ספידיכיף - מישהו מכיר?

  • הוסף לסימניות
  • #1
היינו שם לפני יותר מעשרים שנה...
רוצים ללכת עכשיו עם הילדים.
מישהו היה לאחרונה?
האטרקציות שוות את המחיר?
עמוס?
לא עמוס?
מדובר על יום א' הבא בבוקר (הגיוני שיום ראשון יהיה פחות עמוס?)
תודה תודה לכל העונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש הרבה מה לעשות שם, אם עמוס או לא? ביום ה' שעבר טענו שם בקופה שלא היה עמוס. המושג "עמוס" משתנה מאדם לאדם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י אברימי;293099:
יש הרבה מה לעשות שם, אם עמוס או לא? ביום ה' שעבר טענו שם בקופה שלא היה עמוס. המושג "עמוס" משתנה מאדם לאדם...
והיה ממש עמוס?
אנחנו רוצים להגיע על הבוקר,
ולא לחכות חצי שעה בתור לכל מתקן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אני הייתי שם לרחצה לילית עם הילדים, לא יודע מה הלך ביום. הם אמרו שהיה "חלש".
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עכשיו בחופש עמוס מהשעות 12:00-13:00 בערך. יש שם מה לעשות עם ילדים קטנים ילדים שהם קצת יותר גדולים ישעמם להם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אשמח לדעת הקהל-
סמינר שפתח לפני כשנה מגמה חדשה, לצערנו אנחנו היינו השפני ניסיון.
המגמה הייתה ללא סדר ברור תכלס מה התעודה שמקבלים בסוף [תעודת הוראה לתיכון] ,
אבל מה נדרש מהבנות, מה קורה ומה הולך- תעלומה.
הבנות התחילו את השנה בטוב, בשנה ג' [6 בנות במגמה, אחת ירדה משנה ד' לשנה ג' כי שכנעו אותה מאד מאד שכדאי לה]
הלימודים כללו קודש בבוקר
ו-- קודש אחרי צהריים...
רבנים רבניות והרצאות...

בהמשך השנה עזבה בת אחת,
והמגמה מכילה 5 בנות.
כיוון שהם לא יביאו רב או מרצה רק עבור קבוצה קטנה , הם עשו יום בשבוע שבו הבנות נוסעות ומתחברות להרצאות בסמינר אחר והם יחשיבו להם לשעות...
הסכום של המגמה היה גבוה !! מכל המגמות בסמינר [יותר מתכנות ועיצוב מדיה]
ועכשיו נוספו לבנות נסיעות ויום לימודים עד 10 בלילה.

הבלגנו.
כל כך שכנעו אותנו במטרת המגמה ששתקנו בשקט.
בסוף שנה שהייתה [תשפ"ה] עשו כנס מפואר וענק לבנות,
במטרה לשכנע את העולות לפ"ו להצטרף למגמה הזו ,
למרבה המזל שלנו או לחוסר מזלם , אף אחת לא נרשמה.

מתחילת שנה הבנות מגיעות לתפילה וללימודי קודש בבוקר [לפני ההתמחויות ] וחוזרות הביתה,
למה?
כי השנה עדיין המערכת שלהם לא מסודרת...זה בתהליך...
אוקיי, אחרי החגים עבר, חשוון הגיע...
ושוב-
עדיין אין שום כלום בנמצא ,
ואז ההודעה -
מתחילים ללמוד בירושלים, מצטרפים לסמינר אחר , ונלמד שם יום בשבוע ...
אוקיי,
נסעו ה4 בנות החמודות [אה אחת התחתנה] ירושלימה בכדי לפתוח שם את הכנס שלהם שם ילמדו כל יום שני / רביעי [עדיין לא הוחלט] במשך השנה.
אבל לאחר שבוע זה בוטל-
למה?
פחות מתאים... אנחנו מחפשים את הכי טוב עבורכם...

בקיצור מגמה כושלת בניסיון...
עוד ילדה עזבה,
רוצים לסגור את המגמה
[מציעים להם את התחליף להישאר במסגרת סמינר בבוקר ויעבירו להם שעות לבית המורה או משו]
אבל תכלס, מה עם השנה ששילמנו להם?
החודשים ששילמנו להם השנה בשביל מקצוע ולא רק בשביל קודש?
החודש הזה שנעזוב ונצטרך לשלם גם את החודש הבא כי ככה הכלל שלהם...

בתכלס מה אפשר לומר למנהלת?
נשמע לי לא הגיוני לא הבחירה של להישאר ללמוד קודש ועוד ללמוד במקום אחר את המשך המקצוע המוזר הזה,
ולא נשמע לי גם הגיוני שהבנות נשארות ככה ללא מסגרת.

