למסירה סיפור השגחה מדהים מסופר בגוף ראשון

[rutt]

וידאו בהידברות, מרב מארה"ב - עם תרגום [פתוח בנטפרי] לא אספר, כדי לא להרוס את המתח...
https://www.hidabroot.org/article/1121298

 

[אחת מהעולם הגדול...]

וואהו!!!!!!!!,
שווה צפייה- חזק עם הרבה מסר

 

[חברה]

האתר הזה חסום לי
אשמח לשמוע את עיקרי הדברים ולהתחזק גם

 

[ש. צ. וינמן]

מרגש!!
לחסומים:

 

[Geula-Arc]

מדהים !
לא תמיד זוכים לראות את ההארה ...

 

[זושא כץ]

מרגש!!
לחסומים:

אשמח מאוד אם יוכלו לעלות את זה לפה בMP3
תודה

 

[rutt]

אשמח מאוד אם יוכלו לעלות את זה לפה בMP3
תודה

אתה מבין אנגלית היטב? זה סרט באנגלית עם כתוביות.

 

[קרעפט]

חיים ולדר סיפר את הסיפור הזה השבוע בתוכנית עצות מהחיים בקול חי

 

[זושא כץ]

אתה מבין אנגלית היטב? זה סרט באנגלית עם כתוביות.

לא. תודה

חיים ולדר סיפר את הסיפור הזה השבוע בתוכנית עצות מהחיים בקול חי

אשמח אם את זה משהו יוכל להעלות לפה תודה

 

[קרעפט]

http://www.93fm.co.il/radio/broadcast/517425/
מהדקה ה-15

 

[rutt]

כאן העליתי את הקובץ מהנקודה שבה מתחיל הסיפור, עד הסוף [כולל השיר הקשור...]:

 

[rutt]

יש למישהו את הסיפור הזה מוקלד?

 

[דגל]

סיפור מטורף!

 

[rutt]

יש למישהו את הסיפור הזה מוקלד?

בסוף הקלדתי איכשהו. לא אחד לאחד, פחות או יותר.

רבי אמון וההשגחה הפרטית

רבי סטיבן אמון מדיל, ניו ג'רזי, כל ער"ה היה הולך עם רעייתו לבית הקברות בסטטן איילנד כדי לפקוד את קבר אם אשתו.

שנה אחת ידעה אשתו שלא תוכל להגיע כדרכה בער"ה, והיא נסעה עם בעלה רבי, לברוקלין כדי לבקר את נכדיהם.

היינו על כביש 440 שזה הכביש שמוביל לביה"ק. כשראיתי את היציאה הזו מתקרבת, שאלתי את אשתו האם היא מעוניינת שנכנס לביה"ק כדי לעלות לקבר אמה? היא הסכימה, ביה"ק היה ריק לחלוטין הם התפללו, ואז ראינו עוד כמה מכוניות מאחוריהם שבאו להלויה. אמרתי לאשתי שאני הולך לכמה דקות, עזרתי להם להכניס את הארון לתוך הקבר, הייתי עשירי, והם אמרו קדיש. הם התחילו להתפזר בלא שכיסו את המת בעפר. ואז אמרתי להם - רגע, תקברו אותו! הם אמרו לי אל תדאג הטרקטור עושה את זה... זכרתי שלמדתי בישיבה שזה נקרא 'מת מצוה', אדם שאין לו קוברים. אמרתי לבעל הטרקטור - אכפת לך שאני אעשה זאת במקומך? והוא הסכים במשך שעה ומחצה רבי אמון כסה את הקבר.

לאחמ"כ תקע את השלט שעליו שמו של הנפטר, שאותו לא הכיר. רבי אמון רשם את שמו אצלו.

"כל הנסיעה לברוקלין שאלתי את עצמי - מדוע? מה קורה כאן?"

רבי אמון ערך כמה שיחות עם מכרים כדי לברר האם הם מכירים את האיש. אחד האנשים אצלם הוא בירר היה הרב הרמן נויברגר ז"ל המנהל בפועל של ישיבת נר ישראל, הישיבה בה למד. כשאמר את השם, הרב שמט את השפורפרת בתדהמה. הרב נויברגר סיפר לו שלפני ארבעים שנה, כשגדלת בסיאטל, וושינגטון, ונרשמת לישיבה, אביך פוטר מעבודתו.

באותם הזמנים הכל היה יקר. נסיעה לישיבה עלתה 300$ לכיוון אחד! השגנו את הכסף, וטסתי לישיבה, אבל הבעיה המרכזית הייתה - שכר הלימוד. הרב ניסה למצוא אדם שיממן את לימודי הבחור, והאדם שבסופו של דבר שילם את שכר הלימוד שלו עבור כל השנים הללו - היה הנפטר אותו קבר יום קודם לכן!

האדם הזה מימן את הלימודים שלי בישיבה, שם למדתי את ההלכה של מת מצוה, ולבסוף יכלתי לגמול לו בקבורה יהודית כראוי - כפי שלמדתי בישיבה. האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין אמר פעם - ה' זוכר כל הנשכחות, מה שאנו זוכרים - מעשים טובים שעשינו, ה' כביכול שוכח, אך מעשים טובים שאנו עושים ושוכחים - אותם ה' זוכר!

 

[saralulu]

בסוף הקלדתי איכשהו. לא אחד לאחד, פחות או יותר.

רבי אמון וההשגחה הפרטית

רבי סטיבן אמון מדיל, ניו ג'רזי, כל ער"ה היה הולך עם רעייתו לבית הקברות בסטטן איילנד כדי לפקוד את קבר אם אשתו.

שנה אחת ידעה אשתו שלא תוכל להגיע כדרכה בער"ה, והיא נסעה עם בעלה רבי, לברוקלין כדי לבקר את נכדיהם.

היינו על כביש 440 שזה הכביש שמוביל לביה"ק. כשראיתי את היציאה הזו מתקרבת, שאלתי את אשתו האם היא מעוניינת שנכנס לביה"ק כדי לעלות לקבר אמה? היא הסכימה, ביה"ק היה ריק לחלוטין הם התפללו, ואז ראינו עוד כמה מכוניות מאחוריהם שבאו להלויה. אמרתי לאשתי שאני הולך לכמה דקות, עזרתי להם להכניס את הארון לתוך הקבר, הייתי עשירי, והם אמרו קדיש. הם התחילו להתפזר בלא שכיסו את המת בעפר. ואז אמרתי להם - רגע, תקברו אותו! הם אמרו לי אל תדאג הטרקטור עושה את זה... זכרתי שלמדתי בישיבה שזה נקרא 'מת מצוה', אדם שאין לו קוברים. אמרתי לבעל הטרקטור - אכפת לך שאני אעשה זאת במקומך? והוא הסכים במשך שעה ומחצה רבי אמון כסה את הקבר.

לאחמ"כ תקע את השלט שעליו שמו של הנפטר, שאותו לא הכיר. רבי אמון רשם את שמו אצלו.

"כל הנסיעה לברוקלין שאלתי את עצמי - מדוע? מה קורה כאן?"

רבי אמון ערך כמה שיחות עם מכרים כדי לברר האם הם מכירים את האיש. אחד האנשים אצלם הוא בירר היה הרב הרמן נויברגר ז"ל המנהל בפועל של ישיבת נר ישראל, הישיבה בה למד. כשאמר את השם, הרב שמט את השפורפרת בתדהמה. הרב נויברגר סיפר לו שלפני ארבעים שנה, כשגדלת בסיאטל, וושינגטון, ונרשמת לישיבה, אביך פוטר מעבודתו.

באותם הזמנים הכל היה יקר. נסיעה לישיבה עלתה 300$ לכיוון אחד! השגנו את הכסף, וטסתי לישיבה, אבל הבעיה המרכזית הייתה - שכר הלימוד. הרב ניסה למצוא אדם שיממן את לימודי הבחור, והאדם שבסופו של דבר שילם את שכר הלימוד שלו עבור כל השנים הללו - היה הנפטר אותו קבר יום קודם לכן!

האדם הזה מימן את הלימודים שלי בישיבה, שם למדתי את ההלכה של מת מצוה, ולבסוף יכלתי לגמול לו בקבורה יהודית כראוי - כפי שלמדתי בישיבה. האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין אמר פעם - ה' זוכר כל הנשכחות, מה שאנו זוכרים - מעשים טובים שעשינו, ה' כביכול שוכח, אך מעשים טובים שאנו עושים ושוכחים - אותם ה' זוכר!

קראתי את הסיפור ב'יתד' או יתד השבוע או קטיפה, כל הכבוד שאת משתפת!

 

[rutt]

קראתי את הסיפור ב'יתד' או יתד השבוע או קטיפה.

נשמח אם תעלו את זה כתוב יותר מפורט.
תודה

 

[saralulu]

נשמח אם תעלו את זה כתוב יותר מפורט.
תודה

כרגע אין לי אפשרות, אולי מחר.