ספר, סופר, סיפור - 2

  • הוסף לסימניות
  • #1
האיר את עיני אחד מחברי הפורום (במענה לשאלה שהופנתה באופן אישי לחברי צוות הקריאה) כי יתכן ויהיו ניקים נוספים שיהיו מעוניינים להצטרף לצוות המתחדש.
אז הנה:
אני בעיצומו של כתיבת ספר קריאה (מתח היסטורי) שאני משקיע בו שעות רבות של עבודה - הן מבחינת הכתיבה עצמה והן בעבודת מחקר הרקע ההיסטורי, היות ומדובר בתקופת זמן כמעט בלתי ידועה.
סופר חרדי ידוע עימו אני עומד בקשר כמו גם 2 העורכות בעיתון בו אני כותב בקביעות חולק/ות לסיפור ולכתיבה שבחים רבים, אבל אני מעוניין שאנשים רבים יותר יקראו את החומר ויחוו את דעתם על המתרחש בסיפור, על הסיפור עצמו והקשריו, וכמובן - על הכתיבה.
אשמח מאוד בהצטרפותכם!
(ניתן לפנות אלי באישי או בכתובת הדוא"ל שלי המובאת בדף הפרופיל)


דוגמית מתחילת החומר:
?
פרולוג
צלליתו העומדת ניצבה בראש ההר, בין ערפילי הערב היורדים אט אט, מוארת באור ורדרד-אדמדם בצבעי השקיעה, כמו בזה לסכנות העצומות אותם יחסו בני השבטים לשעת הערב המוקדמת. ניצב בגב זקוף, גופו צבוע בצבעי מלחמה עזים, כשביניהם ניתן היה להבחין בצלקות הרבות שעיטרו את כל גופו. סביב מותניו היה קשור עדיין אותו אזור מעוטר, חגור סביב טוניקת העור העבה חסרת השרוולים אותה לבשו כל לוחמי הפלנגות, אך הוא כבר דמיין במוחו את בגדי הפאר אותם ילבש בקרוב. תמו ימי הרעב.
הוא סקר במבט בוחן את האזור, מביט שוב ושוב באותו מראה מזוויע. להבות אש כחלחלות-אדומות מלחכות ברעבתנות מכל הבא לידם, בתים שהפכו לאפר וחלקי עצמים בלתי ברורים. בין הלהבות נצפו אנשים מתרוצצים מצד לצד, מנסים להציל את עצמם ואת רכושם. ילדים התרוצצו ממקום למקום בחפשם אחר הוריהם, אך אלו עמדו כמשותקים. האנדרלמוסיה והבלגן שלטו בכל. קולות פצפוצי העץ הנאכל ורעש הזפת הנמסה מן הקירות הנשרפים נשמעו למרחקים.
הוא הביט בהנאה בלתי מוסתרת במתרחש. מתוך ידיעה, שבתוך כל התופת המשתוללת תחתיו נמצאים אלו שגרמו לרצח בני משפחתו, אלו ששדדו את כל רכושו ואלו שבזו לו, השפילו אותו, והתעללו בו במשך תקופות ארוכות – מאז נדחתה משפחתם על ידי...

המשך באמצעות הדוא"ל
(דיונים בנוגע לפרולוג עצמו מופיעים ב'ספר, סופר, סיפור' המקורי. אין צורך לחזור לדיונים בנוגע לסאגת התיאורים בפרולוג אל מול התיאורים המופחתים בספר עצמו:))


לתשומת לב: המתכונת לתגובות תהיה בעז"ה בצורה חופשית לחברי הצוות שיוכלו לראות ולהגיב כל אחד לאחרים למעט אלו שיציינו כי הם אינם חפצים בכך. הפרקים ישלחו אחת לשבוע -פרק לשבוע החל מהפרולוג בעז"ה.

מחכה לשמוע ממכם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לעונג הוא לי להימנות בצוות הביקורת המחודש, וכמו כן לשתף את הערותיי עם אחרים ולראות גם הערותיהם.
הרינו מברכים את ידידנו - נריה היקר, בברכת הצלחה רבה בכל אשר יעשה ושנה טובה !
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יש גם עזרת נשים?
(כלומר, נשים יכולות להצטרף?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אולי תגלה לנו באיזה עיתון כבודו כותב?
שנדע להעריך את האכסניה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יואו, זה נשמע מותחן ברמה... הכתיבה מעולה לדעתי!
אשמח לקרוא את הפרקים הבאים כאן.
בהצלחה!!:):)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י אלישקף;n5086643:
יש גם עזרת נשים?
(כלומר, נשים יכולות להצטרף?)

כן, בשמחה.

נכתב ע"י שריונה;n5086809:
אולי תגלה לנו באיזה עיתון כבודו כותב?
שנדע להעריך את האכסניה.

אני מעוניין לשמור על חיסיון, ולכן אני לא מפרסם היכן אני כותב. הרבה יודעים היכן אני כותב, ולא חסר לי שיקשרו ביני לבין כל מילה ממה שאני כותב כאן בפורום:cool:.

נכתב ע"י ציפה דריפה;n5087133:
יואו, זה נשמע מותחן ברמה... הכתיבה מעולה לדעתי!
אשמח לקרוא את הפרקים הבאים כאן.
בהצלחה!!:):)

תודה על הפרגון, אבל אני לא מפרסם את החומר כאן כדי שלא יוכלו להעתיק אותו... תוכלי להצטרף לחברי הצוות בשמחה - אם תשלחי את כתובת הדוא"ל שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י נריה מגן;n5087374:
כן, בשמחה.



אני מעוניין לשמור על חיסיון, ולכן אני לא מפרסם היכן אני כותב. הרבה יודעים היכן אני כותב, ולא חסר לי שיקשרו ביני לבין כל מילה ממה שאני כותב כאן בפורום:cool:.

צודק לגמרי!!!!:):rolleyes:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בעז"ה


יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין


לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה.
ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב.
הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם לא רוצה ספר אקשן גבריים בסגנון מרגלים- מוסד. רק סיפור. סיפור טוב."
הספרנית עדיין לא הבינה מה אני רוצה. "מה זה סיפור טוב?"
"סיפור עם התחלה, אמצע, וסוף," הסברתי ברהיטות. "שפשוט כיף לקרוא. עלילה, דמויות, כל זה. רק סיפור."
טוב, היא כנראה ראתה שאיתי היא לא תגיע רחוק, ובמלמול לא ברור קמה ופסעה איתי היישר אל עמקי המדור, משם שלפה כמה ספרים והושיטה לידי. אני לצערי חותמת גורלם של ספרים גם על פי הכריכה האחורית, וחלק מהספרים חזרו בחשאי אל המדף מייד לאחר שהספרנית המלמלת חזרה לעמדתה. אחד מהספרים שנותר בידיי הוא הספר "אם מישהו שומע" של אסתר קווין. מבט בכריכה האחורית, התלבטות קלה - ולקחתי הביתה.

(הופס, עצירה רגע: בואו נדבר שניה על כריכות אחוריות. להרבה סיפורים יפים אצלנו יש כריכות אחוריות שפשוט לא ברמה שלהם. הכל מתחיל ונגמר באופנה בלתי מובנת בספרות שלנו, שנוטה לא לכתוב שום דבר ברור בכריכה האחורית מלבד כמה ציטוטים מרחבי הספר. כריכה אחורית, כך לעניות דעתי, נועדה לעשות את תפקידה הקלאסי והצנוע: לתת לנו טעימה מתמצית העלילה. בספר הזה, למשל, היה מספיק לכתוב את התקציר התמציתי ביותר, הנע בין רובוטים מעופפים, שדרן שסוחף את אמריקה ואמונה ביכולות הפנימיים, והייתי לוקחת את הספר בחשק רב יותר. ומכאן קריאה לכל כותבי הכריכות האחוריות באשר הם: אפשרו להן לעשות את מה שהן נועדו לעשות. אם לַסֵּפֶר שלכם יש מה לְסַפֵּר, אין שום צורך להחביא את זה תחת כמה ציטוטים מלהיבים. פשוט תכתבו את זה.)

למעשה, מייד כשהתחלתי לקרוא את הספר, קלטתי שיש לי ביד סיפור טוב.
מהר מאד נשאבתי לספר. זה היה מעניין. הכתיבה טובה, אפקטיבית, לא מתאמצת ולא עמוסה.
קווי העלילה נעים בין שני סיפורים המתרחשים במקביל: האחד, מסופר בגוף שלישי, הוא של משפחה אפרפרה ולא חשובה עם אבא צולע שמנהל קו טלפוני נידח, בן עם שאיפות כלכליות, ומערכת יחסים משפחתית מורכבת. קו העלילה השני מתרקם בגוף ראשון, על ידי אמו של יודי וחמותה של רוחי, שמתמודדת עם השונות שלהם ועם תוצאותיה.

אז בואו נדבר על הספר, וכרגיל, מתוך נקודת מבט של כותבים, שאוהבים לשלות תובנות על הכתיבה שלהם מכל דבר שמכיל אלף בית:)


מה אהבתי:
  1. את מה שלא כתוב
שאלתם את עצמכם פעם עד כמה הקורא שותף בסיפור שלכם? הנה וורט קטן ומיוחד, שיוכל להבהיר לנו את העיקרון הסופר-חשוב של שותפות הקורא בסיפור: אחת הסיבות לכך שהאדם נברא כך שהוא יצטרך לעבוד ולעמול עבור קבלת הטוב, היא כיוון שהוא מטבעו אינו אוהב לקבל "לחם חסד", או בלשון הקבלה- "נהמא דיכסופא", לחם בושה. ונשאלת השאלה: מדוע, אם כן, לא ברא הקב"ה את האדם עם טבע שונה, שבו לא תהיה לו בעיה לקבל לחם חסד, מבלי לחוש בושה? בתורת החסידות ניתנת לכך תשובה עמוקה ומעניינת מאד: הסיבה הפנימית לכך שהקב"ה ברא את טבעו של האדם כך, היא מכיוון שהוא רצה שהאדם יהיה כביכול שותף במעשה בראשית. כאשר האדם בוחר בטוב- הוא כביכול שותף להקב"ה בבריאה, בכך שהוא הופך אותה להיות שלימה יותר.

אם נקח את זה להבדיל לכתיבה, טמון כאן סוד עמוק וחשוב מאד: גם בקריאה, התשוקה האנושית ליצירה ושותפות - לא נעלמת. הקורא לא רק רוצה לצפות ביצירה המתהווה, הוא רוצה להיות שותף. שותפות נוצרת כאשר חסרים חלקים בפאזל, בין אם אלו תובנות רגשיות עדינות ובין אם אלו פשוט סימני שאלה מסקרנים בנבכי העלילה. כאשר הכותב לא מגלה הכל במפורש, ומעניק לקורא הזדמנות להבין דברים ולהסיק מסקנות בכוחות עצמו, הוא בעצם מוציא אותו מעמדה פסיבית של קורא בלבד, ומעניק לו את המתנה הגדולה ביותר: את השותפות ביצירה.

ומכאן נחזור לספר "אם מישהו שומע"- במהלך הסיפור אנחנו נחשפים למורכבות מעניינת בין האבא, יעקב שלמה, לבני משפחתו, שבאה לידי ביטוי בדיאלוגים או במעשים, שעל ידם אנחנו מבינים את מה שמתחת לקרקע. עד שלב מאוחר יחסית בסיפור, שום הצהרה בומבסטית בנוגע לכשלים הטמונים במערכות היחסים המשפחתיות לא מוגשים עבורנו, הקוראים, על מגש של כסף; אנחנו בונים תובנות על סמך רמזים בלבד.

"אני חייבת לחזור לארץ כמה שיותר מהר, אבא לא במיטבו."
"איך הוא מרגיש, באמת?"
"מסכן," משיבה זהבה בקיצור.


וזה משהו שאני אוהבת. אני אוהבת את העונג הטמון בהבנה איטית, שהולכת ומתבססת פרק אחרי פרק; את היכולת להיות עירנית וחושבת במהלך קריאה, ואפילו את חוסר המושלמות המפתיע, הלא קלאסי, המוצג בסיפור, שיש בו יופי בפני עצמו.

  1. הלחץ
ואז היא הציצה מאחורי כתפו של אבא שלה. "וואו!" היה מה שאמרה, שולחת ידיים. "מה זה?"

נקודה יפה נוספת היא העובדה שלקראת סוף הסיפור, מתווספים גורמי לחץ. סוף הסיפור כאן נדמה למפת ניילון דקה שהטילו עליה עוד ועוד חפצים במרכזה, והיא הולכת ושוקעת תחת המשקל הגדל; מצד אחד נטישה על סף הדלת, מצד שני מעצר על ידי האף בי איי ומצד שלישי נסיון התאבדות הרסני של רובוט; כמה תפניות עלילה שבכולן טמון אפקט הלחץ יוצרות מערכה שקשה לעזוב מהיד. לחץ נוצר על ידי כח מנגד חזק- כמו אויב שהולך ומתחזק, או זמן שהולך ואוזל- ובדיוק כמו פפריקה בתבשיל עוף מרוקאי, כדאי להוסיף אותו בנדיבות למערכה השלישית- זה יעשה לה רק טוב.

  1. המסר
"עכשיו אני מבין מה קורה פה." הוא מסיט את מבטו מארשת פניו התובעניות של האיש.
"ולפני כן?"
"לפני כן?" קולו של יעקב שלמה איטי. "לפני כן לא ידעתי בכלל שמישהו שומע אותי."


המסר מאד מאד יפה בעיניי. התסריט של הספר לא מופרך או פנטזיונרי, ובדרכו השקטה והפשוטה הוא מגיש אמת נכונה מאד: יש בך כוחות שאתה לא מודע לקיומם. וכן, הקול שלך חשוב בעולם. הוא נועד להישמע.



אז לסיכום- קיבלתי מה שרציתי. ספר שיעביר אותי בין כמה קווי עלילה באופן בהיר ומסקרן, מבלי לייגע את מוחי בשאלה מי אמר למי ומדוע; שסיפק מתח ועניין ובו בזמן דילמות רגשיות ויחסים בין אישיים בלתי מושלמים; ושייתן לי מסר שלקחתי, ובשמחה. כל מה שצריך, בעצם, בסיפור.
פשוט סיפור טוב.


תודה שהייתם איתי עד כאן :)
אם קראתם את "אם מישהו שומע" – אשמח ממש לשמוע מה חשבתם. ואם אתם מכירים סיפורים טובים נוספים- תדעו שאני בהחלט ממשיכה לחפש:)




-

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה