ביקורת ספרות סיפור אחר הוא באמת סיפור אחר? (כן, כן) שימו לב - זו ביקורת שמתחזה לאובייקטיבית אבל היא לא כזו בכלל

[Natan Galant]

לפני כמה זמן ממש נכנסתי לחנות ספרים, וממש שאלתי את המוכר איפה הסיפור האחר של @הווה פשוט . המוכר לא ידע.
בסוף התקשר למי שמתקשרים מוכרי הספרים (אולי לגי פי טי? מי יודע מי ענה לו שם בטלפון? אולי גדי מהשב"כ? אולי רונה מהפרקליטות?), והסתבר שהספר היה מונח מאחוריו, הפוך. השדרה צמודה לקיר. אחד על השני. אולי 10 כאלו. באמת סיפור אחר...

ככה לא מוכרים ספרים, מר הווה פשוט! מאמין שהחנות סידרה את הבאג מאז. אגב, אם המחבר יקר לכם, פשוט תכנסו לחנות ספרים ותבדקו שהספר שלו נמצא במיקום טוב ומזמין. אם לא, בקשו מהמוכר שיתקן את העוול. ככה גם תעשו חסד נסתר בחודש אלול, אחחח.

בקיצור, הספר התגלה כהצלחה גדולה - ולא, לא רק בגלל ש @הווה פשוט ריחם על @נתן הפשוט וכתב לו לאחר הרכישה הקדשה במייל - מטופשת ומלאת סופרלטיבים מופרכים, חחח בדיוק כמו שביקש הפשוט... הסמקתי ממש...
הספר, באמת, חגיגי במיוחד.

מדובר בספר הומוריסטי ומוצר הביכורים של סופר שכתב בעיקר כאן (דז'ה וו!!!!). והספר מהמם ושנון וחריף ומלא עומק. בניגוד לספר הומוריסטי אחר, צהוב, ורדוד יותר משלולית דשא.
למעשה, מפתיע ככל שזה יישמע - - לא הייתי מסווג את "סיפור אחר" כספר הומוריסטי קודם כל. לא. הוא הרבה יותר מזה. הוא סיפור על חברויות אמת, על אכפתיות, על בחירות טובות ופחות טובות בחיים. על 7000 רגשות סביב שוקולד. ועוד כל מיני דברים.

הספר כתוב סיפורים סיפורים, עם כמות הזויה של משחקי מילים וסצנות מלאות הבעה ועומק אנושי טוב. וחרוזים. והברקות. ויציאות. וסגירות מעגלים (מוגזמות לטעמי, כן אכתוב זאת שוב גם בהמשך סליחה).
אבל רגע עם הפרגונים, נהיה רגע ישראלים, חמצוצים, מרירים וזה, ונגיד קודם מה לא טוב בספר, אוקיי?

1.
יש פה כמה סיפורים, עם פערים מטורפים בנפחם. אחד יהיה 60 עמוד למשל, והשני 3. זה לא מאוזן! הצילו! היה כדאי למסגר כל סיפור, או לחלק את הספר מראש לכמה חלקים. כל חלק - סיפור.

2.
יש משפטים או קטעים שנפלה הנקודה בסוף המשפט. דוגמה: זה מציק כי מרגיש כאילו לא מהודק עד הסוף

3.
הסיפורים מסתיימים עם פאנץ' מוגזם בד"כ. הייתי מוותר על רוב הסיומים. יותר אנשים יישארו ככה בחיים,

4.
וזהו, אין עוד חסרונות. אה, אנשים מהדור הקודם יגידו שאין כאן פסקאות שבנויות נכון, אלא שורות שורות מנותקות אחת מהשניה, לא יודע, זה קריא וכייפי כמו שזה.

עכשיו למילים הטובות - זהירות יש המון!
הדמויות מופלאות. הן אמינות. הן טובות. עשויות טוב. זו הבשורה הגדולה.

בספרי ביכורים רבים, הדמויות עשויות מגומי. לא מרגישות אמיתיות. כאן הפוך. הכי הפוך שיש.

המקוריות. אין פה שום דבר דומה למשהו שאנחנו מכירים. הספר הזה הוא לא חיקוי של משהו קיים. (לתחושתי - גם לא של סוגה גויית כלשהי)
וזה כל כך כיף לקרוא בו. אין כאן דמויות 'רעות' באמת, אכזריות או משהו. באופן די מדהים, כל הדמויות חיוביות, מי יותר ומי הרבה יותר!!

סיפור הפתיחה הארוך מאוד על הרב גלנץ תפס אותי בהפתעה. לא ציפיתי לאורך כזה, ולא לדמות כזו. ולא לעומק הזה!
הרב גלנץ הנכבד והיוקרתי בנוי נפלא, למרות שמימיי לא פגשתי רב ממסדי עם משכורת ותנאים ברמה של הרב גלנץ, הווה פשוט מיטיב להעביר את הרושם המדוייק. ובלי לתאר את המעמד שלו ישירות! רק באזכורים אגביים ונסיבתיים. שזה וואו.

הוא מגיע למקומות שלא היה בהם שנים, ונזכר בארועים שחווה כבחור. דמויות מהממות, צבעוניות, זירות טובות, הרבה סיגריות ובירות. הזכיר לי כל מיני קטעים של ידיד נפשי וליבי @יואל ארלנגר - קקטוס. אבל בניגוד לקקטוסנו עם הכתיבה המרהיבה שאיש לא הצליח ולא יצליח לחקות, הדמויות של הווה פשוט אמינות יותר. לא "פליימוביליות" אלא "אנושיות ויומיומיות". קשה להסביר, תקראו תבינו.

חיבוטי הנפש שלהם מעולים, ושוב בפעם המאה - אמינים.
אכתוב פה משפט שבוודאי יגרד להרבה, מתנצל מראש: כשאני קורא את איסתרק-מהללאל-יוזבד וכו', חיבוטי הנפש של הדמויות מרגיזים אותי. הם מרגישים לי מאוד נוקשים ודוקרניים, מייסרים ותובעניים. בסגנון דיקור סיני אטום מבע. כאן יש משהו נעים, רך ומכיל בהרבה.

ונחזור לסיפור האחר...
מעל הכל יש לנו כאן הומור. הרבה ממנו. הומור טוב, חד, חי, עשיר, מקורי, יפהפה. עמוס בשנינויות אבל לא מעצבנות.
וגם - רגש יהודי חם, אמיתי. הערצה ואהבה אמיתית לתורה, רוחניות, מצוות. משהו שמורגש היטב בכל דף בספר.

חבר סיפר לי שישב 4 וחצי שעות ברצף ולמד, משהו שהוא לא עשה לצערנו שנים רבות, אבל הצליח לעשות זאת בעקבות אחת הדמויות בספר שלפנינו. אמיתי, מבטיח.

ואין לי עוד מה להוסיף. רצתי לקנות את החלק הבא עם העטיפה הכתומה היפהפיה.
שבוע טוב!

 

[אוראל סולטן]

ביקורת מעולה ומדויקת שמוסיפה נופך רב לספר.
שמרתי אצלי!

בניגוד לספר הומוריסטי אחר, צהוב, ורדוד יותר משלולית דשא.

לא יפה לזלזל בעצמך...

יש פה כמה סיפורים, עם פערים מטורפים בנפחם. אחד יהיה 60 עמוד למשל, והשני 3. זה לא מאוזן! הצילו! היה כדאי למסגר כל סיפור, או לחלק את הספר מראש לכמה חלקים. כל חלק - סיפור.

זה דווקא היופי מבחינתי. הפיזור נותן חוויה של גיוון ספרותי יפה מרנין שמתאים מאוד לסגנון. (אבל אני באמת חושב שהיה צריך לשנות את המיקום של חלק מהסיפורים...).
הספר הזה מבחינתי בא לייצג חוויה, והערבוב הטהור בין הסיפורים הוא מה שעוזר לו ומקדם אותו בכך.

 

[הווה פשוט]

סופר הוא אמן המילים, היכולת להתנסח כהלכה ולהתבטא היטב היא לחם חוקו...
... עד שמחמיאים לו.
או אז הוא נאלם, מסמיק, לא מוצא מילים, ובדרך כלל פולט שטויות שהוא מתחרט עליהן.

העניין הוא בחיכוך הפנימי בין כוחות ורגשות שונים. מצד אחד יש רצון עז להכיר טובה, וכדי לעשות זאת בכנות צריך למצוא דרכים יצירתיות העוקפות את המלל הסופרלטיבי המקובל בימינו, ולהביע תודה עמוקה ולא מלאכותית.
ומאידךמתעוררת תחושה של צניעות, וחשש מגאווה, בפרט כשהמחמאות היו באמת מוגזמות למדי. והפחד הוא שההודאה תהווה הסכמה לשבחים (המילה הודאה היא כידוע דו משמעית).

