הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הטלפון ידע לצלצל בדיוק כשירוחם פתח את הדלת. הוא הרעים לילה טוב בקול חזק מידי למימדי הסלון, והיא שבדיוק התחילה את פרק נט סימנה לו ביד קפוצה שימתין עד שתסיים את הפרק. והוא עמד על יד הדלת הפתוחה, וחייך בעייפות.
אז מה נשמע? היא שאלה ומיד המשיכה, ארוחת ערב מוכנה, בא לאכול. וכשנזכר לסגור את הדלת, היה לה פנאי לבדוק מי המתקשר. ספרת כבר ספירת העומר? הוא שאל בדיוק כשהיא הציצה על מסך הטלפון. תראה מה זה, היא הניפה את הטלפון בהתרגשות. על המסך הופיעה צמד המילים 'ספירת העומר' ושניהם חייכו מאוד, בשמחה מוטרדת. כי בעצם הטכנולוגיה השתלטה על חיינו כל כך, ואיך הכל פתאום הפך לחסר תוכן ומשמעות.
רק לפני שבוע הם טיילו בצפון, אכלו מצות והרגיעו את הקטן של מרים, שצווח מיוקנעם ועד שחזרו. אבל היה מאוד נחמד שכל הגיסות ישבו סוף סוף במקום אחד, והבנים צרחו שהמים קפואים. ואמא אמרה שהמזג אויר ממש סיעתא דשמיא. והיא חשבה שכל הטיול הזה הוא סיעתא דשמיא, כי הם באמת צריכים קצת מנוחה אחרי החורף הארוך הזה. ובראש חודש אדר ב' אמר לה ירוחם שאין תענוג גדול יותר מששה חודשים רצופים של לימוד. והיא הבינה שהיא צריכה לברר על אטרקציה כלשהי בצפון. ואז למחרת ליל הסדר אמא אמרה לה ולמרים שהשכנה סיפרה ממש ירוק, ומרים שניסתה להתגבר על צרחות הקטן שלה שאלה, באוטובוס או בטנדר? ואמא אמרה שכנראה ברכבת.
בהתחלה באמת היה קשה, כי לכולם הרכבת לנתב"ג התעכבה, וכשהגיעה סוף סוף, אהרון כמעט והקיא (למרות שהכמעט הזה ליווה אותו כל היום) ואמא אמרה שמישהו יביא לו מהר שקית, וכולם הפכו את הסדר של התיקים, וירוחם אמר לה שהוא זרק בתיק איזה שקית, והיא רצתה להגיד לו שהיא עבדה קשה לסדר את התיק, אבל המצות שהיו מעט החטיפים נמעכו מתחת לסודה, (שבהמשך תתברר כלא כשרה לפסח) וכשהגיעו לתל אביב הכצי"ם של בני ברק הודיעו על עיכוב, מה שאומר שהם יגיעו באוטובוס. והיא ראתה את כל הקטנים מרותקים לסיפור מתח שירוחם סיפר, ותנועות ידיו העידו על גנבים ומשטרות שמשתתפות בסיפור, גם ככה היא ידעה שהוא ממציא את זה במקום, אז מיותר לשאול אותו אחר כך מה הוא סיפר.
היה שוה, היא הרהרה בעודה ממתינה לרתיחת הקומקום. היו אלה צהלות השמחה כאשר המפל נגלה לעינהם במלוא תפאתו, והם יכלו להרגיש את רסיסי המים ניתזים עליהם בשובבות. והצל שסוף סוף עטף את השפך, ומשפחת כץ נעצה דגל מתחת לעץ מעוקם בצמוד למים. ודווקא עכשיו כשכולם צווחים בעליזות היא נזכה שהבוס שלהם אמר שאחרי פסח היא תצטרך להגיע מוקדם יותר בגלל הרישום של הסמינרים. והיא נחדרה מהמחשבה שתצטרך לרוץ ברבע לשמונה לתחנה שמעבר לכביש. וירוחם שאל אותה הכל בסדר? וחילץ את הפקק מהסודה. ברור, היא אמרה בהתלהבות, כי באמת היה כיף שם. וממש כאילו שבו עכשיו מהצפון נפלה השינה על העיר וסביבותיה,
בשבע ארבעים היא הבינה שאין לה זמן להמתין עד שהקומקום ירתח, אז היא לגמה את הקפה קריר משהו, וגם ככה הכלים ייאשו אותה לשהות במטבח עוד רגע. אז כשהספיקה את האוטובוס היא הרשתה לעצמה להתפלל, אבל אז הטלפון צלצל שוב, ועל הצג הופיעה 'ספירת העומר מועד-2'
בחיוך מתוסכל היא נעמדה לברך.
אז מה נשמע? היא שאלה ומיד המשיכה, ארוחת ערב מוכנה, בא לאכול. וכשנזכר לסגור את הדלת, היה לה פנאי לבדוק מי המתקשר. ספרת כבר ספירת העומר? הוא שאל בדיוק כשהיא הציצה על מסך הטלפון. תראה מה זה, היא הניפה את הטלפון בהתרגשות. על המסך הופיעה צמד המילים 'ספירת העומר' ושניהם חייכו מאוד, בשמחה מוטרדת. כי בעצם הטכנולוגיה השתלטה על חיינו כל כך, ואיך הכל פתאום הפך לחסר תוכן ומשמעות.
רק לפני שבוע הם טיילו בצפון, אכלו מצות והרגיעו את הקטן של מרים, שצווח מיוקנעם ועד שחזרו. אבל היה מאוד נחמד שכל הגיסות ישבו סוף סוף במקום אחד, והבנים צרחו שהמים קפואים. ואמא אמרה שהמזג אויר ממש סיעתא דשמיא. והיא חשבה שכל הטיול הזה הוא סיעתא דשמיא, כי הם באמת צריכים קצת מנוחה אחרי החורף הארוך הזה. ובראש חודש אדר ב' אמר לה ירוחם שאין תענוג גדול יותר מששה חודשים רצופים של לימוד. והיא הבינה שהיא צריכה לברר על אטרקציה כלשהי בצפון. ואז למחרת ליל הסדר אמא אמרה לה ולמרים שהשכנה סיפרה ממש ירוק, ומרים שניסתה להתגבר על צרחות הקטן שלה שאלה, באוטובוס או בטנדר? ואמא אמרה שכנראה ברכבת.
בהתחלה באמת היה קשה, כי לכולם הרכבת לנתב"ג התעכבה, וכשהגיעה סוף סוף, אהרון כמעט והקיא (למרות שהכמעט הזה ליווה אותו כל היום) ואמא אמרה שמישהו יביא לו מהר שקית, וכולם הפכו את הסדר של התיקים, וירוחם אמר לה שהוא זרק בתיק איזה שקית, והיא רצתה להגיד לו שהיא עבדה קשה לסדר את התיק, אבל המצות שהיו מעט החטיפים נמעכו מתחת לסודה, (שבהמשך תתברר כלא כשרה לפסח) וכשהגיעו לתל אביב הכצי"ם של בני ברק הודיעו על עיכוב, מה שאומר שהם יגיעו באוטובוס. והיא ראתה את כל הקטנים מרותקים לסיפור מתח שירוחם סיפר, ותנועות ידיו העידו על גנבים ומשטרות שמשתתפות בסיפור, גם ככה היא ידעה שהוא ממציא את זה במקום, אז מיותר לשאול אותו אחר כך מה הוא סיפר.
היה שוה, היא הרהרה בעודה ממתינה לרתיחת הקומקום. היו אלה צהלות השמחה כאשר המפל נגלה לעינהם במלוא תפאתו, והם יכלו להרגיש את רסיסי המים ניתזים עליהם בשובבות. והצל שסוף סוף עטף את השפך, ומשפחת כץ נעצה דגל מתחת לעץ מעוקם בצמוד למים. ודווקא עכשיו כשכולם צווחים בעליזות היא נזכה שהבוס שלהם אמר שאחרי פסח היא תצטרך להגיע מוקדם יותר בגלל הרישום של הסמינרים. והיא נחדרה מהמחשבה שתצטרך לרוץ ברבע לשמונה לתחנה שמעבר לכביש. וירוחם שאל אותה הכל בסדר? וחילץ את הפקק מהסודה. ברור, היא אמרה בהתלהבות, כי באמת היה כיף שם. וממש כאילו שבו עכשיו מהצפון נפלה השינה על העיר וסביבותיה,
בשבע ארבעים היא הבינה שאין לה זמן להמתין עד שהקומקום ירתח, אז היא לגמה את הקפה קריר משהו, וגם ככה הכלים ייאשו אותה לשהות במטבח עוד רגע. אז כשהספיקה את האוטובוס היא הרשתה לעצמה להתפלל, אבל אז הטלפון צלצל שוב, ועל הצג הופיעה 'ספירת העומר מועד-2'
בחיוך מתוסכל היא נעמדה לברך.
