מידע שימושי עגלת סטוקי - (משחק) באושר עד, יש?

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבנתי שיש את העגלה הזו באושר עד ב150 שח
קיים עדיין? מישהו ראה את זה שם?
(בשאר החנויות בארץ המחיר מתחיל באיזור 250 שח..)

media_12062019194729.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אנחנו קנינו בחנוכה באושר עד את העגלה הזו
עכשיו אין לי מושג אם יש
עגלה מאד מוצלחת רק אין בה הרבה מקום לבובה, סלקל קטן יחסית, וגם אין יותר מידי אפשרויות משחק בה.( כמו שכיבה או ישיבה וכו)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה