ספר נוסף,
המציג זוית מופלאה ומלאת הוד. מתקופת השואה החשוכה:
"איככה אוכל וראיתי" על הזוג שטרנבוך משויץ.
ממליצה עליו מאד.
משהו שממש מעיר אותנו להסתכל על אחרים ממבט של אהבה, חמלה והזדהות לא רגילה.
אישה שיכלה לחיות בשלווה גמורה בשוויץ, הרחק מכל מה שהתרחש ופשוט להמשיך את חי'ה.
אבל לא חשבה על זה אפילו והתמסרה כל כולה גם בזמנים בהם באמת לא פשוט לוותר על החגיגה המשפחתית או הקושי האישי, להתעלות מעל הכל וללכת לעזור באינטנסיביות בלתי נגמרת לעוד י'הודי/ה שאפילו לא תמיד זוכרים להודות לה אח"כ, וגם אם כן - ורובם כן - הם לא באמת מבינים את המאמצים שהשקיעה בשבילם, והיא לא עמדה לפרט להם מה עשתה בשבילם.
זה באמת ספר מיוחד לפקוח עינים במיוחד למי שקצת צריכים ניעור בנושא העזרה או האחווה או הערבות לזולת.
פשוט ספר מומלץ!
חשוב לי להוסיף לגבי הדיון החשוב שהתפתח כאן, האם הסינון וההסתרה המסוימת פוגעים במוכנות הילדים לסבול עם אחרים וכו'. וסליחה מראש על האורך.
חשוב לי להוסיף משהו מהזווית שלי.
יש לנו חובה לחנך את הילדים - בהתאם למי שהם ולמה שהם מסוגלים לשאת.
החובה הכללית של זכור את אשר עשה לך עמלק היא בהתאם ליכולות של הילדים לספוג את הזוועות, לא לשפוך עלי'הם ולא לעודד אותם או אפילו להמליץ להם על ספרים קשים או שמכילים תיאורים מזוויעים או נוגדים את הרחמים האנושי'ים שמצפים גם מגוים להבין בהם.
הילדים שלנו - צריכים לגדול ולהיות י'הודים, אין ספק שדברים כאלו הם מזעזעים ולפעמים מכניסים סוג של חוסר הבנה לסבל ולחוסר האונים של הסובלים אלא רצון להשתי'יך לחזקים בלי להבין את הצורך להגן על החלשים וזה משהו שחשוב לשים אליו לב, לכל אדם יש לב פועם גם גוי ולהבדיל - י'הודי שליבו פתוח נכון (לא קרוע מרוב דברים מזעזעים אלא ששמע על הדברים מסביב והבין את הסובלים) הרבה יותר מסוגל להבין את החיוב של בין אדם לחברו והמשמעות העמוקה של שלום שצריך לשרור גם בין שונאים. על הי'הודים מוטל תפקיד להביא את השלום לעולם ככל יכולתם - על ידי שקודם כל נעשה שלום בינינו והלב שלנו יתרגל להיות פתוח.
לדעתי זה שני דברים שונים שיש ללמד - לסבול עם השני ולא להתחמק, וגם לטפטף לפי היכולת שלהם לספוג על מה שקרה בשואה, בפרעות הקודמות וגם המאוחרות. להיזהר לא להזיק! בעיני, צריך להיות מלאי של ספרי שואה שמותר לילדים לקרוא אחרי שעברו את קריאת וביקורת ההורים אבל אף אחד לא חיב, כן אפשר להמליץ על משהו שבעינינו חשוב ומהותי. בעיקר להיזהר ולהתאים לכל ילד/ה מה שלא יפגע בהם ח"ו וכן יפתח את האופקים. להכריח זה לא טוב ולא בריא.
ומשהו אחרון בל"נ - צריכים לזכור שהיום החי'ים הם קשים מאד, ובד"כ הילדים מבינים היטב כמה זה מסוכן וגם מפחיד אפילו אם ההורים ינסו לגונן. גם בת"ת ובבי"ס זה פשוט רץ וקשה לשמור שהיילדים לא ישמעו כלום. זה מזעזע מה שקורה, היום, בדור הזה בשנה הזו לפני חודשים ספורים בסה"כ, הפרעות שהיו רק השנה בכבישים, בלוד, רמלה ובחו"ל וכו' וכמובן מטחי הטילים הבלתי פוסקים בכל הארץ ובעיקר בדרום - שדרות, אשקלון וגם באר שבע, אשדוד, נתיבות וכו' ובעיקר בעיקר בירושלים - בקבוק תבערה שנזרק לכיוון הכותל והלינצ'ים שה' ישמור ברחובות של ירושלים כלפי י'הודים, אם זה באבנים או בכלי משחית אחרים - הם נוראים ומזעזעים לפי כל קנה מידה!! הם גם ביטוי של גלות מוחשית ועכשווית. ולדעתי חשוב לשים אותם כהמשך לביטוי'י הגלות והחורבן העתיקים ביותר ולהמחיש לילדים איך זה ממשיך לימינו אנו, ה' מחכה רק שנתעורר ונתעשת ונתאחד ופשוט ננסה ללכת בתלם ולתקן וחיבים לא להירדם.
כי השנאה לא השתנתה. רק מחליפה פנים וכלים מדי פעם או עוברת מתחת לרדאר כדי לפעול ביתר עזות ולפגוע בשטח יותר נרחב ועמוק, ה' ישמור.
כשנדע את זה - נסתכל על זה נכון, ונדע גם לאן אנחנו רוצים להגיע.
לבית המקדש, אבל מתוך רחמים ואהבה של כלל ישראל ולא בפילוג.
אז זו העבודה שלנו והלוואי שבע"ה נצליח - ואז ננצח.
הנושאים החמים
