בקשה סיפור גבורה או התמודדות בניסיון בתקופת המעפילים- למי יש?

[Hola!]

למישהו יש משהו כזה? עדיפות לאישה אבל גם איש זה בסדר (בתור גיבור/ת הסיפור)

 

[גלבוע]

כמה דברים קטנים שסבתא שלי סיפרה על עצמה, זעיר פה זעיר שם:
הם חזרו הביתה להונגריה אחרי השחרור (מטרייזנשטאט)
והשלטון הקומוניסטי הגיע. אבא שלה ניסה כל מיני דרכים להשיג ויזה לאנשהו בעולם המערבי, העיקר לעזוב, אבל הוא היה הכי לחוץ על בני הנוער, שלא יושפעו אידיאולוגית מהקומוניזם.
ולכן סבתא שלי ואחיה נשלחו לאיטליה, לחכות באיזשהו מחנה מעבר עד שתהיה אוניה. הם היו שם כמה חודשים (בערך חצי שנה) באיזה בניין נטוש בלי חלונות ועם מים קרים בלבד.
היות שאת בטח מחפשת רק גבורה רוחנית, אז נדלג על ההפלגה ועל הצפיפות, ועל הדג המלוח שהיה האוכל הכמעט יחיד שם ולכן סבתא שלי לא סבלה אותו עד סוף ימיה...
אחרי הגרוש לקפריסין, סבתא שלי הצטרפה לצריף הבנות של אגודת ישראל.
בצריפים של השומר הצעיר היה הרבה יותר אקשן, והיה להם אקורדיון שהשתחל לשם בדרך מסתורית, וזה היה ממש מפתה ללכת לחגוג שם בערבים, אבל היא שמרה על עצמה לא להצטרף אפילו כשהיה ממש משעמם.

סיפור גדול על מישהו אחר/מישוהים אחרים:
כשאוניות מעפילים היו מגיעות לחוף ומורידות את הקהל, הבריטים היו עושים עוצר ויוצאים למסע ציד. כל מי שנתפס בלי תעודות עליו, נשלח אחר כבוד לקפריסין.
בחורים ובחורות צעירים מארגונים שונים בארץ היו מתערבבים בין הקהל ללא תעודות, בכווונה, כדי להישלח לקפריסין ולשמש שם כמדריכים ומדריכות לילדים בודדים, כשליחי ציונות והגירה, לעזור בפן הטכני ולהוות השראה לקהל. רובם היו חילונים, כל אחד והאידיאולוגיה שלו.
כיום כולנו יודעים שב 1948 הוקמה מדינת ישראל וב 1949 שערי הארץ נפתחו, אבל הצעירים האלו יצאו להרפתקאה בסיכון אישי גבוה, ובלי לדעת מתי הם ייצאו משם. כרטיס בכיוון אחד.
סבתא שלי סיפרה על הרב צבי וולף (אח של הרב וולף מייסד הסמינר בבני ברק) שעשה את אותו תרגיל, ונכנס לקפריסין, והיה בין המדריכים הבודדים של אגודת ישראל, שהכניסו אור וחיות בלבבות של הניצולים.