אפשר אולי לאזן זאת באמצעות הכרת טובה לאדם המשבח, לאו דווקא על אמיתות הדברים, אלא על עצם הרצון של המחמיא לראות טוב. הרי עצם זה שאדם מחפש את החיובי בזולתו ומביע זאת זה מעשה מדהים.
בנוסף ראוי ללחוש לעצמך בענווה "נכון שיש בי צדדים חיוביים, אבל כל דבר טוב שבי מתנה הוא מלמעלה". כך השבחים פשוט חולפים דרכך וממשיכים למעלה, והופכים למעין תפלת הודיה ושבח לבו"ע.

ובקיצור, אחרי כל הפילוסופיות שבאו כדי לרכך את המבוכה הגדולה שלי, הנה זה בא:
תודה רבה לך @Natan Galant היקר, חיממת את לבי.
והלוואי ותצליח לחוש את הרגש שמאחורי המילים הפשוטות האלה.

ובשלב זה היה מן הראוי שאכתוב את התפעלותי מעצם הביקורת המרשימה. המקצועיות, הבהירות, והאופן בו הצלחת לנתח את הדברים בצורה כל כך יסודית ועדיין להציגם בקריאה קולחת ונעימה ומלאת הומור משובח, בקיצור כמו שנתן גלנט. אבל כבר נגמרה לי האנרגייה מהתודה המתוסבכת שהפקתי, אז פורש למנוחה בנתיים וחזון למועד.

ושוב תודה ושנה טובה

 

[אבינועם גולדברג]

או אז הוא נאלם, מסמיק, לא מוצא מילים, ובדרך כלל פולט שטויות שהוא מתחרט עליהן.

ואו, אם כך אתה נשמע כשאתה נאלם ולא מוצא מילים, אז קשה לדמיין איך זה כשאתה רגוע ורהוט...

 

[אבינועם גולדברג]

@Natan Galant קראתי את הספר (מזמן אמנם, אבל מהדהד עדיין), והבקורת שלך אכן מדוייקת ויפה. זה נראה שאתה כותב ישר מהבטן בלי עריכה ובלי כפפות ובכל זאת זה נעים לקריאה, או בגלל...
ומה כוונתך בכותרת כשאתה אומר שהביקורת לא אובייקטיבית?

 

[Natan Galant]

@Natan Galant קראתי את הספר (מזמן אמנם, אבל מהדהד עדיין), והבקורת שלך אכן מדוייקת ויפה. זה נראה שאתה כותב ישר מהבטן בלי עריכה ובלי כפפות ובכל זאת זה נעים לקריאה, או בגלל...
ומה כוונתך בכותרת כשאתה אומר שהביקורת לא אובייקטיבית?

יש ציפיה מביקורת, שהכותב שלה לא יהיה שופט בג"ץ ממוצע, ויתגבר על הדחפים הפנימיים שלו, וינסה לנתח את הספר הכי 'נקי' שהוא יכול.
אני, מה לעשות, כותב נטו את החוויה שלי, בלי לטעון שהספר יהיה טוב לכולם או משהו.

 

[הווה פשוט]

קודם כל למי שלא מבין במה מדובר, הכוונה היא לספר הזה זה כבר סיפור אחר שיצא לפני שנה.

למעשה, מפתיע ככל שזה יישמע - - לא הייתי מסווג את "סיפור אחר" כספר הומוריסטי קודם כל. לא. הוא הרבה יותר מזה. הוא סיפור על חברויות אמת, על אכפתיות, על בחירות טובות ופחות טובות בחיים. על 7000 רגשות סביב שוקולד. ועוד כל מיני דברים.

רשמית הוא מעולם לא סווג כספר הומור.

יש פה כמה סיפורים, עם פערים מטורפים בנפחם. אחד יהיה 60 עמוד למשל, והשני 3. זה לא מאוזן! הצילו! היה כדאי למסגר כל סיפור, או לחלק את הספר מראש לכמה חלקים. כל חלק - סיפור.

אתה @Natan Galant האחרון שהייתי מצפה ממנו לייקיות הזאת! על כל קטעי הספר להיות מרובעים ומדוייקים, ובשעת הדחק יש לכתוב הודעה אדומה מתחת לכותרת "זהירות לפניך סיפור קצר יותר מהאחרים, אנא נקוט את כל אמצעי הבטיחות הנדרשים, אנו מתנצלים על חוסר הנוחות הזמני"
בספר הספרים -להבדיל - ההפרש למשל בין פרשת נשא לפרשת וילך, יותר גדול משלי.
אגב בספר החדש אפקט גן עדן הפערים בולטים עוד יותר, יש שם אפילו סיפורון של 350 מילים! שאלוקים יסלח לי...

2.
יש משפטים או קטעים שנפלה הנקודה בסוף המשפט. דוגמה: זה מציק כי מרגיש כאילו לא מהודק עד הסוף

זו אכן נקודה כואבת. לפעמים אני עובר שורה רק כדי להדגיש משהו, ואז הנקודה שהוראתה סיום, הורסת את האפקט.
למשל:
אם יש מישהו שאני רוצה שיכתוב עלי ביקורת, הרי זה.
נתן גלנט!
הנקודה שלאחר ההרי זה - המכבה את המתח והורסת את הרושם.
ויש לי הרבה כאלה בספר.

אבל אני מודה שכשיצא הספר לאור, הרגשתי בעצמי שזה לא לעניין, ושורות ללא נקודות נראות כמו רשלנות ונותנות תחושה של חוסר מקצועיות משווע.
על כן בספר החדש לא חזרתי על הטעות הזאת.
ונחשו מה.
זה לא כל כך נורא.

3.
הסיפורים מסתיימים עם פאנץ' מוגזם בד"כ. הייתי מוותר על רוב הסיומים. יותר אנשים יישארו ככה בחיים,

כבר עוד אנשים התלונו על זה. בדרך כלל אנשים עם טעם ספרותי משובח. אבל הרבה מהעמך דווקא אוהבים את הפלפול שמתיישב בסוף, זה מזכיר להם שיעור כללי בישיבה.
ואגב כשפרסמתי כאן את הסיפור על גלנץ, העירו לי על הפאנץ, וכדי להכעיס הוספתי עוד פרק סיום עם פאנץ על הפאנץ, ולא נתקררה דעתי עד שכתבתי פרק נוסף עם פאנץ על הפאנץ של הפאנץ.
הפרקים הללו לא נכללו בספר. ועם המחיקה של האשכול ההוא מהפורום כשיצא הספר לאור - הם ירדו לאבדון.
חבל קצת הם היו משעשעים.

וזה כל כך כיף לקרוא בו. אין כאן דמויות 'רעות' באמת, אכזריות או משהו. באופן די מדהים, כל הדמויות חיוביות, מי יותר ומי הרבה יותר!!

דווקא חבר אחד התלונן על זה שכל הדמויות נחמדות. והוא אמר שזה אומר משהו עלי... (הסמקה)
ואם הזכרת, נתן, את האמינות של הדמויות - זה נכון אולי לכל אחת בפני עצמה, אבל הפרזה של אנשים טובי-לב המסתובבים בעולם, היא למרבה הצער רחוקה מלהיות ריאלית.

מעל הכל יש לנו כאן הומור. הרבה ממנו. הומור טוב, חד, חי, עשיר, מקורי, יפהפה. עמוס בשנינויות אבל לא מעצבנות.

אח שלי (שכתב הרבה ספרים מוצלחים בעצמו), אמר לי על זה, שלפעמים השנינויות צפופות מדי, ופוגעות ברצף הקריאה.

ולסיום, נתן היקר, שוב תודה עמוקה על הבקורת המדהימה והמחמיאה

 

[Natan Galant]

קודם כל למי שלא מבין במה מדובר, הכוונה היא לספר הזה זה כבר סיפור אחר שיצא לפני שנה.

רשמית הוא מעולם לא סווג כספר הומור.

אתה @Natan Galant האחרון שהייתי מצפה ממנו לייקיות הזאת! על כל קטעי הספר להיות מרובעים ומדוייקים, ובשעת הדחק יש לכתוב הודעה אדומה מתחת לכותרת "זהירות לפניך סיפור קצר יותר מהאחרים, אנא נקוט את כל אמצעי הבטיחות הנדרשים, אנו מתנצלים על חוסר הנוחות הזמני"
בספר הספרים -להבדיל - ההפרש למשל בין פרשת נשא לפרשת וילך, יותר גדול משלי.
אגב בספר החדש אפקט גן עדן הפערים בולטים עוד יותר, יש שם אפילו סיפורון של 350 מילים! שאלוקים יסלח לי...

זו אכן נקודה כואבת. לפעמים אני עובר שורה רק כדי להדגיש משהו, ואז הנקודה שהוראתה סיום, הורסת את האפקט.
למשל:
אם יש מישהו שאני רוצה שיכתוב עלי ביקורת, הרי זה.
נתן גלנט!
הנקודה שלאחר ההרי זה - המכבה את המתח והורסת את הרושם.
ויש לי הרבה כאלה בספר.

אבל אני מודה שכשיצא הספר לאור, הרגשתי בעצמי שזה לא לעניין, ושורות ללא נקודות נראות כמו רשלנות ונותנות תחושה של חוסר מקצועיות משווע.
על כן בספר החדש לא חזרתי על הטעות הזאת.
ונחשו מה.
זה לא כל כך נורא.


כבר עוד אנשים התלונו על זה. בדרך כלל אנשים עם טעם ספרותי משובח. אבל הרבה מהעמך דווקא אוהבים את הפלפול שמתיישב בסוף, זה מזכיר להם שיעור כללי בישיבה.
ואגב כשפרסמתי כאן את הסיפור על גלנץ, העירו לי על הפאנץ, וכדי להכעיס הוספתי עוד פרק סיום עם פאנץ על הפאנץ, ולא נתקררה דעתי עד שכתבתי פרק נוסף עם פאנץ על הפאנץ של הפאנץ.
הפרקים הללו לא נכללו בספר. ועם המחיקה של האשכול ההוא מהפורום כשיצא הספר לאור - הם ירדו לאבדון.
חבל קצת הם היו משעשעים.

דווקא חבר אחד התלונן על זה שכל הדמויות נחמדות. והוא אמר שזה אומר משהו עלי... (הסמקה)
ואם הזכרת, נתן, את האמינות של הדמויות - זה נכון אולי לכל אחת בפני עצמה, אבל הפרזה של אנשים טובי-לב המסתובבים בעולם, היא למרבה הצער רחוקה מלהיות ריאלית.

אח שלי (שכתב הרבה ספרים מוצלחים בעצמו), אמר לי על זה, שלפעמים השנינויות צפופות מדי, ופוגעות ברצף הקריאה.

ולסיום, נתן היקר, שוב תודה עמוקה על הבקורת המדהימה והמחמיאה

רגע רגע,
מה אח שלך צץ פה. מי זה האח?
מה כתב?

וממש התחברתי לרעיון של:

"זהירות לפניך סיפור קצר יותר מהאחרים, אנא נקוט את כל אמצעי הבטיחות הנדרשים, אנו מתנצלים על חוסר הנוחות הזמני"

 

[סיפורים בע"מ]

אם יש מישהו שאני רוצה שיכתוב עלי ביקורת, הרי זה - - -
נתן גלנט!
הנקודה שלאחר ההרי זה - המכבה את המתח והורסת את הרושם.

לכן לא שמים נקודה, שמים - - -
רק בלי רווחים בין ה---, פשוט בפרוג הרווח מצטמצם ונראה כמו קו, אבל בפונט של ספר יותר טוב. נראה יותר טוב כך?

ביקורת מעולה, תודה!
הייתי מוסיפה שבסיפורים שמחולקים לפרקים תהיה איזו הבהרה קטנה. אני פתחתי באמצע, בלי להתעמק בחילוק של הספר לפני, קראתי קטע אחד ולא הבנתי מאיפה הוא התחיל ואיך הוא נגמר.
אולי זה סתם כי הייתי עייפה. רק אחר כך הבנתי את הטעות שלי...

 

[הווה פשוט]

רגע רגע,
מה אח שלך צץ פה. מי זה האח?
מה כתב?

נשאיר את זה לפרטי, כדי לא לפגוע באובססיה שלי לאנונימיות

 

[Natan Galant]

נשאיר את זה לפרטי, כדי לא לפגוע באובססיה שלי לאנונימיות

אני פה בשביל לטפל. תוכל לפרט יותר על האובססיביות?


יום אחד אספתי יהודי יקר, שהיה פעם המלמד של אחד מבניי שיחי'. הוא היה כולו מוייך, וסיפר ששמע קודם 'ווארט' נחמד. כלומר - בדיחה. שיהיה. וככה זה הולך:

אחד פונה לחברו, ואומר לו בשיא הרצינות: תשמע, אם אתה נתקל מידי פעם בקשיים בשלום-בית שלך, אתה יכול לפנות אליי ולספר ולהתייעץ.
שואל אותו חברו בפליאה: מה, אתה יועץ לשלום בית?
עונה האיש: לא. אבל אני נורא סקרן מה קורה אצלכם בבית...

 

[אבינועם גולדברג]

נשאיר את זה לפרטי, כדי לא לפגוע באובססיה שלי לאנונימיות

אוף נצטרך לנחש. הסגנון דומה לשלך?

 

[הווה פשוט]

אוף נצטרך לנחש. הסגנון דומה לשלך?

ספרות מקצועית, לא סיפורת.