בקשה סקר על כמות הבחורים בכל וועד בישיבות

מצב
הנושא נעול.
דל״פ
אולי ההורים אשמים?

שמחליטים על ישיבה, מה המשקל שההורים נותנים ל״שם״ שלה?
בשידוכי הבנות, מה המשקל שההורים נותנים ל״שם״ של הישיבה שהבחור לומד?
בשידוכי הבנים, מה ההשפעה ל״שם״ של הישיבה על הסכום שההורים ״מבקשים״?

לראשי הישיבות הטובות היה לכאורה הרבה יותר קל להשאיר את המספרים כמו שהיו, ולסנן הרבה יותר, אבל מי שמכיר את הלחץ המטורף שיש עליהם מבין שזה לא כ״כ אופציה.

עד שלא תשתנה התפיסה, קודם כל אצל ההורים, ואחרי זה אצל בניהם,
שהמיתוג של הישיבה לא רלוונטי למידת מצוינותו של הבחור עצמו.
הישיבות הוותיקות ימשיכו לגדול, והישיבות החדשות ימשיכו להיאבק על הרישום שלהן…



ואגב, הבעיה העיקרית בכמויות האלה, זה הרב ותלמיד שנעלם,
ולא צריך לפתוח סניף חדש בשביל לפתור את זה, אלא להגדיל את הצוות באותו יחס.
ומשום מה ברוב הישיבות זה לא קורה…
כל מילה
ואני מוסיפה עוד יותר
הורים לבחורות - כמה משקל אתם נותנים לבחור מישיבה נחשבת, מול בחור מצוין מישיבה פחות נוצצת?
המון!
הורים מוכנים לתת סכומים מטורפים ובלבד לקחת בחור מישיבה נעלה, שראש הישיבה שלו לא ממש מכיר אותו, אבל העיקר שהוא יבוא לסדר להם קידושין, איזו זכות...
אנחנו לא יכולים לשנות את ראשי הישיבות ואת הרשמים, כמו שכבר כתבו קודמי.
אנחנו יכולים לקחת יוזמה ולשנות את עצמינו, לשלוח את בינינו לישיבות שיראו אותם ויחשיבו אותם, לקחת משם בחורים טובים לבנותינו הנאוות והמוצלחות, ולגרום שגם אליהם יהיה רישום עמוס שיעודד אנשים נוספים לפתוח ישיבות.
וזה - לו תרשו לי - השינוי הכי ריאלי שיכול להיות!
 
לא כל בחור צריך יחס של אפרוח
אם הוא מתאים לזה זה מצוין
קראתי כאן את הדברים שנכתבו על כך ש"לא כל בחור צריך יחס של אפרוח", והדברים בהחלט מעלים נקודה למחשבה. עם זאת, ברצוני להאיר זווית נוספת שאולי נשמטה מהשיח.

במשך דורות – מתקופת חז"ל ועד גדולי עולם בדורות האחרונים – הקשר ההדוק בין תלמיד לרבו לא נחשב ליחס מפנק או מחליש, אלא דווקא לכלי מרכזי בבנייתו של תלמיד חכם. תלמידים גדלו וצמחו מתוך חיבור אישי ותדיר עם רבותיהם, כאשר הדאגה האישית של הרב נתפשה כיסוד טבעי וראוי במהלך ההתקדמות הרוחנית והלימודית.

לצערי, נדמה שבשיח של היום נוצר מצב שבו קשר אישי כזה עלול להתפרש, בטעות, כחולשה או תלות, עד כדי כך שיש בחורים שמתביישים בקשר עם רבם. לדעתי, חשוב להחזיר את הדברים לפרופורציות: קשר אישי הדוק עם הרב איננו הופך את הבחור ל"אפרוח", אלא מעניק לו כלים, השראה וכיוון – שהם תנאי יסודי להתבגרות אמיתית ולבניית האישיות.

לדעתי צריך לדון כאן כיצד ניתן להחזיר לשיח את ההבנה שקשר קרוב עם הרבנים הוא לא סימן לחוסר עצמאות, אלא דרך מוכחת להתפתחות ולצמיחה.
 
