סיפורים וגלגוליהם - מעשים שלא היו בפולקלור היהודי

[אפשרי]

הנושא של סיפורי אגדה פולקלוריים ביהדות והאמינות המפוקפקת של חלק מהם, הוא נושא שכבר דשו בו רבות

בכל אופן מישהו שלח לי סדרה מופלאה על סיפורי חסידים (ולא רק) וגלגוליהם
מאת החוקר הרב יהושוע מונדשיין ע"ה

מרתק!!!

ומלמד אותנו כמה אי אפשר לסמוך על מה שמתפרסם וכמה צריך לברר לפני שמגלגלים הלאה את הבדיה - כסופרים וכאנשים

(למעשה זו סדרה שהופיעה באתר 'שטורעם' והוציאו ממנה מעין חוברת)

לא לוותר, למשל, על פרק שישי בעניין 'שלא נכשל' בברכת המזון! (אני חושב שכבר פורסם היכנשהו)
להורדה:
http://www.jumbomail.co.il/Downloads.aspx?sid=5136774E524E4C6467374D3D

 

[אפשרי]

גם פרק ל"ח על 'יוסל'ה קמצן קדוש' המיתולוגי

 

[אפשרי]

ביקשו שוב
סיפורים וגלגוליהם מונדשיין

 

[כוכב מאיר]

גם פרק ל"ח על 'יוסל'ה קמצן קדוש' המיתולוגי

ביקשו שוב
סיפורים וגלגוליהם מונדשיין

פרק ל"ח לא מפיע בקובץ שצורף שוב.
נשמח לקבל את כל הקובץ

 

[ניק ירושלמי]

תודה רבה

 

[משויטט]

ומבקשים שוב, בבקשה.

 

[יועץ_סתרים]

לא לוותר, למשל, על פרק שישי בעניין 'שלא נכשל' בברכת המזון! (אני חושב שכבר פורסם היכנשהו)
להורדה:
sid=5136774E524E4C6467374D3D

הסוף האמיתי, לא מובא שם ואפשר ללמוד מזה הרבה.
כמה לעג יש שם ל"ממציאי" הסיפור, כמו למשל על רבי שלום שבדרון שאמר "את הסיפור סיפר לי ת"ח חשוב, ששמע זאת מבעל העובדה עצמו" שמואשם כמספר "סיפור דמיוני".

כל זה כי לש"י עגנון יש סיפור כזה ומן הסתם כולם העתיקו ממנו, ובעוד מקומות עסקו בגניבה הספרותית שהפכה לסיפור אמיתי כביכול.

אבל למען האמת, התברר שהסיפור היה גם היה, ושמה של גיבורת הסיפור ידוע לרבים, והיא סיפרה אותו רבות (כך שעגנון אכן ביסס סיפור שלו על מעשה שהיה). ואם אני זוכר נכון, אז גם הכותב על גלגול הסיפור הבין שטעה.

רואים שלפעמים גם כל אלו שמתקנים ומביאים מחקרים שצוחקים על ממציאי הסיפורים, הם אלו שהמציאו סיפור...

 

[זלמן כהנא]

ומבקשים שוב, בבקשה.

אפשר להעלותו שוב במטותא?

 

[עט הדר]

זהירות!!!
העיסוק בנושא עלול לפגום באמונת חכמים תמימה וטהורה שכולנו חונכנו על ברכיה

 

[ערך רב]

זהירות!!!
העיסוק בנושא עלול לפגום באמונת חכמים תמימה וטהורה שכולנו חונכנו על ברכיה

האם חונכנו להאמין להזיות ולסיפורי בדים???

 

[Some1]

האם אפשר בבקשה להעלות שוב את הקובץ?

 

[האזרח הפשוט]

גם אני מצטרף לבקשה

 

[אפשרי]

הסוף האמיתי, לא מובא שם ואפשר ללמוד מזה הרבה.
כמה לעג יש שם ל"ממציאי" הסיפור, כמו למשל על רבי שלום שבדרון שאמר "את הסיפור סיפר לי ת"ח חשוב, ששמע זאת מבעל העובדה עצמו" שמואשם כמספר "סיפור דמיוני".

כל זה כי לש"י עגנון יש סיפור כזה ומן הסתם כולם העתיקו ממנו, ובעוד מקומות עסקו בגניבה הספרותית שהפכה לסיפור אמיתי כביכול.

אבל למען האמת, התברר שהסיפור היה גם היה, ושמה של גיבורת הסיפור ידוע לרבים, והיא סיפרה אותו רבות (כך שעגנון אכן ביסס סיפור שלו על מעשה שהיה). ואם אני זוכר נכון, אז גם הכותב על גלגול הסיפור הבין שטעה.

רואים שלפעמים גם כל אלו שמתקנים ומביאים מחקרים שצוחקים על ממציאי הסיפורים, הם אלו שהמציאו סיפור...

אתה יותר ממוזמן להכניס אותנו לתוך ה"רבים" שיודעים, ולשתף אותנו בשמה של גיבורת הסיפור, מתי והיכן סיפרה זאת (ותיעוד לכך) והאם אכן היא סיפרה זאת לפני שעגנון סיפר את הסיפור...

 

[ברייני]

בעניין דומה אני רוצה לשתף בסיפור שהיה כתוב בדף פרשת שבוע של ביתי: [מילה במילה]
הח"ח היה יושב ולומד מתוך עוני ודחקות. בכל בוקר הייתה הרבנית קונה בהקפה אצל האופה את הלחם הפשוט ביותר במחיר זול, ומביאה את הלחם לבעלה אשר היה שורה אותו בכוס תה ואוכלו...
בוקר אחד כאשר הגיעה האישה לבית האופה, סרב הלה למכור לה לחם בטענה כי היא חייבת כבר סכום גדול.
שבה הרבנית לביתה ביידים ריקות והגישה לבעלה כוס תה ללא לחם...
בהגישה את כוס התה פרצה הרבנית בבכי מר.
ישב הח"ח ושתק זמן מה, ולאחר מכן דפק על השולחן ואמר: "שטן! שטן! יודע אני מה אתה רוצה שאניח הגמרא! דע לך שלא אשמע בקולך!"
היה לי קשה מאוד להשלים עם הספור הזה, דמותו של הח"ח הצטיירה כה עדינה בעייני איך זה הגיוני שהוא מדבר כך הייתי צריכה הרבה זמן להסביר [ולשכנע בעיקר את עצמי] שכשאמר שטן התכוון ליצר הרע ולא לאשתו.......
ואולי גם זה מעשה שלא היה.............

 

[אפשרי]

ברור ששטן לא הכוונה לאשתו.

 

[ברוך אתה]

ברור שזה סיפור לאנכון כי הח"ח הקפיד לא להישאר חייב לשום אדם.
אומרים שיש עניין במוצש"ק לספר סיפורי צדיקים ואם אין סיפור אז אופים לבד......
בכל מקרה אנחנו צריכים להאמין בסיפורי צדיקים כמה שאפשר כי זה מחזיק אותנו ובטח את ילדינו.
(וידוע על משפחה שחזרו בשאלה בכלל חוסר אמונה בסיפורים אלו [קול חי.......])
כשיקומו הצדיקים לתחיה הם יאמרו: לפי כל הסיפורים היינו צריכים לחיות עוד עשרות שנים.
שנה טובה.

 

[שמואל גרינשטיין]

הסיפור על הח"ח לא נשמע אמין, כיון שידוע שרעיתו היתה מנהלת חנות מכולת.

בשם הרב מבריסק (אף פעם לא ראיתי כתו, אבל שמעתי הרבה פעמים...):
סיפורי צדיקים/חסידים - מי שמאמין להם הוא פתי. מי שאינו מאמין להם - הוא כופר. מה כן? צריך להאמין שזה יכול היה להיות.
וידוע מאד הסיפור על הח"ח שבא להעיד לטובת תלמידו בבית המשפט, כדי להעלות את רמת העדות, קם הפרקליט וסיפר לשופט מיהו העד - הח"ח. וסיפר שפעם אחת בא גנב לביתו וגנב את פמוטות השבת, והח"ח רץ אחריו וצעק לו - אני מוחל לך, אני מוחל לך. כדי שהגנב לא יעבור עברה.
השופט שאל בלגלוג - אתה מאמין לסיפור הזה? ענה הפרקליט - לא, אבל עלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלו.

חני

 

[אפשרי]

כמדומני שהסיפור סופר על ידי בנו בחוברת שכתב לזכרו.

 

[נתין]

שמעתי בשם רבי נחמן מברסלב - עדיף לחיות בתמימות ולהאמין בעודף אמונות, מאשר להיות "חכם" ולהפוך חלילה לאפיקורוס.

 

[גלבוע]

וואי, אני בהלם.
טוב,
מזל שאותי חינכו להאמין התורה ולא לקשר את האמונה בבדותות לאמונה בתורה.
דווקא החיבור ההזוי הזה הוא שיכול לגרום ל'משפחה שלמה לחזור בשאלה'.
אם מאמינים בהבלים שניתנים להפרכה כהרף עין, כמו שמאמינים למתן תורה, מפריכים לך את ההבל ונשארת עם כלום.
(אגב, הציטוט האמור לעיל בשם הבריסקער רב לבטח לא נאמר על ידו.
בבריסק לא גרסו אמונה בסיפורים מסוג זה בכלל. להיפך)