שיתוף - לביקורת סיני ועוקר הרים - הסוף!

[כותב השורות]

סיני ועוקר הרים - הסוף!
י.מ.י.
לרגל החג בו ניתנה לנו התורה
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות לרגל חנוכת הלייק החדש - "שכוייח" עי"ש [למטה]​

סיני נשא עיניו בפחד להרים העקורים ביד רעהו החד והחריף.

עיניו שרפו, ספק ממאמץ, ספק מהריח החריף שהעלה הטיעון החותך בחילוקו כסכין בבשר החי, בין הנידון לעשרת הראיות שהציג בזו אחר זו לסברא המיישבת את קושיית האחרונים האדירה.

לרגע היה נדמה לו כי הנה נשרפו להם אסמי התבואה שמילא במשך שנים, ברגע האמת הוא לא הוכיח את עצמו.

סיני איבד את הריכוז לשבריר שנייה של חלישות הדעת, ואז ננער והחל לדפדף במוחו -
מסכת, מסכת, סוגייא סוגייא, קטף וליקט אסף אל הסל.

תוך כדי דיבור הוא קם ממקומו כשארשת של ניצחון על שפתיו, וידו מנפנפת בחזקה משדרת עוצמה ונחישות, וטוענת לכת"ר יישוב הסוגייא.

- יש גמרא מפורשת בשלושה מקומות המדמה ומשווה קטן לגדול, פלא על מר שתקפתו שכחה, או שמא נאמר כי מעולם לא למד?

העוקר ואגודלו קפאו על עומדם, עיניו ראו חושך, ואת ידיו, אחזה רעדה, הוא חידד את אוזניו והאזין בדממה, האומנם ייתכן ונמצאה הוכחה התקועה ביתד בראייה וסברא?

- מה רע כי אין קושייא, סנט בו סיני
הנח ההרים העמידם על כנם, למחר נדבר על הקושייא השנייה.

מקורות:
שלחו להתם: סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם? שלחו להו: סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא. [ברכות ס"ד.]​