מעתיקה מה שכתבתי בשרשור דומה שעלה בנושא בעבר, אולי יעזור גם כאן.
כמובן שספרים על שלמה המלך אליהו הנביא ושאר גדולי ישראל מביאים המון ידע ומרחיבים אינטלגנציה אבל מצאתי טעם בהם רק בגילאי 14 פלוס אולי יש כאלו שמחפשים להרחיב אופקים כבר לפני.
---
הספרים של
מאיר ברעם הם נכס לחיים, הן מבחינת ידע היסטורי והן מבחינת חידוד חשיבה, זו הנאה מהסוג היותר משובח הטוויסט בעלילות, כל עמוד מלא תוכן, בלי מריחות וחזרתיות העלילה מתקדמת ומעניינת.
(מצאתי את עצמי קוראת אותם גם עשור לאחר גיל 9)
מחילה מהספרים של היום, שלא מתחילים לגרד את קצה האינטלגנציה, וכנראה שזה נושא לאשכול אחר. מי שבאמת רוצה לתת לילדים שלו ערך נוסף מלבד קריאה פסיבית שלא מקדמת, זה המקום לתת למוח לעבוד, לקלוט מידע לנסות להבין לאן העלילה מתקדמת, להכנס לתוך מארג חיים היסטורי במבט יהודי ותמים של ילד לחוות את העיירה היהודית הקטנה והחמימה על הפוליטיקות הקטנות שבתוכה, להבין את הלך הרוח בזמן מצוקה ונסיון, בתקופות קשות לעמ"י, את הרוח היהודית שמנצחת, את הפיקחות של מנהיגי האומה, את הדבקות של היהודי הפשוט, וואווו אלו ספרים שהם נכס.
ממליצה בחום אולי שווה לך לקרוא ספר אחד רק כדי להבין על מה מדובר, זו יצירה גאונית בעיני השילוב של העלילה, המסר והתוכן, אגדה.
בספר השליחות הגורלית למשל התפניות לא צפויות וממש כיף לקרוא עד הסוף.
אבן המזבח ועיר מלוכה עד היום מלווים אותי בתוכן שספגתי מתוכם, כמה מדרשים משולבים בלי ששמתי לב וכיום אני פוגשת בהם בספרים כבדים יותר ומרגישה מחוברת ומבינה יותר לעומק מה חוו באותה התקופה.
ספרי לייבלה לא קשורים אחד לשני באופן ישיר וכל אחד עומד בפני עצמו, אבל כולם יחד מגישים נקודת מבט מקיפה על חיי העיירה היהודית ועל חיי הילד בתוך הקהילה הקטנה זה מחבר מאד.
ההוצאה המחודשת מאירת עיניים ומנוקדת ממש נעימה לקריאה.
הוציאו חלק מהספרים בספר קומיקס, זה לא דומה, אחר ושונה אבל מבחינת הידע ההיסטורי אולי כן תורם יותר מכל ה'בלה בלה' שילדים קוראים היום.
---
סיפורי
מאיר להמן הם סיפורים יפים, פחות מדברים לעולם הילד, כי לרוב הדמויות הם של מבוגרים, אבל בהחלט בעלי ערך להכרת תקופה מהיסטוריית עמנו. זכורים לי לטובה, קראתי רק את הגרסה המחודשת ו'הנקיה'
----
שמואל ארגמן כתב ספרים שנותנים גם הם הצצה להסטוריית עמנו, הקריאה פחות זרמה לי אולי בגלל ההוצאה הישנה, אבל אני חושבת שקראתי את רוב הספרים שלו.
----
ספר שאהבתי קליל ולא עמוק אבל נתן לי גאווה יהודית זה הספר
הצוללת הצהובה שקראתי לפחות 10 פעמים קצת עבה למי שמתחיל עכשיו לקרוא.
אני חושבת שאותו סופר הוציא גם את
הבלשים, העלילה סקרנה והעלתה חיוך, לא זוכרת מסר ספציפי.
----
סדרת
ילדי שי (החלקים הראשונים) ספרים שנתנו חויה ילדותית לא זוכרת מסרים בדווקא אולי קצת נסיון לכבד הורים (לא יודעת כמה הצליח לשייקו, לפחות רצה
----
סדרת
הנעלמים, תרמה לי רגישות והבנה לקשיים הקיימים של הסביבה.
---
דודי ואודי עם לוצאטו גם חביב וזורם לקריאה למתחילים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
באופן כללי ככל שתלכי יותר אחורה תקבלי יותר ערך ותוכן, כיום הספרים באופן כללי עושים בעיני רושם רדוד, נראה שכל המטרה זה לתת תעסוקה ושקט מהילדים לכמה דק', מחילה על הבוטות, אבל חבל שזה המצב, כל אחד ואחת עם מעט כישרון מוציאים ספר, השוק רווי וחסר תוכן אמיתי כמעט לחלוטין.
נקודת זכות לספרים של היום, יש יותר מודעות והבנה לדבר לנפש הילד, לתת לו להבין את עצמו ואת הסביבה, שזה דבר חשוב, אבל מסופר אינטלגנטי הייתי מצפה שישלב את העלילה עם ידע ותוכן ועם המסרים בצורה ובמינון שיתקבל על הלב וייתנו ערך אמיתי לקורא, זה לא קורה היום.
להשאר עם הליטוף, החמלה והרגישות זה טוב אבל לא מרחיב אינטלגנציה ולא נותן מבט היסטורי גדול ורחב על מאיפה בנו לכאן ולאן אנחנו הולכים, עם מה התמודדו בדורות עברו ואיך צלחו את הנסיונות. לא מקבלים כלים יהודיים ורגש לוהט של אהבה לבורא בלי חשבונות, של מסירות נפש רב דורית שגדולה מבחירה בין הרגע לבין השניה הבאה, ממש כואב.
מוסיפה כאן כעת, בשבת האחרונה התגלגל לידי הספר שימי וסימי, ספר חמוד של ברעם, הספר מדבר על נער מהעבר שהגיע להווה מתוך הקריאה חווים את ההבדלים בין עולם עם בימ"ק לעולם חולין. קראתי ממש בהתפעלות מהליהטוט בין כמות הידע והתוכן לבין השמירה על רצף העלילה, לפי מה שהבנתי, הספר יועד לילדי קרית ספר שגמרו את סדר טהרות בשנת השמיטה הקודמת. אולי לא כל התוכן נקלט ברגע הראשון למי שלא עבר על המשניות, אני הצלחתי להבין את הרעיון, אולי גם ילדים לא יבינו כל משפט ויהנו רק מהעלילה ומידיעות הזהב ששזורות בין לבין.
הנושאים החמים
