רגע רגע חכו רגע
כתבתי פרק שמספר על אבא של שימי שמגיע להונגריה, ודוד שמעון חוזר לארץ (כדי שלא יהיה יותר מידי זירות בסיפור),
אבל פתאום אמרתי לעצמי שאולי זה לא הטיימינג הנכון לכזה פרק, ועצמי לא ידע מה לענות לי.
הפרק לפניכם, שפטו ואשמעה
פרק טז
דוד שמעון יישב על קצה הספסל, מגלגל עוד שערה בשפמו.
הידיעה שגיסו, אביו של שימי, מגיע עכשיו להונגריה, לא הקלה על רגשותיו.
בלב כבד הוא יצא לקבל את פניו, ותחושת המצפון העיקה עליו.
"לא הייתי צריך לסמוך עליהם. בסופו של דבר, הם ילדים בגיל העשרה. הייתי חייב לחשוב על בעיות אפשריות. יש כל כך הרבה סיפורים כאלה, על בחורים שמתפתים לבלדר חומרים. איך לא שאלתי אותו כבר בטיסה למה הוא מתוח? כבר אז הוא היה בלי מצב רוח. מה אני אגיד לגיסי? שלא חשבתי על זה? למה הוא לא חשב על זה? הוא לא היה צריך לאפשר לו לטוס בכלל! איפה האחריות שלו כהורה? מה שימי חשב בכלל כשהוא לקח את החבילה? ובסוף הכול נופל עלי! אני עוד צריך להספיק לחזור לארץ עד תחילת הסוגיא! אני מקווה שגיסי יסתדר פה ויבין אותי כשאני אחזור".
"נהג! חכה פה! עוד רגע מישהו יצטרף אלי חזרה לעיר!" מלמל דוד שמעון, תוך שהוא זורק מבטים סביב, מחפש את גיסו בהמולה.
ליבו החסיר פעימה למראה גיסו המבוהל. "מרדכי! בוא! בוא! שמרתי לנו מונית!"
"הו!" נאנח מרדכי, כאביו של שימי, שמח לראות שדוד שמעון לקח אחריות ובא לעזור לו בארץ הזרה. "מפחיד אותי כל כך להסתובב בארץ הזאת, כל אדם עם מדים נראה לי מסוכן" נכנס למונית מתנשף.
"לא נפתח פה לשטן. למיטב ידיעתי זה לא מקום מסוכן כל כך. אחרת, לא הייתי מסכים לשימי להגיע לכאן".
"שוין, זה לא הזמן לחרטות, זה הזמן למעשים! דיברתי כבר עם עורך דין שטוען שיוכל לעזור".
"אה, כבר טיפלת בזה?" הוקל לדוד שמעון נוכח תושייתו של מרדכי גיסו, "קבעתי פגישה אצל אחד המאכערים הוותיקים פה בהונגריה. הבעיה היא, שהוא רוצה הרבה כסף. מסתמא העו"ד שלך גם לא עובד בחינם, נכון?"
"אסיא דמגן, מגן שויא" ציטט מרדכי, "השאלה היא, האם עדיף ללכת למאכערים, או לעורך דין בצורה מסודרת וחוקית? ועוד שאלה, אתה כבר צריך לחזור לארץ, לא?"
"לא! מה פתאום! אנכי אערבנו מידי תבקשנו! אמרתי לך שאני שומר עליו, אז אני נשאר כאן עד הסוף הטוב".
"אתה את שלך עשית, מחכים לך בארץ!" פסק מרדכי.
"הוא לא סומך עלי" חלפה המחשבה במוחו של דוד שמעון, ספק פגוע ספק מרוצה, "אם ככה, חוזרים לשאלה הראשונה. אם תדבר עם העו"ד, אז אני יכול לחזור. אבל אם תחליט כן ללכת לפגישה שאני קבעתי, אני צריך להישאר. אתה תסתדר כאן בהונגריה?"
"אמנם נאמר 'כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק', אבל בכל זאת נראה לי עדיף שתחזור. רק תספר לי בדיוק מה היה לפרטי פרטים, ואני אסתדר בעזרת השם".
-----------
"הנה הוא מתקשר" היסה הראש את היושבים בחדר, "אני אעביר את השיחה לרמקול".
"האבא יצא עכשיו משדה התעופה" נשמע מלמול חטוף מהעבר השני, "הוא פגש מישהו שחיכה לו, והם נכנסו יחד למונית".
"את מי הוא פגש?" בירר הראש.
"אני לא יכול לדבר עכשיו". ניתוק.
"את מי בדיוק הוא פגש בהונגריה? את מי הוא מכיר פה?" קימץ הראש את מצחו בדאגה.
"יכול להיות הרבה אפשרויות" הציע מישהו.
"אפשרויות רלוונטיות?" הפנה הראש את מבטו.
"יכול להיות שזה חבר או קרוב משפחה מהונגריה שהאבא סומך עליו שיעזור לו, יתכן שזה איש מקצוע שהוא מסתייע בו, ואולי זה בכלל אייב בעצמו, אולי הם מכירים מאיפשהו".
"מזה פחדתי. אנחנו יוצאים לשם עכשיו. אתם זוכרים מה כל אחד צריך לעשות במצב כזה, נכון?"
הנושאים החמים