אשמח לעזרה,
וכמובן אם יש גם עניין חוקי לגבי הכסף אשמח לדעת.
לכל המנוטפרים שלום.
מי שמתעסק מול נטפרי עם כלים טכנולוגיים ולא רק בבקשות לפתיחת סרטונים וקבצי תוכן,
מכיר ומבין את המתואר:

דוגמא א':

אני:
"שלום, אנא פתחו לי את הטופס/אתר הזה,
מדובר בטופס שמיועד ל... ותפקידו.... וישמש רק למטרות כשרות ולא יכיל תוכן פוגעני או לא הולם"

כעבור מספר שעות:
נציג איקס:
"מהו הטופס הזה? למי הוא מיועד? אנא פרטו"

כעבור מספר דקות:
אני:
"כפי שציינתי, הטופס מיועד לאיקס וואי זד ותפקידו .... וקהל היעד שלו הוא...."

כעבור יום וחצי:
נציג איקס:
"עליך להצהיר שהטופס לא ישמש למטרות אסורות ולא יכיל תוכן לא כשר וכו וכו"

כעבור מספר דקות:
אני:
"כבר הצהרתי בהודעתי הראשונה שהטופס/אתר לא יכיל מידע או תוכן לא הולם אלא כשר בלבד,
תעשו לי טובה, אולי פשוט תכתוב לי במרוכז את כל השאלות שיש לך, ע"מ לחסוך זמן יעיל לכולנו?"

כעבור מספר דקות:
נציג איקס:
"טופל, האתר/טופס נפתח בהצלחה!"

דוגמא א' מייצגת מנעד קלאסי של פניות, שכאמור מטופלות בשיטה זו שאנחנו מכבדים אותה, כל עוד הנדון הינו אתר / טופס ספציפי והגיוני לבדיקה.
אבל מה קורה כשמדובר, למשל, בהקמת שרת??

דוגמא ב', התקנת שרתים:

אין צורך לפרט את תהליך החתחתים הנוראי שעוברים בתהליך זה. תסריט די דומה לנ"ל רק שהפעם מדובר בפרוייקט ענק של פניות לנטפרי,
כזה שעל כל צעד הכי קטנטן צריך לבקש מנטפרי שיפתחו.

אנקדוטה מעניינת בהקשר זה:
קראתי לקובץ/כלי מסוים בשם נפיץ כלשהו, נניח "פרוג ניסוי" - קבלו התקפת שאלות וחפירות על כשרות הכלי/קובץ, בעוד שעמיתיי פתחו גם הם קובץ/כלי בעל מאפיינים זהים ותוכן זהה לגמרי, אבל בשם אחר, נניח "סתם ניסוי" - אפס חפירות כדוגמה המקבילה.


השיבושים הלשוניים במקור:

- כושי קטן הלך לגן.
- איזה גן?
- גן חיות
- איזה חיות?
- חיות טורפות
- איזה טורפות?
- טורפות בנאדם
- איזה בנאדם?
- בנאדם שמן
- איזה שמן?

- שמן דובון
- איזה דובון?
- מלא סבון
- איזה סבון?
- סבון רחיצה
- איזו רחיצה?
- רחיצת ים
- איזה ים?
- ים המלח
-איזה מלח?
- מלח בישול
- איזה בישול?
- בישול עוף
- איזה עוף?
- וזה הסוף.

(בתקווה...)


הידעתם מדוע כל ההלוך ילך הזה?
מתברר שאין לנטפרי מחלקת הייטק (לא בקטע של תכנות, פשוט- טכנולוגיה קצת פחות בסיסית),
אין להם אנשים שמבינים בקוד, בתוכנות קצת פחות בסיסיות
אין להם אנשים שמבינים בשרתים
ויש להם אפס הבנה במונחים מסויימים (ודי בסיסיים למי שקצת מונח בעולם טכנולוגי מתוקן) שלפעמים כותבים להם
מסופקני אם הצליחו להפנים סופסוף מה_זה_API. וחבל שא"א להעלות פה שרשור מתסכל עד דמעות שנערך בנושא זה בדיוק איתם.

האם יש דרך לפנות אליהם שפשוט יקימו מחלקת הייטק ייעודית? שתיתן מענה לקהל היעד הזה.

הבהרה חשובה וקריטית:
אני מאד מעריכה את השירות של נטפרי והסינון שלהם
יש להם סינון מעולה, הטוב יותר
ולא היינו רוצים לעבור ממנו
הנ"ל נכתב באמת מתוך כוונה לשפר טכנית את היעילות המערכתית ולא מכוונה לפגוע או לקנטר חלילה.


הזדהיתם? הייתם רוצים לחתום על עצומה אם היתה כזו? (לא תהיה בע"ה, לא מדובר בגוף לעומתי. ארצה לבדוק אפשרות של הידברות כנה ובדיקה עניינית בלבד) - כתבו פה!


"**עריכה: הבהרה חשובה: ניקים האירו את עיני כי הנכתב בנוגע לחוסר ידע בתכנות וכיוצ"ב נכון רק לגבי הדרג הנמוך אולם לא כל שכן בדרג הגבוה, תודתי נתונה להם על הארה זו.**"
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה