עזרה ספר זיכרונות- יש רעיונות?

[סופגנית]

פרידה זה עצוב
זה הלב ולכן זה חשוב
אך כמו שאומרים
החיים ממשיכים
ויש להמשיך קדימה
עם הרבה חיוכים
כשרואים לעתיד
וצופים לבאות
יודעים שמלבד-
שלום!
יש גם
להתראות!

 

[סופגנית]

זכרי
את הגב השבור (מהמערכת הכבדה)
ואת הבכי העצור (שלפני התעודה)
ואת כל הממתקים (שנאכלו בשיעור)
ואת כל הפתקים (שבשלחו ללא שיעור)
ואת כל העונשים (צרה צרורה)
ואת כל הקשקושים (שעברו למורה)
ואת השיעורים ששעברו (בקצב צב)
ואת השירים ששרנו (במקצב)
ואת החומר הנלמד (שבשכל לא נתפס)
ואת כל המבחנים (ששמנו עליהם פס)
ןהכל ביחד
אי אפשר לשכוח!

 

[סופגנית]

כשלמדנו יחד:
10% בילינו
10% אכלנו
50% פטפטנו
5% למדנו
25% צחקנו
בקיצור היינו
100%

 

[סופגנית]

שמרי על ההווה
שיהיה לך בעתיד
זכרונות יפים מהעבר

 

[סופגנית]

כמה טיפים לפני המעבר
כך תוכלי לעלות רגוע לסמינר
לגהץ את הקפלים בחצאית בערב
לבדוק שלא טסה הרכבת בגרב
להיות בת סמינר מוצלחת
חלילה לא להראות שאת מתוסבכת
לכיתה ברוגע ניגשת
שלא יחשבו שאת מדי נרגשת
בשבוע הראשון לא יוצאים להפסקה
המורות בסמינר עולות על הדקה
בהצלחה בהמשך...

 

[זבנג]

שתדעי
לך
שירדתי
את
כל
השורות
רק
בשביל
לכתוב
לך
מילה
אחת
אבל
מאד
חשובה
בהצלחה!

 

[זבנג]

בבוקר לא אכלתי- כי חשבתי עליך
בצהריים לא אכלתי- כי חשבתי עליך
בערב לא אכלתי -כי חשבתי עליך,
בלילה לא ישנתי- כי הייתי רעבה.

 

[סופגנית]

עם ילקוט על הגב
עמוס בחוויות עד הגג
לפעמים רעשים
הפגנות וויכוחים
פתקאות בקלמר
ועכשיו גברת לסמינר!
אל יאוש אל יגון
הכל תלוי ברצון
קבלי הכל באהבה
ותשיגי המטרה

 

[סופגנית]

במוח המספר תחקקי כי.. כי... כי...
להתקשר מאוד חשוב שוב... שוב... שוב...
לא לשכוח לצלצל אל... אל... אל...
חברתך מביה"ס עממי מי... מי... מי...

 

[סופגנית]

כשאת בעת פרידה
כשאת על כיסא ולא בנדנדה
בלימודים
ולא בנידנודים
מול מורה
ולא על סירה
בקיצור את בכיתה
ולא במיטה
כשאת עדיין לא פורחת
ומזכרונך אני עדיין לא שוכחת
אבל יגיעו ימים ויהיו לך נינים
ותשבי על כיסא ותספרי סיפורים
על לימודים וריקודים על טיולים מעולים
על עונשים בלי סיבות על חגיגות ומסיבות
על מבחנים ובחנים על עבודות ותעודות
הוא יזכיר לך זה ספר הזכרונות מהעבר
ובכלל אין סיבה לשרוף את הגשר, בואי נמשיך נהיה בקשר
וברכתי יצליח ה' דרכך גם בכיתתך האחרת תמצאי את עצמך

 

[birds]

וואי לא ידעתי שזה עדין קיים

 

[סופגנית]

הם חלפו בנעימים כן!
חלפו 8 שנים
ובהם: נהננו בטיולים
דברנו בשיעורים
רקדנו בהפסקות
ורבנו בלי מכות...
למדנו בדינים
והתכתבנו בשיעורים
רקדנו בהפסקות
החלפנו מפיות
ואכלנו עוגיות
ועכשיו כשאני נפרדת נותר רק להודות על:
שנתת להעתיק
שסחבת לי את התיק
שסידרת את התור בחבל
ונצחת ב"אל הדגל"
על המחק שהלוות
על הפתק שהחבאת
להודות על הטישו
והארת על איזה משהו

 

[סופגנית]

דקירה בלב, דמעה סוררת
על פרק יפה בחיים שסוגרת
להפרד ממך אני כה מצטערת
מחברה שבנאמנותה אינה מתפארת
בהבעת הקושי כל מילה מיותרת
אך מדוע על עצמי במחשבתי גוזרת

ניתוק מכביד, אווירה סוערת
הרי יש גם אפשרות אחרת
קובעת, מעודדת, מהרהרת
ידידות נפלאה תורמת וזוהרת?!

בשמירת הקשר אני בוחרת
מספר שלפנייך היטב נוצרת
מקווה שגם את ללא שום תזכורת
תתקשרי אלי תנצלי התקשורת: 0000000000
אשמח אף בדואר לקבל האיגרת: רחוב...

 

[סופגנית]

8 שנים למדנו יחד
בהתרגשות של שמחה לחץ ופחד
דגרנו על ספרים ומחברות
שננו בע"פ נוסחאות מרגיזות
למדנו על כלב ויהושע
על אורך ורוחב של ריבוע
על פועל ונפעל
ועל נפלאות החשמל
וכדי להפיג את השעמום
העברנו פתקים
דיברנו וצחקנו
היה מדהים
לקראת סיום לא אשכח לברך
שיהיה לך הרבה
הצלחה בהמשך

 

[סופגנית]

מקובל בעולם
לכתוב זיכרון
נוהגים כך כולם
בלי שום עיקרון
למרות שלא נפרדים
אבל מתפלגים
וזה קורה בשלבים
בהתחלה יש כיתות
ואח"כ חתונות
ואולי בעוד כמה שנים
כשישבו הנכדים וישאלו:
סבתא מי זאת?
ואת תזכרי
ובעונג תספרי
שפעם היתה כיתה
ח1/2 שמה
והיו מבחנים
הפגנות ושיעורים רגועים
פתקים ועונשים
פעילויות וטיולים
והיו גם מורות
וכמובן אנחנו התלמידות
ואולי בגלל זה
מקובל בעולם
לכתוב זיכרון!

 

[סופגנית]

על 3 דברים הזיכרון עומד:
על פטפוטים 00000000
על מפגשים רחוב....
ועל המון המון געגועים

 

[סופגנית]

הטלפון לא שוקל טון והשיחה לא עולה הון!

 

[סופגנית]

עוד תשכחי את המורות
עוד תשכחי את הלימודים
עוד תשכחי את החברות
עוד תשכלי את ההפסקות
עוד תשכחי את השיעורים
אל לעולם לא תשכחי את-
החבר שכיערה לך את הספר זיכרונות!

 

[בננות:)]

עוד תשכחי את המורות
עוד תשכחי את הלימודים
עוד תשכחי את החברות
עוד תשכלי את ההפסקות
עוד תשכחי את השיעורים
אל לעולם לא תשכחי את-
החבר שכיערה לך את הספר זיכרונות!

כותבים הפוך בספר זיכרונות

 

[סופגנית]

מי אמר שזיכרון הוא מילים נמלצות?
מי חוקק שזיכרון הוא כולו המלצות?
מי החליט שחרוזים חייבים להיות?
מי קבע שצריך לסחוט דמעות?
מי???
כי אני חושבת שזיכרון אמיתי
הוא בלב עמוק בפנים
זיכרון שאחת כמוך בוודאי תפנים!
ולכן אם פעם פעם... עולה בך שבריר מחשבה
שפעם פעם.... הייתה לך לברה
ואסתר כהן (כותבים את השם האמיתי) שמה,
יהיה לך במה להיזכר...