כללי סיום קנייה בפונטביט

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני צריכה לסיים קנייה בפונטביט
ולפני הפונטים האחרונים שאני בוחרת הייתי רוצה לקבל חות דעת מהם הפונטים שאתם הכי משתמשים והכי אוהבים. כדי לבדוק אותם שוב ואולי להכניס לרשימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני משתמש הרבה עם לבורנה ספייסר עוגן קליגראף גורמה קידוש אוסקר
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני לא סיימתי לבחור, בגלל שהבחירה היתה קשה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
טיפוגרף כריש קצפת אגס טיפוגרף2 כבד או שחור (מצויין לכותרת ארוכה כי הוא צר)

זה בשליפה של רגע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אצלנו גם לא סיימנו לבחור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בקשתי כתבים שאתם אוהבים מאד להשתמש בהם השלוש ארבע שאתם חוזרים עליהם שוב ושוב וחושבים שלא יכולתם להסתדר בלעדיהם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
באיזה סגנון את עובדת, ואיזה סוגי עבודות את עושה?
עימוד טקסטים, עיצובי פרוספקטים, פרסומות לרחוב, סגנון מורדני, קלאסי, וכו'.

במודעות קלאסיים אני משתמש - כהיום - בעיקר ב:
ליוורנה-ישן, שפע, שפע-קלאסיק, קטיפה, ספרדי ותהילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
השאלה היא מה הסגנון של רוב העבודות שאתם מבצעים.

אם אתם עובדים הרבה עם קודש, אתם חייבים את הפונטים המתאימים ובראשם: ליבורנא, אשכנזי, תהילה, ספרדי. אפשר גם קידוש, אבשלום, רוטשילד, שפע כבד,

אם רוב העבודות בסגנון מודרני... צריכים הרבה פונטים...
כדאי להכנס לאתר שלהם, זה מסודר שם מאוד יפה לפי קטגוריות ואפשר גם להתנסות בפונטים.
fontbit.co.il
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני בעיקר בקטע המודרני ורוצה בעיקר כתבים מהסוג הזה. אבל תמיד טוב שיהיה מעוד סגנונות..​

את האתר שלהם אני חורשת בלי סוף, אבל עד שהפונטים לא במחשב ועל העבודות אני לא בטוחה במאה אחוזים בבחירה והיו כבר כמה כתבים שבחרתי ואחר כך התחרטתי...​
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש לך את הקטלוג המודפס? הוא הרבה יותר נעים, את יכולה לדפדף, לראות בדיוק איך זה מודפס, על המסך לפעמים ממש קשה לשים לב לפרטים והבדלים. יש פונטים שבאתר היו נראים לי לא משהו וכשראיתי אותם בקטלוג ראיתי שהם ממש טובים.

אה, וגם, תתקשרי לפונטביט ותתיעצי, הם מאוד אוהבים לעזור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אריאלס צודק. יש לי את הקטלוג שלהם, ואין כמו לראות את זה מודפס, ובכמה גדלים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
יש לי אותו. יש לי גם את הרשימה המומלצת שלהם, אבל...בכל זאת ההמלצות שלכם יכולות לעזור לי מאד...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

משתמשים יקרים,
בחודשים האחרונים אנו נתקלים שוב ושוב באשכולות חשובים מאוד, שנכתבים מתוך מטרה אמיתית להציל משפחות מהפסדים כספיים ומנפילה כלכלית. הכוונות ברורות, רצויות ומוערכות. אין ספק שיש גורמים שמנצלים תמימות של אנשים ומנסים לעשות טרף קל בציבור החרדי, וחשוב להציף את התופעה ולהעלות מודעות.

עם זאת, ברגע שאשכול כולל שמות של אדם מסוים, חברה מסוימת, קבצים, מודעות, הקלטות, ראיונות או כל חומר ישיר שמכוון נגד גורם מזוהה, אנו כאתר רשמי לא יכולים לאפשר זאת. מדובר בתוכן שמעמיד אותנו בטרחה יתרה, גוזל זמן יקר, ואולי אף סיכון משפטי. אנו מקבלים על בסיס יומי פניות, התראות ואיומי תביעה על כל אזכור כזה. אין לנו את היכולת לטפל בעשרות דיווחים מדי יום, ולא נחזור לתקופה שבה הנהלת האתר עסקה בהתמודדות מתישה מול עורכי דין ודרישות להסרה.

