מידע שימושי סיפור כהכנה לתפילה

[sara100]

אני מחפשת סיפורים-סיפורונים שניתן לספר בכיתה לפני תפילה בכדי לעורר.
תודה לכל הטורחים!

 

[לשם שינוי]

גם אני מחפשת עוד סיפורים למאגר.
הנה אשכול שפתחתי בנושא, ההענות לא היתה גדולה לצערי.
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=80355&highlight=%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94

אולי כעתתמריצי אותי לשבת לכתוב את הסיפורים שברשותי (בראש...) ואשלח לך / אעלה לכאן.
נכין ביחד קובץ משותף עם הרבה סיפורים כל יום בשנה יהיה סיפור לפתוח איתו את הבוקר- אני בעד.

בהצלחה רבה!

 

[לשם שינוי]

גם אני מחפשת עוד סיפורים למאגר.
הנה אשכול שפתחתי בנושא, ההענות לא היתה גדולה לצערי.
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=80355&highlight=סיפורים+תפילה

אולי כעתתמריצי אותי לשבת לכתוב את הסיפורים שברשותי (בראש...) ואשלח לך / אעלה לכאן.
נכין ביחד קובץ משותף עם הרבה סיפורים כל יום בשנה יהיה סיפור לפתוח איתו את הבוקר- אני בעד.

בהצלחה רבה!

 

[אפכא מסתברא]

היה לפני כמה שנים אשכול כזה בדיוק, על סיפורים מעוררים על התפילה. היו בו סיפורים חזקים - כדאי לחפש.

 

[sara100]

פעם קראתי סיפור שבו מסופר על ילדה שדיברה עם המנהלת ובאמצע היא רמזה לחברה ואמרה למנהלת שניה. ורצה לחברה אחרת ולחשה לה סוד, וכדו.... ואז שואלים את הבנות מה לעשות עם התלמידה?
ואח"כ זה בעצם משל....

 

[sara100]

פעם היה שיר שלמדנו:
עם הגבלה לנושא הטלפון:

הטלפון מכשיר מקשר,
בין חבר לחבר,
דרך הקוים נעביר ידיעות
משמחות או מעציבות.

אך התפילה לה' עולה
מקשרת בדרך יחידה
ללא קוים ומחציות
ומתקבלות כל התפילות!

 

[ch3]

אצלנו למדנו הלכה יומית מתוך הספר התחזקות בתפילה לה'.
יש שם סיפורים יפים.

 

[MIRALE]

מסופר על אברך תלמיד חכם שהגיע לביתו של הגר"ח קנייבסקי עם בנו בן ה-7, ובקש מהגאון לשמוע את סיפורו.
ילד זה חלה ל"ע במחלה הידועה, בשלב מסוים, כאשר היה ברור שצריך להתחיל בטיפולים, ספרו ההורים לילדם שבעקבות הטיפולים ישור השער מראשו. הילד לא נבהל מידי. אבל לאחר זמן מה פרץ בבכי, ואמר להוריו: "על שער הראש לא אכפת לי, אבל כיצד אוכל להמשיך להקרא 'ילד יהודי' – בלי פאות?!---" ובכה בכי תמרורים.
הילד, כך ספר האב לרב קנייבסקי, הסב את פניו לקיר ופנה אל הקב"ה בתפילה נרגשת: "אבא רחום, אני בטוח, שכל מה שאתה עושה איתי – לטובה אתה עושה. אני בטוח בכך, אין מי שמרחם עלי יותר ממך. לכן אני מקבל באהבה גמורה את המחלה שהבאת עלי, ומוכן אני לגשת לטיפולים הקשים בלב שלם, כי אני בטוח שאתה תמיד תשמור עלי.
"אני מוכן להקריב את שיער ראשי, למרות שתיהיה לי בכך בושה איומה ונוראה. הכל אני מוכן, ממש הכל. אבל הפאות?!---" וכאן פרץ הילד בבכי נורא. "הפאות?!--- הכיצד אוכל לוותר עליהן?!, הרי זו צורתו של ילד יהודי!--- ואני רוצה להמשיך להיות כזה"
"אני מבקש ומתחנן לפניך, אבא שלי, אבא שבשמים, שתשאיר לי לפחות את שיער הפאות! שהפאות לא ישרו במהלך ההקרנות!"
כך התפלל הילד שעה ארוכה והתמוגג בבכי.
"ואנחנו ההורים, עמדנו מן הצד ובכינו יחד איתו" ממשיך האב לספר לגר"ח קנייבסקי.
"והנה" הוא מצביע על בנו, "הנס הלא יאומן הזה התרחש! הרב יראה במו עיניו את הפלא הגדול שעשה הקב"ה איתו, וכרחם אב על בנו האזין לתפילתו שיצאה מלב טהור. כל שיער הילד נשר, ורק הפאות נותרו בשני צידיו!..."
האב ספר בהתרגשות שהרופאים ממש לא האמינו למראה עיניהם. ואמרו שמקרה כזה לא זכור בהסטוריה הרפואית.
בל נחשוב שרק תפילה זכה, כמו זו של הילד הטהור מסוגלת 'להזיז דברים'. לא כן הדבר!, כל תפילה של כל יהודי, באשר הוא אינה חוזרת ריקם
כאשר אדם עומד לפני אלוקיו בידיעה אמיתית שרק הוא מסוגל לעזור לו, ומרגיש שאין לו משלו כלום, מהר מאד יוכיחו לו שהיה לו על מי לסמוך.
אין זו מן החכמה הגדולה לשמוע סיפור מדהים ועוצר נשימה שכזה על הילד החולה, ולומר: 'כן, ודאי, דבר כזה מסוגל לעשות רק ילד שליבו טהור, אבל אנחנו?! שכל כך התלכלכנו בחטאים???
כל אחד יכול! והקב"ה מצפה ואוהב לשמוע גם את תפילתנו..



כוחה של תפילה
כת' במדרש תנחומא: אמר להם הקב"ה, הוו זהירין בתפילה, שאין מידה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקרבנות. ואפילו אין האדם כדאי לענות לתפילתו ולעשות חסד עימו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עימו".
הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל היה רגיל לאמר שהתפילה היא נשק מצוין,
שהקב"ה העניק בטבע הבריאה ביד כל אדם, בלי כל קשר למידת זכויותיו, ובלבד שישים מבטחו בקדוש ברוך הוא ויצעק אליו בכל ליבו.
מסופר על אדם ששנים רבות לא היו לו ילדים.
הוא ניסה לעשות כל מה שאפשר, הלך לרופאים גדולים ועשה השתדלויות טבעיות וסגולות רבות ולא הועיל. הרופאים אמרו נואש, והסבירו לו בצורה הברורה ביותר שאין לו סיכוי שיהיו לו ילדים. אך הוא לא התיאש והמשיך לחפש ישועה.
יום אחד נגש לרבי שמשון פינקוס וסיפר לפניו את צרתו, בעצב גדול שפך בדמעות שליש את צקון ליבו.
רבי שמשון לא הרבה בדברים. הוא הזמינו לבוא אליו בשעת לילה מאוחרת. הכניסו למכונית ונסע איתו בדרך עפר שבין אופקים לחצרים.
אי שם באמצע הדרך, במקום שומם וחשוך, הוריד את האברך ואמר לו:
"אני משאיר אותך כאן, בודד בחשכה, אל תדבר עם ה'רבונו של עולם', גם אל תתפלל, אלא תצעק!!! זעק מקירות לבך אל בעל הרחמים עד שישמע קולך, אולי יחוס וירחם... בעוד כשעה, אשוב לאסוף אותך..."
ואכן האברך עשה כעצתו של הרב פינקוס. הוא נשאר לבדו ודיבר עם הרבונו של עולם. לא, הוא לא דיבר. הוא צעק, בכה, ביקש והתחנן.
ואכן התפילה נענתה, כיום יש לו ילדים טובים ומוצלחים, ב"ה.
כך צריכה להיות התחושה שלנו כשאנו פונים להקב”ה ומבקשים ממנו את צרכנו. להרגיש שאנו מדברים, צועקים מבקשים מכל הלב. יודעים שאין משהו אחר שיכול להושיע אותנו. ואז, כשהאמונה שלמה, והתחושה היא אחת - שהכל מאיתו ורק הוא יכול לתת לנו, אז הקב”ה נענה לתפילה.

לנצל את האפשרות!
שעת תפילת שחרית. הסידור לפנינו, דממה בכיתה. אבל אני עדיין עייפה. עוד לא התאוששתי מהמרוץ של הבוקר. בקושי הספקתי להגיע לפני שסגרו את השער... והלב שלי עדיין דופק מהריצה ומהלחץ. אין לי כח חשק ורצון לפתוח את הסידור ולהתחיל לתפלל. והראש שלי מתחיל חשוב על דברים אחרים... זה נראה לי קשה כל כך להתרכז בתפילה עכשיו...
באחד ממחנות ההשמדה בשואה, היה סגן מפקד רשע שנהג לתפוס מידי פעם יהודי ולהלקות אותו מלקות נוראות בצינור גומי עבה על לא עוול בכפו.
פעם ראו יהודי המחנה את הגרמני יורד מחדרו, ופניו כפני מלאך המוות. הצינור היה בידו, ועתה הוא מחפש קרבן.
ילד כבן 13 שחלף לידו נצטווה בו במקום לשכב על הארץ והעמלקי הזה הכה אותו עשרים וחמש מלקות מחרידות על גבו הרצוץ.
וראו זה פלא: גניחה אחת לא נשמעה מפיו של הילד היהודי.
בדר"כ מסתפק הגרמני במכות אלו, אך הפעם משראה את גבורתו של הילד, שאינו משמיע הגה, החליט ללמדו לקח, והכהו עוד עשרים וחמש מלקות.
משסיים הגרמני, נגשו היהודים אל הילד האומלל על מנת להעבירו לצריפו, באותו רגע שמעו אותו אומר כשבת שחוק נסוכה על פניו: "העקר שהבאתי את הסידורים".
ילד זה דאג לפזר מידי יום כמה סידורי תפילה בקרב היהודים כדי שיוכלו להתפלל מתוך סידור. ההנאה הרוחנית שמלאה את ליבו כתוצאה ממעשה זה הציפה את כל ישותו, עד שהיה בכוחו לקבל את כל המלקות מבלי להשמיע הגה.
מזעזע!
ואנחנו, הכל מונח לפנינו, יש לנו אפשרות להתפלל יש לנו סידורים להתפלל. באפשרותינו לגשת ולהתפלל במנוחה ובשלוה לפני רבוננו.
הבה ננצל זאת!


תפילה של אם יהודיה
משה לא האמין למראה האברך שעמד מולו ברחבת בית הכנסת הגדול בהרצליה. האם אברך יקר זה הוא חברו מימים עברו? האם זה הוא, או אדם אחר הדומה לו? ניגש משה אל האברך ושאלו : 'סלח לי, שמך אולי ארן?'
לתדהמתו אכן התברר שהאברך העומד מולו, הוא אכן חברו הטוב מילדות, ונכדו של זלמן ארן, שהיה שר בממשלתו של בן-גוריון. משה לא יכל להתאפק ואמר: "מי היה מאמין שלזלמן ארן ייצאו נכדים שומרי תורה ומצוות". בתגובה ענה לו האברך: "הבה ואספר לך דבר מה מעניין".
אישה פשוטה הייתה סבתי זיכרונה לברכה. בכל יום שישי בעת שהצללים נטו למזרח והשמש החלה לשקוע בפאתי מערב, בשעה שבה כל העולם התעטף בקדושה. בצל השבת הפורסת כנפיה על היקום כולו, בזמן שבו מאות דורות של נשים צדקניות היו מתפללות: "שתוכני לגדל בנים ובני בנים צדיקים ונבונים", הייתה אף היא פורסת מפה צחורה, מדליקה נרות ומליטה את ידיה בפניה כפי שראתה בבית אמה, על אף שהיא עצמה לא שמרה תורה ומצוות. ומבקשת מכל ליבה: "אנא בורא עולם עשה שילדי ילכו בדרכו של בן-גוריון".
זו הייתה תפילתה מדי ערב שבת קודש: "אנא בורא עולם, תן לי נכדים שידמו לראש הממשלה בן-גוריון".
אין זה פלא שתפילתה בשעה כה קדושה לא הייתה אלא זו. מושגיה ביהדות היו קלושים, והדלקת נרות השבת היו מהסממנים היחידים שנותרו לפליטה בהתנהגותה והותירו הד קלוש לדורות עברו של יהודים כשרים אשר עבדו את ה' בכל כוחם.
בתמימותה לא ידעה על מה להתפלל ולמה לייחל, ולכן בחרה בבן-גוריון כנושא כמיהותיה. לא בכדי נבחר דווקא אותו מנהיג כסמל לפסגת שאיפותיה מיוצאי חלציה. בעלה זלמן הנו אחד מהמקורבים ביותר לראש הממשלה ומגדולי מעריציו.

היה זה ביום שני א' חשון תשי"ג. זלמן ארן חזר לביתו בהתפעלות, ובשעה שחכך את ידיו והמתין למים שירתחו בפינג'ן כדי לשתות את כוס הקפה המסורתי הנהוג במשפחה, סיפר לבני ביתו על ה'חדשות':
'ראש הממשלה דוד בן-גוריון נפגש עם היחזון איש', הלא הוא הרב קרליץ מבני ברק, ואין לתאר את ההתפעלות שהיה נתון בה בעת שיצא מפגישה זו. בן-גוריון האדיש ממש יצא מגדרו מרוב הערכה לאישיותו המיוחדת של הרב ולתבונתו העמוקה, וכשנפגשנו לא יכול היה להירגע עד שהפטיר ואמר "אילולא ראיתיו, לא הייתי מאמין שיכולים להיות קיימים כאלו אנשים".
בני הבית המשיכו לשוחח על הנושא עוד ימים מספר ולא ידע זלמן עד כמה חלחלו הדברים ללב רעייתו.
ערב שבת שלאחר מכן. עומדת לה האשה אל מול הנרות והולכת ליישם את ההחלטה שעלתה בלבה באותו יום: "אם בן-גוריון כה מעריך אדם מסוים, בוודאי הנו אדם מיוחד ביותר".
ובשעה שהעבירה את ידיה סביב השלהבות המרצדות, מלמלה תפילה חדשה: "אנא בורא עולם, שילכו צאצאי בדרכו של הרב קרליץ. שהרי אם בן-גוריון מחשיבו, ודאי הוא חשוב מאוד. אנא בורא עולם תו לי נכדים שידמו לרב קרליץ"...
ואלו הן התוצאות... סיים ארן בחיוך, תוך כדי שהוא מלטף את ציציותיו.


לעולם יקדים אדם תפילה לצרה
רוב בני האדם בעולם נזכרים להתפלל מתוך הלב רק כשחסר להם משהו, כשפתאום לא הכל מתנהל כשורה, כשתוצאותה בדיקות לא יצאו כל כך טובות וכד', אז כשפתאום לא הכל דופק, התפילה נראית אחרת. פתאום נזכרים שיש מי שיכול לעזור. אבל כשהכל בסדר... התפילה נראית שונה ואחרת לצערנו...
מסופר על אם ששלחה את 2 בניה לפנימיה מרוחקת. בימים ההם לא היה טלפון וצורת הקשר שלה איתם היתה דרך מכתבים. האם היתה שולחת מכתבים רבים אולם הילדים לא ענו למכתביה. היא היתה מבקשת מהם שוב ושוב, שיכתבו לה, שיספרו מה שלומם ואיך הם מסתדרים בישיבה. אך כדרכם של בחורים העסוקים בעניניהם שכחו את אמם, ולא שלחו לה מכתבי תשובה.
האם הכואבת והמתגעגעת ספרה זאת לאחיה והתלוננה בפניו על כך שילדיה לא כותבים לה ולא מספרים לה מה שלומם.
נענה האח ואמר: אני אכתוב להם עכשיו מכתב, ואת תראי שתוך שבוע הם עונים לי מכתב תשובה. כתב האח מכתב, ובסופו רשם: נ.ב. שלחתי לכם במתנה 100$ לכל אחד.
ואכן תוך כמה ימים חוזר מכתב עם תשובות מפורטות, סיפורים על חיי הפנימיה, ובסוף כתבו: נ.ב. שכחת להכניס את ה-100$...
כך טבע האדם כשהוא מרגיש שחסר לו משהו, מיד הוא נזכר לפנות ולבקש. אולם אדם חכם מבקש לפני שמגיעה הצרה, לפני שמרגישים את החסר.
וזה מה שכתוב:
"לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, שאז אומרים לו הבה זכות והינצל"


מכתב חיזוק
הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל כתב מכתב זה לאחד מתלמידיו, שביקש את עזרתו בענין מסוים.
לכבוד...
קראתי את מכתבך ולא הגעתי למדרגות לתת עצות ולומר לך מה לעשות, אבל אכתוב מה שנראה לעניות דעתי.
נראה לי שאתה עושה כל שביכולתך, עכשיו אתה צריך עזרה מבחוץ. כמובן שצריך גם השתדלות מצידנו אבל מגיע רגע שצריך עזרה מבחוץ.
על כן אני אתן לך שם וכתובת, שאליו תפנה והוא יעזור לך.
קוראים לו השם יתברך.
הוא חזק מאד, שבאמת הוא ברא הכל, ואני יודע בסוד שהוא גם אוהב אותך באופן אישי, והוא מחכה בכיליון עינים שתפנה אליו.
אין בעיה למצוא את הכתובת שלו ית', שהוא נמצא בכל מקום, כפשוטו, גם הרגע הזה שאתה קורא את המכתב אתה יכול לפנות אליו.
אני כותב את זה כדי שתדע את העיקר – העיקר הוא שהקב"ה אישיות ברורה חי וקים, שאפשר לתפוס איתו קשר אישי, ולעולם לא התאכזב מי שעשה כך.
ומה שהדבר יותר פשוט ופרקטי יותר טוב ויותר מועיל, והעיקר שיהיה קשר אישי, פשוט לספר לו על הבעיה שלך, ולבקש ממנו עוד פעם ועוד פעם.
מי שיתן לך עצה אחרת, חבל על ההשתדלות, תלך ישר למי שיכול לעזור באמת, ותתפוס אותו ואל תעזוב אותו עד שהשגת את כל שליבך חפץ.
החותם בכבוד גדול לבן תורה המחפש באמת,
ורק חבל שאינו יודע היכן לחפש
שמשון דוד פינקוס

 

[chchch]

יש משהו שחרוט לי בזכרוני מאז שהייתי ילדה.
אני לא זוכרת לפרטי פרטים אבל זה הרעיון בגדול.
המורה חילקה לנו הזמנות יפות ממש נראו אמיתיות ממלך חשוב וגדול שמזמין כל אחת אליו לארמון לבקש מה שהיא רוצה, אני לא זוכרת את כל הפרטים אבל כמובן שאפשר להוסיף כיד הדמיון.
ואז נערך דיון, איך ההרגשה? איך נתכונן לפגישה? איך נדבר? מה נאמר וכו'
אפשר לפתח את הדיון לכל הכיוונים, האם מתאים באמצע להסתובב לחברה, לדבר וכו'
אני זוכרת שממש התרגשתי...
בסופו של דבר זה היה כמובן משל, ועד כמה שזכור לי ביום ובשעה הנקובה נערך ערב חברותי בהמשך לנושא התפילה.
אח"כ בשנים שהייתי מדריכה השתמשתי ברעיון הזה ושלחתי את ההזמנות בדואר עם בול וכתובת באנגלית של מלכת אנגליה, הבנות התרגשו מאוד... זה ממחיש בצורה יוצאת מן הכלל.

 

[יוקרתית]

תודה על הסיפורים אשמח לקבל את מקבץ הסיפורים למיל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

 

[נועה ב]

מקפיצה
אשמח לעוד

 

[עיייייי]

יפה מאד

 

[א.כ.מ.ל.]

יש מאגר מודפס?

 

[היונגערמאן!!]

תבדוק בספרים של ר' מיילעך בידרמן שליט"א יש לו המון סיםורים מדהימים על תפילה.

 

[נועה ב]

מצב