצוני, נכנס אל החנות איש נכבד לבוש בחליפה מוקפדת פאותיו וזקנו עשויים מעשה חושב, וכל כולו אומר כבוד האדם, הוא פוסע פסיעה גסה ומעודנת אל עבר הדלפק ותיכף מתחיל להנחית את שאלותיו, מה ההבדל בין 4x4 ל־5x5 והאם זה נכון שחברת QLYX וחברת Escolls הם בעצם אותה החברה שיש לה שני מותגים ובעצם אין שום הבדל טכני בין Q22 ל־6x6.

אני לא יודע מה גרם לאיש הנחמד מאחורי הדלפק לענות לשאלותיו של הלה במקום לעזור לי. אבל ברגע שזה קרה, הסבלנות הנצחית שלי, שעזרה לי להמתין בתור במשך רבע שעה בלי לפלוט שום רמז לחוסר נחת או לשעמום גובר, אותה מידה מפוארת התאיידה ובמקומה הופיעו כעס ועלבון.

אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות – פשוט הלכתי משם.

וזאת לא הפעם הראשונה, הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בחיים שלי לא פעם, בכל מקום שבו נדרשים מרפקים כדי לקבל שירות אני פשוט הולך, ולכן יש חנויות שלעולם לא אכנס אליהם כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת). וכשאני זקוק לכל מיני דברים שנמצאים בה, אני תמיד אצעד עשרים דקות כדי להגיע לחנות שנמצאת בצד השני של השכונה והיא יקרה יותר בעשרה אחוזים בממוצע רק כי אני יודע שאם אמתין בסבלנות, אני פשוט אקבל שרות.

אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי, אבל גם אם אלו רק חמישה אחוזים תדעו לכם שאלו הלקוחות הכי טובים שתוכלו לקבל לעסק שלכם, רק תנו להם שירות כמו שאתם נותנים לאנשים שיודעים להתעלם מהתור, והם לא יעזבו את החנות שלכם לעולם. רק אל תדחו אותם מפני אנשים "חשובים ועסוקים" והם ייקנו אצלכם וישובו כלקוחות חוזרים, ולא יתלוננו (כמעט) על שום דבר, לא יבקשו הנחות, לא ישגעו אתכם חצי שעה ובסוף יצאו בלי לקנות.

ולאותם אנשים שהם כמוני, שחוזרים הבייתה אחרי ביקור כזה ואין להם פלאפון עכשיו, כי הוא נשבר ולחנות היחידה בסביבה יש תודעת שירות של חדר אוכל בישיבה גדולה בליל שישי – נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה. אבל מי שמתעלם מכם, הוא לא רק פגום הוא גם טיפש.
תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה