סיפור בהמשכים- לפי הערה נבונה.

[יוצרת כתיבה]

שבוע טוב!
כנראה כולם עסוקים בפטפוטי הילדים...
ממש מבקשת, שמי שיוכל, יקרא ויגיב.
תודה!

 

[א יודעלע]

יפה מאוד! כתיבה משובחת, ועלילה מעניינת מאוד.
ככל שקצב העלאת הפרקים הנוספים יגבר, ההתעניינות והמשוב יעלו בהתאם.

 

[שני זאת אני :)]

סיפור מקסים!
כתיבה רהוטה, זורמת, מדויקת.
והעלילה מגוונת ממש, מעניינת, תפורה טוב ומסקרנת.
תמשיכי, מיוחד.

 

[יוצרת כתיבה]

התייעצות קטנה-
בתחילת פרק א' יש קטע שכאילו אלברט כתב בשביל ג'ון- יריות ומתח.
האם מי שיתחיל לקרוא זה ירתיע אותו אוטומטית והוא יפסיק?
נ.ב. בקרוב מאוד פרק חדש!

 

[א יודעלע]

בתחילת פרק א' יש קטע שכאילו אלברט כתב בשביל ג'ון- יריות ומתח.
האם מי שיתחיל לקרוא זה ירתיע אותו אוטומטית והוא יפסיק?

לטעמי היה מתאים להבהיר במשפט או שנים שזהו קטע ספרותי שאלברט כותב, לפני הבאת הקטע עצמו.
אני הבנתי בהתחלה שהקטע אמור להשתלב איכשהו בעלילה.

 

[יוצרת כתיבה]

לטעמי היה מתאים להבהיר במשפט או שנים שזהו קטע ספרותי שאלברט כותב, לפני הבאת הקטע עצמו.
אני הבנתי בהתחלה שהקטע אמור להשתלב איכשהו בעלילה.

תודה.
רק חבל שאי אפשר לערוך כבר...

 

[יוצרת כתיבה]

פרק ו'

בהווה:

"שרון, שרון, התעוררת כבר?" היא הסתובבה לצד השני, שומעת פסיעות מתקרבות מצידה השני של הדלת. "אין לי כוח כבר את הקול של המורה שלך, את לא מבינה?"

"אל תעני לה!" בקע הקול המנומנם מהשמיכה.

"אל תתחצפי!" אמרה אימה בחדות ומשכה את השמיכה. שרון קמה בזעף, והחלה להתלבש.

קלרה לקחה את מפתחות הרכב מהשולחן, ויצאה. ביתה רדפה אחריה.

"רוצה טרמפ?" שרון היססה לרגע, הניעה ראשה בשלילה ודחפה פתק מבעד לחרך הצר שבחלון. מיד לאחר מכן פתחה בריצה לכיוון הבית.

"מה זה?" קראה האם אחר גווה המתרחק. היא נאנחה לפתע, פתחה את קיפוליו של כדור הנייר המקומט והחלה לקרוא.

אסיפת הורים! זה בדיוק מה שחסר לה עכשיו. מי יודע מה יש למורה של שרון לומר לה. היא כל כך השתנתה לאחרונה...

אין לה כל צורך בעימותים איתה.

אין ברירה. דניאל יצטרך לבוא איתה. הוא ייאלץ להבין שאין לו ברירה!

היא פתחה בנסיעה לכיוון בית החולים, דוחפת הצידה את כל מחשבותיה.

בית החולים, הווה:

"שלום לאן ולגברת ויליאמסון!" קראה האחות בעליזות. "מה שלומנו היום?" מבטים עייפים ענו לה כבתגובה.

"גברת ויליאמסון---" היא פתחה.

"את יכולה לקרוא לי רווית, זה בסדר".

"כן, רווית". אמרה האחות במעט חוסר ביטחון. "אפשר לשוחח איתך מחוץ לחדר רגע?"

"אוף קורס!"

"הבת שלך במצב יציב. לכן העברנו אותה למחלקה. אבל השיקול החשוב ביותר הוא שמירה על מצב רוחו הטוב של החולה. מחקרים מראים שההחלמה הרבה יותר אפקטיבית ומהירה כך".

"כן, אני יודעת". אמרה רווית בחולשה. לרגע הסתחררה, ואז ייצבה את כתפיה ."אנחנו במצב די מסובך כרגע".

האחות הנהנה באהדה. "שמענו זה מכבר על התביעה שהגשתם כנגד המסעדה. דעי לך שבית החולים תומך לחלוטין בצעדך זה ומוכן לעזור בכל הנדרש, את יודעת", היא עצרה לרגע, מנסה להפשיר את האווירה. "מסמכים רפואיים רלוונטים, חוות דעת רפואיות..."

"תודה". פלטה גברת ויליאמסון קצרות. היא הרכינה ראשה לרגע, והאחות ראתה את עיניה שהבריקו לפתע.

התביעה הסתבכה כל כך! עורך הדין התפטר, בטענה שעם מסעדת 'אריסטוקרט' אינו מוכן להתעסק. יותר נכון, לא עם ההנהלה שלה. נכון, היא השיגה עורך דין חדש, אבל משום מה נדמה לה, שהוא איננו יעיל מספיק.

האחות כבר הסתלקה מזמן, נותנת לה להתייחד עם כאבה. רווית מחתה לרגע את עיניה, מתחה חיוך רחב על שפתיה, ונכנסה לחדר.

אן הזדקפה לעומתה בחיוניות ושאלה: "מישהי כבר הגיעה לבקר אותי?"

העפעף עלה וירד מעט. "כן. לילי ואימה הגיעו. הן מוסרות לך החלמה מהירה". מוטב שהיא תהיה היחידה שתתפלא על היעדרותה של לילי מחדרה של חברתה הטובה ביותר.

את רואה, אחות? כמו ענתה לה רווית. מילאתי את רצונך. אני שומרת על מצב רוחה של אן.

"גברת וילאמסון?" מערכת הכריזה הדהדה. "שיחת טלפון מחכה לך במזכירות. נא להזדרז". היא התרוממה בפתאומיות, וכמעט יצאה מהחדר בבהלה. מבטה בחן את אן הישנה, וידיה ליטפו אותה ברכות. באמת התפלאה על כך שלילי- דווקא היא!- לא הגיעה לבקר. היא לא חשבה שהן הסתכסכו.

"עורך הדין שלך מוסר שאינו מצליח להשיגך בטלפון". קבלה מזכירת בית החולים באזניה. "הוא ממתין לשיחה איתך בשפופרת הזאת".

"השיגי לי בבקשה את מסמכי האשפוז, ותשלחי לי לכתובת המייל שאתן לך".

"בסדר". קולו הדהד בראשה. היא שפשפה את רקותיה.

"סליחה". העמדה הייתה מאוישת באחות אחת בלבד, שנראתה סימפטית ונחמדה. למה נראה לה שהיא מחווירה בראותה אותה?

"אני צריכה את מסמכי האשפוז של אן ויליאמסון, בבקשה".

"מי את?" כאילו אינך יודעת!

"אמא שלה". היא שלפה תעודה מזהה.

"האם ברצונך להדפיס או לשלוח?"

"לשלוח". היא דחפה לה פתק. "לכתובת המייל הזאת".

"Just a moment ". האחות התכופפה לכיוון המחשב, לופתת את העכבר בידיה, המקלדת החלה לתקתק מונוטונית.

תנועותיה החלו נעשות קדחתניות יותר ויוותר. אחות אחרת, שנראתה סמכותית יותר, התקרבה לפתע.

"מה קורה כאן?" שאלה.

האחיות שוחחו בקולות מהוסים. מדי פעם הצליחה גברת ויליאמסון לשמוע מילה או שתיים. "סל המחזור", "שחזור קבצים", "מחדל", "חוסר אחריות". התמונה החלה להתבהר בראשה. מסמכיה של אן נעדרים. מישהו מחק אותם! הכתה בה ההבנה.

מישהו אינטרסנטי להפליא, שאינו מעוניין בהרשעתו. מי זה יכול להיות?



כל אותו זמן פניי סמקו. הבטתי בפרצופה מחליף הגוונים של רווית ויליאמסון. הייתי נבוכה, לא ידעתי מה לעשות. פניה הנאות של אן עמדו מול עיניי, ומהצד השני...

אני יודעת איפה הקבצים! רציתי לצעוק.

אני העלמתי אותם.

 

[יוצרת כתיבה]

עוד שאלה:
מה אתם אומרים, לשמור על בערך מספר מילים זהה בכל פרק, או לפי מה שהולך?

 

[הפקות כתיבה]

הי
רק עכשיו קראתי הכל
עושה חשק לקרוא עוד, כתוב ממש יפה
כמה הערות:
1. יש משהו בכתיבה (וגם בתוכן) שנע כל הזמן מעלה -מטה: כתיבה גבוהה, מהירה ובהירה, ופתאום קצת הימרחות, תיאורים מיותרים (כמו התיאור על הקנייה- הוא תורם אבל ארוך מדי לטעמי)
וכמו שהעירו קודמי- שמות רבים מדי.
לגבי התוכן- שוב, נע בין מתח גבוה לבין תיאורי ילדות. הייתי בוחרת כיוון- או מתח או כיוון רגוע יותר. כמובן שאפשר לתבל, אבל כדאי לשמור על קו אחיד.
זהו.
ומהר מהר להעלות את הפרק הבא, (ואם אפשר להגיע לטריגר כלשהו אז בכלל תעשי לי תערב)

 

[יוצרת כתיבה]

הי
רק עכשיו קראתי הכל
עושה חשק לקרוא עוד, כתוב ממש יפה
כמה הערות:
1. יש משהו בכתיבה (וגם בתוכן) שנע כל הזמן מעלה -מטה: כתיבה גבוהה, מהירה ובהירה, ופתאום קצת הימרחות, תיאורים מיותרים (כמו התיאור על הקנייה- הוא תורם אבל ארוך מדי לטעמי)
וכמו שהעירו קודמי- שמות רבים מדי.
לגבי התוכן- שוב, נע בין מתח גבוה לבין תיאורי ילדות. הייתי בוחרת כיוון- או מתח או כיוון רגוע יותר. כמובן שאפשר לתבל, אבל כדאי לשמור על קו אחיד.
זהו.
ומהר מהר להעלות את הפרק הבא, (ואם אפשר להגיע לטריגר כלשהו אז בכלל תעשי לי תערב)

אכפת לך לצטט לי קטעי המרחות? שאדע לתקן...

 

[הפקות כתיבה]

סליחה לא התכוונתי קטעי, התכוונתי תיאורים שלטעמי מיותרים.
לדוגמא: התיאור של הקנייה בחנות; התיאור של לילי מדברת בטלפון,
כמו"כ בכמה מקומות תיארת את אופי החברות ביניהן, לא צריך לחזור על זה שוב.
לענד.
עם זאת סיפור ממש יפה.

 

[אשר שרבר]

יש לי נקיפות מצפון על הסיפור הזה, אם אני זוכר נכון אני ההערה הנבונה מאז, ועוד לא קראתי, אני מבטיח להשתדל. למרות שזה מתחיל להתארך. אבל אני לא שכחתי.

 

[יוצרת כתיבה]

יש לי נקיפות מצפון על הסיפור הזה, אם אני זוכר נכון אני ההערה הנבונה מאז, ועוד לא קראתי, אני מבטיח להשתדל. למרות שזה מתחיל להתארך. אבל אני לא שכחתי.

תודה על הרצון. בקרוב יהיה יותר ארוך, אז...

 

[מ. י. פרצמן]

@יוצרת כתיבה,
זה מקסים!
הולך ומתקדם בקצב משביע רצון. וזריקות המתח הקצובות המוכנסות פנימה מסקרנות בהחלט.

 

[יוצרת כתיבה]

קהל נכבד!
חבל לי להתחיל בכתיבת פרק חדש, אם פשוט אין שום היענות.
כמובן שאף אחד לא חייב לי כלום, אבל...

 

[יוצרת כתיבה]

לא נפסיק לחפור...

 

[כנפיים]

אני קוראת ונהנית, אבל אין לי ממש משהו לומר חוץ מ-תמשיכי, אני מחכה לראות איך זה מתקדם אני פשוט ממש לא רגילה לקרוא כאלו סיפורים אז אין לי מושג אם זה מעולה, משובח, נחמד, טוב, או פצצה.
אבל בנתיים זה מעניין אותי לקרוא כל פרק. אז...

 

[RACHELIZ]

אבל בנתיים זה מעניין אותי לקרוא כל פרק. אז..

מעניין לקרוא, זה גם מחמאה שווה…

 

[מרציפן]

מרתק!
מחכים להמשך...

 

[ruchma]

סיפור מרתק