לדעתי צריך לדון כאן כיצד ניתן להחזיר לשיח את ההבנה שקשר קרוב עם הרבנים הוא לא סימן לחוסר עצמאות, אלא דרך מוכחת להתפתחות ולצמיחה.
זו נקודה נכונה , אך כאן השינוי צריך להגיע גם ובעיקר מתוך הישיבות וראשיהן.
 
בעיית הדור !
לדעתי תוך כמה שנים תחל ריאקציה הפוכה והסחף יהיה לטובת ישיבות ששמות יותר דגש על יחס אישי (או בשיעור קטן או בחלוקה של שיעור ענק להרבה שיעורים קטנים) , זה סחף שיקרה באופן טבעי בעקבות העלאת המודעות בציבור שלנו לחינוך חיוך ויחס חם שכל הורה מקבל היום במנות גדושות.
השאלה אם ההורה מחליט........
או הר"מ...........
או הבחור.........
או הרשם......
 
השינוי האמיתי חייב להתחיל בלב של כל בחור, מתוך מודעות ואחריות אישית. ראשי הישיבות יכולים להוביל ולתמוך, אבל בלי התעוררות פנימית של הבחורים – רצון אמיתי לקבל ליווי ולהתפתח – כל המאמץ עלול להישאר רעיון טוב על הנייר.
אני מאמין שהבחורים מסוגלים להבין את החשיבות של קשר אישי וליווי, ואין זה עניין של "אפרוחים" אלא של תהליך בוגר ועמוק של צמיחה. השאלה היא איך ליצור את ההזדמנויות והכלים שיעודדו את הבחורים לקחת חלק פעיל בשינוי הזה.
 
צריך לעודד מודלים יצירתיים יותר של ישיבות לא כולן צריכות להיות העתק הדבק של פוניבז' וחברון
בעבר היו עוד כמה מודלים שכבר לא כל כך קיימים, למשל וולוזין היתה שונה מאד מהישיבות שבאו אחריה בהרבה מובנים, למשל שיעור חומש בבוקר שמסר ראש הישיבה לכל הבחורים.
הבאתי דוגמא ולא צריך להתפס דווקא עליה. למשל יש בחורים שיכולים להצליח יוצר בלימוד רצוף בלי שנת צהריים ובמקום זה שינה מוקדם.
אם כבר מדברים על ישיבות חדשות, אחת הבעיות שכולם רוצים את 'המקור' כי כל השאר חיקויים, וזה נכון.
אבל אם יהיו עוד 'מקורות', בחורים לא ירגישו שהם סוג ב' אם הם לא בישיבות הדגל.
למשל בחורים בבריסק במעלות או בזילברמן לא מרגישים בכלל סוג ב כי הם לא בפוניבז', לשיטתם הישיבה שלהם טובה יותר מפוניבז'.
צריך להקים פשוט עוד כאלו... יש מספיק סגנונות לגיטימיים להתפתח אליהם.
יש כמה ראשי ישיבות שניסו לעשות את זה לא כולם הצליחו כ"כ, למשל ביתר, גבעת שאול, מהרי"ל, תל ציון ועוד
 
השינוי האמיתי חייב להתחיל בלב של כל בחור
הלוואי.
בישיבות מסוימות (ונחשבות) יחס ורצון לליווי מצד הבחור מתקבלים כסטיגמה של בחור בעייתי, לא עצמאי, חווה משברים וכו.
וזה מתוך תגובות של צוות בישיבה נחשבת.
 
נכון, אפשר לייצר עוד מודלים, אבל אם לא מטפלים בשורש – המוטיבציה של הבחורים עצמם – גם המודל הכי יצירתי לא יצליח. בסוף הכול חוזר לשאלה: איך מייצרים אצל בחורים רצון פנימי להיצמד להכוונה ולגדול ממנה? זה הרבה יותר גדול מהמבנה של הישיבה – זה שינוי בתפיסה שלהם את עצמם ואת מקומם בישיבה.
 
מצוין ! אדרבה !
את מחזקת את דברי
ברור שראשי הישיבות יכולים להגביל את מספר התלמידים, ולא עושים את זה כנראה בין היתר מסיבה הזו
וזה בשונה מרוב ההודעות באשכול שחובה להגביל את התלמידים
(במאמר המוסגר: אני בטוח שיש ישובות שמגבילות על בסיס חוסר מקום. כי מה לעשות ? אין לי מיטה לבחור ואין לי מקום בחדר אוכל ותקציב לעוד מנות, מה אפשר לעשות ?!
ואגב, וגם אם היו מגבילים לכמות מסוימת עקב זה שהם רוצים לתת יחס לכל בחור ואין להם תקציב לעוד אנשי צוות, מזלו של הבחור גרם שהוא יהיה ה101. זה כורח המציאות, עם כל הצער שבזה)
אם היו אומרים את זה על הילד שלי, הייתי מבין את המצב.
אגב 2, בבתי ספר לבנות לא עושים הגבלה עקב מקום ? בחיידרים לא עושים הגבלה עקב מכסה מסוימת של הכיתות ?

את מנהלי הסמינרים ומנהלי החיידרים , כולם שולחים לגיהנום על כאלו תירוצים שבשביל "היעדר מקום" ואי פתיחת כיתות חדשות בשום און - שולחים בנות מעולות שכל חטאן הוא שהיו בנות בכורות במקום 101 לסמינר "שפניהו" (כי בכל הסמינרים לא מקבלים מי שלא נרשמה ברישום הראשוני).
כמה כתבות דומעות כמה קולמוסים נשברים - על בנות מעולות שנזרקות לעברי פי פחת ושנה אחרי שהיו מצויינות ומעולות מסתובבות ברחוב עם אייפון וכו' כי היו במקום ה101.

אני בטוחה ב100 אחוז שאם היה לך בן שעדיו לגדולות . ירא שמים. בעל כשרון. מתמיד. - כולם בטוחים שיצא גדול הדור הבא
ובגלל שיקולים שישיבה לא תצא מדי גדולה - היו דוחים אותו. ולא הוא לא היה הולך בגלל זה עכשיו לישיבה מספר 2. היא לא מקבלת מי שלא נרשם אליה. הוא היה הולך לרש"י או מחסה לשפנים או ישיבות שלא נעים להזכיר אותם לגנות כי זה מה יש .
ושנה אחר כך היה מבלה את זמנו במקרה הטוב בעבודה בחנות כלשהי ומסתובב בתל אביב במקומות מפוקפקים.
לא היית "מבין את המצב"
היית אומר כמו שאומרים הורי הבנות בירושלים - "רוצחים" . "מקום שמור להם בגיהנום".
נראה פשוט שאתה מדמיין שמדובר בו מצב שבחור לא מתקבל לפוניבז הוא - לא נורא הוא ילך לקפלן במקום..... או לאיזו ישיבה מצויינת אחרת...

היה סמוך שאף אחד לא מקבל בחור כשאין לו דרך לדחוף עוד מיטה. אבל כל עוד בדוחק או בכסף מלא יש לו דרך לדחוף עוד מיטה-
אז אפשר לסמוך על הורי הבחורים והחלטתם לשלוח לישיבה המונית (זו לא הפתעה לאף אחד מהנרשמים. המספרים לא מזנקים ב100 בשנה. בדרך כלל מדובר בעליה בפיחות זוחל של 5 אחוז בשנה).
ראשי הישיבות אינם צריכים לעשות את החשבון במקום ההורים. ההורים ידעו שזו ישיבה גדולה עם סיכוי גדול יותר להאבד. הם ידעו מה הריזיקה שהם לוקחים.
ותפקיד ראשי הישיבות כל עוד אפשר בדוחק ובצמצום עדיין להכניס עוד - להמנע מרצח נפשו של עוד בחור אחד. אולי הבן שלך.
 
הלוואי.
בישיבות מסוימות (ונחשבות) יחס ורצון לליווי מצד הבחור מתקבלים כסטיגמה של בחור בעייתי, לא עצמאי, חווה משברים וכו.
וזה מתוך תגובות של צוות בישיבה נחשבת.
ישיבות מסויימות (ונחשבות) אינן מתאימות לבחורים שרוצים יחס וליווי.
זה פשוט לא הסגנון.
בחור שזקוק ליחס וליווי וההורים שלו שולחים אותו לישיבה מסויימת כי היא נחשבת בלי תת דעת לאופיו - הופכים אותו לבחור בעייתי, לא עצמאי, חווה משברים במו ידיהם.

יש המון בחורים (ובחורות) בגיל ההתבגרות שזקוקים לכמה שפחות יחס מצד מבוגרים. ובונים את מעמדם אך ורק בין בני גילם. הם צריכים את המבוגרים להכוונה איך לומדים. לדרך. למודל חיקוי והערצה. מרחוק ומלמעלה.
"חופר" להם יחס אישי. להם ורק להם מתאימות הישיבות המסוימות והנחשבות.
בעת לימודי בסמינר - היום הכי גרוע היה יום קבלת התעודות - הייתי חייבת לדבר עם המורה.
מלבד זאת - היא לא ידעה עלי כלום (אמא שלי היתה מעידה כל אסיפת הורים) אני לא ניהלתי איתה שיחה מעולם וברחתי מכל קשר או מכל מורה "נודניקית" שניסתה להתענין לי בחיים.
בסמינר קטן עם יחס אישי הייתי בוודאי סובלת לאין שיעור.
 
נערך לאחרונה ב:
צריך לעודד מודלים יצירתיים יותר של ישיבות לא כולן צריכות להיות העתק הדבק של פוניבז' וחברון
בעבר היו עוד כמה מודלים שכבר לא כל כך קיימים, למשל וולוזין היתה שונה מאד מהישיבות שבאו אחריה בהרבה מובנים, למשל שיעור חומש בבוקר שמסר ראש הישיבה לכל הבחורים.
הבאתי דוגמא ולא צריך להתפס דווקא עליה. למשל יש בחורים שיכולים להצליח יוצר בלימוד רצוף בלי שנת צהריים ובמקום זה שינה מוקדם.
אם כבר מדברים על ישיבות חדשות, אחת הבעיות שכולם רוצים את 'המקור' כי כל השאר חיקויים, וזה נכון.
אבל אם יהיו עוד 'מקורות', בחורים לא ירגישו שהם סוג ב' אם הם לא בישיבות הדגל.
למשל בחורים בבריסק במעלות או בזילברמן לא מרגישים בכלל סוג ב כי הם לא בפוניבז', לשיטתם הישיבה שלהם טובה יותר מפוניבז'.
צריך להקים פשוט עוד כאלו... יש מספיק סגנונות לגיטימיים להתפתח אליהם.
יש כמה ראשי ישיבות שניסו לעשות את זה לא כולם הצליחו כ"כ, למשל ביתר, גבעת שאול, מהרי"ל, תל ציון ועוד
יש צורה לישיבות ולא סתם יש את הסדרים והזמנים המסוימים שיש היום, כמובן שכל בחור לגופו ואם בחור התייעץ עם המשגיח ויצא שטוב לו ללמוד חומש בחצי שעה הראשונה של סדר א', אז שילמד בכיף. אבל זו לא הוראה לרבים.
יש גם בחורים מסוימים שהולכים לישון מוקדם, זה לא בושה. וזה לא אומר שעכשיו כל הישיבה צריכה לישון ב9 בערב
 
מענין אותי יותר דעה של הורים ששולחים או עשויים לשלוח בשנים הקרובות את בניהם לישיבות
איך נראה לכם הבן שלכם יגדל בישיבות שמספר הבחורים בהם בככל וועד מונה בערך כמו ישיבה שלימה או לכה"פ חצי ישיבה מהישיבות שבהם למדנו אנו
איך בחור יקבל מקום בתוך מאות של בחורים שכולם מתמודדים באותו וועד
האם הפסקנו להאמין שהישיבות יכולות לגדל ולכן לא אכפת לנו איך זה יראה
או מה?
בלת"ק
דבר אחד אני יודעת.
כשבחורים שמתחתנים אחרי שלמדו בישיבה גדולה- גדולה... המעבר לכוילל בו יש עשרות אברכים, בלי הלהט ואוירת הלימוד בבית המדרש הגדול בישיבה- זה ממש קשה להם.
 
כשבחורים שמתחתנים אחרי שלמדו בישיבה גדולה- גדולה... המעבר לכוילל בו יש עשרות אברכים, בלי הלהט ואוירת הלימוד בבית המדרש הגדול בישיבה- זה ממש קשה להם.
וגם זה , כמו כל דבר-תלוי למי.
יש בחורים שקטים שחווים LATE BLOOMING- פריחה מאוחרת דווקא בגלל השינוי בגודל.
 
לחלק מהכותבים כאן יש טעות

הצורך בישיבה שיש בה יחס הגיוני בין הצוות לבחורים (תרתי משמע),
לא הכוונה לישיבה שמחייבת קבלת יחס, אלא מאפשרת אותו.
נכון שיש ישיבות (בודדות) שזה כן מחייב, אבל בדר״כ מי שהולך לשם זה בזכות זה ולא למרות זה.



המעלות בזה עצומות ובכל נושא:
שר״מ מוסר שיעור לארבעים בחורים, לא צריך להיות השפיץ או לחילופין האמיץ, בשביל לשאול שאלה בשיעור, בשונה משיעור של מאתיים…
כנ״ל לא צריך להתאמץ בשביל לדבר בלימוד עם הר״מ או המשיב בסדרים, בשונה מקביעת תור לשבוע הבא (שאוחזים בסוגיה הבאה)…
שיש משגיח לכל וועד (לא מקק!) כל בחור שמחפש דמות להתייעץ רוחנית או לאו דווקא, יש לו את האופציה, ולא שהאופציה היחידה הרלוונטית זה החבר חדר…
כנ״ל שיש מערכת וועדים ושיחות מסודרת של הישיבה, ולא צריך לכתת רגליים ברחבי ירושלים או ב״ב בשביל למצוא איזה רבן עם תוכן מעניין…
שיש 400-500 בחורים בישיבה, הצוות הרוחני יכול הרבה יותר מהר ובקלות לשים לב למשברים, להפנות ליעוץ (גם חיצוני) אם נצרך, ולא רק לאחר מעשה למזער נזקים…

וכמובן שבחור שמעדיף שקט תעשייתי, ו״בנייה עצמית״ יכול לבחור בזה בקלות!
אף אחד מהצוות לא יפריע לו (שוב, בדר״כ).



מאז ומעולם, הצורה בכל הישיבות היה רב ותלמיד, וככה גם רה״י של היום אומרים בכל הזדמנות.
כן, גם בישיבות הענק האלה, הגרי״ג דבר על זה המון, וגם ר׳ דוד מדבר על זה, ויוכיח דעתו בבירורים על בחורים שהוא לא מכיר…

לטעון שזה צורת הישיבות, שגם הרה״י עצמם מודים שזה לא הדרך, זה פחות מבדיחה…
 
נערך לאחרונה ב:
לחלק מהכותבים כאן יש טעות

הצורך בישיבה שיש בה יחס הגיוני בין הצוות לבחורים (תרתי משמע),
לא הכוונה לישיבה שמחייבת קבלת יחס, אלא מאפשרת אותו.
נכון שיש ישיבות (בודדות) שזה כן מחייב, אבל בדר״כ מי שהולך לשם זה בזכות זה ולא למרות זה.



המעלות בזה עצומות ובכל נושא:
שר״מ מוסר שיעור לארבעים בחורים, לא צריך להיות השפיץ או לחילופין האמיץ, בשביל לשאול שאלה בשיעור, בשונה משיעור של מאתיים…
כנ״ל לא צריך להתאמץ בשביל לדבר בלימוד עם הר״מ או המשיב בסדרים, בשונה מקביעת תור לשבוע הבא (שאוחזים בסוגיה הבאה)…
שיש משגיח לכל וועד (לא מקק!) כל בחור שמחפש דמות להתייעץ רוחנית או לאו דווקא, יש לו את האופציה, ולא שהאופציה היחידה הרלוונטית זה החבר חדר…
כנ״ל שיש מערכת וועדים ושיחות מסודרת של הישיבה, ולא צריך לכתת רגליים ברחבי ירושלים או ב״ב בשביל למצוא איזה רבן עם תוכן מעניין…
שיש 400-500 בחורים בישיבה, הצוות הרוחני יכול הרבה יותר מהר ובקלות לשים לב למשברים, להפנות ליעוץ (גם חיצוני) אם נצרך, ולא רק לאחר מעשה למזער נזקים…

וכמובן שבחור שמעדיף שקט תעשייתי, ו״בנייה עצמית״ יכול לבחור בזה בקלות!
אף אחד מהצוות לא יפריע לו (שוב, בדר״כ).



מאז ומעולם, הצורה בכל הישיבות היה רב ותלמיד, וככה גם רה״י של היום אומרים בכל הזדמנות.
כן, גם בישיבות הענק האלה, הגרי״ג דבר על זה המון, וגם ר׳ דוד מדבר על זה, ויוכיח דעתו בבירורים על בחורים שהוא לא מכיר…

לטעון שזה צורת הישיבות, שגם הרה״י עצמם מודים שזה לא הדרך, זה פחות מבדיחה…
כשיש משגיח לכל וועד והוועד מכיל 40 בחורים לשיעור (בשביל הר"מ)
כמו שכל בחור לא צריך אומץ כדי לדבר
מה חושב עליו הר"מ אם הוא לא ידבר?! מה הוא יגד כשישאלו עליו בשידוכים? בחור חזק ? או בחור שלא שומעים אותו.
ב40 בחורים זה נשמע רע בעליל. בחור גרוע. ב100 בחורים לר"מ - זה נשמע קביל. לא טיפוס שרודף אחרי קשר עם הר"מ. צריך לעבור למיישיב או לחברים לברר...

ככה אין מצב שהמשגיח לא יודע בדיוק מה עשית בסדר א'
איך אתה מתקדם בלימוד. ולגמרי לא יימלט שמתוקף תפקידו הוא גם ייגש ויתייחס לכל בחור
ולהתחמק אל השקט והבניה העצמית - זה בלתי אפשרי ותגית של בחור בעייתי ברגע....

ככה שמי שיש לו בן שצריך את השקט התעשייתי מצד הצוות
ואת ההמוניות
חוטא לו והופך אותו לסממן בעייתי אם הוא שולח אותו לישיבה ש"רואים אותו" כל הזמן
בדיוק כמו שחוטאים הורים לבחור שצמא ליחס ושולחים אותו לישיבת ענק.

בואו נסכם ש"העולם" לא כזה טיפש
ואם באמת יש יותר מדי הרבה בחורים טובים בישיבות הענקיות
ואם זה לא היה ככה - הן היו מאבדות את שמן
כי שקר לא מחזיק מעמד
סימן שזה טוב ומועיל להרבה בחורים.
 
וגם זה , כמו כל דבר-תלוי למי.
יש בחורים שקטים שחווים LATE BLOOMING- פריחה מאוחרת דווקא בגלל השינוי בגודל.
כאמור אחריות הורית לא לשלוח בחורים שקטים לישיבות שיטבעו בהם.

בגלל כמה בחורים שקטים שההורים שלהם שלחו אותם לישיבה שלא מתאימה להם
לא מטביעים את כל הספינה
המון בחורים פורחים בתוך הגדלים הללו וזה מתאים להם בול
וקשה להם נורא להסתגל לכוללים קטנים עם היצע דל של לומדים. ועם נוכחות בולטת של כל אחד.

לא שוברים את החבית אם יש עליה נחש
לא שולחים את כל הבחורים רק לישיבות קטנות כשיטה חדשה
רק כי יש בחורים שקטים שזה לא מתאים להם.
 
מענין אותי יותר דעה של הורים ששולחים או עשויים לשלוח בשנים הקרובות את בניהם לישיבות
איך נראה לכם הבן שלכם יגדל בישיבות שמספר הבחורים בהם בככל וועד מונה בערך כמו ישיבה שלימה או לכה"פ חצי ישיבה מהישיבות שבהם למדנו אנו
איך בחור יקבל מקום בתוך מאות של בחורים שכולם מתמודדים באותו וועד
האם הפסקנו להאמין שהישיבות יכולות לגדל ולכן לא אכפת לנו איך זה יראה
או מה?
מאי שנא ישיבה עם 600 בחורים ושלושה אנשי צוות מישיבה עם 1500 בחורים וחמשה אנשי צוות?

כוונתי לומר שבישיבות כמו פוניבז' וחברון, זה קיים כבר כמה עשורים טובים הסיטואציה שעליה אתה מלין.

ולא ברור שב"אחוזים" באמת כמות הבחורים שלומדת בכאלו ישיבות השתנה הרבה.
 
בית מתתיהו שומרים על כמות בחורים של 120 בשיעור מאז שהוקמה הישיבה ועדיין אחד מהישיבות המובילות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה