הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הכניסה אסורה ללא אמצעי בטיחות!
כי באמת, לא מדובר במקום רגיל.
המקום הזה — איך לומר בעדינות — לא היה שורד בדיקת סדר, אם היה פה פקח, כנראה שהוא לא היה מסתפק רק בדו"ח
את נכנסת בזהירות, דורכת על שקיות שמלאות בדברים לא מזוהים (אבל בטוח חשובים!), מרימה רגל מעל בגד, עוקפת ערימת דפים שכנראה הייתה פעם שולחן.
בכל צעד יש רעש — חריקה, נפילה, הדהוד של חפץ אבוד — כמו מין סימפוניה של בלגן.
יש פה שבילים קטנים ועוד כאלה שאת סוללת בעצמך
מדי פעם את מגלה אוצר: עט שחיפשת שבועיים, פתק ישן עם מילה אחת (“לזכור!!”), או גרב בודדה שכנראה איבדה תקווה.
ואת עומדת שם, מוקפת כאוס, מנסה להבין אם זו סתם הצפה או כבר תופעת טבע.
אבל אז את קולטת משהו.
שהכול איכשהו מוכר מדי.
שבין כל הבלאגן הזה — את מרגישה... בבית.
ואז זה נופל עליך בפתאומיות:
המקום הזה, המבולגן, הצפוף, הבלתי אפשרי — זה לא חדר.
זה הלב שלך.
כי באמת, לא מדובר במקום רגיל.
המקום הזה — איך לומר בעדינות — לא היה שורד בדיקת סדר, אם היה פה פקח, כנראה שהוא לא היה מסתפק רק בדו"ח
את נכנסת בזהירות, דורכת על שקיות שמלאות בדברים לא מזוהים (אבל בטוח חשובים!), מרימה רגל מעל בגד, עוקפת ערימת דפים שכנראה הייתה פעם שולחן.
בכל צעד יש רעש — חריקה, נפילה, הדהוד של חפץ אבוד — כמו מין סימפוניה של בלגן.
יש פה שבילים קטנים ועוד כאלה שאת סוללת בעצמך
מדי פעם את מגלה אוצר: עט שחיפשת שבועיים, פתק ישן עם מילה אחת (“לזכור!!”), או גרב בודדה שכנראה איבדה תקווה.
ואת עומדת שם, מוקפת כאוס, מנסה להבין אם זו סתם הצפה או כבר תופעת טבע.
אבל אז את קולטת משהו.
שהכול איכשהו מוכר מדי.
שבין כל הבלאגן הזה — את מרגישה... בבית.
ואז זה נופל עליך בפתאומיות:
המקום הזה, המבולגן, הצפוף, הבלתי אפשרי — זה לא חדר.
זה הלב שלך.
