פנאי סיור בעוטף עזה

[ר....]

הסרטון של הרב גולדווסר באור עולם מומולץ?
מענין? מחזק? שווה?
מה אורכו?
אשמח לתשובתכם

 

[נ.ח]

מצפה התצפיתניות לא תמיד פתוח- מחשש התראות לירי טילים

 

[ר....]

<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>>‎‬

 

[לווים]

אני גם מעוניינת לברר על סיור לעוטף.
מעדיפה באווירה חרדית

אולי אפילו מפה נוכל לארגן קבוצה. אנשים שרוצים
אם יש למישהו מידע. אשמח!

 

[מצליחנות]

אני גם מעוניינת לברר על סיור לעוטף.
מעדיפה באווירה חרדית

אולי אפילו מפה נוכל לארגן קבוצה. אנשים שרוצים
אם יש למישהו מידע. אשמח!

למרות שהייתי ביוזמה פרטית
אשמח למשהו קבוצתי מודרך ומאורגן

 

[ר....]

אנחנו מעונינים גם
אבל ברוח חרדית
והפרדה בין גברים לנשים (אולי ב2 קבוצות?)

 

[ילדודס]

אנחנו גרים באזור ומסתובבים הרבה בעוטף.
ניתן להתקרב לגבול דרך השדות ולראות עם משקפות או מצלמות את עזה. נכנסים ליד השער של הקיבוץ או המושב
בחג היינו ליד ניר עם במקום שנקרא מצפור אסף סיבוני
כמובן שומעים שם את המלחמה היטב

כמו כן אם מענין נקודות ענין נוספות, (אחרי הסיור)
יש בעוטף בנחל הבשור את הגשר התלוי
וכן ליד קיבוץ ניר יצחק יש שדות נוריות שצמחות חודש אחד בשנה, מראה מרהיב ביותר.

 

[Yael1234]

אנחנו גרים באזור ומסתובבים הרבה בעוטף.
ניתן להתקרב לגבול דרך השדות ולראות עם משקפות או מצלמות את עזה. נכנסים ליד השער של הקיבוץ או המושב

איזה קיבוץ בדיוק?

 

[לירז קנימח]

לקחתי את בת דודה שלי פעם ראשונה לאיזור העוטף באסרו חג
בהתחלה נסענו למתחם המסיבה והיה שם מדריך של קבוצה שסיפר להם על סיפורים של צעירים שהיו שם
נכנסו לאוהל שבו עם ישראל כתב בפתקים כל מיני קבלות לחזרתו של רן גואילי ה"יד וזה היה מחזק מאוד
קראנו גם את כל הסיפורים של האנשים שהיו שם שזה כנראה חדש מאז הפעם האחרונה שהייתי שם (לפני שנה)
שעשו ממש שלט עם תמונות והסיפורים וההתכתבויות שלהם באותו יום.
אחכ המשכנו דרומה למיגונית ברעים שבה הייתי גם אני פעם ראשונה
היו שם הרבה אנשים אז חיכינו שיצאו מהמיגונית כדי שנכנס ואז לא פחות ולא יותר אליה כהן יצא משם
הוא ישב איתנו בתחנה וסיפר את הסיפור שלו
נכנס אחכ למיגונית והניח תפילין, אחכ נכנסנו כולם למיגונית ושרו אחינו כל בית ישראל
היה מרגש מאוד
נכנסו לשדות לראות פרחים בניר יצחק אבל מצאנו שם רק ערבים ועוד אחד שרצה לעקוב אחרינו בשביל להגיע לפרחים אז עשינו ויברח כי חוץ מסרט ירוק וRPG היה לו מראה של חמאסניק.. לא זוכרת שהייתי כל כך קרובה לעזה, הרגשתי כמו בסרט
אחכ היינו בנתיבות וראינו גם את המגרש של הרכבים השרופים.. זה פתוח עד חמש ואנחנו הגענו אחרי אז ראינו מבחוץ
עדיין לא נתפס שכל זה קרה..
בקיצור מי שרוצה יכול לעשות סיור גם עצמאית, יש הרבה מה לקרוא שם

 

[cv]

יש לי את "סרט הזוועות" המפורסם אבל זה הזוי מדי אני הצלחתי לצפות רק בכמה דקות ולא יכולתי להמשיך לא הייתי מציע לאף אחד לראות את זה זה לא פחות מזוועה זה לא ניתן לתאר...................

לא חושבת שהפיצו אותו בכלל.

 

[סטודיו לגרפיקה]

בסוף נסעתי לשם (אני פתחתי את האשכול, כן...)
אספר לכם את הרשמים.
דבר ראשון בשביל ליהנות מהסיור הזה צריך לבוא עם סבלנות ובלי זמן מוגבל, כי בסוף ההנאה היא מהדברים שפתאום צצים ומזדמנים.
תבינו את זה תוכ"ד הסקירה שלי...

• ניסינו להיכנס לקיבוץ הראשון שנקרה בדרכינו - "נתיב העשרה", אבל החייל בכניסה לא התיר לנו להיכנס בשופו"א, ותוכ"ד שיחה איתו מתברר שהוא היה שם ממש בשביעי לאוקטובר והוא סיפר לנו הכל וגם הראה לנו הסרטות מהטלפון שלו שהוא הסריט בלייב, (כמובן שעל הדרך חלבנו אותו על עוד מקומות מענינים שניתן לסייר בהם באיזור).
• משם המשכנו לשדרות, למצפה הגדול והידוע (גבעת קובי נראה לי קוראים לו) - חמוד אבל לא מידי מענין, אפשר לראות שם פטריות עשן ולשמוע קולות פיצוצים חזקים, אבל מעבר לזה זה לא מידי מענין, אבל כחלק מסיור בעוטף צריך גם לקפוץ לשם.
• גם באנדרטה של התחנת משטרה היינו, כנ"ל - לא מאד מענין אבל כדאי לבקר.
• משם המשכנו למתחם המכוניות השרופות (זה נמצא ממש מאחורי נתיבות), שם כבר יותר מענין כי יש שם הרבה מוצגים לא שגרתיים שממחישים יותר את הסיפור של השביעי לאוקטובר, אבל גם שם היה חסר לנו משהו... עד שהחלטנו להתלבש על קבוצת הדרכה מסוימת ולהאזין להם מהצד, מאז הכל הפך למרתק ביותר, באיזשהו שלב גם הגיעה לשם קבוצה של חסידי גור עם מדריך מהארגון של הרב גולדווסר ואז זה היה ממש מושלם, כי הכי טוב לשמוע את הסיפורים בהווי חרדי ובדרך התורה.
• משם המשכנו למתחם הנובה, האמת ששם לא הסתובבנו הרבה, מכמה סיבות, 1) היו שם המון חילונים וזה היה סיבוך לגברים מבחי' שמירת העיניים. 2) כל המקום מלא בתמונות ותיאורים על מה שהתחולל שם, ובשביל להבין מה קרה שם וכדי להיכנס לסיפור יש צורך לקרוא את כל החומר שכתוב שם, ומה נאמר... לא כתב אותם מוישה גוטמן וגם לא יאיר ויינשטוק, הכל כתוב שם בצורה חילונית ובהווי חילוני ובביטויים חילוניים - וזה עוד לפני שמדברים על התמונות שמתנוססות מעל כל במה. 3) סתם לא הכי נח להסתובב במקום שכל נסיבות המוות שם היו בצורה שממש רחוקה מדרך החיים שלנו וכל הסיפור שם זו מסיבה מתועבת אחת ענקית. (הכל פרשנות שלי, כל אחד בדרגתו הוא...)
• משם המשכנו להסתובב על הציר של 232 ודומיו, עברנו בהרבה מיגוניות (גם המיגוניות מלאות בתמונות) (כשמישהו שאל את המדריך החרדי מהמתחם של המכוניות משהו לגבי "מיגונית המוות", הוא אמר: לא מבין מה נתפסתם דוקא על המיגונית הזו, כל מיגונית ממוצעת שתפגשו על הציר הזה - ספגה בקירבה הרוגים באותו היום - בממוצע של 20 בכל מיגונית!!!) והסתובבנו במקומות שהאדמה שם ספוגה בדם של קדושים, כמו עיקול מפלסים וכד', גם ניסינו להיכנס לקיבוצים שונים ולאף אחד מהם לא נתנו לנו להיכנס, אז דברנו עם התושבים (בחורצ'יק בן 22 שהיה 12 שעות בממ"ד ואחותו שני בתים ליד היתה 24 שעות בממ"ד - קיבוץ בארי)
• ואז קרה משהו מענין
  ספוילר

  וזה נכתב ספוילר כדי שהפצרי"ת לא תזמן אותנו לחקירה... באיזשהו שלב נתקלנו בשביל מסוים בשדות שהיה שם שילוט "בית הכנסת העתיק" , פנינו לשביל הזה ונסענו בו כמה דק' טובות, ופתאום עצר לפנינו רכב אזרחי ויצא ממנו חייל וניגש אלינו ושאל אותנו מה אנחנו עושים פה, אז אמרנו לו שהוויז הכניס אותנו לפה, אז הוא אמר לנו שכדאי מאד שנחזור חזרה כי לא מומלץ להסתובב פה, שאלנו אותו למה, והוא אמר שזה ממש קרוב לעזה ופה עוברים כל הטנקים והשיירות, הוא גם הוסיף שבטוח שעוד כמה מטרים כבר יוקפץ מישהו לסלק אותנו, מובן מאליו שזה רק הדליק אותנו, וכשהוא המשיך ליסוע עם הרכב המשכנו הלאה עד שיחזירו אותנו. בסוף הגענו עד לפחות מ-20 מטר מהגדר (כן! מהגדר של הקונספציה) רגלינו עמדו על כביש המערכת, ראינו את בתי עזה חרבים בעינינו ללא שום אמצעי ראיה, שמענו קולות יריות של נשקים פשוטים ממרחק ממש קטן, ראינו טנקים מעלים אבק בשרשרותיהם, אספנו קליעים שזרוקים על הרצפה, בקיצור שוטטנו שם כאחד הקצינים בצה"ל, מידי פעם עצר לידינו איזה ג'יפ צהל"י או משהו כזה ופער עלינו עיניים ושאל "איך הגעתם לפה" החלפנו איתם מילה או שניים, ברכנו אותם בברכת הדרך טפיחה על השכם והכל זרם הלאה, (אבל הפיצוצים שם מיישרים את כל העקמומיות שלא יושרה בשנת הבצורת האחרונה...)

סיכום הדברים:
הרבה מהמקומות מלאים בתמונות לא צנועות וכן במראות לא צנועות.
בשביל ליהנות צריך לאלתר תוכ"ד תנועה, ואם יש הדרכה זה מטורף, כי הכל מבוסס על סיפורים.
לכל אורך הסיור יש קולות חזקים מאד של פיצוצים, עם רדת החשיכה הם מתגברים שבעתיים.
אין כניסה לשום קיבוץ.

בהצלחה לכולם.

שאלות פה.

 

[ילילי]

בסוף נסעתי לשם (אני פתחתי את האשכול, כן...)
אספר לכם את הרשמים.
דבר ראשון בשביל ליהנות מהסיור הזה צריך לבוא עם סבלנות ובלי זמן מוגבל, כי בסוף ההנאה היא מהדברים שפתאום צצים ומזדמנים.
תבינו את זה תוכ"ד הסקירה שלי...

• ניסינו להיכנס לקיבוץ הראשון שנקרה בדרכינו - "נתיב העשרה", אבל החייל בכניסה לא התיר לנו להיכנס בשופו"א, ותוכ"ד שיחה איתו מתברר שהוא היה שם ממש בשביעי לאוקטובר והוא סיפר לנו הכל וגם הראה לנו הסרטות מהטלפון שלו שהוא הסריט בלייב, (כמובן שעל הדרך חלבנו אותו על עוד מקומות מענינים שניתן לסייר בהם באיזור).
• משם המשכנו לשדרות, למצפה הגדול והידוע (גבעת קובי נראה לי קוראים לו) - חמוד אבל לא מידי מענין, אפשר לראות שם פטריות עשן ולשמוע קולות פיצוצים חזקים, אבל מעבר לזה זה לא מידי מענין, אבל כחלק מסיור בעוטף צריך גם לקפוץ לשם.
• גם באנדרטה של התחנת משטרה היינו, כנ"ל - לא מאד מענין אבל כדאי לבקר.
• משם המשכנו למתחם המכוניות השרופות (זה נמצא ממש מאחורי נתיבות), שם כבר יותר מענין כי יש שם הרבה מוצגים לא שגרתיים שממחישים יותר את הסיפור של השביעי לאוקטובר, אבל גם שם היה חסר לנו משהו... עד שהחלטנו להתלבש על קבוצת הדרכה מסוימת ולהאזין להם מהצד, מאז הכל הפך למרתק ביותר, באיזשהו שלב גם הגיעה לשם קבוצה של חסידי גור עם מדריך מהארגון של הרב גולדווסר ואז זה היה ממש מושלם, כי הכי טוב לשמוע את הסיפורים בהווי חרדי ובדרך התורה.
• משם המשכנו למתחם הנובה, האמת ששם לא הסתובבנו הרבה, מכמה סיבות, 1) היו שם המון חילונים וזה היה סיבוך לגברים מבחי' שמירת העיניים. 2) כל המקום מלא בתמונות ותיאורים על מה שהתחולל שם, ובשביל להבין מה קרה שם וכדי להיכנס לסיפור יש צורך לקרוא את כל החומר שכתוב שם, ומה נאמר... לא כתב אותם מוישה גוטמן וגם לא יאיר ויינשטוק, הכל כתוב שם בצורה חילונית ובהווי חילוני ובביטויים חילוניים - וזה עוד לפני שמדברים על התמונות שמתנוססות מעל כל במה. 3) סתם לא הכי נח להסתובב במקום שכל נסיבות המוות שם היו בצורה שממש רחוקה מדרך החיים שלנו וכל הסיפור שם זו מסיבה מתועבת אחת ענקית. (הכל פרשנות שלי, כל אחד בדרגתו הוא...)
• משם המשכנו להסתובב על הציר של 232 ודומיו, עברנו בהרבה מיגוניות (גם המיגוניות מלאות בתמונות) (כשמישהו שאל את המדריך החרדי מהמתחם של המכוניות משהו לגבי "מיגונית המוות", הוא אמר: לא מבין מה נתפסתם דוקא על המיגונית הזו, כל מיגונית ממוצעת שתפגשו על הציר הזה - ספגה בקירבה הרוגים באותו היום - בממוצע של 20 בכל מיגונית!!!) והסתובבנו במקומות שהאדמה שם ספוגה בדם של קדושים, כמו עיקול מפלסים וכד', גם ניסינו להיכנס לקיבוצים שונים ולאף אחד מהם לא נתנו לנו להיכנס, אז דברנו עם התושבים (בחורצ'יק בן 22 שהיה 12 שעות בממ"ד ואחותו שני בתים ליד היתה 24 שעות בממ"ד - קיבוץ בארי)
• ואז קרה משהו מענין
  ספוילר

  וזה נכתב ספוילר כדי שהפצרי"ת לא תזמן אותנו לחקירה... באיזשהו שלב נתקלנו בשביל מסוים בשדות שהיה שם שילוט "בית הכנסת העתיק" , פנינו לשביל הזה ונסענו בו כמה דק' טובות, ופתאום עצר לפנינו רכב אזרחי ויצא ממנו חייל וניגש אלינו ושאל אותנו מה אנחנו עושים פה, אז אמרנו לו שהוויז הכניס אותנו לפה, אז הוא אמר לנו שכדאי מאד שנחזור חזרה כי לא מומלץ להסתובב פה, שאלנו אותו למה, והוא אמר שזה ממש קרוב לעזה ופה עוברים כל הטנקים והשיירות, הוא גם הוסיף שבטוח שעוד כמה מטרים כבר יוקפץ מישהו לסלק אותנו, מובן מאליו שזה רק הדליק אותנו, וכשהוא המשיך ליסוע עם הרכב המשכנו הלאה עד שיחזירו אותנו. בסוף הגענו עד לפחות מ-20 מטר מהגדר (כן! מהגדר של הקונספציה) רגלינו עמדו על כביש המערכת, ראינו את בתי עזה חרבים בעינינו ללא שום אמצעי ראיה, שמענו קולות יריות של נשקים פשוטים ממרחק ממש קטן, ראינו טנקים מעלים אבק בשרשרותיהם, אספנו קליעים שזרוקים על הרצפה, בקיצור שוטטנו שם כאחד הקצינים בצה"ל, מידי פעם עצר לידינו איזה ג'יפ צהל"י או משהו כזה ופער עלינו עיניים ושאל "איך הגעתם לפה" החלפנו איתם מילה או שניים, ברכנו אותם בברכת הדרך טפיחה על השכם והכל זרם הלאה, (אבל הפיצוצים שם מיישרים את כל העקמומיות שלא יושרה בשנת הבצורת האחרונה...)

סיכום הדברים:
הרבה מהמקומות מלאים בתמונות לא צנועות וכן במראות לא צנועות.
בשביל ליהנות צריך לאלתר תוכ"ד תנועה, ואם יש הדרכה זה מטורף, כי הכל מבוסס על סיפורים.
לכל אורך הסיור יש קולות חזקים מאד של פיצוצים, עם רדת החשיכה הם מתגברים שבעתיים.
אין כניסה לשום קיבוץ.

בהצלחה לכולם.

שאלות פה.

קצת קשה שאת משתמשת במושג הנאה לגבי סיור בעוטף עזה.
לסיור כזה לא באים כדי להנות.
מקווה שאף אחד לא מגיע במטרה להנות משמיעת סבל ומוות של אנשים אחרים.
מי שמגיע לסיור בא בשביל לראות ולשמוע מה באמת קרה. לכאוב את האסון, להרגיש אותו יותר במוחש ולהצטער בצער הנפגעים והנספים. וגם כדי להבין את גודל הניסים והחסדים שהשם עשה איתנו ועם כל מי שנפגע.

 

[ילדודס]

איזה קיבוץ בדיוק?

ניר עם.
נכנסים למצפור אסף סיבוני ואז נמצאים ממש סמוך לגבול

 

[אבא1]

אנחנו גם היינו שם.
לא נותנים להיכנס לשום ישוב.
לגבי המצפור- אנחנו לא הצלחנו להגיע,
זה נמצא באופן רשמי בתוך שטח צבאי .
אנחנו לא מקומיים אז אולי יש דרכים עוקפות להגיע לשם- בכל מקרה לפי הוייז לא הצלחנו.


בהצלחה.

 

[סטודיו לגרפיקה]

קצת קשה שאת משתמשת במושג הנאה לגבי סיור בעוטף עזה.
לסיור כזה לא באים כדי להנות.
מקווה שאף אחד לא מגיע במטרה להנות משמיעת סבל ומוות של אנשים אחרים.
מי שמגיע לסיור בא בשביל לראות ולשמוע מה באמת קרה. לכאוב את האסון, להרגיש אותו יותר במוחש ולהצטער בצער הנפגעים והנספים. וגם כדי להבין את גודל הניסים והחסדים שהשם עשה איתנו ועם כל מי שנפגע.

לא חושבת שיש מישהו שפירש את המילה 'הנאה' כאילו התכוונתי להעביר לכם מסר של שמחה לאיד.

 

[ילילי]

לא חושבת שיש מישהו שפירש את המילה 'הנאה' כאילו התכוונתי להעביר לכם מסר של שמחה לאיד.

לא שמחה לאיד או קרוב לזה ח"ו. מסתבר שזאת רק טעות בצורת ההתבטאות.
אבל זה מאוד צורם.

 

[ילדודס]

אנחנו גם היינו שם.
לא נותנים להיכנס לשום ישוב.
לגבי המצפור- אנחנו לא הצלחנו להגיע,
זה נמצא באופן רשמי בתוך שטח צבאי .
אנחנו לא מקומיים אז אולי יש דרכים עוקפות להגיע לשם- בכל מקרה לפי הוייז לא הצלחנו.


בהצלחה.

לפני הכניסה לישוב פנינו שמאלה לשדות
ואז השתלבנו בשביל למצפור.
היו שם עוד אנשים, לא היינו לבד, אבל זה היה מאד קרוב
בהמשך זה מגיע ל"חץ השחור" שהוא סגור למבקרים

 

[ילדודס]

ואז קרה משהו מענין

ספוילר

undefined

זה נקרא בית כנסת מעון

טיול לבית הכנסת הקדום במעון - קרן קימת לישראל - קק

www.kkl.org.il

פינת ישיבה מקסימה, נהננו מאד שם
כמובן זה קרוב מאד למחנה צבאי ויש פיצוצים רציניים ברקע

 

[גלגל חוזר]

היות וכמה הזכירו פה את הרב גולדווסר, אז אני הייתי איתו שם בסיור קבוצתי, ואחרי הסיור אני ממש לא מבין מה יש לעשות שם ללא הדרכה צמודה ברוח התורה. ייאמר ברורות, שכל הדרכה אחרת אינה משקפת כלל את ההשקפה שלנו לכל האירוע הזה.
אכן לקיבוצים אין כניסה כלל, אבל גם בכל המקומות האחרים שהוזכרו פה, אין כמו לחוות את האתרים עם הרב ישראל גולדווסר שמכיר את הסיפורים מאוד מקרוב. מכיר היטב את הניצולים, החטופים המשוחררים ומשפחותיהם, המשפחות השכולות, ואין טוב ממנו להעביר את הסיפורים ואת המסרים של קידוש שם שמים באור יהודי.
הסיור כלל, סיור מודרך מרתק, מפגש עם ניצול מהטבח וכן עם תושב שדרות.
בהכירו היטב את המקומות ואת הנפשות הפועלות הוא יודע בדיוק להיכן להיכנס ולהיכן לא, מה לומר ומה לא, וכהנה וכהנה על זו הדרך. משפט חזק שחזר עליו מס' פעמים ובפרט לפני שהגענו למתחם ה'נובה', שהיהודים שנהרגו שם הם אכן קדושים הי"ד, אולם תמונותיהם [שפזורות שם לרוב, וכפי שצויין כאן באשכול] - זה עוד בטרם היו הם כאלה...

 

[ריבל]

היות וכמה הזכירו פה את הרב גולדווסר, אז אני הייתי איתו שם בסיור קבוצתי, ואחרי הסיור אני ממש לא מבין מה יש לעשות שם ללא הדרכה צמודה ברוח התורה. ייאמר ברורות, שכל הדרכה אחרת אינה משקפת כלל את ההשקפה שלנו לכל האירוע הזה.
אכן לקיבוצים אין כניסה כלל, אבל גם בכל המקומות האחרים שהוזכרו פה, אין כמו לחוות את האתרים עם הרב ישראל גולדווסר שמכיר את הסיפורים מאוד מקרוב. מכיר היטב את הניצולים, החטופים המשוחררים ומשפחותיהם, המשפחות השכולות, ואין טוב ממנו להעביר את הסיפורים ואת המסרים של קידוש שם שמים באור יהודי.
הסיור כלל, סיור מודרך מרתק, מפגש עם ניצול מהטבח וכן עם תושב שדרות.
בהכירו היטב את המקומות ואת הנפשות הפועלות הוא יודע בדיוק להיכן להיכנס ולהיכן לא, מה לומר ומה לא, וכהנה וכהנה על זו הדרך. משפט חזק שחזר עליו מס' פעמים ובפרט לפני שהגענו למתחם ה'נובה', שהיהודים שנהרגו שם הם אכן קדושים הי"ד, אולם תמונותיהם [שפזורות שם לרוב, וכפי שצויין כאן באשכול] - זה עוד בטרם היו הם כאלה...

מאיפה יש לגולדווסר בעלות על הסיפורים?