שיר עַל אֵלֶּה אֵינִי בוֹכִיָּה / קינה

[ראש לשועלים]

אֶבֶן תַּחַת אֵבֶל / קינה / ראש לשועלים

זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ,
בִּינוּ בּוֹעֲרִים וְהַסְכִּיתוּ.
בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם,
לֹא יָזִיזוּ עַצְמוֹתָם.

שָׁבַת מְשֹוֹשֹ לִבֵּנוּ,
פַּס מֵזִכְרוֹנֵנוּ.
נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ
אֵבֶל הֲבָלִים מַכְאוֹבֵינוּ.

נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ,
ל"ע. לֹא עָלֶיהָ מַאֲוָויֵינוּ.
אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ,
מְחַל, כִּי רַבּוּ עֲווֹנֵינוּ.

עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ,
כִּי לֹא דָוֶה לִבֵּנוּ.
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ,
יַעַן נִסְתְּמוּ דִּמְעוֹתֵינוּ.

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם,
בְּלִבֵּנוּ הַדּוֹמֵם,
שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
שִׁגְרָה דּוֹחֶקֶת: בּוֹא.

אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב,
פָּנֵינוּ פְּנֵי שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶֹב.
כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר,
מַטְנוּ מִבּוֹר לְחוֹר.

לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ,
תֹאבַד וְתַּשְׁכִּיחֵנוּ.
תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים,
עַד כִּי נְבַלֶּה בַּנְּעִימִים.

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה
שְׁלַח יָדְךָ מִחוֹר ונִכְאוֹבָה
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
אָז נַכִּיר חֵן שֶׁמִקּוֹדֶם.

כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ -
כָּלוּ כְּבָר כָּל קִיצֵּינוּ.

קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד,
הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ -
'הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ
וְשַֹמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ'
וְאוֹתוֹ הֶאֱמַרְתָּ:
'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'.

 

[מ"ם]

מיוחד מאוד.

בין השורות, יפה לראות את החריזה והמשקל הפונטיים:

חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
אָז נַכִּיר חֵן שֶׁמִקּוֹדֶם.

שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
שִׁגְרָה דּוֹחֶקֶת: בּוֹא.

ועוד שם.
אין כמו פונטיקה טובה להוכיח על גאונות יוצרה.

בספר, בעז"ה, יהיה מול השיר הזה דף או שניים של הסבר מפורט, אות אחר אות.

 

[kiwi]

איזה שיר עמוק. משורה לשורה מרגישים את זה יותר.
מצמרר כמה שזה נכון!
במהלך תשעה באב ניסיתי כל הזמן לתפוס את העצב הזה על החרבן, שלא יחמוק ויחד עם זה הבנתי כמה שאנחנו רחוקים מההבנה האמיתית מה אנחנו מפסידים ועד כמה אנחנו לא מבינים שאנחנו לא מבינים.
השיר מבטא את זה היטב...