עזרה עבודה ביהדות!

[א ס]

אני מחפשת מקורות על גאווה יהודית לצורך עבודה ביהדות.
אשמח מאוד לכל עזרה.
בבקשה להביא רק דברים בצירוף המקור!!
תודה רבה!

 

[תשיעית]

רבי יעקב "בעל הטורים" בפתח חיבורו ה"טור" אורח חיים: "התחיל ב'עז כנמר', לפי שהוא כלל גדול בעבודת ה' יתברך, לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצווה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו, ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תימנע מלעשות המצווה".[1]

אומנם חכמינו זיכרונם לברכה אמרו: "לא יהא אדם... בוכה בין השוחקים ולא שוחק בין הבוכים ולא יושב בין העומדים ולא עומד בין היושבים... כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות".[4] אולם דברים אלה נאמרו באשר לעניינים חיצוניים בלבד, ולא בעניינים מהותיים שבהם הציווי: "לא תהיה אחרי רבים לרעת".[5]

התורה מורה לאדם להשפיל עצמו נגד הקדוש ברוך הוא ולא ליבוש מפני המלעיגים. כבודו יהיה בזוי בעיניו מפני כבוד ה', כי אין כבוד אלא תורה מאת הקדוש ברוך הוא, אשר חלק מכבודו ליראיו. זהו כבוד האדם להשפיל עצמו נגד הקדוש ברוך הוא בעשותו את מצוותיו. כך עשה דוד מלך ישראל, שהיה מפזז ומכרכר לפני ארון האלוקים ונראה כמשתגע בעיני מיכל אשתו.[14]

לא זו בלבד, רבי יהודה החסיד כותב במקום אחר: "'כי עליך הורגנו כל היום'[17] – אלו בני אדם שמקבלים בושת והלבנת פנים על המצוות, כי כשאומר לאדם 'סכלות לקיים מצוות ציצית ותפילין וכיוצא בהן', נשפך דמו כמים מפני הבושה, מעלה עליו הכתוב כאילו נהרג עליו".[18] מתברר, כי אדם המקיים מצווה תוך כדי סבל, בושה וביזיונות, נחשב לו כאילו מסר את נפשו, מעשה הנעלה אף מהקרבת קרבן בבית המקדש.[19]

בעל "חובות הלבבות" מונה סימנים אחדים שבאמצעותם יכול אדם לבדוק האם הוא אכן אוהב את בורא העולם. אחד הסימנים, ששווה בעיניו אם בני אדם משבחים אותו או מגנים אותו כאשר הוא עושה את רצון הבורא. התייחסות כזו לדעת הסביבה מול דעת ה' מעידה על אהבה אמיתית לבורא.[20]

---

[1] רבי יעקב בן אשר (בעל הטורים), ארבעה טורים: אורח חיים, שירת דבורה, ירושלים תשנ"ג, סימן א
[4] מסכתות קטנות, מסכת דרך ארץ ד, ה.
[5] שמות כג, ב.
[14] הרב אליעזר רפאל ברוידא, נפשי תדום, הוצאת המחבר, אשדוד תשס"ב, עמ' 90.
[17] תהילים מד, כג.
[18] רבי יהודה החסיד משפירא, ספר חסידים, סימן מ.
[19] רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, אוהב ישראל, הוצאת תלמידי המחבר, בני ברק תשנ"ו, פרשת בא.
[20] רבינו בחיי אבן פקודה, "שער אהבת ה'", חובות הלבבות, פרק ו, עמ' שח.