פרוג אינו קיר פשקווילים. אי אפשר לכתוב בו נגד אף אדם גוף או חברה. זו מדיניות ברורה וחד משמעית בכללי האתר, והיא נובעת מהצורך לשמור על מרחב נקי, אחראי ומכובד. כלל זה נכתב לאחר התייעצות עם דעת תורה, בהתאם להנחיות שקיבלנו.

מה כן אפשר וחשוב לעשות?! אפשר לכתוב אזהרות כלליות. אפשר להסביר מה לבדוק לפני כל התקשרות, מהן הסכנות בקבוצות רכישה, אילו נורות אזהרה קיימות, איך לאמת הבטחות, ומה לשאול לפני שמפקידים כסף. אשכול כזה הוא מועיל, חשוב ויכול ממש להציל אנשים.

אך אם התוכן יכלול שמות או חומרים ישירים, האשכול יוסר מיידית וחבל על ההשקעה.

חשוב לי להדגיש שוב. כוונתכם טובה, רצויה ומשמעותית. כולנו רוצים להגן על הציבור. אך הדרך לעשות זאת במסגרת הכללים של פרוג היא באמצעות מידע כללי והדרכה, לא באמצעות חשיפת גורמים ספציפיים.


חשוב לי להבהיר נקודה נוספת. כאתר אנו מקפידים מאוד שלא ייכתב נגד אף אדם או חברה. אם נתקלתם בתוכן משמיץ, אנא השתמשו בכפתור הדיווח או בכפתור צור קשר שבתחתית העמוד, וציינו קישור ישיר (חובה) להודעה הבעייתית. זו הדרך הנכונה והיחידה לטיפול.

איננו יכולים לקבל מצב שבו משתמשים רשומים נהנים מהקהילה ומכוחה, ואף מגיבים באותן אשכולות כפרסום מוסווה וניסיון להשפיע על דעת הקהל, ובמקביל שולחים איומי תביעה או מפעילים לחץ להסרת תכנים שלא נוחים להם.

התנהלות כזו תוביל לחסימת החשבון. פנייה עניינית ומסודרת תטופל תמיד, אך איומים לא יאפשרו למשתמש להמשיך לפעול באתר.


ושוב, תודה על ההבנה ועל האחריות הציבורית שאתם מפגינים כאן. נמשיך בעזרת ה' לשמור על בית נקי ומכובד לכלל המשתמשים. בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידנו, ונזכה לפעול יחד להצלת ממונן של ישראל.

בברכה
מנהל אתר פרוג
האשכול נפתח שוב, אנא מכם קראו את ההערות שכתבו מנהלי האתר בשביל שלא ייסגר שוב האשכול!
בבקשה לא לגלוש מתוכן האשכול- לא להשמצות של קהילות, לא להכללות, ולכתוב בשיח ראוי ולא בוטה, ללא תגובות לא מתאימות, אחרת- האשכול ייסגר על אף חשיבותו.

אציין שבאשכול הקודם היו כמה וכמה עצות, הארות והערות של ילדים של בעלי תשובה וזה מאד מאד החכים את חברי האשכול, נשמח לתגובות ועצות נוספות וכמובן לעדויות מנסיון אישי! (אין לכם מושג כמה זה עוזר).


יש לציין שזה מאמר פתיחה, והמטרה היא שכל מי שיש לו מה לשתף, לייעץ, להאיר ולהעיר, שיכתוב את אשר על ליבו, וכך יוכלו להיעזר בזה הרבה אנשים!!!

אנחנו כבעלי תשובה קצת ותיקים (כמעט 20 שנה), נשואים פלוס 7, גרים בלב ליבה של עיר חרדית קלאסית, מסתובבים בכוללים החשובים ביותר, יורדים לגינה עם האמהות הדוסיות מכל הגוונים (גם חברון וגם פוניבז'), ואפשר לומר פחות או יותר שנכנסו (כביכול) למיינסטרים החרדי.
אנחנו שולחים את ילדינו לגן בנים וגן בנות כנהוג,
את הבנים נלחמנו להכניס לת"ת הכי נוצץ בעיר,
את הבנות לבית יעקב השכונתי (מעורב- "צולים", מודרנים, חניוקים, רגילים ומעט אנשים שנראים כחרדים אך רק על מדים),
{כמובן שלא מביאים למסיבות הסידור, ולסיומי מסכת את הסבים והסבתות} ::cry::cry::cry: ,
נחלמים על מקום בישיבות קטנות (לא מאמינים ששומעים על דילים שעשו בשבילנו או על ידינו).
נמרחים על הגדר ונחבלים להכניס את הבנות לסמינר טוב (ובתקווה להתקבל לבינוני) כי הרי ל-"טופ- סמינר" אין על מה לדבר (וגם לא לחלום).
מתפללים בבתי הכנסת השכונתיים, מנסים לקבל שם קצת צומי (להגיד גוט שאבעס למי שאפשר בשביל שיסתכל עלי).
לפעמים מצליחים להכנס לאיזה קהילה "מקבלת" (ועדיין מרגישים קצת שונים). :cry: :cry: :cry:

עוד לא הגענו לשלב השידוכים אז אין לי תיאורים עוד...

יש עוד הרבה תיאורים לחיים שלנו שאפשר לכתוב בנושא, ואי"ה אכתוב עוד בהמשך,

לכל בעל תשובה סגנון משלו, ילדות משלו, הורים משלו,
אופן קבלת החזרה בתשובה אצל החברים והמשפחה שלו.
ובטוח שלכל אחד יש עצות מחכימות ואולי הדרכות שקיבלו בכל מיני עניינים שקשורים לדרך שעשו ושהם חיים בה.

לדעתי ההתמודדות הגדולה של בעלי התשובה היא הדאגה והחרדה לגבי עתיד ילדינו בגלל הקשר עם המשפחה החילונית סבא וסבתא, דודים ודודות. ושזה מעורר הרבה שאלות ואתגרים- האם להפגיש את הילדים ואיך, כמה זמן, לשלוח אותם אליהם לבד או לא, האם להגיע לשבתות יותר או פחות, האם להסכים להם להגיע בלבוש לא צנוע, האם ללכת לחתונה מעורבת של דוד אהוב. האם להסכים לסבא לתת כסף לילדים (שהחברים שלהם מקבלים שקל לחודש ואומרים תודה). האם לאסור על ההורים להכניס אייפון לבית שלנו, או לצלם את הילדים...

בקיצור הרבה התלבטויות ואתגרים, ואשמח שאנשים יגיבו, יתנו עצות, ישאלו שאלות...​

{מציע לעקוב אחרי המאמרים והתגובות וכמובן להעביר לעוד בעלי תשובה שאתם מכירים}

עוד אשמח לעצות ותובנות לגבי הקניית ערכים לילדים, על אף שאנחנו לא נשמנו וינקנו אותם מילדות!!!
ב"ה

פחדים בתחפושת

הפחדים הגדולים שלנו – אלה עם הכובעים השחורים והכותרות המבהילות,
כבר הבינו שאם הם ייכנסו ככה בדלת הראשית, נברח להם מהחלון.
אז הם התחילו להתחפש.

פתאום זה לא "מה אם יפלו טילים?", אלא,
"מה אם בדיוק ייגמר הטישו כשאני בממ"ד?"
לא "האם המלחמה תימשך?", אלא,
"אם נדחה את הטיול השנתי – מתי נספיק לעשות שקופיות?"

והכי מפחיד:
האם אמא באמת תתעקש לשמור את כל השוקולד ל'שעת חירום'?
(וכולנו יודעים שהשעה הזאת מגיעה ברגע שמישהו משאיר כפכף באמצע המסדרון.)

הפחדים הגדולים התעייפו מלהפחיד בגדול,
אז הם התחילו לפחד בקטן.
בקטנות.
בקטנוניות.

שלא ייגמר החלב.
שלא נתקע במעלית בזמן אזעקה.
שלא נצטרך לשחק טאקי עם דודה רבקה עוד פעם.

ובינתיים, אנחנו עסוקים בלהתמודד עם הדרמות הקטנות,
כשהפחד הגדול יושב בצד, שותה תה,
ואומר:
"מצוין. תמשיכו ככה. אני לא צריך להתאמץ בכלל."

אז הנה,
רשימה ארוכה של פחדים קטנים בזמן גדול
(או: למה במלחמה דווקא הפחד הכי מלחיץ הוא שלא יהיה שוקולד…)

• "תפסיקו לשתות מים! אם תהיה הפסקת מים, מה תשתו??"
• "תשתו הרבה מים, שלא נתייבש מהלחץ!"
• "למה קניתם רק 12 חבילות פסטה? מה יקרה אם ניתקע פה חודשיים??"
• "למה קניתם כל כך הרבה פסטה? איפה אני אמורה לשים אותה?! גם אני צריכה חמצן!"
• "אני שומרת את העוגיות לאזעקות. רק לאזעקות!"
• (אחרי ביס חמישי) "טוב, זאת הייתה אזעקה פנימית. של העצבים."
• "אני לא ישנה. אני דרוכה. מישהו צריך להקשיב לחדשות!"
• (שעה אחרי): "מה? הייתה אזעקה? לא שמעתי, הייתי באמצע משבר לאומי, הקוטג’ נגמר במדפים."
• "אם הבית יהיה מבולגן ונצטרך לרדת למקלט, מה יחשבו עלינו השכנים?"
• "בבקשה, רק תסדרו את הסלון! לא אכפת לי מהטילים – אכפת לי מהבלגן!"
• "מי לקח את המטען של הפלאפון? אני שומרת אותו לזמן חירום!"
• (אחרי דקה): "מה זאת אומרת נשאר לך רק 4%? איך לא שמרת אותו לזמן חירום?!"
• "לא לגעת בשום דבר! אני מתעדת את המזווה, שאם תהיה קטסטרופה, נדע בדיוק מה היה!"
• "אל תשבו קרוב לקיר, אולי הוא יתמוטט."
• "תשב צמוד לקיר, מה אתה באמצע החדר?!"
• "אני שומעת את החדשות רק ברקע."
• (בפועל): "שקט כולם! אני מנסה להבין אם אמרו 'יירוט' או 'יריב'!"
• "תורידו ווליום באזעקה, היא מלחיצה את אבא."
• "תעלה ווליום, שלא נפספס עוד אחת!"
• "שמרתי לכם טונה ובמבה לימי חירום."
• (אחרי חמש דקות): "הילדים כבר גמרו הכול...
טוב, נצא למכולת, אבל רק לדברים חשובים,
טונה, במבה, ושוקו. ולחמניות. וחיתול.

ויש את הפחד הכי מוכר מכל,
שלא נצליח להרדים את הקטנים בזמן.

אנחנו משכיבים אותם בעדינות.
מניחים ראש על הכרית, לוחשים שיר ערש,
מסדרים את הדובי בזווית אסטרטגית,
נושמים נשימה של ניצחון,
ואז: אזעקה.

הכול מתחיל מהתחלה.
להרדים. שיר ערש.
"שכחתי לנשק את הדובי."
ואז שוב אזעקה.
בשלב הזה הילדים כבר שואלים אם יש טקס השכבה בהמשכים.

וההורים?
שומרים על קור רוח,
כי אם נבהל גם מזה, מי יכין את הקפה של הבוקר?

והפחדים הקטנים לא עוצרים שם.
יש להם תחפושות נוספות, מתוחכמות הרבה יותר.
הם יודעים להסתנן פנימה דרך הסדקים של העצבים המרוטים.

למשל:
– שאם לא נשתוק בדיוק עכשיו – יהיה פיצוץ (לא חיצוני).
– שאם מישהו שוב יגיד "מה קרה? הכול בסדר", לא נוכל להבטיח שנשיב תשובה רגועה.
– שאם הילד שוב ישאל "יש משהו טעים?" בדיוק כשנגמר הקפה – אולי נצעק עליו בטעות גם אם הוא רק בן ארבע.

ויש גם את הרגע שבו כולנו יודעים:
אין יותר גבול בין רוגע מתוח לבין מתח רגוע.

אנחנו שוטפים כלים כאילו מדובר בנשק להשמדה רגשית.
מנקים את הבית כאילו מישהו הולך להיכנס לבדוק אם טאטאנו מתחת לספה.

ואז, בין כותרת מבהילה למריחת שוקולד חשאית מהמגירה הסודית,
אנחנו נזכרים:
אה, נכון. הפחדים הגדולים שוב התחפשו.
והקטנים, שוב ניצחו אותם בנקודות.

ובינתיים, הפחד הגדול יושב לו בפינה, שותה תה בשקט,
מסתכל על הפאניקה הקטנה שעושה עבודה מעולה,
ואומר לעצמו:
"אני בכלל לא צריך לעבוד קשה.
הם כבר עושים את זה בשבילי."

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה