סיפור: "לא לבד"

[Tzzpora]

אין לי גישה לקהילת כתיבה מקצועית. אשמח אם יעבירו את זה לשם.
מאז כיתה א' לא הפסקתי למתוח ביקורת על ספרים וסיפורים. תמיד אמא שלי אמרה: "כשתכתבי גם את, תוכלי לבקר". והנה, בכיתה י"ב כאשר נדרשנו להגיש עבודה בספרות הגיעה העת.
התיישבתי לכתוב, מנסה לא לאכזב את עצמי, אבל לא כ"כ זרם. היה לי סיפור אמיתי ומרגש שהלם את הנושא השנתי במדויק. גייסתי את אבא, ובכוחות משותפים הפקנו סיפור.
למרבה הצער, אני בטוחה שאם הייתי קוראת את הסיפור שכתבתי היתה לי המון ביקורת. סיפור קיטשי להחריד ,נאיבי ומצומצם והעלילה הכל כך צפויה ובנאלית לא שווה את הדף עליה הודפסה.
אבל מה לעשות, הסיפור אמיתי לגמרי! וכן, נאלצתי להודות, סופרת אני לא. ובסופו של דבר גם קיבלתי את מרב הנקודות, כך שהיה שווה בכל מקרה.
אשמח לתגובות, קוטלות \ מפרגנות!
ואחרי כל ההשמצות, הנה הסיפור לפניכם (בפורמט תמונה, המקורי במחשב אחר ז"ל):
לא לבד

 

[אסתיג]

תגידי מה זה החוסר ביטחון הזה שלך? תחושת הנחיתות? אין להם מקום בקטע יפה כל כך.
דווקא כתוב טוב, עוד לפני ירידה מעשית לפרטי פרטים טכניים של כללים וחוקים מקצועיים.
אבל בגדול? מעולה!

 

[לא להפסיק להודות]

אהבתי!!

 

[Tzzpora]

הי, שכחתי לציין:
כל הזכויות שמורות

 

[נערת סמינר]

ווואווו מרגש, זה אמיתי? באמת? הזוי, זה יותר מדי מטורף בשביל להיות אמיתי
וצורת הכתיבה מאלפת.....

 

[Tzzpora]

ווואווו מרגש, זה אמיתי? באמת? הזוי, זה יותר מדי מטורף בשביל להיות אמיתי
וצורת הכתיבה מאלפת.....

אמיתי אמיתי.
חן חן, ממש מסמיקה

 

[חסידה;)]

וואוו
זה מדהים!!!
האמת שדילגתי על כל הווידוי שלך...
והלכתי ישר לסיפור...
כשחזרתי לקרוא את הווידוי, לא הבנתי על מה את מדברת
יפה!!