סיפור משותף בהמשכים - נספח

[תמרוז]

אוקי, ההצבעה לא מתקדמת יותר מידי. במקום אחד זה תיקו. במקום שני זה ניראה שאוהבים את הקברים שבאמריקה יותר מאלו בקרעסטיר.

 

[תמרוז]

זה אחד הדברים הקשים ביותר ביקום.

ומצד שני מי שכול הזמן משנה בסוף נשאר קרח מכל הכיוונים. וזה פרפקציוניסטיים. (ואני לא כזאת)

 

[תמרוז]

.

 

[בנדו]

.

 

[תמרוז]

כן.

@בנדו תעשה טובה תמחוק את הציטוט.

 

[תמרוז]

באמת סליחה על הרוח- בעצם סופה, אפילו טורנדו, שאני עושה פה.
ומי שלא הבין למה פתחתי נושא חדש ובו בקשת עזרה נואשת לזמן בלי השראה, מקווה שהוא מבין למה אני לא מעלה את הפרק הבא.
ובנוסף, קרעסטיר, גם מי שלא הבין בנוגע לזה. אני ליטאית.
אל תתוכחו איתי. בעיה היא שאני מכניסה את ההשקפה שלי לסיפור, אצלינו לא נוסעים לקברים של רבנים שצצו פתאום. או בכללי לא נוסעים לקברים (לא מדברת על קבר רחל וכו') ואני לא רוצה להרוס את הסיפור המקסים.

זה מה שיצא לי לבנתיים (זה קצר, אני יודעת) (ואין צורך לידע אותי שזה מכוער, אני יודעת את זה...)

היא סגרה את הקופסא והניחה אותה על השיש, אין לה כוח יותר. היא אפתה עוגות ועוגיות כבר למעלה משלוש שעות, היא עייפה. היא דשדשה לכיוון האור וסגרה אותו יוצאת מהמטבח, סוף סוף.

הטיסה של שימי תהיה מוקדם בבוקר, היא חייבת לסיים לארגן לו את התיק, אמנם אחות, אך אמא פולניה

היא סיימה לארוז לו את הדברים, ועוד לא התחילה לארוז מחשבות, היא רוצה שהוא יתפלל עליה, אך היא לא מאמינה בסגולות, היא לא אמרה את זה, כי בכל אופן אין לה מה להפסיד, אבל עדיין היא לא מאמינה בזה. היא רצתה לעזור לו, לכן היא ביקשה בשבילו, אבל היא לא אוהבת את הרעיון, קרעסטיר, שעיה בן ר' מוישה. זה לא בשבילו, הוא לא באמת הולך להתפלל, הוא הולך לכייף, הוא אחד שנשרך אחרי החברים, אין לו מספיק עמוד שדרה לעמוד מולם. ולא תמיד הרעיונות של החברים לובשים צורה כזו צדיקה וטובה. למשל הפעם ההיא שהם גררו אותו לנחל, שאחר כך התברר בדיעבד שהיו שם נשים, ולא "שליות" ממאה שערים... אחרי הסיפור הזה אבא הגביל אותו, אבל עדיין, הם גררו אותו לעוד מקומות.

והיא פחדה עליו, היה לה הרגשה לא טובה. אז היא הלכה לישון, בידיעה שיבוא יום, אחרי הלילה.

תגובות רבותי. ונא להתחשב בי... זה לא כול הפרק, אני אכתוב עוד, זה התחלה.

 

[ר' יעקב ישראל]

הכיוון מעניין, אבל הניסוח צריך להיות יותר עדין ומכובד, גם במבט ליטאי...
לדוג'

שעיה בן ר' מוישה.

ר' שעיה בן ר' משה
וכן

למשל הפעם ההיא שהם גררו אותו לנחל, שאחר כך התברר בדיעבד שהיו שם נשים, ולא "שליות" ממאה שערים...

הניסוח צריך עידון, בד"כ לא כותבים את זה כ"כ ישיר...

טוויסט מעניין שיכול לקרות, הוא איזה משפט או ציטוט של גדול בישראל ליטאי, שגורמים לה לשנות את ההסתכלות שלה על קברי צדיקים בכלל, או על ר' ישעיה בן ר' משה בפרט.

 

[תמרוז]

ר' שעיה בן ר' משה
וכן

מצטערת, נכתב בשתיים בלילה...

הניסוח צריך עידון, בד"כ לא כותבים את זה כ"כ ישיר...

שזה אומר? להחליף למקום אחר כמו : הפעם ההיא שהם גררו אותו למסעדה, והתברר שההכשר הוא בית יוסף?

טוויסט מעניין שיכול לקרות, הוא איזה משפט או ציטוט של גדול בישראל ליטאי, שגורמים לה לשנות את ההסתכלות שלה על קברי צדיקים בכלל, או על ר' ישעיה בן ר' משה בפרט.

אהבתי. יש לך רעיון למשפט?

 

[ר' יעקב ישראל]

שזה אומר? להחליף למקום אחר כמו : הפעם ההיא שהם גררו אותו למסעדה, והתברר שההכשר הוא בית יוסף?

שזה אומר שאת פותחת חשבון עם הרבה אנשים...
ולגופו של עניין: לדעתי כדאי ללכת על משהו בסגנון של שטות נעורים, ולא בעיה הלכתית שמורכב לגעת בה.

אהבתי. יש לך רעיון למשפט?

יש לי כמה רעיונות, אני אבדוק, מקווה שיהיה לי משהו עד הלילה, מקסימום מחר על הבוקר.

 

[AUVI]

הפעם ההיא שהם גררו אותו למסעדה, והתברר שההכשר הוא בית יוסף?

גם לא.
זהו משפט פוגעני.

 

[תמרוז]

גם לא.
זהו משפט פוגעני.

הלכו למסעדה כשרה, "חלאל"- הרבנות עזה. זה כן בסדר? (אני אפתח חשבון עם כמה מליון מוסלמים...)
אני אחליף ל"הכשר מפוקפק" וכך יבוא הכל על מקומו בשלום. או שלא.
או שתגיד לי איזה שטויות נעורים בחורים עושים, כי אחים שלי לא יספרו לי את השטויות שהם עושים...

 

[ר' יעקב ישראל]

אני אחליף ל"הכשר מפוקפק" וכך יבוא הכל על מקומו בשלום. או שלא.

זה נשמע כבר בסדר.
ומתנצל שעוד לא מצאתי ציטוט מתאים, מקווה שיהיה לי בקרוב.

 

[אבי 10000]

ובנוסף, קרעסטיר, גם מי שלא הבין בנוגע לזה. אני ליטאית.
אל תתוכחו איתי. בעיה היא שאני מכניסה את ההשקפה שלי לסיפור, אצלינו לא נוסעים לקברים של רבנים שצצו פתאום. או בכללי לא נוסעים לקברים (לא מדברת על קבר רחל וכו') ואני לא רוצה להרוס את הסיפור המקסים.

אני מכיר גם הרבה ליטאים שנוסעים במיוחד לקרעסטיר, (וזה גם יעד פופלרי בטיול להונגריה)
אבל אולי שיעשו הצבעה באמת אם שימי ליטאי או חסיד, זה משנה לכל מיני דברים בהמשך...(למשל בת כמה אחותו "המבוגרת")

ואולי זה יכול גם להוסיף קצת עניין בפרויקט

 

[אבי 10000]

אוקי,
כתבתי פרק מהר בצורה גולמית בקצב דופק ואשמח לליטושים ספרותיים,
הרעיון זה לפתוח זווית נוספת ושימי לא מוזכר בפרק, (וזה לא סותר לפרק שתמרוז החלה לכתוב כאן...)
אחרי הפרק אכתוב בנפרד את ההקשר שהתכונתי שיהיה בהמשך אבל זה גם החלטה שלכם...
אני לא יפרסם ליפני שאקבל כאן אישור ותיקונים אם צריך וליטושים...
ועכשיו לפרק...

 

[AUVI]

איפה?

 

[אבי 10000]

אייב לא היה רגוע,
זה ניכר בצורה שהלך הלוך וחזור במהירות ברחבי הסלון הענקי שלו באחוזתו שבמונסי,
זה ניכר באגלי הזעה שניגרו מפניו,
בעצם ראו את זה בכל ההוויה שלו, הבן אדם פשוט לא היה רגוע,
ואם אתם חושבים שמשהוא בעסקיו הרבים של אייב טורד את מנוחתו,
אז לפחות תהיו אתם רגועים, העסקים פורחים מתמיד, ואייב נחשב לאחד מגדולי העשירים במונסי שיודעת פרק אחת או שניים באחוזות הענק מנקרות העיניים שפזורות ברחבי היערות והמרחבים שלה,

הוריו של אייב הגיעו לאמריקה בחוסר כל לאחר ששתו את כוס התרעלה בשואה האיומה, ונשארו יחידים מכל משפחתם הענפה, וכמעט יחידים מהעיירה שלהם בהונגריה,
לפני השואה היה אביו בן למשפחה אמידה עם מפעלים ונכסים רבים אך לאחרה נשאר רק אם בגד לגופו וכרטיס נסיעה לספינה שהפליגה לאמריקה, לעתיד,

אבל אביו היה איש חזק וכמו שנלחם במלאך המוות באושוויץ, כך נלחם גם למען עתידו הגשמי והרוחני בארץ החדשה,
קשה לומר איזו מלחמה הייתה יותר קשה בניו יורק של תחילת שנות החמישים זו הגשמית או זו הרוחנית,
אך בהחלט אפשר לומר שבשניהם הצליח שמואל ברוך גרוסמן לנצח, הוא נשאר אדוק לאמונתו גם אם זה אמר לנדוד מעבודה אחת לשניה עקב חוסר הסכמתו לעבוד בשבתות,
וגם אם זה אמר לקבוע עיתים לתורה אחרי יום שבו עבד מזריחה ועד צאת הנשמה,
אבל העקשנות והנחישות והדבקות במטרה התגלו כמשתלמות במיוחד,

כיוון שאט אט מתחת לדם יזע ודמעות הלכה והתפתחה לה S.B.G אחזקות שהתחיל אם מחסן קטן הפך למפעל גדול ליצור מתכות והמשיך להשקעות נדל"ן מסועפות ברחבי העולם,

וכך אם השנים הלך האיש שמואל וגדל מאוד, וגדלה גם משפחתו, וגדלו גם עסקיו,
ועוד הספיק לראות אייך ילדיו ונכדיו הולכים בדרך הישר, ובנו הגדול אייב נכנס אט אט יותר ויותר במקומו לעסקים ומנהל אותם ביד רמה במקום אביו שהזקנה כבר ניכר עליו ואילצה אותו לפרוש למנוחה בביתו רחב הידיים בפלטבוש שבניו יורק,

וכך נכנס שמואל ברוך גרוסמן המכונה "שמייל" לפרק האחרון בחייו לא ליפני שהספיק עוד משהוא אחד שהיה חשוב לו מאוד,
הוא לא שכח אף פעם את ארץ מולדתו הונגריה, והיה נחוש להפוך אותה למקום טוב יותר לאנושות, מקום שלא יקרה שוב את מה שקרה לו שם, מקום שלא יתנכר עוד ליהודים שיכולו לחיות על אדמתה בראש מורם (ולפקוד בגאון את קיברי הצדיקים הרבים שבאדמתה), ארץ שתהיה דוגמא לכל אירופה אייך צריך להתייחס ליהודים,

אז כשהגיע הזמן, כשצבר מספיק כסף קשרים וכוח, התחיל להשקיע בנדל"ן ועסקים בהונגריה, ולבחוש בנבכי הפוליטיקה המקומית, תוך שהוא מקדם מועמדים שנראים ראויים בעיינו,
כי פעם אחת היה מספיק, ומספיק זה מספיק, היה אומר באנגלית עם מבטא הונגרי כבד, כל עוד אני שמייל כאן לא יקרה ליהודים מה שקרה לי,

וזו גם הייתה צוואתו לבנו אייב ליפני שעצם את עיינו לנצח בשיבה טובה,
"אייב יקרי תמשיך לדאוג לעולם התורה בישראל, ואייב, תמשיך לדאוג ליהודי ואנשי הונגריה, בבקשה תבטיח לי אייב"

והמילים האלה אוי המילים האלה, שהבטיח בזמנו לאביו, הם שהכו במוחו של אייב שוב ושוב כמו גלים שמתנפצים על החוף בסערה שלא פוסקת ללא שום יכולת לעצור אותם,
פתאום אייב נעצר, ועינו התמקדו באיזו שהיא נקודה עלומה באופק, מצחו התכווץ ועינו הצטמצמו לסדק קטן ,
לכמה רגעים נראה היה שקפא, לאחר מכן ניגש לראש השולחן, התיישב ודפק בו בעוצמה,
זה ברור לו, הוא יקיים את צוואתו של אביו ויהי מה,
גם אם זה ידרוש דם ויזע ודמעות, כי בדיוק כמו אביו אייב הוא פייטר,

וגם אם ציפור קטנה לחשה לו שהוא קנה כמה אויבים מרים ובעלי כוח בהונגריה, והם מתחננים משהוא שיפיל אותו אחת ולתמיד,
הוא לא יירתע,
הוא יחשוב ויתכנן, ויגלה מה הדבר והוא יהפוך את זה על אויביו,

ובהחלטה נחושה זו הוא הוציא את הפלאפון המאובטח,
וחייג את המספר שכבר לא חייג הרבה זמן...

 

[תמרוז]

כפי שהציע @אבי 10000 נערוך כאן סקר, מה אתם רוצים, ששימי יהיה חסידי או ליטאי?
חסידי -צוחק (דוגלים בשמחה...) ליטאי- תודה. הסקר ייסגר בז' אלול. נא להצביע בשביל לעזור לנו.

 

[אריה גלבר]

רואה שנפתח דיון ארווווך ופתלתל שאני אשם בו...
אני ראיתי את שימי כבחור בני ברקי ליטאי ממשפחה ליטאית טיפוסית, כזו שהממון לא מצוי בשפע, והרוח אינה נוחה מ"צימרים" ובטח שלא מטיסות לחו"ל, אפילו לצורך השתטחות על קברי צדיקים. חבריו של שימי, ליטאים גם הם, בסך הכל ניצלו הזדמנות. הם מצאו כרטיסים ליעד זול, הונגריה, אך מכיון ש'ישיבה בוחרים' לא טסים סתם כך לבודפשט לשופינג, החליטו לנסוע לקבר ר' ישעיהל'ה קעריסטירער, הידוע בשפע השפעותיו וישועותיו. מכאן הבסיס לעלילת הסיפור - בחור ישיבה תמים, מוצא מממן אלמוני לטיסה למדינה לא מי יודע מה סימפטית, ומסתבך...
קחו את זה מכאן

 

[תמרוז]

וזו גם הייתה צוואתו לבנו אייב ליפני שעצם את עיינו לנצח בשיבה טובה,

לפני, ולא ליפני.
ובזה מסתכם הביקורת על הפרק שלך.
ובזה מתחיל המחמאות: הוא מעניין, לא הגבתי אותו כי לא היה לי סבלנות לקרוא משהו ארוך (...) ועכשיו קראתי אותו וסיימתי אותו, אם הוא לא היה מעניין הייתי הולכת לישון באמצע, אבל לא הלכתי.
הוא מוביל לכיוון מעניין ומסקרן, הסיומת של הטלפון המאובטח, מוצלחת מאד, לוקחת אותנו היישר להווה, למקום מקרן.
יאללה תעלי אותו.

 

[תמרוז]

ואוו, עוד לא העלתי את הפרק שלי. בא לי לסקול את עצמי באבנים (הפסיכיאטר מעודכן אונליין אל דאגה)
אני אעלה אותו בלי הציטוט, רק עם השינויים שאמרתם לי לבנתיים. מה לעשות...

זהו, העלתי אותו, אפשר להחזיר את האבנים למקומם, רק הערות חריפות הדבר אחריות אישית יתקבלו (לא) בברכה...
באמת מתנצלת לכל קהילת הכתיבה.
אגב, ההצבעה היא תיקו (יש גם את הקול שלי שנותן יתרון של אחד לליטאים) אז בבקשה מי שיכול לצביע שיצביע, גם מחוץ לקהילת הכתיבה מצידי. בשביל שלא יהיה לנו תיקו.
@חיים רר שמחים לראות שליבך עדיין איתנו.